שיחה יא
378שיחה יא
108 לקוטי
משיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, א' דחנוכה ה'תשמ"ז 379חנוכת המזבח:' וחנוכת המקדש3 ע"י החשמונאים בימי חנוכה.
2) ראה מרדכי ואור זרוע (ח"ב סשכ"א) הובא בדרכי משה לטואו"ח (ורמ"א) סי' עתר ס"ק א. חדא"ג מהרש"א לשבת כא, ב (ע"פ פסיקתא רבתי פ"ו, ה. יליש מלכים רמז קפד. מגילת תענית פ"ט). וראה מקומות שבהערה הקודמת.
3) שבלי הלקט ס" קעד. שבהערה !1.
4) נשא ז
5) משנה מגילה ל, ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג הי"ז. טושו"ע או"ח סתרפ"ד ס"א,
6) טור או"ח שם ע"פ פסיקתא רבתי שבהערה 12
7) ראה פרש"י מגילה שם. וראה לקו"ת ברכה צח, ג. מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' קד ואילך. סידור שער החנוכה רעז, ב ואילך. וראה ד"ה זאת חנוכת המזבח תר"ם בתחלתו וסוף פ"ט.
8) להעיר מעט"ז לשו"ע או"ח סתרע"א: כל דיני חנוכה נאמרו למשה מסיני בפ' זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת בני ישראל, וברוקח ריש הל' חנוכה: זאת חנוכת המזבח בגימטריא זאת יהי' בימי חשמונאים . . ביום המשח אותו מאת בגימטריא חנוכה ביום עשרים וחמשה בכסלו.
9) וגם לפי שבכ"ה כסלו נגמרה מלאכת המשכן, והקב"ה משלים ו,משלם" ענין זה ע'י חנוכת חשמונאי בימי חנוכה (ראה הנסמן בהערה 16
0) אסתר ט, כח. וידוע פירוש האריז"ל עה"פ (ראה רמ"ז בספר תיקון שובבי"ם. הובא ונת' בס' לב דוד להחיד"א פכ"ט).
21) לקו"ת שם. ובסידור שם: כשקורא בתורה בקרבנות הנשיאים הרי דבר ה' שבפרשת קרבנות הנשיאים כאלו מתקיימת עכשיו על ידי קריאה זו כו' וכידוע בפי' קורא בתורה (תניא ספל"ז) שהוא לי המשכה מן ההעלם לגילוי וכמו שקוראין לאדם שיבא מן המרחק כו'.
380(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
381(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3822 לקוטי
ה. ויש לומר נאַכמער:
383(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
38424 לקוטי מקריב געווען א ריבוי קרבנות (מער מכפי הרגיל לאחרי זה) בחנוכת המזבח.
והמשכה זו היא בחי' חנוכה, בחי' מתנה מרובה"יי.
בימי החנוכה מדי שנה בשנה דארף בא יעדער איד צוקומען א חיזוק והתגברות חדשה (חינוך) אין ,נר מצוה ותורה אור" (חנוכת מזבח הפרטי שלו).
385(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
3866 לקוטי 387חינוך (התגברות חדשה) אין ,יפוצו מעינותיך חוצה""?.
388188 לקוטי
יא די הוראה דערפון אין מעשה בפועל -- ,סוף מעשה במחשבה תחלה":
389אידישקייט, איידער אַליין בתכלית השלימות כו'.
390דין שלמעלה אז ,בכל עניז של תורה .
יר"ש ומדות טובות תהי' יד כל מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה".
391(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
39212 לקוטי
עאכו"כ אין ,יפוצו מעינותיך חוצה", וואָס0 ברענגט אתי מר דא מלכא משיחא -
די גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיחא צדקנו,
הערות
עמוד 378
- 1. כידוע דברי אדה"ז ע"ד ,הפתקא אשר משמי שמיא נחיתא" -- הובא במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (קובץ מכתבים שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק עי 8 ואילך. אגרות-קודש שלו ח"ג ע' תיג ואילך).
- 2. עמוס ג, ג.
- 3. ולהעיר ש,יחדיו" הוא מלשון ,יחיד" שלמעלה מ,אחד" (ראה תו"א וארא נה, ב. אמרי בינה שער הק"ש פ"ה ואילך. סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פי"ח. ועוד).
- 1. ובפרט ע"י התוועדות הקשורה עם גדולה לגימה שמקרבת (ראה סנהדרין קג, סע"ב ואילך).
- 5. שו"ץ אדה"ז או"ח סר"צ ס"ג (ממדרש -- ראה תורה שלימה ר"פ ויקהל אות ה-ה*. וש"נ).
- 66. שעניגם דוקא כאו"א בפ"ע.
- 7. רמב"ם הל' מעשר רפי"ב. מירושלמי דמאי פ"ד ה"א. וראה שיחת ש"פ חו"ב תשמיו.
- 8. כמובן מכמה דינים בהיחס דת"ח וע"ה (ראה אנציק' תלמודית (כרך יב) ערך חבר. ועוד).
- 69. ראה תניא פ"ה (ט, סע"ב). ועד כדי כך שהתכונות של הדבר הנאכל משפיע על האדם האוכלם (ראה רמב"ן שמיני יא, יא. בחיי שם, יג. עקידה ואברבנאל שם. רמב"ן ראה יד, ג. רמ"א יו"ד ספ"א ס"ז. ועוד. וראה ס' המאמרים -- אידיש ע' 56 ואילר. ועוד).
- 0. ראה ספורנו עה"פ בהר כה, ב-ד. סה"מ תר"ל ע' קלח. וראה מכתב ל' תשרי ר"ח מ"ח שנה זו (סה"ש תשמ"ז חב בהוספות).
- 11. ראה הנסמז בהערות הבאות. תו"א פרשתנו ד'ה בכ"ה בכסלו (כט, ד). שערי אורה ד"ה הנ"ל פל"ז ואילך. רד"ה זאת חנוכת המזבח תר"ם. רד"ה תנו רבנן נר חנוכה תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' קנב), תש"ד (סה"מ תש"ד ע' 82). ועוד.
עמוד 379
- 1. וראה מקומות
- 2. ש"פ ומשב - א' חנוכה תשמ"ז
- 2. כידוע דמזבח החיצון ומזבח הפנימי הם חיצונית ופנימית הלב -- תו"ח תרומה תמג, א ואילך. אוה"ת ויקהל ע' ב'רכז ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות בנין מקדש פ"ב. ועוד.
- 3. כמארז"ל [כ"ה ל' אדה"ז בלקו"ת נשא כ, סע"ב] עה"פ (תרומה כה, ח) ,ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם": בתוכו לא נאמר אלא בתוכם -- בתוך כאו"א מישראל (ראה ראשית חכמה שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו (ד"ה ושני הפסוקים). אלשיך עה"פ תרומה שם. של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב
- 4. ראה לקמן בפנים סוף סעיף ו ובהנסמן שם הערה 70.
- 5. ד"ה מזמור שיר. חנוכת הבית לדוד - בלקו"ת ברכה צח, ד ואילך. בסידור יט, ד ואילך. וראה סד"ה ויגש תרס"ו.
- 6. יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א,
- 7. מרדכי הארוך הובא בדרכי משה לטואו"ח סי' עתר ס"ק א. וראה אניצקלופדי' תלמודית (כרך טז) ערך חנכה ע' שסז. וש"נ.
- 8. ראה רמב"ם הל' חנוכה פ"ג ה"ג. יש"ש לב"ק פ"ז סי' לז. לקו"ש ח"י ע' 142 ואילך. וראה שיחת מוצש"ק מקץ ליל זאת חנוכה תשמיו.
עמוד 380
- 9. מרדכי שם.
- 0. שעם זה צריכים ,,לחיות" ביום זה, כתורת אדה"ז (בעל הגאולה דראש ותחלת השבוע) הידועה (,היום יום" ב חשון. ס' השיחות תש"ב ע' 29 ואילך.
- 3. ועוד).
- 1. נשא ] אזיד 2) בהבא לקמן -- ראה לקו"ש תכ"ג ע' 53 ואילך.
- 3. ראה הערה 2.
- 4. ויתירה מזו -- כי עגלות ובקר שהקריבו הנשיאים ,קיימים לעולם" (במדב"ר פי"ב, יח).
- 5. כמפורש במדרש (במדב"ר פי"ג, יד ואילך. פי"ד, א-יא) פרטי הכוונות דכל נשיא.
- 6. כמודגש גם בזה שהביאו י"ב קרבנות, ,שור לאחד".
- 9. ש"פ ישב - א' תנוכה תשמ"ז
- 10. שיחות
- 37. ועד שהביאו שש עגלות, ,עגלה על שני הנשיאים", אף שהיו י"ב נשיאים (וי"ב בקר) -- כי הנשיאים -הרגישו והדגישו אחדותם יחד, ושלימות (שתהי' עגלה) -- כל אחד מהם תלוי' בחבירו (ראה לקו"ש תכ"ג שם).
- 8. נשא שם, יא.
- 9. בדוגמת מתן תורה (שתכליתו -- השראת השכינה במשכן), שכל התורה ניתנה ביום אחד (ראה ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. שמו"ר רפמ"ז. רמב"ם בריש הקדמתו לס' היד. תניא קו"א סד"ה ולהבין פרטי ההלכות).
- 0. נשא שם, י.
- 4. ראה מכילתא ופרש"י בא יב, יז.
- 2. וכן הוא אצל הקב"ה כביכול -- כי מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז, יט. שמו"ר פ"ל, ט. וראה סה*מ תרל"ו ח"ב ע' שכז. ועוד).
