40
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישראל להתמסר לגמרי לענינים רוחנים, לימוד התורה...24.
מה שאין כן בכניסתם לארץ, שאז כבר לא היה להם לחם מן השמים ונדרש מהם להתעסק עם עבודת האדמה וכל הכרוך בכך – "כי תבואו אל הארץ... שש שנים תזרע שדך וכו'"25; כל יהודי נדרש להתעסקות בכדי לדאוג לצרכיו באכילה שתיה ולבושים....
ובסדר חיים שכזה, כמובן, קשה הרבה יותר להתעסק עם ענינים רוחנים.
עד שהמרגלים (מטעם זה) פיתו את היהודים שלא (ירצו) להכנס לארץ ישראל (כמבואר בספרים)26.
ד. בעבודה ב"תחתונים" חש יהודי "תענוג בורא"
אף על פי כן מצינו, כי לאחר ובהמשך לחטא המרגלים אומר הפסוק27 "כי תבואו", שמשמעו, כפירוש רש"י "בישר להם שייכנסו לארץ" – שלכאורה אין הדבר מובן: הן אמת כי לאחר ש"קצף ה' עליהם והרעים בקול רעש ורוגז עד28 מתי לעדה הרעה הזאת... במדבר הזה יפלו פגריכם... אני ה'..."29 אזי "נכנע ונשבר לבם בקרבם"29 ולכן היו מוכנים להכנס30 מיד לארץ, אך מדוע מהווה עבורם ההודעה "תבואו" – בשורה (טובה), שהרי בכל זאת, זוהי ירידה לגבי מעמדם ומצבם במדבר? ובפרט בהיותם "דור דעה"31, ובוודאי שלא השתוקקו ו"נתאוו" ל(רשת ארץ גשמית ו)לעסוק בענינים גשמיים.
אך על פי מה שנתבאר, הדבר מובן: מכיון שדוקא בהגיעם לארץ ישראל תהיה להם האפשרות לעשות מחפצי העולם "חפצא של קדושה" על־ידי קיום המצוות התלויות בארץ... (וכמאמר רבותינו ז"ל32 אפילו בנוגע למשה איש האלקים33). ואכן, המשך הפסוק לאחר "כי תבואו", כולל פירוט של מצוות (נסכים34) חלה... אותם יקיימו בעקבות כניסתם לארץ (שלא כמו במדבר, שם לא היה עליהם לעסוק (כל כך) עם דברים גשמיים) –
ואו אז נשלמת הכוונה של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים"
ולכן, נוסף על כך שיהודי יודע
הערות
- 24. כמרז"ל (מכילתא בשלח בתחלתו. שם טז, ד) ש(מטעם זה) לא ניתנה התורה (לדרוש) אלא לאוכלי המן.
- 25. בהר כה, ב־ג.
- 26. ראה דרושי פ' שלח בלקו"ת, אוה"ת ועוד.
- 27. שלח טו, ב.
- 28. שם יד, כז: כט: לה.
- 29. ל' התניא ספכ"ט (לח, א).
- 30. כמו שאמרו (שלח יד, מ) הננו ועלינו גו' (הובא בתניא שם).
- 31. ראה ויק"ר פ"ט, א. במדב"ר פי"ט, ג. וראה בהנסמן בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 219 הערה 19.
- 32. סוטה יד, א.
- 33. ברכה לג, א. תהלים צ, א.
- 34. ראה קידושין לז, ב.
ויקרא רבה ט׳:א׳ - הטקסט מספריא
וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה' (ויקרא ז, יא), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים נ, כג): זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זוֹבֵחַ חַטָּאת זוֹבֵחַ אָשָׁם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא זֹבֵחַ תּוֹדָה, לָמָּה, חַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא וְאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא, תּוֹדָה אֵינָהּ בָּאָה עַל חֵטְא (ויקרא ז, יב): אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי, זֶה עָכָן שֶׁזָּבַח אֶת יִצְרוֹ בַּתּוֹדָה (יהושע ז, יט כ): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל עָכָן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד, וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ, (תהלים נ, כג): וְשָׂם דֶּרֶךְ, שֶׁהֶרְאָה לַשָּׁבִים אֶת הַדֶּרֶךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל [ודרע] [ודרדע] כֻּלָּם חֲמִשָּׁה, זִמְרִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זֶה עָכָן, וְלָמָּה קוֹרְאוֹ זִמְרִי, שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה זִמְרִי. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁנִּזַּמְּרוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. אֵיתָן זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שֵׁם (תהלים פט, א): מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי. הֵימָן זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה עָכָן, עַל שֵׁם (יהושע ז, כ): אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי. כַּלְכֹּל זֶה יוֹסֵף, עַל שֵׁם (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף. [ודרע] [ודרדע] זֶה דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁכֻּלּוֹ דֵּעָה. כֻּלָּם חֲמִשָּׁה, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכֻּלָּם חֲמִשָּׁה, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁאַף עָכָן הָיָה עִמָּהֶן לָעוֹלָם הַבָּא, וְכֵן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ז, כה): יַעֲכֶרְךָ ה' הַיּוֹם הַזֶּה, הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר וְאֵין אַתָּה עָכוּר לֶעָתִיד לָבוֹא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

