תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה וישב

שיחה א

רשימת העמודים (10) מצוטט בעמוד אחד חיפוש חדש

204שיחה א

א. "ואביו שמר את הדבר"

על הפסוק¹ "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" נאמר במדרש²: אמר רבי לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה³ באיזה⁴ מקום⁵.

לגבי הסיבה המחייבת את המדרש לפרש זאת מציין "יפה תואר"⁶: "לפי שלא תפול שמירה במה שאין לו מציאות חוץ לנפש .. לכן פירש השמירה כפשוטה והוא שמירת הדבר בזכרונו", וכיוון ש"שמירת הדבר בזכרון" אינה בידי האדם לגמרי, אלא אם כן הוא מציין סימן, לכן "נטל קולמוס וכתב..."⁷.

ועל אשר כתב "באיזה יום ובאיזה שעה ובאיזה מקום", הוא מביא פירוש נוסף⁶: כיוון שהתקווה להתגשמות חלום היא עד כ"ב שנה, כפי שלומדת הגמרא⁸ מיוסף עצמו, ויעקב ידע זאת "מסברה" – "לכן כתב היום והשעה לדעת עד מתי יש לו תקווה".

אך לפי פירושו עדיין נדרש הסבר: א) על הפירוש הראשון – זמן ומקום הם פרטים מחוץ לתוכן החלום – והרי, הוא היה צריך לכתוב בראש ובראשונה את תוכן החלום⁹: ב) לפי הפירוש השני מתוספת השאלה: חשוב לציין את השנה והחודש, כדי לדעת "עד מתי יש לו תקווה", מתי יסתיימו כ"ב שנה, אך אין צורך כל כך בציון היום והשעה¹⁰, 204ואילו הפרטים הנדרשים אינם מוזכרים כלל במדרש! בעל ה"יפה תואר" מבהיר⁶ "ומכל שכן שכתב איזו שנה ואיזה חודש", אך בכל זאת תמוה, שהמדרש משמיט את העיקר, ומסתמך על כך שיובן מעצמו.

כן תמוה גם לגבי הפירושים האחרים במדרש, הדורשים ביאור: לדוגמא, פירוש המהרז"ו המובא שם, שרבי לוי לומד "והוה לי' למימר זכר את הדבר או האמין", ולכן הוא מבאר "שמר את הדבר על ידי שמיר", כפי שנאמר¹¹ חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר, כיוון שהיה זה חלום של נבואה אשר "ניתן לכתוב ולדרוש כמו נבואת אדם ונח ושל אבות .. וכמו כל ספר בראשית למאן דאמר¹² מגילות נכתבה" –

גם לפי פירוש זה מתעוררת השאלות שלעיל, שבעיקר יש לכתוב את תוכן החלום, וכן שהפרטים העיקריים בציון הזמן – השנה והחודש – חסרים.

בנוסף לכך, לפי פירושו, נדרש ביאור: במה שונה חלום יוסף, שהוא "חלום של נבואה" ולכן "ניתן לכתוב ולדרוש", שהתורה מדגישה שיעקב כתב אותו, מכל יתר הנבואות שבספר בראשית – "וכל ספר בראשית", המובאות בבראשית, אך עליהן אין נאמר¹³ שאברהם, יצחק או יעקב כתבו אותן.

ב. פתרון החלום "אחר הפה"

כדי להבין את משמעות דברי המדרש יש להקדים ולבאר תחלה את השאלה הפשוטה¹⁴:

כיוון שיוסף ידע שאחיו שונאים אותו, "וישנאו אותו"¹⁵, מדוע סיפר להם את חלומותיו, והרי היה עליו לדעת שזה יעורר אצלם שנאה רבה יותר? ובמיוחד, שלמרות שלאחר ספור החלום הראשון "ויוסיפו עוד שנוא אותו"¹⁶ – בכל זאת סיפר להם את החלום השני?!

אחד ההסברים המובאים בדברי המפרשים¹⁷ הוא, שאדרבה: יוסף ידע שאחיו שונאים אותו, וכאשר חלם ש"קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי"¹⁸, וביודעו ש"כל החלומות הולכים אחר הפה"¹⁹, כפי פתרון החלום, וגם כאשר הפתרון פשוט וגלוי ביותר, יכול ה"פה" לפותרו באופן שהוא חפץ, לכן "ויאמר אליהם שמעו 205נא החלום הזה אשר חלמתי"²⁰, כדי שיפתרו לו את החלומו כפי שרצוי להם²¹.

