שיחה א

38שיחה א

א. עד ז' מרחשון המשך לימי הרגל

ז' מרחשון¹ חל תמיד² בשבוע שלאחר שבת פרשת נח. ועל פי הידוע כי לימי השבוע יש שייכות ליום השבת שלפניהם, שהרי מיני' (=שממנו) מתברכין³, מובן, כי התוכן של ז' מרחשון קשור⁴ (ועל כל פנים הינו מרומז) בתכנים⁵ של פרשת נח.

ז' מרחשון הוא היום בו"שואלין את הגשמים – ט"ו יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת"⁶, כלומר, עד יום זה נמשך עדיין אצל עם ישראל מצב העלייה לרגל לחג הסוכות. זאת, לא רק מפני אשר (כלשון ה'שפתי כהן'⁷) "דומה להם כאלו הם עדיין בארץ ישראל עסוקים בעניני הרגל", אלא משום שכך אכן הם פני הדברים על פי תורת אמת – ובלשון הכתוב⁸ "ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלקיך", שזה כולל את כל משך הזמן – מתחילת עלייתם לרגל עד חזרתם בפועל למקומם ממש⁹, והיינו עד ז' מרחשון, כאשר ה"אחרון שבישראל" מגיע "לנהר פרת", גבול ארץ ישראל.

הגם שהחל מז' במרחשון, כאשר כל עולה לרגל כבר הגיע למקומו "תחת גפנו ותחת תאנתו"¹⁰, היה זה לכאורה 38מצב של ירידה לגבי המצב של "בעלותך לראות את פני ה' אלקיך", בבית המקדש, עם זאת, על פי הוראת חכמינו ז"ל¹¹ "מעלין בקודש", שיהודי צריך להתקדם תמיד מעלה ומעלה, מחיל אל חיל¹² – יש להסיק, כי בכך ישנה גם מעלה ועליה לגבי המצב של העליה לרגל.

ב. המעלה בחזרה לביתם – ביצוע ה"דירה בתחתונים"

הביאור בזה (כפי שכבר דובר כמה פעמים)¹³: דוקא כאשר יהודי מגיע לביתו ולמקומו ומתעסק עם עבודת האדמה, אדם חורש ואדם זורע¹⁴ וכיוצא בזה, אזי יש באפשרותו לקיים את המצוות התלויות בארץ כפשוטן, ולהמשיך קדושה גם בכל דבריו ועניניו, "מעשיך ודרכיך" הגשמיים – עבודה שלא תיתכן כאשר הוא נמצא בעלותו לרגל בירושלים¹⁵ ובבית המקדש.

וזוהי העליה בעבודתו, ומשתי בחינות – הן מצד מעשה ה"גברא" (האדם), והן מצד ה"חפצא" (הדברים בהם נעשית המצוה):

אמרו רבותינו זכרונם לברכה¹⁶ "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים", ודבר זה מתבצע על־ידי קיום המצוות בדברים גשמיים, ובמיוחד במצוות התלויות בארץ שדה וכרם וכו'. כאשר יהודי לוקח דברים גשמיים, שמצד עצמם אין הם "חפצי שמים", ובהם הוא מקיים מצוה ועושה מהם חפץ של מצוה וקדושה וכיוצא בזה – בזה נעשית דירה לו יתברך בתחתונים, אשר קדושתו של הקדוש־ברוך־הוא נמשכת וחודרת בדברים התחתונים.

ובדומה לכך גם בנוגע ל"גברא", האדם המקיים את המצוה: בהיותו בירושלים ובבית המקדש, שם לא היה היהודי שקוע (כל כך) בעבודה בדברים גשמיים ("תחתונים"). הוא נמצא במקום שהינו קדוש מלכתחילה, ועוסק רובו ככולו בעניני קדושה. שם עיקר 39עבודתו: "יראה כל זכורך את פני האדון ה'"¹⁷ – ראיית אלקות¹⁸.

נמצא, כי דוקא בז' מרחשון, כאשר יהודי שב למקומו, ישנה מעלה הן בעבודת ה"גברא" בתחתונים ממש – שכן כל יהודי נעשה שליח להשלים את המטרה אליה "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא" שאינה ניתנת כל כך ליישום בעלייתם לרגל; והן מעלה בנפעל, ב"חפצא", שהוא עושה דירה לקדוש־ברוך־הוא בתחתונים.