- 3. ומה שנצטווה בפועל ,נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום" -- ראה לקמן ס"ד.
- 4. במדב"ר פי"ד, יג (בסופו). ועד"ז שם לפנ"ז פי"ג, ט. וראה לקו"ת נשא כט, ב. לקו"ש חכ"ג שם.
עמוד 381
- 1. ד. לאידך גיסא:
- 5. ראה פע"ח בהקדמה לשער א/ הנסמן בלקו"ש חכ"ג שם ע' 54 הערה 14.
- 6. לקו"ת וסידור שבהערה 17. שערי אורה ד"ה בכיה בכסלו פל"ט.
- 7. במדב"ר שבהערה 35. הובא בלקו"ת ברכה שם.
- 5. ש"פ משב - א' חנוכה תשמ"ז
- 6. שיחות 1
- 8. וכן הוא במנורה עצמה -- שהיא ,מקשה אחת" (תרומה כה, לו. וראה בהעלותך ח, ד), וממגה יוצאים שבעה קנים, כנגד שבעה סוגים דישראל (לקו"ת ר"פ בהעלותך. שערי אורה ד*ה כי עמך פ"ד. ובב"מ).
- 9. משלי כב, ו.
- 0. פסוק זה הובא בדרושי חנוכה (שבהערה 11 ובהערה 74) בביאור הענין שחנוכה הוא מלשון
- 10. חינוך.
עמוד 382
- 5. אגרות-קודש שלו ח"ז ע' קמו. וראה ס',
- 2. השיחות תש"ג ע' 144.
- 2. יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו,
- 3. פנים יפות פ' יתרו. וראה זח"ב פה, ב. תורה שלימה כרך טז מילואים סי' א ע' רד. וש"נ. וראה לקו"א להה"מ סי' קנח. או"ת להה"מ נ, ב. אוה"ת להצ"צ פינחס ע' א'קכ.
- 4. ראה פרש"י משפטים כד, יב. תורה שלימה שם ע' רה ואילך. וש"נ.
- 5. ראה מגילה יט, ב. ירושלמי ושמו"ר שבהערה 39. וראה לקו"ש חי"ט ע' 252 הערה 1. וש"נ.
- 7. ש"פ ושב - א' תנוכה תשמ"ז
- 8. שיחות
- 6. ישעיי ז, טז.
- 7. נדה ל, ב.
- 11. %) ראה עץ יוסף לעין יעקב נדה שם. וראה לקו"ת שלח מד, א. לקו"ש ח"ה ע' 13 ואילך. ח"כ עי 9
עמוד 383
- 9. כחיוב כאו"א מישראל ללמוד כל חלקי התורה (הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ד. וראה הנסמן בהערות וציונים להל' ת"ת שם (קה"ת, תשמ"ג)).
- 0. פיוט לכה דודי.
- 6. ראה תו"ח ר"פ ויגש. המשך תרס"י ע' יט ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קיז ואילך.
- 4. ש"פ וישב - א' חנוכה תשמ"ז
- 5. שיחות 83
- 2. תניא פל"ו. וראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו.
- 3. ראה לקו"ש חי"ט ע' 27 ואילך.
- 4. איוב יד, טו. וראה עבודת הקודש חלק העבודה פ"א ואילך. של"ה שער הגדול כט, ב ואילך.
- 5. ולכן ,,תכלית השלימות כו' של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתינו" (תניא רפל"ז).
- 6. תו"א פרשתנו ד"ה בכ"ה בכסלו (כט, ד). לקו"ת נשא כט, א ואילך. ברכה צח, סע'"ב ואילך. שערי אורה ד"ה הנ"ל פל"ז. סידור שער החנוכה רעז, א ואילך. ועוד.
- 7. וראה גם פיה"מ להרמב"ם מנחות פ"ד ה"ד.
- 8. מכילתא ופרש"י יתרו יט, ה,
- 9. ראה פיה"מ להרמב"ם סנהדרין ר"פ חלק (וכת חמישית). וראה הגהות הצ"צ לתו"א שם - באוה"ת חנוכה רצט, סע"ב. תתקלד, ב.
עמוד 384
- 0. ראה לקו"ת ברכה שם. שערי אורה שם פמ"ב.
- 2. ו ב.ועל הנסים"* דחנוכה.
- 2. משלי ו כג. שבמיוחד שייך לנר חנוכה (רש"י ד"ה בנים -- שבת כג, ב. וראה דרושים שבהערה 74).
- 4. ש"פ חשב - א' חנוכה תשמ"ז
- 5. שיחות
- 3. וע" ישראל נמשך גם חידוש בכל העולם כולו -- כמבואר בשל"ה (חלק תושב"כ שא, סע"ב) שחנוכה (שבו הי' חנוכת בית המקדש) ,רומז לחינוך העולם, כי העולם נברא בשביל התורה וקיום המצות, והיוונים רצו לבטל תורה ומצות בישראל, וכשגברו החשמונאים אז נתגברו התורה והמצות וממילא נתחנך העולם כו'" (הובא ונת' בלקו"ש ח"י ע' 282).
- 4. ראה בכ"ז תו"א כט, א. ל, א. לב, ב ואילך. שערי אורה שם פמ'א-ב. פנ"ג. מאמרי אדה"ז!: תקס"ג כרך א ע' נז: אתהלך לאזניא ע' סג ואילך, ועוד.
- 5. דהלכה כבית הלל: יום ראשון מדליק אחד מכאן ואילך מוסיף והולך . . דמעלין בקודש (שבת כא, ב. שו"ע או*ח סתרע"א ס"ב).
- 6. שבת שם.
- 7. וכידוע שענינם של נרות חנוכה הוא להאיר את החושך (תו"א סד*ה רני ושמחי. סד"ה גר חנוכה. שערי אורה סד"ה בכ"ה בכסלו. סידור שער החנוכה ערה, ב-ג. ובכ"מ).
עמוד 385
- 8. שיחת ליל א' י"ט כסלו תרצ"ג ס"א (לקו*ד ח"א יב, א). וראה סדר ברכת הנהנין לאדה"ז (פי"ג ה"ה): לא יברך החולה (ברכת הגומל) עד שיחזור לבוריו לגמרי.
- 9. הכולל כל ימי חנוכה (שערי אורה שם פמ"ב), מהפך שנמצא בו -- נדלק והאיר כל הימים.
- 0. ס' יצירה פ"א מ"זו
- 4. ו8) נוסף לזה שיום השבת הוא השלימות של כל מעשה בראשית בכל ימי השבוע, מתחיל מיום ראשוז
- 5. ש"פ חשב - א' הנוכה תשמ"ז
- 6. (שבו נברא כל השמים והארץ וכל צבאיהם (ראה פרש"י בראשית א, יד)), עד באופן של ,ויכולו* (בראשית ב, א) מלשון תענוג (אוה"ת עה*פ -- כרך א מח, ב ואילך. כרך ג תקח, א ואילך. וש"נ).
- 7. וכן לאידך גיסא -- יש מעלה ביום ראשון אפילו לגבי יום השבת (אף שהוא יום חול), כי הוא ,יום אחד" (בראשית א, ה), לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו (פרש"י עה"פ. מב"ר פ"ג, ח), והי' בכל העולם כולו טוב (ורק ביום שני נברא המחלוקת -- ב"ר פ"ד, ו. זח'א יז, א ואילך. יח, א).
- 8. ויתירה מזו: בריאת הזמן היתה ברגע הראשון דיום ראשון של מעשה בראשית [כתורת המגיד שגם הזמז נברא -- הובא בסידור שער הק"ש עה, סע"ד ואילך. וראה לקו"ש ח"י ע' 176 ואילך. וש". חי"ז ע' 9. וש"נ], וכולל (ובאופן דכולו טוב) כל הזמנים', גם הזמן דיום השבת. ומעלה זו ביום הראשון לגבי שבת -- נראית בגלוי בשבוע זה, שיום ראשון שבו הוא יש כסלו וסיומו -- חנוכה.
- 2. מכתב כ' כסלו תש"ג (אגרות-קודש שלו ח"ז ע ל. ונעתק בהקדמה ל,היום יום"). הקדמה לחוברת י"ט כסלו,
- 3. ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 436 ואילך.
- 11. 0-----------
- 12. *) להעיר מהמבואר עד"ז בנוגע לר"ה - מאמרי אדה"ז: תקס"ו ע' רסג: תקס"ז עי שמ ואילך: חקס"ח יכרך א) ע' תקכט. מאמרי אדהאמ"צ דבריםס ח"א ע' רסח ואילך. ם' הליקוטים -- דאיח ציצ ערך זמן ס"ג.
עמוד 386
- 1. -----7--
- 4. ראה ס' השיחות תורת שלום ע' 26. 113 ואילך. שם ע' 260 (בהוצאת קה"ת, תשמ"ג). ד"ה פדה בשלום תרפ"ה (סה"מ תרפ"ה ע' עט). לקויד ח"א כב, א ואילך. ועוד.
- 5. לשון התקו"ז תיקוז וא"ו בסופו. וראה הקדמת מקדש מלך לספרו. כסא מלך לתקו"ז שם. ועוד.
- 6. זח"ג קנב, א.
- 5. ש"פ וישב - א' חנוכה תשמ"ז
- 6. שיחות
- 7. פסחים קט, א.
- 8. ראה לבוש, ב"ח וט"ז או"ח ר"ס עתר. וראה מאמרי אדה"ז תקס"ג ושערי אורה שבהערה 74 סהמ"צ להצ"צ מצות נ"ח (עא, א, שם, סע"ב ואילך). לעיל ע' 238 ואילך.