אך עדיין דרוש הסבר – כיוון שהשבטים פתרו את החלום – "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"²², מדוע לא פתרו גם את החלום השני?

ומצד שני – הפכו לגבי יעקב: הוא פתר רק את החלום השני, ואין אנו מוצאים אפילו שיוסף סיפר ליעקב את החלום הראשון.

ויש לומר, שלכן²³ פתר יעקב את החלום השני – "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", משום שנותר ללא פתרון השבטים.

בנוסף לכך, כיוון שיעקב התבטא בתמיהה²⁴, ואף יותר מכך "ויגער בו אביו" – "להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו"²⁵, לכן לאחר מכן, ובהמשך לכך – "ואביו שמר את הדבר", ש"נטל קולמוס וכתב באיזה יום..." – כהמשך וביאור פתרון החלום²⁶ לאמיתתו – כדי ש"אחר הפה" של פתרון יעקב יפרוש בתמיהה קיימת ומשומרת, והוא יקויים בודאי.

לפי זה יש לומר, שמשום כך לא היה הכרחי לכתוב את תוכן החלום, מפני שאת זאת הוא כבר פתר, והכתיבה היא רק כדי לאשר שכוונתו בפתרון היא לקיום הדבר ואימותו²⁷.

אך עדיין אין מובן: מדוע בחר יעקב לרשום דוקא פרטים אלו – "באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום"?

ג. הבן נמשך ממח האב

ויש לומר את הסבר הדברים: יש לבאר תחלה את הענין²⁸ של "מעשה אבות סימן לבנים"²⁹. הסימן ונתינת הכח³⁰ לכל קורות בנים, אצל בני ישראל במשך הדורות, הם על ידי מעשי שלושת האבות³¹ – אברהם יצחק ויעקב.

206והקשר בין "מעשה אבות" לבין "מעשה" בנים דומה לקשר שבין אב לבן כאן למטה, אשר יש בו שלושה שלבים³²:

א) האופן שבו הבן עדיין כלול במוח האב, שם אין מציאות הבן קיימת בגלוי, ועל־אחת־כמה־וכמה אין התחלקות לאיברים. כולו מציאות אחת – חלק ממוח האב.

ב) האופן שבו הבן נפרד ממוח האב ונעשה מציאות עצמאית, עם רמ"ח אברים ושס"ה גידים שלו. אמנם, כל מציאות הבן "נמשך ממוח האב, שאפילו צפרני רגליו נתהוו מטיפה זו ממש". אך בכל זאת הוא נעשה למציאות נפרדת בפני עצמה.

ג) השלב האמצעי המקשר בין השלב שבו נמצא הבן בשורשו במוח האב לבין השלב שבו נעשה הבן למציאות בפני עצמה, שזוהי תקופת היות הבן עובר במעי אמו³³. אז מתחילה מציאותו להיות כדבר בפני עצמו³⁴. האברים מתחלקים והבן עובר משלב לשלב עד "ירדה ממדרגה למדרגה להשתנות ולהתהוות ממנה צפרנים". אך כל זה עדיין המשך באותו מקום של טיפת מוח האב הנחלקת לאברים.

ולכן גם לאחר מכן, ובמשך כל ימי חייו, קשור הבן עם כל פרטי אבריו אל מוח האב, כפי שאומר אדמו"ר הזקן בתניא³⁵ אפילו לגבי צפרניו של הבן: "וגם עכשיו בבן יניקת הצפרנים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש (הבן³⁶)", שהמוח שבראש הבן הוא טיפת מוח האב³⁷.

ד. מעשה אבות סימן לבנים

דומה לכך ומעין זה הוא הקשר שבין האבות של כלל ישראל לבין העבודה הכללית של ישראל במשך הדורות:

בתחלה ישנו השלב שבו הבנים כלולים באבות, אשר "אין קורין אבות אלא לשלשה"³⁸, ובמיוחד יעקב "בחור שבאבות"³⁹, ו"שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"⁴⁰, הוא כולל את כל הנשמות⁴¹. מצד דרגה זו אין התחלקות אמיתית בעבודת הבנים, אלא הכל חלק מן הכלל – מעשה אבות.

207לאחר מכן ישנו השלב שבו הופכים הבנים למציאות בפני עצמה. כלומר, העבודה של כל ישראל במשך כל הדורות, החל מגלות וגאולת מצרים ובמשך כל שית אלפי שנין דהוי עלמא – אופנים שונים ודרכים מחולקות בפועל בעבודת ה'.