ג. כיצד ניתן לחוש מעלה – כשנאלצים לחזור מן

המקדש?

זו אכן לפי האמת, בפנימיות ותכלית הענינים, המעלה בעבודת ישראל החל מז' מרחשון (ביחס למצבם ועבודתם בעליה לרגל), מצד רצון ה' וכוונתו יתברך;

– עם זאת, בגילוי ומבחינת הרגשת היהודי עצמו, הלוא עבודת בני ישראל מז' מרחשון ואילך כרוכה עם מצב של ירידה, וירידה עצומה – ממעמד ומצב נעלה ביותר בו "יראה כל זכורך את פני האדון ה'", "כדרך שבא לראות כך בא ליראות..."¹⁹, למצב והנהגה של התעסקות עם עבודת האדמה ו"עובדין דחול..." – עמל וטירחא בפשטות, וגם יגיעה וטירדא בעבודתו הרוחנית. היהודי עצמו חש כי הוא אינו שרוי במצב הנעלה של בית המקדש "לפני ה'"²⁰.

וביחד עם זה"מרגישים" בני ישראל גם את המעלה הגדולה שבזה.

וכפי שמצינו בנוגע לכניסתם של בני ישראל מהמדבר לארץ ישראל:

בהיותם במדבר, לא היו לבני ישראל דאגות אודות צרכיהם הגשמיים: הם קיבלו הכל מן המוכן, מהקדוש־ברוך־הוא, הן בנוגע לאכילה ושתיה (מן, לחם מן השמים²¹, מים מבארה של מרים²²), הן בנוגע ללבושיהם – שענני הכבוד היו "שפים בכסותם (=מכבסים בגדיהם) ומגהצים אותם"²³.

ובמצב שכזה היה ביכולתם של בני 40ישראל להתמסר לגמרי לענינים רוחנים, לימוד התורה...²⁴.

מה שאין כן בכניסתם לארץ, שאז כבר לא היה להם לחם מן השמים ונדרש מהם להתעסק עם עבודת האדמה וכל הכרוך בכך – "כי תבואו אל הארץ... שש שנים תזרע שדך וכו'"²⁵; כל יהודי נדרש להתעסקות בכדי לדאוג לצרכיו באכילה שתיה ולבושים....

ובסדר חיים שכזה, כמובן, קשה הרבה יותר להתעסק עם ענינים רוחנים.

עד שהמרגלים (מטעם זה) פיתו את היהודים שלא (ירצו) להכנס לארץ ישראל (כמבואר בספרים)²⁶.

ד. בעבודה ב"תחתונים" חש יהודי "תענוג בורא"

אף על פי כן מצינו, כי לאחר ובהמשך לחטא המרגלים אומר הפסוק²⁷ "כי תבואו", שמשמעו, כפירוש רש"י "בישר להם שייכנסו לארץ" – שלכאורה אין הדבר מובן: הן אמת כי לאחר ש"קצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז עד²⁸ מתי לעדה הרעה הזאת... במדבר הזה יפלו פגריכם... אני ה'..."²⁹ אזי "נכנע ונשבר לבם בקרבם"²⁹ ולכן היו מוכנים להכנס³⁰ מיד לארץ, אך מדוע מהווה עבורם ההודעה "תבואו" – בשורה (טובה), שהרי בכל זאת, זוהי ירידה לגבי מעמדם ומצבם במדבר? ובפרט בהיותם "דור דעה"³¹, ובוודאי שלא השתוקקו ו"נתאוו" ל(רשת ארץ גשמית ו)לעסוק בענינים גשמיים.

אך על פי מה שנתבאר, הדבר מובן: מכיון שדוקא בהגיעם לארץ ישראל תהיה להם האפשרות לעשות מחפצי העולם "חפצא של קדושה" על־ידי קיום המצוות התלויות בארץ... (וכמאמר רבותינו ז"ל³² אפילו בנוגע למשה איש האלקים³³). ואכן, המשך הפסוק לאחר "כי תבואו", כולל פירוט של מצוות (נסכים³⁴) חלה... אותם יקיימו בעקבות כניסתם לארץ (שלא כמו במדבר, שם לא היה עליהם לעסוק (כל כך) עם דברים גשמיים) –

ואו אז נשלמת הכוונה של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים"

