42
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
המתגוררים סמוך לירושלים שהגיעו לבתיהם מיד לאחר החג.
ועל פי זה, מכיון שרוב רובם של בני ישראל מגיעים לבתיהם לפני ז' מרחשון (ורק אצל מתי מספר נמשך זמן ביאתם עד ז' מרחשון), נמצא כי אצל רובם ככולם מתחילה העבודה בשדה ("בתחתונים") זמן רב לפני כן –
אך מן העובדה שהתאריך ז' מרחשון נקבע על פי תורת אמת כזמן שאילת גשמים עבור בני ישראל שבכל ארץ ישראל (וגם בזמן הזה43), מובן, כי דוקא אז מתחיל זמן העבודה האמורה (של "לאחרי הרגל", למעליותא) לגבי כל היהודים שבארץ ישראל.
ו. משמעות "דירה בתחתונים" – במקום התחתון ביותר
ויש לומר הביאור בזה:
רבינו הזקן מבאר בספר התניא44 את דיוק לשון חז"ל "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים" – שבמילה "תחתונים" הכוונה ל"עולם הזה הגשמי והחומרי ממש" שהוא "תחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו יתברך". ומכך מובן, כי ב"עולם הזה הגשמי והחומרי ממש" עצמו – עיקר עניין ה"דירה" נעשה בחלק ה"תחתון שאין תחתון למטה ממנו" שבעולם הזה גופא45.
ועל פי זה מובן בעניננו, כי יישום הכוונה של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים", אינו מתבצע במלוא השלימות בעבודת בני ישראל שבירושלים (וסמוך לה, שם מאירה קדושת ירושלים; וכפשטות הדברים, אשר ירושלים46 וסביבותיה47 מקודשים יותר מהמקומות שמחוצה להם),
– כי אם דוקא על־ידי עבודת בני ישראל הנמצאים בריחוק מקום מירושלים – ריחוק מקום גשמי הקשור עם ריחוק מקום ברוחניות – מקום בו האור האלוקי "פני הוי'", אינו מאיר כל כך כבירושלים48 וסמוך לה. עד
הערות
- 43. ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קיז. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 62. וש"נ.
- 44. פל"ו.
- 45. וראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (אגרות קודש שלו ח"ג ע' דש ואילך – בביאור ל' התניא שם) דכמו שבעולמות הרי התכלית הוא עוה"ז התחתון הנה כמו"כ בהאדם הרי התכלית הוא לבושי הנפש כו' והעיקר הוא בכח המעשה.
- 46. שנק' ע"ש יראה ועל שם שלם (ב"ר פנ"ו, י. תוד"ה הר (תענית טז, א)). והוא מקום שלימות היראה – ראה בהנסמן לעיל הערה 18. וראה לקו"ת ר"ה ס, ב. שה"ש ו, ג. ובכ"מ.
- 47. משנה כלים פ"א ה"ח. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז הי"ד.
- 48. ראה לגבי קריאת המגילה – שכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו כדינו – מגילה ב, ב. ג, ב. רמב"ם הל' מגילה פ"א ה"י. וראה רמב"ם הל' תעניות פ"ה הט"ז חיוב קריעה מן הצופים. וברמב"ם הל' ביהב"ח פ"ז ה"ח: בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים (וראה שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ק ס"ג סי"א), שכ"ז שייך וקשור לקדושת ירושלים. וראה צפע"נ הל' תעניות שם. ועוד. ואכ"מ.
בראשית רבה נ״ו:י׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי. דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.