ויש השלב האמצעי המקשר את האבות ומעשה האבות עם הבנים ועבודתם, וזאת על ידי השבטים בני יעקב. אמנם, אצל השבטים כבר התחילו הבדלי הדרגות של הנשמות בעבודת ה'⁴², הנחלקות לשנים עשר שבטים, שנים עשר שערים ודרכים בעבודת ה' וכל אחד במסילתו יעלה⁴³, אך כיוון שבדרגתם ובעבודתם קיימת פעולת יעקב אביהם, הרי על ידי כך נעשה ומתקיים הקשר שבין הפרטים – עבודת הבנים, לבין ה"כלל", מעשה האבות.

ה. חלומות יוסף – ההתחלה לגלות ולגאולה

וזהו החידוש בפרשת וישב:

בפרשות הקודמות בתורה, החל מפרשת לך לך, מסופר על האבות, ועל כל הפרטים של מעשי האבות. אך החידוש בפרשת וישב הוא, שמתחיל הספור אודות השבטים ופעולותיהם, כפי שהם בפני עצמם.

ולכן גם תוכן הפרשה הוא הגורם וההתחלה של הירידה לגלות מצרים

– כדברי חז"ל⁴⁴ על הפסוק⁴⁵ "וישלחהו מעמק חברון" – "בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב⁴⁶ ידוע תדע כי גר יהיה זרעך", ופירש רש"י⁴⁷ "והוא תחלת סיבת ירידת ישראל למצרים". ועוד, בכך מתחילה 208הפרשה כולה, כפי שמפרש רש"י⁴⁸ "אלה תולדות יעקב יוסף – ואלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב סיבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה... על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים"⁴⁹ –

כי עבודתם העיקרית של הבנים קשורה לגלות ולגאולת מצרים, שהרי גלות מצרים כוללת את כל שאר המלכויות⁵⁰ והגלויות⁵¹, וגאולת מצרים היא השרש וכוללת את כל הגאולות⁵².

יוצא מכך, שבפרשת וישב מופיע המעבר בין מעשי האבות לבין מעשי הבנים, שעבודת הבנים היא בשתי תקופות ועבודות – גלות וגאולה.

וזהו ההסבר לכך שהפרשה מתחילה בחלומות יוסף, והמשמעות הפנימית אינה רק ההוראה למלכות יוסף במצרים, אלא זוהי נבואה גם לגבי קיום ברית בין הבתרים באופן כללי – הגלות והגאולה^* של ישראל⁵³.

– הענינים האחרים המופעים בפרשה, הרי הכוונה שבהם, שהיא הסיבה ליישום גזירת בין הבתרים, אינה מופיעה בגלוי בדבריהם ובמעשיהם של יעקב ושל השבטים. ואילו בחלומות יוסף, שהם נבואה. כדלעיל, נכללים מעשי הבנים באופן כללי⁵⁴.

209ו. הקנאה – במעלת עבודת יוסף

לפי זה ניתן להבין גם את הענין של "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר":

כל השבטים היו "שבטי י"ה", ומובן, ששנאתם וקנאתם כלפי יוסף לא היו שנאה וקנאה כפשוטן, ח"ו וח"ו, ובמיוחד שבפסוק כאן, לאחר ספור החלומות, נאמר "ויקנאו בו אחיו", כמו "ותקנא⁵⁵ רחל באחותה"⁵⁶, לומר שהם ראו בחלומות אלו מעין הוראה מלמעלה לגבי מעלות יוסף וכדומה⁵⁷ – אלא⁵⁸ שנאתם וקנאתם היו חלק מעבודת ה' – "מעשים טובים"⁵⁹:

כאשר נחלקו הדרגות בין בני ישראל – הן מצד הגברא, שלאחר האבות היו דרגות שונות בעבודת ה' אצל השבטים, והן מצד התקופה והחפצא והעבודה הרוחנית – שבירידת ישראל למצרים החל קיום ברית בין הבתרים לבנים, ולכן התחילה אצלם העבודה של גלות וגאולה^* –

אז החל להיות "מורגש" השוני של אופני העבודה, ואצל כל אחד הודגשה המעלה של הדרג והעבודה המיוחדת שלו⁶⁰. ולכן כאשר מתגלית בחלומו של יוסף ההוראה מלמעלה אודות עבודתו של יוסף⁶¹, שדווקא באמצעותו מבוצעת עבודת בני ישראל בגלות⁶² שתביא לאחר מכן את הגאולה – נגרם "ויקנאו בו אחיו"⁶³, על כך שכוונת הקדוש־ברוך־הוא מתגשמת דווקא באופן עבודתו של יוסף, למרות שגם דרכי העבודה שלהם הן דרכים אמיתיות בעבודת ה'.