ולכן, נוסף על כך שיהודי יודע 41שכאשר הוא הולך לבצע את רצון ה' (איזה רצון שיהיה) נגרם בכך נחת רוח למעלה, כמאמר רז"ל³⁵ "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" – הרי זו בשורה (טובה) גם עבור היהודי המביאה לו שמחה,

ובנידון דידן: מכיוון שהעבודה קשורה עם "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא", עם התענוג של הקדוש־ברוך־הוא, הרי בשעה שיהודי מבצע עבודה זו – היא הופכת ל"נתאווה", לעונג האמיתי של יהודי זה עצמו [ובפרט אצל בני ישראל עליהם אומרת התורה³⁶ "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום"³⁷, ולכן בעבודתם "לעשות לו דירה בתחתונים" נרגש תענוג הבורא, עד באופן שזה נעשה התענוג שלהם גם בגלוי].

ועל דרך זה מובן גם בנוגע לעבודתם של כל ישראל לאחר ז' מרחשון, בחזרתם לביתם, שה"מעלין בקודש" וההליכה מחיל אל חיל היא לא רק בעבודה עצמה, אלא גם בהרגשתם, וכמו שנאמר³⁸ "וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב"³⁹.

ויתירה מזו: הרגש תענוג הבורא על־ידי בני ישראל בעבודתם לאחר ז' מרחשון מצד ש"נתאווה" הקדוש־ברוך־הוא – הינו נעלה בהרבה מנחת־הרוח שהרגישו בעלותם לרגל ובראותם את גילוי השכינה שבבית המקדש:

בעוד שבעליה לרגל הרי זה נחת רוח של נברא; שהיהודי מרגיש נחת רוח מגילוי השכינה⁴⁰ (בדוגמת נשמות בגן עדן אשר "נהנים מזיו השכינה"⁴¹). הרי התענוג והנחת רוח בעבודה מז' מרחשון ואילך – קשורה עם ה"נתאווה", עם התענוג והנחת רוח לבורא, אותו יהודי "מרגיש" (מצד ביטולו) בעבודתו⁴².

ה. מדוע עבודת "אחר הרגל" תלויה ב"אחרון

שבישראל"?

ברם צריך להבין:

ז' מרחשון היה הזמן בו "אחרון שבישראל" מגיע לנהר פרת, אך כל שאר ישראל, המתגוררים במקומות קרובים יותר בארץ ישראל, הגיעו למקומם עוד קודם, ובפרט אלו 42המתגוררים סמוך לירושלים שהגיעו לבתיהם מיד לאחר החג.

ועל פי זה, מכיון שרוב רובם של בני ישראל מגיעים לבתיהם לפני ז' מרחשון (ורק אצל מתי מספר נמשך זמן ביאתם עד ז' מרחשון), נמצא כי אצל רובם ככולם מתחילה העבודה בשדה ("בתחתונים") זמן רב לפני כן –

אך מן העובדה שהתאריך ז' מרחשון נקבע על פי תורת אמת כזמן שאילת גשמים עבור בני ישראל שבכל ארץ ישראל (וגם בזמן הזה⁴³), מובן, כי דוקא אז מתחיל זמן העבודה האמורה (של "לאחרי הרגל", למעליותא) לגבי כל היהודים שבארץ ישראל.

ו. משמעות "דירה בתחתונים" – במקום התחתון ביותר

ויש לומר הביאור בזה:

רבינו הזקן מבאר בספר התניא⁴⁴ את דיוק לשון חז"ל "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים" – שבמילה "תחתונים" הכוונה ל"עולם הזה הגשמי והחומרי ממש" שהוא "תחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך". ומכך מובן, כי ב"עולם הזה הגשמי והחומרי ממש" עצמו – עיקר עניין ה"דירה" נעשה בחלק ה"תחתון שאין תחתון למטה ממנו" שבעולם הזה גופא⁴⁵.

ועל פי זה מובן בעניננו, כי יישום הכוונה של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים", אינו מתבצע במלוא השלימות בעבודת בני ישראל שבירושלים (וסמוך לה, שם מאירה קדושת ירושלים; וכפשטות הדברים, אשר ירושלים⁴⁶ וסביבותיה⁴⁷ מקודשים יותר מהמקומות שמחוצה להם),

– כי אם דוקא על־ידי עבודת בני ישראל הנמצאים בריחוק מקום מירושלים – ריחוק מקום גשמי הקשור עם ריחוק מקום ברוחניות – מקום בו האור האלוקי "פני הוי'", אינו מאיר כל כך כבירושלים⁴⁸ וסמוך לה. עד 43ל"תחתון שאין תחתון למטה ממנו" – העבודה של "אחרון שבישראל" המתגורר ב"מקום ישוב היותר רחוק מירושלים"⁴⁹.

