167
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
תולדות7 "וקח לי משם שני גדיי עיזים..." – "וקח לי, משלי הם... שכך כתב...".
ולפי זה נדרש הסבר: מהו ההכרח לשנות ולפרש כאן בפשוטו של מקרא "לי – לשמי"8?
יש מפרשים9 המבארים בהרחבה מדוע אין רש"י יכול לבאר "ועשו לי מקדש" כפירוש המצוי במספר מקומות – בשבילי, לצרכי וכדומה. אך גם לפי דבריהם10 עדיין אין מובן מדוע מבאר כאן רש"י "לי – לשמי" ואינו מפרש כפירושו בפרשת תולדות (פירוש הגמרא) כאן "לי – משלי".
לכאורה היה אפשר להסביר: במילים "ויקחו לי תרומה" המופיעות בתחילת הפרשה11 מפרש רש"י "ויקחו לי תרומה – לי לשמי". שם, כאשר מדובר על "הפרשה (אשר) יפרישו לי מממונם נדבה"12 אין אפשרות לבאר בדרך הפשט13 "לי – משלי".
וכיון שמשמעות המילה "לי" המופיעה בתחילת הפרשה היא "לשמי", יש לומר, שגם המילה "לי" המופיעה בהמשך לכך, מספר פסוקים לאחר מכן, היא בעלת אותה המשמעות – לשמי.
אך כאשר מעיינים ביתר דיוק, הרי, להיפך, המשמעות צריכה להיות שונה: המשמעות "לשמי" – לשם ה' – כרוכה בשינוי של בעלות, העברת הדבר מרשות הדיוט – ממונם – לרשות הקדש – לי* – אין די במסירתו להקדש בפועל, אלא יש לייחד זאת לקדוש־ברוך־הוא במחשבה וכדומה14.
לפי זה מובן שבפסוק "ויקחו לי תרומה", העוסק בענין ש"יפרישו לי מממונם" – הקדשת ממון חולין – צריכה להיות משמעות "לשמי".
אך בפסוק "ועשו לי מקדש"15,
הערות
- 7. כז, ט.
- 8. כן הקשה בתו"ת כאן. – ותירוצו עפמש"נ (ש"ב ז, ה. שם, יב־יג) "תבנה לי בית .. בית לשמי" (והוא תי' הדברי דוד ריש פרשתנו) אינו בפרש"י, ואפילו לא ברמז.
- 9. ראה מפרשי רש"י ריש פרשתנו וכאן על אתר. וראה גם לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 301 ואילך. וש"נ.
- 10. הן לפי' המפרשים דהכרחו של רש"י הוא מפני שכלפי מעלה לא שייך לומר "לי" לצרכי; והן לפי' המפרשים דקושיית רש"י היא דתיבת "לי" מיותרת (ראה הנסמן בלקו"ש שם).
- 11. כה, ב.
- 12. ל' רש"י שם ד"ה תרומה.
- 13. ע"ד הדרש, מכיון דלה' הארץ ומלואה (תהלים כד, א), לכן גם ההפרשה היא "משלי" (ראה תו"ש ריש פרשתנו אות יא. וש"נ). אבל ע"ד הפשט, מכיון שהכתוב מדגיש "תרומה – יפרישו לי מממונם", ה"ז היפך ההדגשה "לי – משלי" (כי לה' הארץ ומלואה).
- *. ראה פרש"י תצוה כח, ד (ד"ה בגדי קדש): מתרומה המקודשת לשמי.
- 14. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז (ע' 304) שזהו הגדר ד"לי – לשמי".
- 15. ולהעיר מפרש"י לעיל (יתרו כ, כא) גבי מזבח אדמה – "שתהא תחילת עשייתו לשמי". אבל שם מדייק רש"י "תחילת עשייתו". וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 283 הערה 38. ואכ"מ.