- 9. ראה אגה"ק הידועה דהבעש"ט (נדפסה בכש"ט (הוצאת קה"ת) בתחלתו): שאלתי את פי משיח אימת אתי מר והשיב בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה בו'.
עמוד 387
- 0. ראה ס' השיחות תורת שלום ס"ע 112 ואילך.
- 91. ראה גם לקו"ש ח"ה ע' 432 ואילך. ח"י ע' 6. חט"ו ע' 282. ועוד.
- 2. ולהעיר גם מדברי אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בנוגע למאסרו של אדה": מה הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו כו' כן ע" הקיטרוגי' שהיו בפ"ב נתגלה הפנימי' דוקא (ס' השיחות תורת שלום ע' 26).
- 3. לקו"ת שה"ש ב, ד ואילך. ובארוכה -- אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד ואילך.
- 5. ש"פ חישב - א' תנוכה תשמ"ז
- 4. ראה חולין צז, רע"א. שו*ע יו"ד סק"ה ס"ה.
- 5. ויתירה מזו: שמן הוא העסענץ, העצם שבכל דבר, כי מכל דבר אפשר להוציא שמן (תו*א מקץ לט, א. קי, ד. ועוד).
- 7. לקו"ד ח"א סת, א. לקו"ש ח"י ע' 248.
- 8. אעג שמזיק לו -- נדה יז, א ובתוד'ה שורפו.
- 9. כמובן מזה שקוצצים הצפרניים, בכל ערב שבת (לכבוד שבת וכיו"ב (ראה שו*ע או*ח סר"ס ס"א, שו"ע אדה"ז שם סעיף ב)).
עמוד 388
- 0. ראה דרושים שבהערה ד7.
- 2. ש"פ ושב - א' חנוכה תשמ"ז שיחות
- 1. שיחות: ש"פ חיי שרה: שיפ וישלח (לעיל עי 9 ואילך: 6). ועוד.
- 2. כפתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) 1"ע שכאו"א צ"ל ,אַ לאַמטערנטשיק" (הובא בסי השיחות תשיא ע' 136. וראה בארוכה שיחת י"ג תמוז תשכ"ב).
- 3. משלי כ, כז.
- 4. ראה תענית כג, א (בעיז יעקב).
עמוד 389
- 5. ראה גם לקו"ש חכו ע' 91 ואילך.
- 6. תניא פל"ו.
- 7. תניא פל"ז (מח, ב). מעיח שער כו פ"א:
- 4. ש"פ חשב - א' חנוכה תשמ"ז
- 8. ,היום יום" ה' אייר. אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ: ח"ג ע' קעד. רצה. ח"ד ע'י תקכא. ח"ה ע' קי, ח"ז ע' כא. ח"ח ע' רמו. תקיא. ועוד.
- 9. ראה ברכות רפ"ב.
- 0. באם לא שהוא פקו"נ.
- 8. ונן) תהלים צ, י.
עמוד 390
- 2. משפטים כד, ז. שבת פח, א.
- 3. במדב"ר פי"ב, ג.
- 4. קיצורים והערות לתניא ס"ע קכב ואילך. אגרות-קודש שלו ח"ד ס"ע רסד ואילך (ובהנסמן שם)
- 5. במכתבו הידוע: כשקריתי בספר תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום (נדפס באגרות-קודש אדה"ז (קה"ת, תש"מ) סל"ח). וראה תניא אגהיק ס"ב.
- 6. ראה ד"ה פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי (בשערי תשובה ח"א). ועוד.
- 6. ש"פ וישב - א' חנוכה תשמ"ז
- 7. שיחות
- 7. מלאכי ג, יב. -- ראה כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סמ"ד. שם סצ"ת. אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' קפ. קפח. רפה. ח"ד ע' קיט. ח"ה עי שמח.
- 8. 8) ישראל.
- 10. )20
- 11. )1
- 3. הרשב"ם.
- 4. בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית (וראה לקמן הערה 27!), בפסח שבזכות
- 14. בשבת זה נתקיימה ,פגישה* של נשי ובנות
- 15. שבת כג, א פסחים קי, ריש ע"ב.
- 16. מגילה ד, א.
- 17. רש"י וריז שבת שם. רשב"ם פסחים שם. תוד"ה שאף הן מגילה שם -- בשם
עמוד 391
- 1. נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו (סוטה יא, ב. שמו"ר פ"א, יב. וראה במדב"ר פ"ג, ו) -- רשב"ם שם.
- 5. תוס' שם. תוד"ה היו -- פסחים שם. ע"פ ירושלמי מגילה פ"ב ה"ה.
- 6. בפורים -- אף הנשיס היו בגזירת להשמיד ולהרוג, וכן בפסח שהיו משעובדות לפרעה, וכן בחנוכה הגזירה היתה ,,מאד עליהן" -- תוסי מגילה שם.
- 7. שבתו של יוחנן שיכרה את ראש האויבים וחתכה ראשו ועל ידי כן ברחו כולם (ר"ז שבת שם. וראה תוס' פסחים ומגילה שם (בשם רשב"ם): ובחנוכה ע"י יהודית), או שאחותו של יהודה המכבי לבשה סמרטוטים בשעת החופה, ונתקנא לה יהודה ומאז גברו היוונים (פסקי ריא"ז הל' חנוכה פ"ב אות טו. וראה פע"ח סוף שער החנוכה: גאולת יון ע"י בת מתתיהו). \
- 8. וראה פרש"י שבת שם: גזרו יוונים על הבתולות הנשואות כו'. ובתוס' מגילה שם, שגם ,הגזירה היתה מאד עליהן". וברמב"ם הלי חנוכה רפיג: ופשטו ידם כו' בבנותיהם.
- 6. ש"פ וישב - א' חנוכה תשמ"ז
- 9. ל' הכתוב -- קהלת א, ד.
- 8. 0ן) ובמיוחד בכח הנשים להביא הגאולה - כדאיתא במדרש (יל"ש רות רמז תרו בסופו. ממדרש זוטא רות) אין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות בישראל,
- 9. וְ3 ) שער הגלגולים הקדמה כ. ל"ת וספר הליקוטים (להאריז"ל) שמות ג, ד.
עמוד 392
- 3. ראה ב"ר פע"א, ב. זח"א קנד, א. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתעא ושם ע' תתנח ואילך.
- 2. ש"פ מחשב - א' חנוכה תשמ"ז
- 3. שיחות
- 4. מיכה ו, ח.
- 5. כמ"ש ביצי"מ -- בא י, ט.
- 6. ירמי' לא, ז.
- 7. ישע" ס, ט.
- 8. ראה תו"א ריש פרשתנו. תו*"ח שם נח, א ואילך. לקו"ת בהעלותך לב, ד.
- 9. מכילתא בשלח טו, א,
- 0. ראה תו"א עז, ד, לקו"ש ח"ט ע' 23 הערה 1
משנה תורה, הלכות מעשרות י״ב - הטקסט מספריא
הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ונכנסה שבת או יום טוב שאינו יכול לעשר הרי זה שואלו ואם אמר לו מעושרין הן אוכל על פיו בשבת וכן אם אמר לו אחד שאינו נאמן מעושרין הן אוכל על פיו באותה שבת ואפילו היו לו פירות אחרות מתוקנין מאותו המין מפני שאימת שבת על עמי הארץ ואינו עובר בה עבירה.
אע"פ שהוא אוכל על פיו בשבת הרי זה לא יאכל מאותן הפירות למוצאי שבת עד שיעשר דמאי על הכל על שאכל בשבת ועל הנשאר שלא הקלו והאמינוהו אלא לצורך אותה שבת היתה שבת ויו"ט סמוך לה ושאלו באחד מהן אוכל אף בשני מפני שלא נראה לעשר בינתיים וכן בשני ימים טובים של גליות.
הנשבע על חבירו שיאכל עמו בשבת והוא אינו מאמינו על המעשרות שואל ואוכל על פיו בשבת הראשונה בלבד אבל בשבת שנייה אף על פי שנדר ממנו הנאה אם לא יאכל אצלו לא יאכל עד שיעשר דמאי.
מי שאינו נאמן שראינוהו שהפריש תרומת מעשר מפירותיו שהן דמאי וראינוהו שחזרה ונפלה בפנינו בין למקום אחר בין למקומה וחזר ואמר הפרשתיה נאמן אפילו בחול ואוכל על פיו כשם שאימת שבת על עמי הארץ כך אימת דימוע עליהם ואינן חשודין להאכיל את המדומע.
מי שאינו נאמן שראינוהו שהפריש מע"ר מפירות אלו ואמר שהפריש מהן מעשר שני נאמן הפריש מעשר שני בפנינו ואמר שהפריש מעשר ראשון אינו נאמן שהשני שלו והנאמן על השני אינו נאמן על הראשון והנאמן על הראשון נאמן על השני לפיכך מי שאינו נאמן שהוציא פירות מביתו ואמר אלו מע"ר נאמן ואין מפרישין מהן תרומות ומעשרות ואם אמר אלו מעשר שני אינו נאמן והרי הן דמאי ומפרישין מהן תרומת מעשר ויראה לי שהוא פודה את כולם.
האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא מעשר והלך ולקח והביא לו אינו נאמן ואם אמר לו קח לי מאיש פלוני ה"ז נאמן לומר ממנו לקחתי שהרי מתיירא שמא ישאלנו הלך ליקח לו מאותו פלוני ואמר לו מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן.
הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר ואמר לו אחד אני אינו נאמן אמר לו איש פלוני ה"ז נאמן ולוקח מאותו פלוני אע"פ שאינו מכירו והולך ואוכל על פיו הלך ולקח ממנו ושאל לו מי כאן מוכר יין ישן אמר לו זה ששלחך אצלי אף על פי שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין.
בד"א בזמן שאינו מכיר אדם שם אבל אם מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה ואם שהה שם שלשים יום אע"פ שאינו מכיר אדם שם לא יקח אלא מן המומחה.
ולא התירו דברים אלו אלא בתרומות ומעשרות אבל לענין פירות שביעית או לענין טהרות לא יקח אלא מן המומחה.
החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן פירות אלו אינם מתוקנים ופירות חבירי מתוקנין אינו נאמן שמא קנוניא עשו ביניהן.
המוכר פירות בסוריא ואמר משל א"י הם חייב הלוקח לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר משלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם ידוע שיש לו קרקע בסוריא והיה רוב ממכרו משדהו חייב הלוקח ממנו לעשר שחזקתו שמשדהו הביאם.
עניים שאמרו פירות אלו של לקט שכחה ופאה הרי אלו נאמנין כל זמן הגרנות שהלקט והשכחה והפאה מצויים והוא שיהיה קרוב מן הגורן כדי שיצא ויבא בו ביום ואם אמרו של מעשר עני הם הרי אלו נאמנין כל השנה כולה ואינן נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדם ליתנו.
כיצד חיטים אלו לקט שכחה ופאה הם הרי אלו נאמנים קמח זה של לקט שכחה ופאה הוא אינם נאמנין ואין צריך לומר שאין נאמנין על הפת לומר ממתנות עניים הוא אלא מתעשרין דמאי.
נאמנין על השעורה של אורז ואין נאמנין עליו בין חי בין מבושל נאמנין על הפול ואין נאמנין על הגריסין בין חיין בין מבושלין נאמנין על השמן לומר של מעשר עני הוא ואין נאמנין לומר של זיתי ניקוף הם נאמנין על הירק חי ולא מבושל אלא אם כן היה דבר מועט שכן דרך בעלי בתים ליתן מעט ירק מבושל מקדרתו לעני ומתוך שיכול לומר הבעל הבית נתנו לי יכול לומר אני בשלתיו ממתנותי.
וכן בן לוי שאמר פירות אלו ממעשר ראשון שניטלה תרומתו הם הרי זה נאמן לעולם על תרומת מעשר כשם שישראל נאמן על תרומה גדולה אבל אינו נאמן עליו לפוטרו ממעשר שני.
אין כל הדברים האלו אמורין אלא בעם הארץ שאינו לא חשוד ולא נאמן אבל מי שהוא חשוד למכור תרומה לשם חולין אסור ליקח ממנו כלל דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשר אפילו קרבי דגים מפני שנותנין בהם שמן ואין אסור אלא כל שלפניו אבל אצרו מותר ליקח ממנו מפני שהוא מתיירא לערב תרומה באוצרו שמא יודע הדבר ויפסיד הכל וכן החשוד למעשר שני למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת מעשר וכל זה קנס מדבריהם.
חשוד שהעיד על של אחרים נאמן חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואין צריך לומר ע"ה לפיכך עם הארץ שאמר זה טבל וזה תרומה זה ודאי וזה דמאי אפילו בשלו נאמן אמר אלו פירות מתוקנין בשל אחרים נאמן והוא שלא יראו כעושה קנוניא כמו שביארנו.
המוכר פירות לחבירו ואחר שיצאו מתחת ידו אמר ללוקח פירות שמכרתי לך טבלים הן הבשר בשר בכור היה היין יין נסך שורת הדין שאינו נאמן אפילו היה המוכר חבר והזריז מחמיר על עצמו ואם האמינו הרי זה משובח אפילו היה המוכר עם הארץ.
תניא, ליקוטי אמרים ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְתוֹסֶפֶת בֵּיאוּר, בַּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן ״תְּפִיסָא״ שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ: ״לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָךְ כוּ׳״.
הִנֵּה, כָּל שֵׂכֶל כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מוּשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמּוּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמּוּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָּף וּמְלוּבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ.
וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בַּמּוּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בּוּרְיָהּ הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
וְהִנֵּה, הֲלָכָה זוֹ, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ, שֶׁכְּשֶׁיִּטְעוֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ – יִהְיֶה הַפְּסַק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ.
וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם, מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאִם יִטְעוֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ, יִהְיֶה הַפְּסַק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסַק זֶה כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בַּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלוּבָּשׁ בָּהֶם.
וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.
וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִילוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר.
כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה׳ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלוּבָּשׁ בְּחָכְמַת ה׳, הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה׳ בְּקִרְבּוֹ – מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפּוֹס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד.
וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה, הַתּוֹרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶּפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֶחֶם״ וּ״מְזוֹן הַנֶּפֶשׁ״.
כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ, וְנֶהְפָּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – נַעֲשָׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ, מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ.
וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּ״עֵץ חַיִּים״ שַׁעַר מ״ד פֶּרֶק ג׳, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר״י.
וְ״לִשְׁמָהּ״, הַיְינוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה׳ עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּ״פְרִי עֵץ חַיִּים״]:
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
במדבר רבה י״ב:י״ח - הטקסט מספריא
וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן (במדבר ז, ג), מְלַמֵּד שֶׁהֱבִיאוּם וּמְסָרוּם לַצִּבּוּר, בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן וְלֹא קִבֵּל מֵהֶם עַד שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ מִפִּי הַגְּבוּרָה (במדבר ז, ה): קַח מֵאִתָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, ד ה): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵאמֹר, קַח מֵאִתָּם וגו', מַהוּ לֵאמֹר, תָּנֵי רַב הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים וְדִבְרֵי נֶחָמוֹת, קַח מֵאִתָּם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה מִתְיָרֵא וְאוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁמָּא נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְשָׁרְתָה עַל הַנְּשִׂיאִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, משֶׁה, אִלּוּ לָהֶם הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיָּבִיאוּ, לְךָ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁתֹּאמַר לָהֶם, אֶלָּא קַח מֵאִתָּם, מֵאִתָּם הָיָה הַדָּבָר, הָא הִסְכִּימָה דַעְתָּם לַדַּעַת הָעֶלְיוֹנָה, וְהָיָה משֶׁה מִתְיָרֵא וְאוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁמָּא אַחַת מִן הָעֲגָלוֹת נִשְׁבְּרָה אוֹ אֶחָד מִן הַשְּׁוָרִים מֵת וְנִמְצָא קָרְבָּן שֶׁל נְשִׂיאִים פָּסוּל, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר ז, ה): וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, נָתַן לָהֶם הֲוָיָה שֶׁיִּהְיוּ קַיָּמִים לְעוֹלָם, עַד הֵיכָן הָיוּ קַיָּמִים, רַבִּי יוּדָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי נַחְמָן וְרַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, עַד (הושע יב, יב): שֶׁבַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ, וְהֵיכָן הִקְרִיבוּם, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, בְּנוֹב הִקְרִיבוּם. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, בְּגִבְעוֹן הִקְרִיבוּם. רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בְּבֵית הָעוֹלָמִים הִקְרִיבוּם. אָמַר רַבִּי לֵוִי טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא דִּכְתִיב (דברי הימים ב ז, ה): וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח וגו'. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, עַד עַכְשָׁו הֵן הָעֲגָלוֹת וְהַפָּרוֹת קַיָּמוֹת, וְלֹא הוּמְמוּ וְלֹא הִזְקִינוּ וְלֹא הִטְרִיפוּ וְלֹא נִשְׁבָּרוּ. וַהֲלוֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, מָה אִם הָעֲגָלוֹת שֶׁנִּדְבְּקוּ בִּמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד נִתַּן לָהֶם הֲוָיָה עַד שֶׁיִּהְיוּ קַיָּמוֹת לְעוֹלָם, יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם דְּבוּקִים בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וגו'. (במדבר ז, ה): וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ, לְפִי טֹרַח מַשָֹּׂאוֹ הַרְבֵּה לוֹ עֲגָלוֹת לְהָקֵל מִמַּשָֹּׂאוֹ.
תלמוד ירושלמי פאה ב׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ מִין אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שְׁתֵּי גֳרָנוֹת נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת. זוֹרְעָהּ שְׁנֵי מִינִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה גוֹרֶן אַחַת נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּיאוֹת. הַזּוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים עֲשָׂאָן גוֹרֶן אַחַת עוֹשֶׂה גוֹרֶן אַחַת נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת. שְׁתֵּי גֳרָנוֹת נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּיאוֹת. מַעֲשֶׂה כְּשֶׁזָּרַע רִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְעָלוּ לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאֲלוּ. אָמַר נָחוּם הַלִּיבֶּלָּר מְקוּבָּל אֲנִי מֶרִבִּי מִיַישָׁא שֶׁקִּיבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּיבֵּל מִן הַזּוּגּוֹת שֶׁקִּיבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי בְּזוֹרֵעַ אֶת שָׂדֵהוּ שְׁנֵי מִינִי חִיטִּים אִם עֲשָׂאָן גּוֹרֶן אַחַת נוֹתֵן פֵּיאָה אַחַת שְׁתֵּי גֳרָנוֹת נוֹתֵן שְׁתֵּי פֵּיאוֹת.