משנה כלים א׳ - הטקסט מספריא
אבות הטומאות. השרץ. ושכבת זרע. וטמא מת. והמצורע בימי ספרו. ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה. הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע. וכלי חרש באויר. ואינם מטמאין במשא:
למעלה מהם נבילה. ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה. שהם מטמאין את האדם במשא. לטמא בגדים (במגע) וחשוכי בגדים במגע:
למעלה מהן בועל נדה. שהוא מטמא משכב תחתון כעליון. למעלה מהן. זובו של זב. ורוקו. ושכבת זרעו. ומימי רגליו. ודם הנדה. שהן מטמאין במגע ובמשא למעלה מהן מרכב. שהוא מטמא תחת אבן מסמא. למעלה מן המרכב משכב. ששוה מגעו למשאו. למעלה מן המשכב. הזב. שהזב עושה משכב. ואין משכב עושה משכב:
למעלה מן הזב. זבה. שהיא מטמאה את בועלה. למעלה מן הזבה. מצורע. שהוא מטמא בביאה. למעלה מן המצורע. עצם כשעורה. שהוא מטמא טומאת שבעה חמור מכולם. המת. שהוא מטמא באהל מה שאין כולם מטמאין:
עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר חזר להיות טבול יום אסור בקדש ובתרומה ומותר במעשר חזר להיות בעל קרי אסור בשלשתן. חזר להיות בועל נדה מטמא משכב תחתון כעליון. חזר להיות זב שראה שתי ראיות. מטמא משכב ומושב. וצריך ביאת מים חיים. ופטור מן הקרבן. ראה שלש חייב בקרבן. חזר להיות מצורע מוסגר. מטמא בביאה. ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים. ואם היה מוחלט חייב בכולן. פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי. מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל. ואם יש עליו בשר כראוי. מטמא במגע ובמשא ובאהל. שיעור בשר כראוי. כדי להעלות ארוכה. רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד. כדי להקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה:
עשר קדושות הן. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה. שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם. מה שאין מביאים כן מכל הארצות:
עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה. שמשלחים מתוכן את המצורעים. ומסבבין לתוכן מת עד שירצו.. יצא אין מחזירין אותו:
לפנים מן החומה מקודש מהם. שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו. שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו. שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם. עזרת נשים מקודשת ממנו. שאין טבול יום נכנס לשם. ואין חייבים עליה חטאת. עזרת ישראל מקודשת ממנה. שאין מחוסר כפורים נכנס לשם. וחייבין עליה חטאת. עזרת הכהנים מקודשת ממנה. שאין ישראל נכנסים לשם. אלא בשעת צרכיהם. לסמיכה. לשחיטה. לתנופה:
בין האולם ולמזבח מקודש ממנה. שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם. ההיכל מקודש ממנו. שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. קדש הקדשים מקודש מהם. שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים. בשעת העבודה. אמר רבי יוסי בחמשה דברים. בין האולם ולמזבח שוה להיכל. שאין בעלי מומין. ופרועי ראש. ושתויי יין. ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם. ופורשין מבין האולם ולמזבח. בשעת הקטרה:
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז׳:י״ד - הטקסט מספריא
ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה ואלו דברים שנאמרו בירושלים:אין מלינין בה את המת ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים הראשונים ואין נוטעין בה גנות ופרדסים ואינה נזרעת ואינה נחרשת שמא תסרח ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים ואין מקיימין בה אשפה מפני השרצים ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לר"ה מפני אהל הטומאה ואין עושין בה כבשונות מפני העשן ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים וכן לא יגדלו הכהנים תרנגולים בכל א"י מפני הטהרות ואין הבית נחלט בה ואינו מטמא בנגעים ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים:
משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה א׳:י׳ - הטקסט מספריא
בן עיר שהלך לכרך או בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ונתעכב ולא חזר קורא כמקומו. ואם לא היה בדעתו לחזור אלא לאחר זמן הקריאה קורא עם אנשי המקום שהוא שם. וכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו אם אין ביניהם יתר על אלפים אמה הרי זה ככרך וקוראין בט"ו.
משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:ט״ז - הטקסט מספריא
מי שראה ערי יהודה בחורבנם אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע. ראה ירושלים בחורבנה אומר ירושלים מדבר וגו'. בית המקדש בחורבנו אומר בית קדשנו ותפארתנו וגו' וקורע. ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים. וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר. ואם פגע במקדש תחלה כשיבא מדרך המדבר קורע על המקדש ומוסיף על ירושלים.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ז׳:ח׳ - הטקסט מספריא
בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים והוא שיהיה רואה את המקדש ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב שמיני שיחה ב מאותו ספר מגילה ב, א
- לקוטי שיחות כרך לח פינחס שיחה א מאותו ספר מגילה ב, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ב וילך שיחה א מאותו ספר מגילה ב, ב
- לקוטי שיחות כרך ב ש"ת שיחה א מאותו ספר מגילה ב, ב
- לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר מגילה ב, א
- לקוטי שיחות כרך ז חג הפסח שיחה א מאותו ספר מגילה ב, א
- לקוטי שיחות כרך כא פורים-תצוה שיחה א מאותו ספר מגילה ב, ב
- לקוטי שיחות כרך כא פורים-תצוה שיחה א מאותו ספר מגילה ב, א
- לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה ז מאותו ספר מגילה ב, ב
- תורת מנחם ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד מגילה ב, א
- תורת מנחם תשי"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות מגילה ב, א
- תורת מנחם משיחות ש"פ תשא, ט"ז אדר ה'תשח"י מגילה ב, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ב מגילה ב, ב
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה מגילה ב, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח צדקת פרזונו בישראל מגילה ב, א
- שולחן ערוך קו"א חושן משפט הל' נזקי ממון (ד) מגילה ב, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת ח מגילה ב, א
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת ה מגילה ב, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תכט מנהג ימי ניסן מגילה ב, ב