רש"י על שמות כ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
חשן. תַּכְשִׁיט כְּנֶגֶד הַלֵּב:
ואפוד. לֹא שָׁמַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי בַּבָּרַיְתָא פֵּרוּשׁ תַּבְנִיתוֹ, וְלִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא חֲגוֹרָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו, רָחְבּוֹ כְּרֹחַב גַּב אִישׁ, כְּמִין סִינָר שֶׁקּוֹרִין פורצי"נט בְּלַעַז, שֶׁחוֹגְרוֹת הַשָּׂרוֹת כְּשֶׁרוֹכְבוֹת עַל הַסּוּסִים, כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ מִלְּמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה הִיא; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא חֲגוֹרָה לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וְאַחַ"כַּ וַיַּחְגֹּר אוֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וְתִרְגֵּם אֻנְקְלוֹס בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא, לָמַדְנוּ שֶׁהַחֵשֶׁב הוּא הֶחָגוֹר וְהָאֵפוֹד שֵׁם תַּכְשִׁיט לְבַדּוֹ; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל שֵׁם שְׁתֵּי הַכְּתֵפוֹת שֶׁבּוֹ הוּא קָרוּי אֵפוֹד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד, לָמַדְנוּ שֶׁהָאֵפוֹד שֵׁם לְבַד וְהַכְּתֵפוֹת שֵׁם לְבַד וְהַחֵשֶׁב שֵׁם לְבַד, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁעַל שֵׁם הַסִּינָר שֶׁל מַטָּה קָרוּי אֵפוֹד – עַל שֵׁם שֶׁאוֹפְדוֹ וּמְקַשְּׁטוֹ בוֹ – כְּמוֹ שֶׁנֶּ' וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ, וְהַחֵשֶׁב הוּא חָגוּר שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְהַכְּתֵפוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ. וְעוֹד אוֹמֵר לִי לִבִּי שֶׁיֵּשׁ רְאָיָה שֶׁהוּא מִין לְבוּשׁ, שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד (שמואל ב ו') – כַּרְדּוּט דְּבוּץ, וְתִרְגֵּם כְּמוֹ כֵן מְעִילִים כַּרְדּוּטִין, בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם, כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁנָה בְנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלוֹת מְעִילִים (שם י"ג):
מעיל. הוּא כְּמִין חָלוּק, וְכֵן הַכֻּתֹּנֶת, אֶלָּא שֶׁהַכֻּתֹּנֶת סָמוּךְ לִבְשָׂרוֹ וּמְעִיל קָרוּי חָלוּק הָעֶלְיוֹן:
תשבץ. עֲשׂוּיִין מִשְׁבְּצוֹת לְנוֹי, וְהַמִּשְׁבְּצוֹת הֵם כְּמִין גֻּמּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב לְמוֹשַׁב קְבִיעַת אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵי הָאֵפוֹד מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, וּבְלַעַז קוֹרְאִין אוֹתוֹ קשטו"נש:
מצנפת. כְּמִין כִּפַּת כּוֹבַע, שֶׁקּוֹרִין קופ"יא בְּלַעַז, שֶׁהֲרֵי בְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לָהֶם מִגְבָּעוֹת וּמְתַרְגְּמִינָן כּוֹבָעִין:
ואבנט. הִיא חֲגוֹרָה עַל הַכֻּתֹּנֶת וְהָאֵפוֹד חֲגוֹרָה עַל הַמְּעִיל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסֵדֶר לְבִישָׁתָן וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד:
בגדי קדש. מִתְּרוּמָה הַמְקֻדֶּשֶׁת לִשְׁמִי יַעֲשֶׂה אוֹתָם:
חשן A BREAST-PLATE — an ornament borne in front of the heart.
ואפוד AND AN EPHOD — I have heard no tradition nor have I found in the Boraitha any description of its shape, but my own mind tells me that it was tied on behind him; its breadth was the same as the breadth of a man’s back like a kind of apron which is called pourceint in old French which ladies of rank tie on when they ride on horse-back. Such, as mentioned, was the way in which the lower part was made, as it is said, (II Samuel 6:14) “And David was girded with a linen ephod” — this informs us that the ephod was something tied on the body. It is, however, not possible to say that it consisted of a girdle only, because it is said (Leviticus 8:7) “And he put the ephod upon him”, and afterwards it is stated “and he girded him with the חשב of the ephod” and this Onkelos translated by “the girdle of the ephod.” This, therefore, informs us that the חשב is the girdle and the אפור is the name of the ornamental garment itself. Further, it is not possible to assert that it was on account of the two shoulder-straps that it was called אפוד (i. e. that the term אפוד applies to these two straps and the girdle to which they were attached) for it is said, (v. 27) “the two shoulder-pieces of the ephod” — this tells us that the ephod is a separate name, the shoulderpieces a separate name and the girdle a separate name (i. e. each of these is the name of separate articles). Consequently I say that it is called אפוד in reference to the apron-like garment which hung down and that it was so called because they bedecked him (אופדו) and ornamented him with it, as it is said, (Leviticus 8:7) “And he bedecked (ויאפוד) him with it.” The חשב was the girdle which was on the upper portion of it (the ephod), and the shoulder-pieces were attached to it. Further, my own mind tells me that there is evidence that it was a kind of garment, for Jonathan ben Uzziel translates (II Samuel 6:14) “And David was girded with a linen ephod” by “a linen כרדוט” and exactly similarly does he translate מעילים, “robes”, by כרדוטין in the story of Tamar, Absolom’s sister, (II Samuel 13:18) “For with such robes (מעילים) were the king’s daughters that were virgins apparelled”.
מעיל — This was a kind of shirt and so, too, the כתונת, except that the כתונת was worn immediately on the body and מעיל is a term for the outer shirt.
תשבץ A QUILTED [INNER GARMENT] — made with משבצות as ornaments. These משבצות were a kind of indentations which are made in gold ornaments as a setting in which to fix precious stones and pearls, as it is said of the stones of the ephod, (v. 11) “enclosed in settings (משבצות) of gold.” In old French they call them castons.
מצנפת — a kind of domed helmet which they call cofea in old French, for in another passage (v. 40) it calls them מגבעות which we translate in the Targum by כובעין, helmets.
ואבנט — This was a girdle upon the inner-garment, and the ephod was the girdle over the outer-garment, just as we find it stated in the description of the order in which they were donned: (Leviticus 8:7), “And he put upon him the inner-garment (כתנת) and girded him with the belt (אבנט) and clothed him with the mantle (מעיל) and put the ephod (אפוד) upon him.”
בגדי קדש lit., GARMENTS OF THE HOLY THING — i. e. from the heave-offering that is sanctified (מקדשת) to My Name shall they make them (Sifra, Acharei Mot, Chapter 1 10).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.