הלכה: קָצַר חֵצִי אַיגִּדוֹ וְחֵצִי שְׁמוּתִית לַעֲשוֹתָן גּוֹרֶן אֶחָד וְנִמְלַךְ וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי גֳרָנוֹת אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הַשְּׁמוּתִית לֹא בַתְּחִילָּה וְלֹא בְסוֹף. קָצַר חֵצִי הָאַגִּדוֹ וְחֵצִי הַשְּׁמוּתִית לַעֲשוֹתָן שְׁתֵּי גֳרָנוֹת וְנִמְלַךְ וַעֲשָׂאָן גּוֹרֶן אַחַת מַפְרִישׁ עַל הָאַגִּדוֹ שֶׁבְּסוֹף עַל הַשְּׁמוּתִית שֶׁבְּסוֹף. מִן הָאַגִּדוֹ שֶׁבַּתְּחִילָּה עַל הַשְּׁמוּתִית שֶׁבַּתְּחִילָּה. מַפְרִישׁ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הָאַגִּדוֹ בְּשֶׁכִּילָּה אֶת שָׂדֵהוּ. אֲבָל אִם לֹא כִילָּה אֶת שָׂדֵהוּ אֲפִילוּ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הָאַגִּדוֹ אֵינוֹ מַפְרִיש. קָצַר חֲצִי אַגִּדוֹ וְכָל הַשְּׁמוּתִית לַעֲשוֹתָן גּוֹרֶן אַחַת וְנִמְלַךְ וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי גֳרָנוֹת מַפְרִישׁ מִן הָאַגִּדוֹ עַל הָאַגִּדוֹ וְכָל הַשְּׁמוּתִית שֶׁשָּׁם נִפְטְרָה.
אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם בָּאָת הֲלָכָה תַּחַת יָדֵיךְ וְאֵין אַתְּ יוֹדֵעַ מַה טִיבָהּ אַל תַּפְלִיגֶנָּה לְדָבָר אַחֵר שֶׁהֲרֵי כַּמָּה הֲלָכוֹת נֶאֱמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי וְכוּלְהֹן מְשׁוּקָּעוֹת בַּמִּשְׁנָה. אָמַר רִבִּי אָבִין וְיֵאוּת הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִיטִּים אִילוּלֵי שֶׁבָּא נָחוּם וּפִירֵשׁ לָנוּ יוֹדְעִין הָיִינוּ.
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לְעָזָר אֶכְתָּוב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי. וְכִי רוּבָּהּ שֶׁל תּוֹרָה נִכְתְּבָה אֶלָּא מְרוּבִּין הֵן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַכְּתָב מִן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַפֶּה. וְכֵינִי. אֶלָּא כֵינִי חֲבִיבִין הֵן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַפֶּה מִן הַדְּבָרִים הַנִּדְרָשִׁין מִן הַכְּתָב.
רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי אוֹמֵר אֶכְתָּוב לוֹ רוּבֵּי תּוֹרָתִי אֵילּוּ הַתּוֹכָחוֹת. אֲפִילוּ כֵן [לֹא כְּמוֹ] זָר נֶחְשָׁבוּ.
אָמַר רִבִּי אָבִין אִילוּלֵי כָתַבְתִּי לְךָ רוּבֵּי תוֹרָתִי לֹא כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. מַה בֵּינָן לָאוּמּוֹת. אֵילּוּ מוֹצִיאִין סִפְרֵיהֶן וְאֵילּוּ מוֹצִיאִין סִפְרֵיהֶן. אֵילּוּ מוֹצִיאִין דִּפְתֶּרֵיהֶן וְאֵילּוּ מוֹצִיאִין דִּפְתֶּרֵיהֶן.
רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן נֶאֱמְרוּ דְּבָרִים בְּפֶה וְנֶאֱמְרוּ דְּבָרִים בִּכְתָב וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה מֵהֶן חָבִיב. אֶלָּא מִן מַה דִּכְתִיב כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל הָדָא אָמְרָה אוֹתָן שֶׁבְּפֶה חֲבִיבִין.
רִבִי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן חַד אָמַר אִם שִׁימַּרְתָּה מַה שֶׁבְּפֶה וְשִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבִּכְתָב אֲנִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית וְאִם לָאו אֵינִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית. וְחָרָנָה אָמַר אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבְּפֶה וְקִיַימְתָּ מַה שֶׁבִּכְתָב אַתָּה מְקַבֵּל שָׂכָר וְאִם לָאו אֵין אַתָּה מְקַבֵּל שָׂכָר.
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עֲלֵיהֶם וַעֲלֵיהֶם כָּל כְּכָל דְּבָרים הַדְּבָרִים מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד וַאֲגָדָה. אֲפִילוּ מַה שֶׁתַּלְמִיד וָותִיק עָתִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ כְּבָר נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. מַה טַעַם יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה זֶה חָדָשׁ הוּא. מֵשִׁיבוֹ חֲבֵירוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים.
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין לְמֵידִין לֹא מִן הַהֲלָכוֹת וְלֹא מִן הַהַגָּדוֹת וְלֹא מִן הַתּוֹסָפוֹת אֶלָּא מִן הַתַּלְמוּד. תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָָׁאוּל הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִיטִּין הִיא שְׁנֵי מִינֵי שְׂעוֹרִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא כָּךְ הָיְתָה הֲלָכָה בְיָדָם וּשְׁכָחוּהָ הִיא שְׁנֵי מִינֵי חִיטִּין הִיא שְׁנֵי מִינֵי שְׂעוֹרִים. וְהָתַנֵּינָן הַמַּחֲלִיק בְּצָלִין לַחִין לַשּׁוּק וּמְקַיֵים יְבֵישִׁין לַגּוֹרֶן אִית לָךְ מֵימַר שׁוּק וְגוֹרֶן כָּךְ הָיְתָה הֲלָכָה בְיָדָן וּשְׁכָחוּהָ.
רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אֵין לְמֵידִין מִן הָהוֹרָיָיה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין לְמֵידִין מִן הַמַּעֲשֶׂה. אֲמַר לֵיהּ רִבִי מָנָא הָדָא דְּתֵימַר בְּהַהוּא דְּלָא סְבַר בְּרַם בְּהַהוּא דִּסְבַר עֲבַד. אֲמַר לֵיהּ בֵּין סְבַר בֵּין לָא סְבַר בְּהוּא דִפְלִיגָא. בְּרַם בְּהוּא דְלָא פְלִיג בֵּין סְבַר בֵּין לָא סְבַר.
תניא, קונטרס אחרון ה׳ - הטקסט מספריא
וּלְהָבִין פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת דְּלָא שְׁכִיחֵי כְּלָל, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם בִּמְצִיאוּת, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ לֶעָתִיד לָבֹא, כְּמוֹ פְּרָטֵי דִּינֵי פִּיגּוּל וּכְהַאי גַוְנָא.
הִנֵּה מוּדַעַת זֹאת, שֶׁכָּל אִיסּוּר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר חַיִּים בַּקְּלִיפּוֹת, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בִּמְצִיאוּת בָּעוֹלָם בִּלְתִּי הַשְׁפָּעָה עֶלְיוֹנָה. וַאֲפִילוּ הַמְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרוֹ וּכְהַאי גַּוְנָא, מְקַבֵּל חַיּוּתוֹ בְּרֶגַע זוֹ מֵהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר. וְהִלְכָּךְ, גַּם פְּרָטֵי הָאִיסּוּרִים שֶׁלֹּא בָאוּ לִידֵי מַעֲשֶׂה מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, מִכָּל מָקוֹם שָׁרְשֵׁי חַיּוּתָם הֵן בִּמְצִיאוּת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת.
וְגַם הַפְּרָטִים שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ וְלֹא יִהְיוּ לְעוֹלָם בִּמְצִיאוּת, כְּגוֹן טָעוּת וּשְׁגָגוֹת, שֶׁטָּעָה וְקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי כוּ׳ וּכְהַאי גַּוְנָא, דְּלֹא שַׁיָּיךְ בְּמֵזִיד לִהְיוֹת קְלִיפָּה שׁוֹרָה עַל זֶה, וְיוּכַל לִהְיוֹת דִּכְהַאי גַּוְנָא אֵינוֹ בִּמְצִיאוּת בְּהֵיכְלוֹת הַקְּלִיפּוֹת [הגהה מאדמו״ר בעל צמח צדק זכרונו לברכה נשמתו עדן: נִרְאֶה לִי, מַה שֶּׁכָּתַב ״וְיוּכַל לִהְיוֹת״, אַלְמָא – דְּלָא בְּרִירָא לֵיהּ, הַיְינוּ מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁגָגוֹת בָּאוֹת מִנּוֹגַהּ, אִם כֵּן, יֵשׁ לוֹמַר, דְּיֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּהֵיכָלוֹת דְּנוֹגַהּ]. מִכָּל מָקוֹם, עַל כָּל פָּנִים יֶשְׁנוֹ בִּמְצִיאוּת, לְהַבְדִּיל, בְּחָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה בִּפְרָט זֶה לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם בְּסִינַי, [כַּמַּאֲמָר: ״מַה] שֶׁכָּל תַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ כוּ׳״, וְכָל פְּרָטֵי הָאִבַּעְיוֹת דְּרַבִּי יִרְמְיָה, וּ״כְרָכַתּוּ כוּ׳״ פֶּרֶק ד׳ דְּחוּלִּין.