ועל כך ממשיכה התורה ואומרת 210"ואביו שמר את הדבר", אין נאמר שיעקב שמר את חלומו של יוסף", אלא "את הדבר": אצל יעקב, כאב, לא היתה חשיבות להתחלקות של אופני העבודה, שעבודה מסויימת זו מתבצעת על ידי שבט זה, ואילו עבודה אחרת נעשית על ידי שבט אחר, והעבודה העיקרית מתגשמת על ידי יוסף – אלא "שמר את הדבר", אצלו הדגש הוא על ה"דבר" עצמו, המתבטא כמין של "שמש... לי" (יוסף).

זהו ענין חשוב אחד, שרצון העליון מתממש, שמתגשמת כוונתו של הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה. ולכן: א) אין חשיבות והדגשה על העובד, אלא על העבודה. ב) בכל עבודה מורגש שהיא חלק ומביאה לידי יישום הכוונה הכללית.

ז. "נטל קולמוס וכתב..."

לפי זה יובן החידוש של רבי לוי, האומר שיעקב "נטל קולמוס וכתב...": בכך גרם יעקב, שכשם שאצלו, ב"מעשה אבות", החשיבות היא של "שמר את הדבר" – כך יוכל להיות ויהיה בפועל בעבודתו הפרטית של כל אחד מבני ישראל במשך הדורות.

וזוהי המשמעות של "וכתב באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום": יעקב קבע את כל הבדלי הדרגות בעבודה הרוחנית בנקודת זמן אחת, ובנקודת מקום אחת, ונקודה זו כוללת את כל הדרגות ודרכי העבודה השונות בכל התקופות ובכל המקומות⁶⁴.

ולכן אין הוא אומר "וכתב השנה והחודש", אלא – יום⁶⁵ ושעה (מלשון הביטוי "באותה שעה" שמשמעותו בדברי חז"ל היא רגע וכן משך זמן שנקודתו אחת)⁶⁶, כדי לבטא את נקודת הזמן בענין זה,

ומצד פעולה זו ניתן לחוש אצל הבנים בכל זמן ובכל מקום בנקודה ובתמצית של עצם העבודה כפי שהיא מצד האב, ומכך נובעים שני ענינים שהוזכרו לעיל: א) אין כל כך חשיבות למציאות העובד, אלא חשובה העבודה כשלעצמה, שהיא רצון העליון. ב) שכל פרט בעבודה חשוב לתכלית הכללית של עשיית דירה לו יתברך בתחתונים, 211כאשר "והיה⁶⁷ ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ח. "ואביו שמר את הדבר" – חיבור המעיין ל"חוצה"

ידוע⁶⁸, שפסוק זה "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר" קשור לאדמו"ר הזקן ולגאולת י"ט כסלו.

וכיוון שכל הענינים הקשורים לרבותינו נשיאנו ודאי מדוייקים לחלוטין, יש לומר, שהמשמעות של "ואביו שמר את הדבר" בקשר לאדמו"ר הזקן כוללת גם את החידוש של "ואביו שמר..." לפי פירוש המדרש ש"נטל קולמוס וכתב...".

וההסבר לכך הוא:

ידוע, שאצל הבעל־שם־טוב ואצל המגיד ממזריטש, "אבות החסידות"⁶⁹, היתה החסידות באופן כללי, אשר לכן הבעל־שם־טוב והמגיד קשורים בסדר הספירות לשתי הדרגות של ספירת הכתר, "עתיק" ו"אריך"⁷⁰. ואדמו"ר הזקן חידש על ידי גילוי תורת החסידות חב"ד את התלבשות תורת החסידות בהשגה ובהבנה שכלית⁷¹, שמצד ההתלבשות זו – בפנימיות נוצרת התחלקות לפרטים בעבודת ה' לפי דרך החסידות, עד אשר כל עבודה היא כענין בפני עצמו⁷².

אך גילוי תורת החסידות חב"ד על ידי אדמו"ר הזקן לא גרמה ח"ו לירידה באור החסידות עקב התלבשותו בהשגה שכלית, לעומת מה שהיה אצל אבות החסידות הכללית – אור כללי – אלא אור החסידות נמשך כמו שהוא בהשגה שכלית⁷³.