ז. בדירה אחת נוגעת שלימות כל חלקיה

ויתירה מזו: ענינו של ז' מרחשון (בו הגיע האחרון שבישראל לביתו) נוגע לכל בני ישראל⁵⁰ – משום שבשעה שישנה העבודה של ה"אחרון שבישראל" נפעלת ה"דירה לו יתברך" בשלימות יתירה – אצל כל בני ישראל, בכל ארץ ישראל.

ובדוגמת דירת בשר ודם כאן למטה⁵¹: דירת אדם מורכבת מכמה חדרים – חדר אכילה, חדר שינה... עד לחדר הפטור ממזוזה⁵². והיינו, על אף שאין החדרים שווים בחשיבות ההשתמשות והדירה בהם: כי חדרים מסויימים בהם עיקר תשמישו ודירתו, ואילו חדרים אחרים אינם אלא טפל⁵³ ועד טפל דטפל, אף על פי כן – נכללים כולם בדירה אחת ויחידה. זאת אומרת: בעלות האדם, בכך שזו דירה שלו, הינה בשווה בכל חלקי הדירה. ודוקא כאשר קיימים (לא רק החדר בו נעשה עיקר תשמישו⁵⁴, אלא גם⁵⁵) כל שאר החדרים הטפלים, נעשית אז דירה אחת מושלמת⁵⁶.

ובדומה לכך⁵⁷, כביכול, הוא בנוגע לדירתו של הקדוש־ברוך־הוא⁵⁸:

44בעבודת ישראל ישנם כמה חילוקים: כהנים ולויים (שעיקר עבודתם במקדש), עד לכהן גדול שביתו בירושלים ואסור לו לצאת מירושלים לעולם⁵⁹; וקיימת גם עבודת בני ישראל שאינה קשורה (בגלוי) עם בית המקדש וירושלים, עד לאלו שעיקר עבודתם היא במקום הכי רחוק מירושלים, ב"נהר פרת", ועל־ידי זה הם ממשיכים קדושה בדברים תחתונים גשמיים⁶⁰.

ודוקא על־ידי העבודה של כל בני ישראל בכל אופני העבודה השונים "מורכבת"⁶¹ כביכול דירה אחת (שלימה) עבור הקדוש־ברוך־הוא.

וענין זה מתבטא גם בהלכה: כמה מהדינים הייחודיים לארץ ישראל קשורים עם התנאי של "כל יושביה עליה"⁶², כגון יובל וכל הדינים הכרוכים בו (בתי ערי חומה, גר תושב... הנוהגים רק בזמן שהיובל נוהג⁶³). המשמעות של "כל יושביה עליה" היא, לא רק אשר כל בני ישראל צריכים לגור בארץ ישראל "ולא בזמן שגלו מקצתן"⁶⁴, אלא "שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולן יושבין כתקנן"⁶⁵.

ומכך מובן גם בנוגע לכל שבט בפני עצמו⁶⁶, אשר דוקא בזמן בו "יושבין (כל בני השבט עצמן) כתיקנן" אזי מתקיים ישוב הארץ בשלימות, כדירה לכל בני ישראל (ובמילא מתבטא הדבר בגילוי בכך, שדוקא אז הוא זמן של "דרור בארץ לכל יושביה"⁶⁷, חירות לכל בני ישראל)⁶⁸.