כִּי הִתְפַּשְּׁטוּת חָכְמָה עִילָּאָה הִיא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, וְכָל פְּרַט הֲלָכָה, הוּא שַׁעַר נִמְשָׁךְ מֵחָכְמָה עִילָּאָה, דְּ״יָסַד בְּרַתָּא״, וּמְלוּבָּשׁ בָּהּ, וּמִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ וּמִתְלַבֵּשׁ בִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.
וְנוֹדָע, כִּי יְנִיקַת הַקְּלִיפּוֹת מֵאֲחוֹרַיִים דְּי׳ סְפִירוֹת דִּקְדוּשָּׁה, וּבִפְרָט מִלְּבוּשִׁים דְּי׳ סְפִירוֹת דִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה, וּבִפְרָט דִּיצִירָה וַעֲשִׂיָּה הַמְעוֹרָבִים בַּקְּלִיפּוֹת, כַּנּוֹדָע, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת הַלְּבוּשִׁים.
וְעַל־יְדֵי עֵסֶק הַהֲלָכוֹת בְּדִבּוּר וּמַחֲשָׁבָה מִתְפָּרְשִׁים וּמִתְפָּרְדִים מֵהַקְּדוּשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים וְרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״לְאַפְרָשָׁא [כוּ׳]״. וְהַיְינוּ – כַּנּוֹדָע מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ: ״עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה״ כוּ׳, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹר־אֵין־סוֹף בְּחָכְמָה עִילָּאָה הַמְלוּבֶּשֶׁת בָּהֶן, וּ״בְחָכְמָה אִתְבְּרִירוּ״ – בְּאוֹר־אֵין־סוֹף שֶׁבָּהּ.
וְהַמְשָׁכָה זוֹ נַעֲשַׂה עַל־יְדֵי דְּיוֹקָן הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאָדָם, הָעוֹסֵק גַּם כֵּן בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ לְמַעְלָה בְּשָׁרְשׁוֹ, בְּנוּקְבָא דִ״זְעֵיר אַנְפִּין״ דִּבְרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה.
וּבָזֶה יוּבַן חִיּוּב כָּל נֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה לְהַשְׁלִים כָּל הַתַּרְיַ״ג בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵן פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת, וּצְרִיכוֹת לָבֹא בְּגִלְגּוּל לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד, כְּדֵי לְבָרֵר כָּל הַבֵּירוּרִין הַנּוֹגְעוֹת לָהֶם מִכָּל הָרַפַּ״ח, שֶׁהִיא קוֹמַת אָדָם שְׁלֵמָה, תַּרְיַ״ג בְּחִינוֹת כְּלָלִיּוֹת וּפְרָטִיּוֹת.
אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, כְּשֶׁיּוּשְׁלַם הַבֵּירוּר, יִהְיֶה עֵסֶק הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת ״עֲשֵׂה טוֹב״ לְבַד – לְהַעֲלוֹת הַנֶּפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה מַעְלָה מַּעְלָה עַד אֵין סוֹף, וְגַם בְּשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה בְּשָׁרְשָׁן לְמַעְלָה, שֶׁהֵן גְּבוּרוֹת קְדוֹשׁוֹת, וּלְהַמְתִּיקָן בַּחֲסָדִים בְּרַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּלְכָלְלָן יַחַד.
וְעַל כֵּן, הַתּוֹרָה כוּלָּהּ נִצְחִית בִּכְלָלָהּ וּבִפְרָטָהּ, שֶׁגַּם פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת דְּשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, הֵן הֵן עֲנָפִים מֵהַכְּלָלוֹת, וְיֵשׁ לְכוּלָּם שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה בְּה׳ גְּבוּרוֹת דִּקְדוּשָּׁה, כְּמוֹ הַשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה עַצְמָן, שֶׁהֵן לְמַעְלָה בְּחִינַת הַדָּם הַמְחַיֶּה הָאֵבָרִים דְּכֵלִים דִּ״זְעֵיר אַנְפִּין״:
שמות רבה ל׳:ט׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְרוֹמִי וְדָרְשׁוּ שָׁם אֵין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׂר וְדָם שֶׁהוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא אוֹמֵר לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הָיָה שָׁם מִין אֶחָד אַחַר שֶׁיָּצְאוּ אָמַר לָהֶם אֵין דִּבְרֵיכֶם אֶלָּא כָּזָב, לֹא אֲמַרְתֶּם אֱלֹהִים אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, לָמָּה אֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְטַלְטֵל בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים חֲצֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֵינוֹ מְטַלְטֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. דָּבָר אַחֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְלֹא הָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ אֶלָא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ, מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם בָּנַי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, מַהוּ אָמוֹן, אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, לֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד נְתָנָהּ לָהֶם, הֱוֵי: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָא לְמִי, לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת, נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְווֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמוֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַּבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה. שֵׁנִי, נָתַן לוֹ בֵּיצָה. שְׁלִישִׁי, נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לָאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נָתַן לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא מִקְצַת מִצְווֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְהָיָה מְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ, הֵצִיץ בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. לְפִיכָךְ נָתַן הָאֱלֹהִים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִצְווֹת גָּלְמִיּוֹת שֶׁיִּיגְעוּ בָּהֶן וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה, בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְווֹת כָּל אַחַת וְאַחַת, עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
במדבר רבה י״ד:י״ג - הטקסט מספריא
זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, יָכוֹל שֶׁהוּא נִמְשַׁח מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת, עוֹד אֵינוֹ נִמְשַׁח מֵעַתָּה, אוֹמֵר אֲנִי לֹא יִמָּשַׁח לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר (במדבר ז, פח): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ אַחֲרֵי וגו', עוֹד אֵינוֹ נִמְשַׁח לֶעָתִיד לָבוֹא, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז, לה): זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו, יָכוֹל שֶׁהֵם נִמְשָׁחִים מֵעַתָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת, עוֹד אֵין נִמְשָׁחִים. אֱדַיִן אֲנִי אוֹמֵר לֹא יִמָּשְׁחוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲבָל יִמָּשְׁחוּ לֶעָתִיד לָבוֹא, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת, אֵינָם נִמְשָׁחִים לְעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם (זכריה ד, יד): אֵלֶּה שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר, זֶה אַהֲרֹן וְדָוִד, זֶה מְבַקֵּשׁ כְּהֻנָּתוֹ וְזֶה מְבַקֵּשׁ מַלְכוּתוֹ, אַהֲרֹן מְבַקֵּשׁ כְּהֻנָּתוֹ וְדָוִד מְבַקֵּשׁ מַלְכוּתוֹ. (במדבר ז, פד): בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ. אַתָּה אוֹמֵר בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ, אוֹ לֹא בָּא לְלַמֵּד אֶלָּא בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ זָכוּ הַכֹּהֲנִים לְקַבֵּל מַתָּנוֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (ויקרא ז, לו): אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לָהֶם בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִנַּיִן שֶׁמַּפְרִישִׁין הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה מֵהַר סִינַי וְלֹא זָכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו בָּהֶם עַד שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לָהֶם בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם, הָא לָמַדְנוּ שֶׁבַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַּיּוֹם זָכוּ הַכֹּהֲנִים לְקַבֵּל מַתָּנוֹת. הָא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיב נַחְשׁוֹן קָרְבָּנוֹ. אִי בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, יָכוֹל קֹדֶם שֶׁנִּמְשַׁח הִקְרִיב נַחְשׁוֹן, תַּלְמוּד לוֹמַר זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. אִי (במדבר ז, פח): אַחֲרֵי הִמָּשַׁח אֹתוֹ, יָכוֹל לְאַחַר זְמַן, תַּלְמוּד לוֹמַר בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. הָא לָמַדְנוּ בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים, וּלְאַחַר שֶׁנִּמְשַׁח (במדבר ז, פד): מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשָּׁווּ כֻּלָּם בְּעֵצָה אַחַת, כָּךְ שָׁווּ בַּזְּכוּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַה תַּלְמוּד לוֹמַר מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁנִּתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן, וְהָיָה קָרְבַּן כֻּלָּן שָׁוֶה, כְּאָרְכָּן כָּךְ רָחְבָּן כָּךְ מִשְׁקָלָן, וְלֹא הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶן יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁאִלּוּ הִקְרִיב אֶחָד מֵהֶן יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ לֹא הָיָה קָרְבַּן אֶחָד מֵהֶן דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חֲלַקְתֶּם כָּבוֹד אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וַאֲנִי חוֹלֵק לָכֶם כָּבוֹד, שֶׁתַּקְרִיבוּ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁלֹא יְהֵא הֶפְסֵק בְּקָרְבַּנְכֶם. (במדבר ז, פד): קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הֵן שֶׁנִּתְנַדְּבוּ וְלֹא אֵרַע בָּהֶם פְּסוּל. אָמַר רַבִּי יוּדָן וַהֲלוֹא קְעָרָה אַחַת וּמִזְרָק אֶחָד וְכַף אַחַת הִקְרִיבוּ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אֶלָּא הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וּכְאִלּוּ כֻּלָּם הִקְרִיבוּ בְּיוֹם אַחֲרוֹן:
רש"י על שמות כ״ד:י״ב - הטקסט מספריא
ויאמר ה' אל משה. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה:
עלה אלי ההרה והיה שם. אַרְבָּעִים יוֹם:
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם. כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ:
ויאמר ה’ אל משה AND THE LORD SAID TO MOSES — after the Giving of the Law,
עלה אלי ההרה והיה שם COME UP TO ME INTO THE MOUNTAIN AND REMAIN THERE forty days.