זוהי המשמעות של "יפוצו מעיינותיך חוצה"⁷⁴, הפצה שהתחילה בעיקר לאחר גאולת י"ט כסלו⁷⁵ – שהמעיין עצמו, ולא רק "התפשטות" ממנו, יוצא החוצה⁷⁶. ומשמעות המושג "חוצה" אצל האדם עצמו – היא המדות וכח השכל שלו⁷⁷.

212וכדי ליצור את החיבור בין ה"מעיין" עצמו – האור הכללי של תורת החסידות – לבין המעיינות שב"חוצה" – התלבשות בהשגה – נדרשה פעולה מיוחדת של המגיד ממעזריטש – "ואביו שמר את הדבר", בדומה ליעקב, כאשר צריך היה ליצור את החיבור בין מעשה אבות למעשה בנים, כדלעיל.

פעולה זו היא מעשהו של המגיד, אשר לפני הסתלקותו נטל את ידו של אדמו"ר הזקן ואמר י"ט כסלו הוא יום ההילולא שלנו⁷⁸:

לפני הסתלקותו של המגיד⁷⁹, כאשר היה צריך להתחיל הגילוי של תורת החסידות באופן של "יפוצו מעיינותיך חוצה" – התלבשות של אור החסידות בהשגה – באופן של "יתפרנסון"⁸⁰, אמר המגיד לאדמו"ר הזקן מילים אלו, ובכך נוצר החיבור של המעיין עצמו, כפי שהוא אצל אבות החסידות, עם המעיינות היוצאים חוצה.

הערות

עמוד 204

1. פרשתנו לז, יא.
2. ב"ר פפ"ד, יב. ובילקוט עה"פ – בלי שם בעל המאמר. ולהעיר דגם לפנ"ז בב"ר (שם, יא) איתא מאמר ר"ל בשם ר' חמא ב"ר חנינא, וכן בב"ר שם לאח"ז – ר"ל בשם רבי חמא ב"ר חנינא (והובא בילקוט ובשכל טוב (א"ר לוי) בהמשך א' (ובשינוי) עם המאמר שבפנים. ע"ש). ואכ"מ.
3. צ"ע הכוונה – שעת החלום (הא', או הב') שעת הסיפור?
4. כ"ה בב"ר דפוס ווילנא (וביפ"ת, נזר הקודש ועץ יוסף הנדפס – "ובאיזה"). וביל"ש שם – גם לפנ"ז "באיזו" (בלי ו').
5. במדרש לקח טוב ליתא "באיזה מקום". וראה ב"ר הוצאת תיאודור־אלבק הגירסא "נטל קולמוס וכתב היום והשעה והמקום". וראה חילופי נוסחאות שם.
6. בהשלם. וראה לשונו ביפ"ת הקצר (הנדפס בב"ר הוצאת ווילנא).
7. ובעץ יוסף לב"ר שם: מדאמר שמר את הדבר משמע ששמרו וכתבו בפנסקו.
8. ברכות נה, ריש ע"ב. והוא מאמר ר' לוי בעל המאמר דנטל קולמוס כו' דב"ר כאן. ולהעיר דבמדרש לקח טוב שם ממשיך "מיכן אמרו חכמים לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנים".
9. ומציין למ"ש בעל העקידה שער צ.
10. והרי לא מודגש במחז"ל הנ"ל עד כו' – כעת (ראה מחז"ל עה"פ וירא יח, יוד – תנחומא שם יג. ועוד).
6. בהשלם. וראה לשונו ביפ"ת הקצר (הנדפס בב"ר הוצאת ווילנא).

עמוד 204

6.
11. ירמי' יז, א – הובא בפי' מהרז"ו שם.
12. גיטין ס, א.
13. להעיר מפרש"י גיטין שם ד"ה כתוב עלי.
14. ראה אברבנאל שאל הי"א. אוה"ח לז, ה.
15. פרשתנו לז, ד.
16. שם, ה; ח.
17. ראה אברבנאל כאן. אוה"ח שם. גו"א לז, יוד (ובשפ"ח שם (בשם מהרש"ל) – אלא דשם שרצה שיפתרו אותו לטוב, שיהי' מלך. ועד"ז בש"ך עה"ת שם, ו) – ולהעיר דברש"י אין אפילו רמז לכ"ז! וכן – שבהערות דלהלן.
18. לז, ז.
19. ברכות שם בסוף העמוד. וראה גם שם נו, א.

