ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כה וישב שיחה א

205

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

נא החלום הזה אשר חלמתי"²⁰, כדי שיפתרו לו את החלומו כפי שרצוי להם²¹.

אך עדיין דרוש הסבר – כיוון שהשבטים פתרו את החלום – "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"²², מדוע לא פתרו גם את החלום השני?

ומצד שני – הפכו לגבי יעקב: הוא פתר רק את החלום השני, ואין אנו מוצאים אפילו שיוסף סיפר ליעקב את החלום הראשון.

ויש לומר, שלכן²³ פתר יעקב את החלום השני – "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה", משום שנותר ללא פתרון השבטים.

בנוסף לכך, כיוון שיעקב התבטא בתמיהה²⁴, ואף יותר מכך "ויגער בו אביו" – "להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו"²⁵, לכן לאחר מכן, ובהמשך לכך – "ואביו שמר את הדבר", ש"נטל קולמוס וכתב באיזה יום..." – כהמשך וביאור פתרון החלום²⁶ לאמיתתו – כדי ש"אחר הפה" של פתרון יעקב יפרוש בתמיהה קיימת ומשומרת, והוא יקויים בודאי.

לפי זה יש לומר, שמשום כך לא היה הכרחי לכתוב את תוכן החלום, מפני שאת זאת הוא כבר פתר, והכתיבה היא רק כדי לאשר שכוונתו בפתרון היא לקיום הדבר ואימותו²⁷.

אך עדיין אין מובן: מדוע בחר יעקב לרשום דוקא פרטים אלו – "באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום"?

ג. הבן נמשך ממח האב

ויש לומר את הסבר הדברים: יש לבאר תחלה את הענין²⁸ של "מעשה אבות סימן לבנים"²⁹. הסימן ונתינת הכח³⁰ לכל קורות בנים, אצל בני ישראל במשך הדורות, הם על ידי מעשי שלושת האבות³¹ – אברהם יצחק ויעקב.

הערות

20. לז, ז.
21. ראה זהר פרשתנו קפג, ריש ע"ב: דאלמלא אינון דאהפכו לי' לגוונא אחרא הכי מתקיים. וראה פי' אור החמה שם.
22. לז, ח.
23. ראה במקומות שבהערה 17. צפע"נ עה"ת פרשתנו לז, יוד. וראה גם ש"ך עה"ת שם, ט.
24. ולהעיר מזהר פרשתנו (שם, סע"א ואילך ובניצוצי אורות ובהמובא בניצוצי זהר שם) בנוגע חלום הא' דלפי שאמרו פתרון החלום בלשון תמי' המלוך תמלוך כו' "גרמו לי' לסלקא חלמי' תרין ועשרין שנין דאתעכב".
25. שם לז, יוד ובפרש"י.
26. ראה פני דוד להחיד"א פרשתנו אות כד. שם אות טז)
27. להעיר מש"ך עה"ת ר"פ עקב סד"ה ובזוהר כו'.
28. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 82. וש"נ.
29. רמב"ן עה"ת לך יב, ו. ובכ"מ – נסמנו בלקו"ש שם הערה 10.
30. ע"ד סימני טהרה דבהמה שלא רק מבררין אלא עושים הטהרה. – ראה צפע"נ על הרמב"ם ריש הל' מאכלות אסורות. לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 210 ואילך ובהנסמן שם הערה 1.
31. אף שלגבי בנים דלאחרי מ"ת נכלל במעשה אבות גם מעשה השבטים (ראה במקומות שנסמנו בלקו"ש חט"ו שם הערה 12). ולהעיר דאין קורין אבות (סתם) אלא לשלשה (ברכות טז, ב. וראה תו"א ר"פ וארא. וראה גם לקו"ש ח"י ע' 97 ואילך ובהערות שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.