171
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
– ותואר זה מתאים למשכן בדיוק כפי שהוא מתאים למקדש,
משמעות המילה "מקדש" כאן היא דבר, בית, שיש בו, או שהוא למען35 קדושה, ולכן ניתן להשתמש בביטוי זה גם כלפי המשכן.
כלומר, החידוש של רש"י אינו במילה "בית", אלא במילה "קדושה", שהמשמעות של "מקדש" כאן איננה שם הקיצור של "בית המקדש".
ואף שמן המילה "מקדש" עצמה, לפי פירושה הפשוט, אין הוכחה שמדובר על בית ולא על "אי זה מקודש", אומר רש"י בכל זאת שהכוונה היא ל"בית קדושה", משום שבפועל מדובר בענייננו על בית. כפי שמובן מהמשך הציווי "ועשו לי מקדש .. ככל... תבנית המשכן", אשר לפי רש"י כל זה הוא ענין אחד, כדלעיל, ומכך יודעים שמדובר כאן על בית36.
ה. בית קדושה – בית קדוש
אך בכך אין די. הפירוש שלעיל מבאר רק מדוע יכולה המילה "מקדש" להיאמר לגבי המשכן, אך עדיין אין מובן: מדוע מופיע בפסוק הביטוי "מקדש" ולא הביטוי הנפוץ בפרשיות אלו – "ועשו לי משכן"?
לכן מקדים רש"י את פירושו למילים "ועשו לי – ועשו לשמי", שהציווי בפסוק זה אינו רק על העשייה באופן כללי, אלא על כך שהעשייה צריכה להיות בכוונה "לשמי", וכדי להסביר את ההלכה של "ועשו לי – ועשו לשמי", מדייקת התורה ואומרת "ועשו לי מקדש".
ההסבר לכך הוא:
בפירוש המילים "ועשו לי ועשו לשמי", אין מובן, כאמור לעיל בסוף סעיף ב': הרי התרומה כבר נעשתה לממון הקדש, כי עצם ההפרשה לפני כן היתה "לשמי" – ומדוע יש צורך בעשיית המשכן שוב בכוונה "לשמי"?
על כך אומרת התורה "ועשו לי מקדש", שהכוונה היא, לפי פירוש רש"י – "ועשו לשמי בית קדושה": בענין של "ועשו" צריכה להיות כוונה מיוחדת "לשמי". הכוונה איננה רק ל"בית של קדושה" – בית שבתוכו יש דבר נוסף, "קדושה", אלא זוהי כוונה מיוחדת של "בית קדושה" – שהבית עצמו קדוש37 – "קדושה" בחולם.
ואין להקשות מדוע רש"י משתמש במילה "קדושה" בלשון נקבה, כי מצאנו שהמילה "בית" משמשת גם בלשון נקבה38.
הערות
- 35. ראה לקמן סעיף ה.
- 36. ואין להקשות דהו"ל לרש"י לפרש "דברים המקודשים" (כפרש"י בהעלותך וקרח שבהערה 20 ובפרש"י קרח שם: האהל והארון והשלחן וכלי הקדש) ויכלול בזה גם הכלים – כי ממש"נ "(מקדש) ושכנתי בתוכם" מוכח דקאי על מקום השראת השכינה, שהוא בהבית. וצע"ק דהול"ל "אהל", שזהו החילוק בין המשכן וביהמ"ק, וכמש"נ כמ"פ "אהל מועד".
- 37. וראה רא"ם כאן "בית מקודש".
- 38. ראה ראב"ע (ומפרשיו) וישלח לב, ט (וראה גם רש"י שם). – ומה שרש"י מדייק לכתוב דוקא לשון נקבה – כי אם הי' כותב כאן לשון זכר (בית קדוש) ה"ז ממש השם בית המקדש, ולכן שינה לל' נקבה להדגיש שהכוונה בתיבת "מקדש" כאן היא לא להשם (המקוצר) ד"בית המקדש", וכנ"ל סעיף ד.
רש"י על בראשית ל״ב:ט׳ - הטקסט מספריא
המחנה האחת והכהו. מַחֲנֶה מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה (תהלים כ"ז), הֲרֵי נְקֵבָה, הַמַּחֲנֶה הַזֶּה (בראשית ל"ג), זָכָר, וְכֵן יֵשׁ שְׁאָר דְּבָרִים מְשַׁמְּשִׁים לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה, הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ (בראשית י״ט:כ״ג), מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ (תהלים י"ט), הֲרֵי לְשׁוֹן זָכָר; וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל הַמָּיִם (מלכים ב ג'), הֲרֵי לְשׁוֹן נְקֵבָה. וְכֵן רוּחַ, וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה, הֲרֵי לְשׁוֹן נְקֵבָה, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת (איוב א'), הֲרֵי לְשׁוֹן זָכָר, וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים (מלכים א' י"ט), הֲרֵי לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה. וְכֵן אֵשׁ, וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' (במדבר ט"ז), לְשׁוֹן נְקֵבָה, אֵשׁ לֹהֵט (תהילים ק"ד), לְשׁוֹן זָכָר:
והיה המחנה הנשאר לפליטה. עַל כָּרְחוֹ, כִּי אֶלָּחֵם עִמּוֹ. הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לְדוֹרוֹן, לִתְפִלָּה וּלְמִלְחָמָה. לְדוֹרוֹן, וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו; לִתְפִלָּה, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם; לְמִלְחָמָה, וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:
המחנה האחת והכהו TO THE ONE CAMP AND SMITE IT — The word מחנה is treated grammatically as masculine or feminine: in (Psalms 27:3) “Though a camp should encamp (תחנה) against me” it is feminine; in (Genesis 33:8) “this (הזה) camp” it is masculine. Similarly there are other words treated grammatically as both masculine and feminine. For example, the word שמש in (Genesis 19:23) “The sun was risen (יצא) upon the earth” and in (Psalms 19:7) “His (the sun’s) going forth (מוצאו) is from the end of the heaven”; here it is masculine, but in (2 Kings 3:22) “and the sun shone (זרחה) upon the water” it is feminine. Similarly with רוח: in (Job 1:19) “and behold there came (באה) a great wind” it is feminine, and in the same verse “and smote (ויגע) the four corners of the house” it is masculine; in (1 Kings 19:11) “and a great (גדולה) and strong (וחזק) wind rent (מפרק) the mountains” it is both masculine and feminine. So also in the case of אש: in (Numbers 16:35) “and fire came forth (יצאה) from the Lord” it is feminine, and in (Psalms 104:4) “The flaming (להט) fire” it is masculine.
והיה המחנה הנשאר לפליטה THEN THE REMAINING CAMP MAY ESCAPE in spite of him, for I will fight against him He prepared himself for three things: to give him a present — as it states (Genesis 32:22) “So, the present passed before him”; for prayer — as it states (Genesis 32:10), “And he said, ‘O God of my father Abraham”; for war — as it states in this verse, “then the remaining camp may escape”, for I will fight against him (Tanchuma Yashan 1:8:6).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.