ח. ז' מרחשון – שלימות ה"דירה בתחתונים"

על פי זה מובן מדוע דוקא ז' מרחשון הוא הזמן (של שאילת גשמים) המאחד את כל בני ישראל בעבודה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים:

45בעבודת בני ישראל בירושלים וסמוך לה בזמן שלפני זה, בטרם מתחילה העבודה במקום ש"אין תחתון למטה ממנו", עדיין לא מתבצע ענין ה"דירה" (בשלימותה), משום ש"נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים" דוקא, ה"דירה" של הקדוש־ברוך־הוא היא במקום ש"אין תחתון למטה ממנו";

אמנם לאחר ש"הגיע אחרון שבישראל לנהר פרת" ונעשית העבודה ב"תחתון שאין תחתון למטה ממנו" – אזי מתגלה כיצד ה"דירה לו יתברך" נעשית על־ידי כל בני ישראל שבכל ארץ ישראל⁶⁹, הן על־ידי היהודים המתגוררים בירושלים וסמוך לה והן על־ידי היהודים שמקומם הוא בגבול הארץ, בנהר פרת, "מקום ישוב היותר רחוק מירושלים"⁴⁹. משום שהגדרת הדירה היא, כנ"ל, ענין אחד המורכב מכמה חדרים.

ט. האחדות האמיתית דוקא כשכל אחד במקומו

בזה מוצאים גם ענין נפלא בנוגע לאחדות ישראל:

אף על פי שבשעה שבני ישראל עולים לרגל לירושלים לבית המקדש, הם עומדים ביחד בירושלים ובבית המקדש באופן של "יראה כל זכורך" בפשטות, וגם ברוחניות⁷⁰ הריהם כולם בלב אחד "לראות את פני ה' אלקיך";

מה שאין כן כאשר כל יהודי מגיע תחת גפנו ותחת תאנתו, עד לז' מרחשון בו גם ה"אחרון שבישראל" מגיע למקומו, שאז (בחיצוניות) אין הם במצב של אחדות (כמו בעת עלייתם לרגל), הם נפרדים אחד מהשני –

אבל (בפנימיות) – דוקא אז נפעלת האחדות האמיתית, היוצרת את (שלימות) קדושת הארץ על־ידי זה ש "כל יושביה עליה"⁷¹, ובאופן ש"אינן מעורבבין".

ועל דרך זה הוא גם בנוגע להשלמת הכוונה של"נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים", אשר דוקא על־ידי כך שכל אחד נפרד מיהודי שני, הן במקומו והן באופן עבודתו, עושים הם (כולם יחד) את הדירה לו יתברך בתחתונים.

י. הרמז בפרשה: ביטול טעות דור הפלגה והפצתם בכל הארץ

על פי זה יש לבאר את השייכות של ז' מרחשון לפרשת נח:

46בנוגע לחטא דור הפלגה⁷² מבואר במפרשי התורה⁷³, כי רצונם היה אשר ישוב בני האדם כולם יתרכז במקום אחד, ולמטרה זו רצו לבנות עיר ומגדל שיאחדו את כולם ביחד – מה שהיה היפך כוונת הקדוש־ברוך־הוא בבריאת העולם: "מלאו הארץ וכבשוה"⁷⁴, שבכל מקום בעולם יהיה ניכר ה"לשבת יצרה"⁷⁵. ולכן התוצאה מכך היתה – "ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר"⁷⁶, שלא היה זה סתם עונש על חטאם, אלא בכך התמלא רצון וציווי ה' תיכף בתחילת הבריאה, שיתפשטו דוקא "בקצווי תבל .. ולא יהיו במקום אחד כמחשבת אנשי דור הפלגה"⁷⁷.

וזהו גם הטעם לציווי ה' אל נח⁷⁸ "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך כל החי'...", וכפי שהמשיך⁷⁹ אחר כך "ומלאו את הארץ", משום שבתיבת נח היו כולם במקום אחד – והכוונה היא שיהיה "ומלאו את הארץ".

ולכן, כהקדמה לעבודת בני ישראל, החל מז' מרחשון כאשר כל יהודי הוא במקומו דוקא, ודוקא על־ידי זה נעשית בעולם ה"דירה בתחתונים", קוראים בתורה (לשון הוראה) את תוכן הענין כפי שהוא בתורה אצל בני נח, שהכוונה אינה בכך שכולם יהיו ביחד במקום אחד, אלא עליהם לקיים "נפוץ על פני כל הארץ", עד אשר "ומלאו את הארץ".

ואף שהדירה בתחתונים נעשית על־ידי עבודת בני ישראל דוקא בקיום התורה והמצוות, אך צריך להכין לכך גם את העולם, על־ידי שבני נח מקיימים את שבע המצוות ומשלימים את הכוונה של "לשבת יצרה", שבכך נעשה העולם מוכשר וראוי⁸⁰ להיות דירה לו יתברך בתחתונים⁸¹ על־ידי עבודת בני ישראל⁸².