39

עבודתו: "יראה כל זכורך את פני האדון ה'"¹⁷ – ראיית אלקות¹⁸.

נמצא, כי דוקא בז' מרחשון, כאשר יהודי שב למקומו, ישנה מעלה הן בעבודת ה"גברא" בתחתונים ממש – שכן כל יהודי נעשה שליח להשלים את המטרה אליה "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא" שאינה ניתנת כל כך ליישום בעלייתם לרגל; והן מעלה בנפעל, ב"חפצא", שהוא עושה דירה לקדוש־ברוך־הוא בתחתונים.

ג. כיצד ניתן לחוש מעלה – כשנאלצים לחזור מן

המקדש?

זו אכן לפי האמת, בפנימיות ותכלית הענינים, המעלה בעבודת ישראל החל מז' מרחשון (ביחס למצבם ועבודתם בעליה לרגל), מצד רצון ה' וכוונתו יתברך;

– עם זאת, בגילוי ומבחינת הרגשת היהודי עצמו, הלוא עבודת בני ישראל מז' מרחשון ואילך כרוכה עם מצב של ירידה, וירידה עצומה – ממעמד ומצב נעלה ביותר בו "יראה כל זכורך את פני האדון ה'", "כדרך שבא לראות כך בא ליראות..."¹⁹, למצב והנהגה של התעסקות עם עבודת האדמה ו"עובדין דחול..." – עמל וטירחא בפשטות, וגם יגיעה וטירדא בעבודתו הרוחנית. היהודי עצמו חש כי הוא אינו שרוי במצב הנעלה של בית המקדש "לפני ה'"²⁰.

וביחד עם זה"מרגישים" בני ישראל גם את המעלה הגדולה שבזה.

וכפי שמצינו בנוגע לכניסתם של בני ישראל מהמדבר לארץ ישראל:

בהיותם במדבר, לא היו לבני ישראל דאגות אודות צרכיהם הגשמיים: הם קיבלו הכל מן המוכן, מהקדוש־ברוך־הוא, הן בנוגע לאכילה ושתיה (מן, לחם מן השמים²¹, מים מבארה של מרים²²), הן בנוגע ללבושיהם – שענני הכבוד היו "שפים בכסותם (=מכבסים בגדיהם) ומגהצים אותם"²³.

ובמצב שכזה היה ביכולתם של בני