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם [AND I WILL GIVE THEE] THE TABLETS OF STONE, AND THE LAW, AND THE COMMANDMENT WHICH I HAVE WRITTEN TO TEACH THEM — All the six hundred and thirteen commandments are implicitly contained in the Ten Commandments and may therefore be regarded as having been written on the tablets. Rabbi Saadia specified in the אזהרות which he has composed those commandments which may be associated with each of the Ten Commandments.
תניא, ליקוטי אמרים ל״ו - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.
וְהִנֵּה, לֹא שַׁיָּיךְ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּחִינַת מַעְלָה וּמַטָּה, כִּי הוּא יִתְבָּרֵךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בְּשָׁוֶה.
אֶלָּא בֵּיאוּר הָעִנְיָן, כִּי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיָה הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרֵךְ יָחִיד וּמְיוּחָד, וּמְמַלֵּא כָּל הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁבָּרָא בּוֹ הָעוֹלָם, וְגַם עַתָּה כֵּן הוּא לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ. רַק שֶׁהַשִּׁינּוּי הוּא אֶל הַמְקַבְּלִים חַיּוּתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי לְבוּשִׁים רַבִּים הַמְכַסִּים וּמַסְתִּירִים אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּדִכְתִיב: ״כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״, וְכִדְפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִילוּ מַלְאָכִים הַנִּקְרָאִים ״חַיּוֹת״ אֵין רוֹאִין כוּ׳.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״.
וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.
וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ
הגהה
וְקַבָּלַת שָׂכָר ﬠִיקָּרוֹ בָּאֶלֶף הַשְּׁבִיﬠִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּלִקּוּטֵי תּוֹרָה מֵהָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
וְגַם כְּבָר הָיָה לְעוֹלָמִים מֵעֵין זֶה, בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, כְּדִכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״ – ״הָרְאֵתָ״ מַמָּשׁ, בִּרְאִיָּה חוּשִׁיִּית, כְּדִכְתִיב: ״וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״ – ״רוֹאִים אֶת הַנִּשְׁמָע״, וּפֵירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: מִסְתַּכְּלִים לַמִּזְרָח וְשׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבּוּר יוֹצֵא אָנֹכִי כוּ׳. וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת וּלְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכִדְפֵירְשׁוּ בַּתִּיקּוּנִים ״דְּלֵית אֲתַר דְּלָא מַלֵּיל מִינֵּיהּ עִמְּהוֹן כוּ׳״.
וְהַיְינוּ, מִפְּנֵי גִּילּוּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהֵן כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא פְּנִימִית רְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחָכְמָתוֹ, וְאֵין שָׁם הֶסְתֵּר פָּנִים כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ תּוֹרַת חַיִּים״. וְלָכֵן הָיוּ בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״שֶׁעַל כָּל דִּבּוּר פָּרְחָה נִשְׁמָתָן כוּ׳, אֶלָּא שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶן בְּטַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ אֶת הַמֵּתִים״, וְהוּא טַל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרָא ״עוֹז״, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה – טַל תּוֹרָה מְחַיֵּיהוּ כוּ׳״.
רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:
מדרש תנחומא, נשא ט״ז - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. רַב אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר חָדָשׁ הוּא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אוֹמֵר וַיְהִי, דָּבָר שֶׁהָיָה נִפְסָק לְהַרְבֵּה יָמִים וְחָזַר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים. בָּרָא אֶת הָאָדָם וְצִוָּה אוֹתוֹ וְאָמַר לוֹ: מִכָּל עֵץ הַגַּן אָכֹל תֹּאכֵל, וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע לֹא תֹּאכַל מִמֶּנּוּ (בראשית ב, טז-יז). וְעָבַר עַל צִוּוּיוֹ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הָיִיתִי מִתַּאֲוֶה שֶׁיְּהֵא לִי דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי בָּעֶלְיוֹנִים, וְדָבָר אֶחָד צִוִּיתִי אוֹתְךָ וְלֹא שָׁמַרְתָּ אוֹתוֹ. מִיַּד סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. מִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן (שם ג, ח). כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עַל הַצִּוּוּי, סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לָרָקִיעַ הָרִאשׁוֹן. עָמַד קַיִן וְהָרַג לְהֶבֶל, מִיַּד סִלֵּק שְׁכִינָתוֹ לְרָקִיעַ שֵׁנִי כוּ'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעָה רְקִיעִים בָּרָאתִי, וְעַד עַכְשָׁו יֵשׁ רְשָׁעִים לַעֲמֹד בָּהּ. מֶה עָשָׂה. קִפֵּל אֶת כָּל הַדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָרְשָׁעִים וְהֶעֱמִיד אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁהֶעֱמִיד אַבְרָהָם, סִגֵּל מַעֲשִׂים טוֹבִים, יָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן רָקִיעַ שְׁבִיעִי לַשִּׁשִּׁי. עָמַד יִצְחָק וּפָשַׁט צַוָּארוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יָרַד מִשִּׁשִׁי לַחֲמִישִׁי כוּ' (שם). עָמַד מֹשֶׁה וְהוֹרִידָהּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֵד ה' עַל הַר סִינַי (שמות יט, כ). וּכְתִיב: בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה (שה״ש ה, א). אֵימָתַי, כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן.
במדבר רבה י״ג:ו׳ - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא, מַהוּ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם נִתְאַוָּה לָדוּר עִם בְּרִיּוֹתָיו בַּתַּחְתּוֹנִים, רְאֵה הֵיאַךְ כְּתִיב בִּבְרִיַּת יוֹם רִאשׁוֹן (בראשית א, ה): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, יוֹם רִאשׁוֹן אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא יוֹם אֶחָד, וּכְשֵׁם שֶׁאָמַר יוֹם אֶחָד יֹאמַר יוֹם שְׁנָיִם יוֹם שְׁלשָׁה, אֶלָּא לָמָּה אָמַר יוֹם אֶחָד, שֶׁעַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ נִתְאַוָּה לָדוּר עִם בְּרִיּוֹתָיו בַּתַּחְתּוֹנִים, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְהִשְּׁרָה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ וּבָאוּ הַנְּשִׂיאִים לְהַקְרִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִכָּתֵב שֶׁבְּיוֹם זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן, אֶלָּא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מַהוּ הָרִאשׁוֹן, לִבְרִיאַת עוֹלָם, מְלַמֵּד שֶׁאֶחָד בְּשַׁבָּת הָיָה, נִמְצֵאתָ אוֹמֵר עֶשֶׂר עֲטָרוֹת נָטַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, רִאשׁוֹן לִבְרִיאַת עוֹלָם, רִאשׁוֹן לַכְּהֻנָּה, רִאשׁוֹן לַנְּשִׂיאוּת, רִאשׁוֹן לַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָה, רִאשׁוֹן לְבִרְכַּת כֹּהֲנִים, רִאשׁוֹן לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן לְאִסּוּר בָּמָה, רִאשׁוֹן לַאֲכִילַת קֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן לִירִידַת הָאֵשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא ט, כד): וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ וגו':
רש"י על שמות י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
ועתה. אִם עַתָּה תְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא):
ושמרתם את בריתי. שֶׁאֶכְרֹת עִמָּכֶם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה:
סגלה. אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" (קהלת ב') – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת:
כי לי כל הארץ וְהֵם בְּעֵינַי וּלְפָנַי לִכְלוּם:
ועתה AND NOW — if you will now take upon yourselves the observance of My commandments, it will be pleasant (easy) to you from now and henceforth, for every beginning is difficult (Mekhilta).
ושמרתם את בריתי AND KEEP MY COVENANT which I shall make with you regarding the observance of the Torah (cf. (Mekhilta).
סגלה means a cherished treasure, the same as (Ecclesiastes 2:8) “and treasures (וסגלת) of kings” — costly vessels and precious stones which kings store up. In the same manner shall ye be unto Me a cherished treasure more than other peoples (Mekhilta) . Now do not say that ye alone belong to Me and that I have no other peoples together with (besides) you, and what else, therefore, have I by which the special love I bear you can be made evident; this is not so,
כי לי כל הארץ FOR ALL THE EARTH IS MINE, but in My eyes and before Me they are as nought.