עמוד 205

20. לז, ז.
21. ראה זהר פרשתנו קפג, ריש ע"ב: דאלמלא אינון דאהפכו לי' לגוונא אחרא הכי מתקיים. וראה פי' אור החמה שם.
22. לז, ח.
23. ראה במקומות שבהערה 17. צפע"נ עה"ת פרשתנו לז, יוד. וראה גם ש"ך עה"ת שם, ט.
24. ולהעיר מזהר פרשתנו (שם, סע"א ואילך ובניצוצי אורות ובהמובא בניצוצי זהר שם) בנוגע חלום הא' דלפי שאמרו פתרון החלום בלשון תמי' המלוך תמלוך כו' "גרמו לי' לסלקא חלמי' תרין ועשרין שנין דאתעכב".
25. שם לז, יוד ובפרש"י.
26. ראה פני דוד להחיד"א פרשתנו אות כד. שם אות טז)
27. להעיר מש"ך עה"ת ר"פ עקב סד"ה ובזוהר כו'.
28. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 82. וש"נ.
29. רמב"ן עה"ת לך יב, ו. ובכ"מ – נסמנו בלקו"ש שם הערה 10.
30. ע"ד סימני טהרה דבהמה שלא רק מבררין אלא עושים הטהרה. – ראה צפע"נ על הרמב"ם ריש הל' מאכלות אסורות. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 210 ואילך ובהנסמן שם הערה 1.
31. אף שלגבי בנים דלאחרי מ"ת נכלל במעשה אבות גם מעשה השבטים (ראה במקומות שנסמנו בלקו"ש חט"ו שם הערה 12). ולהעיר דאין קורין אבות (סתם) אלא לשלשה (ברכות טז, ב. וראה תו"א ר"פ וארא. וראה גם לקו"ש ח"י ע' 97 ואילך ובהערות שם).

עמוד 206

32. בכל הבא לקמן – עיין תניא פ"ב.
33. מציאות נפרדה – בבטן האם.
34. ממוח האב. אף שלכמה דיעות ודינים עובר ירך אמו הוא (ראה שד"ח כללים מע' ע' כלל סב).
35. שם.
36. ראה ליקוט פירושים כו' לתניא שם ע' פא סנ"ו.
37. ראה ליקוט פירושים שם. וראה גם שם ע' צו ד"ה עודנה קשורה.
38. ברכות טז, ב. וראה גם זח"א רטז, סע"ב.
39. ב"ר פע"ו, א. וראה זח"א קיט, ב. קמז, ב. ועוד. וראה גם שם פרשתנו קפ, א (ועוד): שלימו דאבהן.
40. ב"מ פד, א. ב"ב נח, א. זח"א לה, ב. קמב, ב. ועוד.
41. אגה"ק ס"ז (קיא, סע"ב). דרמ"צ כט, א. ובכ"מ.

עמוד 207

42. ולהעיר דהתחלקות השבטים ונתינת השמות להשבטים (שבזה מתבטאה עבודת כאו"א בפ"ע) באה בפועל ע"י האמהות – ראה לקו"ש ח"י שם. ועפ"ז תומתק השייכות להמשל הנ"ל סעיף ג, דהתחלת מציאות הבן והתחלקות אבריו באה ע"י שהותו תשעה חדשים בבטן האם.
43. שלכן קרי"ס הי' לי"ב גזרים (ראה לקו"ת צו יז, רע"א. מאמרי אדה"ז – פרשיות ח"א ע' רנט ואילך. ועוד) וכן חלוקת א"י הייתה לי"ב שבטים (ראה לקו"ת מסעי צד, א ואילך (נסמן בלקו"ת צו שם). ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 11 הערה 39).
44. סוטה יא, רע"א (הובא בפרש"י פרשתנו לז, יד – בשינוי ל' קצת). ובב"ר (פרשתנו) שם, יג – בשינויים. וראה לקמן הערה 49. ובזהר פרשתנו קפד, א: וכי יעקב שלימא דהוה רחים לי' ליוסף כו' והוה ידע דכל אחוי הוו סנאין לי' אמאי שדר לי' לגבייהו אלא איהו לא חשיד עלייהו דהוה ידע דכלהו הוו זכאין ולא חשיד לון אלא גרים קב"ה כל דא בגין לקיימא גזרא דגזר בין הבתרים (ראה לקוטי לוי"צ לזהר שם – ע' קמז*). השינויים בין הגמרא והזהר – נתבארו בשיחת מוצש"ק פ' וישב תשל"ט.
45. פרשתנו שם.
46. לך טו, יג.
47. סוטה שם ד"ה וישלחהו.
. ושם נדפס בתחלת ההערה מקומו בזהר "שם" (בהמשך לההערה שלפנ"ז על זהר שם דף קפ, ב), והוא ט"ס וצ"ל: קפד, א.