רש"י על בראשית א׳:י״ד - הטקסט מספריא
יהי מארת וגו'. מִיֹּום רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ וּבָרְבִיעִי צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהִתָּלוֹת בָּרָקִיעַ, וְכֵן כָּל תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ מִיּוֹם רִאשׁוֹן, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִקְבַּע בַּיוֹם שֶׁנִּגְזַר עָלָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ:
יהי מארת. חָסֵר וָי"ו כְּתִיב, עַל שֶׁהוּא יוֹם מְאֵרָה לִפֹּל אַסְכָּרָה בַּתִּינוֹקוֹת, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ בְּד' הָיוּ מִתְעַנִּים עַל אַסְכָּרָה שֶׁלֹּא תִפֹּל בַּתִּינוֹקוֹת:
להבדיל בין היום ובין הלילה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בְּשִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית שִׁמְּשׁוּ הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ הָרִאשׁוֹנִים יַחַד בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה:
והיו לאותות. כְּשֶׁהַמְּאוֹרוֹת לוֹקִין, סִימָן רַע הוּא לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר מֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ (ירמיה י'), בַּעֲשׂוֹתְכֶם רְצוֹן הַקָּבָּ"ה אֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִדְאֹג מִן הַפֻּרְעָנוּת:
ולמועדים. עַל שֵׁם הֶעָתִיד, שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִצְטַוּוֹת עַל הַמּוֹעֲדוֹת וְהֵם נִמְנִים לְמוֹלַד הַלְּבָנָה:
ולימים. שִׁמּוּשׁ הַחַמָּה חֲצִי יוֹם וְשִׁמּוּשׁ הַלְּבָנָה חֶצְיוֹ, הֲרֵי יוֹם שָׁלֵם:
ושנים. לְסוֹף שס"ה יָמִים (ס"א וּרְבִיעַ יוֹם), יִגְמְרוּ מַהֲלָכָתָם בְּי"ב מַזָּלוֹת הַמְשָׁרְתִים אוֹתָם, וְהִיא שָׁנָה, וְחוֹזְרִים וּמַתְחִילִים פַּעַם שְׁנִיָּה לְסַבֵּב בַּגַּלְגַּל כְּמַהֲלָכָן הָרִאשׁוֹן:
יהי מארת BE THERE LUMINARIES — They had been created on the first day, but on the fourth He commanded them to be suspended in the firmament (Chagigah 12a). Indeed, all the productions of heaven and earth were created on the first day, but each of them was put in its place on that day when it was so commanded. In reference to this it is written את השמים (v. 1) In the beginning God created that which was את with the heavens etc., in order to include all the productions of heaven, ואת הארץ to include all its (the earth’s) productions (Genesis Rabbah 12:4).
יהי מארת The word is written without the ו after the א (so that it may be read מארת, cursed), because it is a cursed day when children are liable to suffer from croup. In reference to this we read (in Taanit 27b): On the fourth day of the week they used to fast to avert croup from the children (Yerushalmi Taanit 4:3).
להבדיל בין היום ובין הלילה TO CAUSE A DIVISION BETWEEN THE DAY AND THE NIGHT — This took place after the primeval (divine) light was conserved for the righteous; but during the first seven [another reading is “three”] days of Creation the primeval light and darkness functioned together both by day and by night.
והיו לאותות AND THEY SHALL BE FOR SIGNS — When the heavenly luminaries are eclipsed it is a sign of ill-omen for the world, as it is written, (Jeremiah 10:2) “Be not dismayed at the signs of heaven” — when you carry out the will of the Holy One, blessed be He, you need apprehend no calamity (Sukkah 29a).
ולמועדים AND FOR SEASONS (FESTIVALS) — This is written with a view to the future when Israel would receive command regarding the festivals which would be calculated from the time of the lunar conjunction (Genesis Rabbah 6:1).
ולימים AND FOR DAYS — The sun functions half a day and the moon the other half — together a full day.
ושנים AND FOR YEARS — At the end of three hundred and sixty five days [another version: 365¼] they complete their course through the twelve signs of the Zodiac that attend them, and that is one year [another version: and this makes 365¼ days]; they then begin to revolve a second time in a circle similar to their first cycle.
בראשית רבה ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים. וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ, בֵּין מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים לְמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים. וְלַחשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים. וַיְהִי עֶרֶב, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים. וַיְהִי בֹקֶר, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים. יוֹם אֶחָד, שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹם אֶחָד, וְאֵיזֶה זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר יִרְמְיָה שֶׁבּוֹ נִבְרְאוּ אַרְבָּעָה דְבָרִים: הָרִים, שָׁמַיִם, וְאֶרֶץ, וְאוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוּדָן שֶׁבּוֹ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְחִידִי בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹא הָיָה בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא הוּא. אַתְיָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן וְלָא אַתְיָא כְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּשֵּׁנִי נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, ג): הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ, וּכְתִיב (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, וּכְתִיב (ישעיה ו, ב): וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. רַבִּי לוּלִיאָנִי בַּר טַבְרָאִי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִים שֶׁלֹא נִבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּלוּם, שֶׁלֹא תֹאמַר מִיכָאֵל הָיָה מוֹתֵחַ בִּדְרוֹמוֹ שֶׁל רָקִיעַ, וְגַבְרִיאֵל בִּצְפוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַדֵּד בְּאֶמְצָעִיתוֹ, אֶלָּא (ישעיה מד, כד): אָנֹכִי ד' עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ מֵאִתִּי, מִי אִתִּי כְּתִיב, מִי הָיָה שֻׁתָּף עִמִּי בִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם.
בראשית רבה ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ, זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם, וַיַּעַשׂ, אֶתְמְהָא, וַהֲלוֹא בְּמַאֲמָר הֵן, הֱוֵי (תהלים לג, ו): בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם, לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, רַבִּי יוֹחָנָן תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא, שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, לג): כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה, יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין בּוֹ שִׁלְשׁוֹם. רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחְלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. אָמַר רַבִּי טַבְיוֹמֵי אִם מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ, אֵין בָּהּ כִּי טוֹב. מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי כִּי טוֹב שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם, וְאֶחָד לִמְלַאכְתּוֹ שֶׁל יוֹם. שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ לָמָּה אֵין כְּתִיב בַּשֵּׁנִי כִּי טוֹב, אָמַר לָהּ אַף עַל פִּי כֵן חָזַר וּכְלָלוֹ כֻּלּוֹ בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, לא): וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד, אָמְרָה לֵיהּ מָשָׁל שִׁשָּׁה בְּנֵי אָדָם בָּאִין אֶצְלְךָ וְאַתְּ נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה, וּלְאֶחָד אֵין אַתְּ נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתְּ חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, לֹא נִמְצָא בְּיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְׁתוּת וּבְיַד אֶחָד שְׁתּוּת, אֶתְמָהָא. חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּהַהוּא דְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְפִי שֶׁלֹא נִגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמַּיִם, לְפִיכָךְ כְּתִיב בַּשְּׁלִישִׁי שְׁתֵּי פְּעָמִים כִּי טוֹב, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי אָמַר, כְּתִיב (ישעיה מו, י): מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה קָרוּי טוֹב (שמות ב, ב), וְעָתִיד לִטֹּל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא כָּתוּב בָּהֶם כִּי טוֹב. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָּהֶם דּוֹר הַמַּבּוּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ, וְדוֹר הַפְלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶן כִּי טוֹב.
בראשית רבה ע״א:ב׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר (תהלים קמה, יד): סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים, אֵלּוּ הָעֲקָרוֹת, שֶׁהֵם נוֹפְלִין בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. (תהלים קמה, יד): וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים, כֵּיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקְדָן בְּבָנִים הֵן נִזְקָפוֹת. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן לֵאָה שְׂנוּאַת הַבַּיִת הָיְתָה וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִזְקָפָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה שֶׁעָשְׂתָה כְּמַעֲשֵׂה הַשְּׂנוּאִים, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְהִנָּשֵׂא לַשֹּׂוֹנֵא [נסח אחר: שהיתה אמורה לשונא], שֶׁכָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים שֶׁיְּהֵא גָדוֹל נוֹשֵׂא לַגְּדוֹלָה וְהַקָּטָן נוֹשֵׂא לַקְּטַנָּה, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָהּ, וְהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין בָּהּ, מְפָרְשֵׂי יַמִּים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ וְהָיוּ אוֹמְרִים לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כְּגִלּוּיָהּ, נִרְאָה צַדֶּקֶת וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת, אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ. רַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמָּה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְכֵיוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנִים, אָמַר לְאִמָּן שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ, וּבַסּוֹף הוּא מוֹדֶה עַל הַדָּבָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מז, לא): וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, מִי הָיָה רֹאשׁ מִטָּתוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב לֹא לֵאָה. וְרָחֵל עֲקָרָה, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָחֵל עֲקָרָה, עִקָּרָה רָחֵל. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא רֹב מְסֻבִּין עִקָּר שֶׁל לֵאָה הָיוּ, לְפִיכָךְ עוֹשִׂים רָחֵל עִקָּר, וְרָחֵל עֲקָרָה, רָחֵל הָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ (ירמיה לא, טו): רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם.
מצוטט ב־21 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כח ‹ י'תרלד לקו"ש חכ"ה ע' 378
לקוטי שיחות 2
- כרך ל ‹ הוספות ‹ חנוכה ‹ 312 לקו"ש חכ"ה ע' 390
- כרך לב ‹ ניסן ‹ ניסן ‹ 22 לקו"ש חכ"ה ע' 383
תורת מנחם 16
- י - שנת תשי"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ד. לקו"ש חכ"ה ע' 382
- כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשח"י. לקו"ש חכ"ה ע' 382
- כז - שנת תש"כ - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים ה'תש"כ. לקו"ש חכ"ה ע' 382
- כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"א. לקו"ש חכ"ה ע' 382
- לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א* לקו"ש חכ"ה ע' 382
- לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג לקו"ש חכ"ה ע' 382
- לח - שנת תשכ"ד - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ה ע' 382
- לד - שנת תשכ"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ב לקו"ש חכ"ה ע' 382
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ ש"פ יתרו, כ"ד שבט, מבה"ח אדר ראשון, ה'תש"ל לקו"ש חכ"ה ע' 382
- סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ה ע' 379
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ה ע' 382
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ה ע' 382
- סו - שנת תשל"ב - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ה ע' 382
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ה ע' 382
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ב לקו"ש חכ"ה ע' 382
- עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"ה ע' 382
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א לקו"ש חכ"ה ע' 382
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ רט לקוטי שיחות חכ"ה ע' 389