עמוד 208

48. לז, ב.
49. וראה שבת י, ב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו במצרים (וראה שם תוד"ה ה"ג ונתגלגל)*. ובתנחומא פרשתנו ג בסופו: אר"י מחשבה עמוקה נטלת עם אברהם בין הבתרים כו', וממשיך "אמר רבי יהודה ב"ר שלום .. חשב היאך להורידן בכבוד והביא עלילה שיאהב יעקב ליוסף וישנאוהו אחיו וימכרוהו כו' וירד יעקב ובניו". ועד"ז שם ד.
50. דכל המלכיות נק' ע"ש מצרים (ב"ר פט"ז, ד).
51. ראה ל"ת להאריז"ל ר"פ תצא. ספר הליקוטים שם. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 96.
52. דבגאולת מצרים נתחדש ענין פתיחת הצינור דגאולה (ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב. וראה גבורות ה' למהר"ל פס"א בתחלתו).
*. ראה ב"ר פרשתנו (ר"פ פה): שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ויוסף הי' עסוק כו' ראובן הי' עסוק כו' ויעקב הי' עסוק כו' ויהודה הי' עסוק כו' והקב"ה הי' עוסק* בורא אורו של מלך המשיח. ומובן מזה דמאורעות הפרשה היו לא רק הקדמה לירידת ישראל למצרים אלא לכללות סדר (עבודת ישראל ב)הגלות עד להגאולה שע"י מלך המשיח.
53. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 183 ואילך ובהערות שם.
54. כי בהענינים שהיו קשורים בפעולות יעקב – כמו וישלחהו מעמק חברון, צ"ל שלא נתלבשו בגלוי בידיעתו של יעקב, ולכן מפרשים רז"ל (סוטה שם) בעצה עמוקה של אותו צדיק – אברהם (ראה לקו"ש שם ע' 184 – בשוה"ג להערה 19)*; ועד"ז מה שישראל אהב את יוסף מכל בניו (כמרז"ל הנ"ל הערה 49), משא"כ בנוגע לחלומותיו של יוסף שהם נבואה מלמעלה ואינו ענין שמכריח בחירת ופעולת האדם, וע"י פתרון הפה אפשר לשנותה. וכו'.
. ועד"ז בזהר פרשתנו קפב, סע"ב ואילך.
. כ"ה בב"ר לפנינו. וביל"ש "מביא אורו" (וחסר שם: ויוסף הי' עסוק כו' ויעקב הי' עסוק), ובב"ר הוצאת אלבק: הקב"ה בורא אורו. וראה חילופי נוסחאות שם.
. ובפרט לפי הזהר הנ"ל הערה 44.

עמוד 209

55. ויצא ל, א – ובפרש"י שם, פשוטו של מקרא.
56. ע"ד קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כא, א) ועוד. וראה אוה"ת להצ"צ עה"פ (בראשית כרך א' ריח, א ואילך).
57. ראה אברבנאל שם. ועוד.
58. וראה זהר שבהערה 44.
59. להעיר מש"ך עה"ת פרשתנו לז, ט בסופו: מצאתי כתוב שאמר ויקנאו בו, לא אמר אותו כמו שאמר ויקנאו אותו פלשתים, בו בחילוף א"ת ב"ש שי"ן פ"ה ועם ה' אותיות גימ' שכינה, והנעלם ה"ס שכינה תתאה ולזה נתקנאו בו אחיו. וראה גם מאמרי אדה"ז – פרשיות ח"א ע' רח. תו"ח ס"פ ויגש (צד, ד).
*.
60. להעיר גם ממשנ"ת (לקו"ש ח"ז ע' 342 ואילך. חכ"ב [המתורגם] ע' 156 ואילך) במרז"ל (יבמות סב, ב) בנוגע לתלמידי רע"ק ש"לא נהגו כבוד זה לזה". וראה גם לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 94 בביאור מרז"ל (ב"ב עה, א) שלעת"ל כל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו.
61. ראה נחמד למראה לב"ר ריש פרשתנו פפ"ד, ט (ח).
62. ראה בארוכה תו"א ויגש מד, א־ב (תו"ח שם צג, א ואילך. ועוד) דבסדר השתלשלות עתה יוסף הוא למעלה מיהודה [אלא דשם מדובר בבחי' יוסף לגבי יהודה, ולכן עשרת השבטים שייכים ליוסף; אבל בפרטיות הרי בבחי' זו ישנן כמה מדריגות (עשר)]. וראה לקמן..... ע' 252 ואילך.
63. להעיר שאפילו לעת"ל צדיק נכוה מחופתו של חברו (ראה לעיל הערה 60).

עמוד 210

64. ראה תו"ש פרשתנו כאן אות צב ("מכת"י רמזי ר"י") בהמשך לדברי ר"ל – "וזהו שמר רשם". ועפ"ז י"ל שהוא ע"ד המבואר בד"ה פנים בפנים תרנ"ט (סה"מ תרנ"ט ע' קצא ואילך) ענין הממוצע בין משפיע ומקבל [ועד"ז למעלה הממוצע דצמצום הראשון], שמעלים ומצמצם את הפנימיות, והוא בחי' נקודה אחת לבד – והוא בחי' רשימו, רושם מכללות האור – דנקודה זו נושאה בעצמה כל הפנימיות והעצמיות דהשכל ההוא. עיי"ש. משא"כ כמו שהוא במעשה אבות מצ"ע י"ל שהוא ע"ד מה שלפני הצמצום שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל. וצ"ע ואכ"מ.
65. וצע"ק כתבו גם "יום". ואפ"ל עפמחז"ל דכל יומא עביד עבידתי' (זח"א רה, סע"א. זח"ג צד, רע"ב. וראה זח"א רסד, ב).
66. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 94, הערה 4, 8.

עמוד 211

67. זכרי' יד, ט.
68. ראה קיצורים והערות לתניא ע' קכ. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ. ח"ד ע' רסב־ג.
69. ראה לקו"ד ח"א (כב, א) בנוגע ברכת שעשה נסים לאבותינו (שאמר אדה"ז), שהם הבעש"ט והה"מ.
70. ספר השיחות תש"ה ע' 60.
71. ראה ס' השיחות תורת שלום ע' 26. ע' 113 ואילך.
72. ראה לקו"ש ח"ט [המתורגם] ע' 164 ואילך. חי"ט [המתורגם] ע' 267.
73. ויתירה מזו – עי"ז נעשה שלימות כביכול בתורת הבעש"ט, כי ע"י התלבשות של תורת החסידות בהשגה נמשך עצם פנימיות התורה (ד"ה פדה בשלום תרפ"ה בשם אביו כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע – י"ט כסלו עטר"ת (נדפס בסוף ס' השיחות תורת שלום הוצאת קה"ת תשמ"ג)). – וראה במקומות שבהערה שלפנ"ז. ובהערה 75. וש"נ.
74. מענה המשיח להבעש"ט שיבוא לכשיפוצו מעינותיך חוצה (הבעש"ט באגרתו הידועה ע"ד עליית הנשמה שלו בשנת תק"ז – נדפסה בסו"ס בן פורת יוסף. כתר שם טוב בתחלתו. ועוד.)
75. תורת שלום ס"ע 112 ואילך.
76. ראה לקו"ש ח"י ע' 106 ואילך. חט"ו [המתורגם] ע' 304 ואילך. וש"נ.
77. ראה אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' תנה, שהמדות (ז"א) נק' חוץ לגבי חו"ב. ואולי י"ל שגם המוחין נק' חוץ לגבי האמונה שלמעלה מהשכל ובפרט לגבי עצם הנפש (ראה לקו"ת ויקרא ד, ב).

עמוד 212

78. לקו"ד ח"א קא, א.
79. ראה גם לקו"ש ח"י (ע' 100 ואילך. ע' 106 ואילך) מה שאמר הה"מ בשבת לפני הסתלקותו ושייכותו ליט"כ ולהפצת המעינות חוצה. (משיחות ש"פ וישב תשט"ו ש"פ מקץ תש"מ)
80. לשון התקו"ז (ת"ו בסופו). ובהקדמת מקדש מלך לזהר: יתפרנסון .. כשיפורש להם אמיתות מאמריו כו'. ובכסא מלך (לתקו"ז שם): בדרא בתראה דוקא קרוב לימות המשיח כו' (אף אשר) זה כמה מאות שנים שנתגלה כו' (כי הלימוד צ"ל דוקא באופן של) יתפרנסון כו' יפורשו מאמריו העמוקים בהקדמות שגילה האר"י זלה"ה כו' שיבינו כו' כי הלומד גירסא בעלמא הגם שיש לו שכר טוב כו' עכ"ז הסגולה דבגיני' וקראתם דרור היא כשיתפרנסון וילמדו פירושי המאמרים כו'. – ראה גם כן הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות.

מצוטט בעמוד אחד

תורת מנחם 1

יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשט"ו. לקו"ש חכ"ה ע' 204