שיחה ב

8שיחה ב

במדבר

א. "ואלה תולדות אהרן ומשה"

מן הפסוק¹ "ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני" מצטט רש"י את המילים "ואלה תולדות אהרן ומשה", ומפרש: "ואינו מזכיר אלא בני אהרן², ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

וכפי שהמפרשים³ מסבירים מדוע מתאים לומר זאת דוקא על בני אהרן, למרות שמשה לימד תורה את כל ישראל – כי משה לימד אותם בנפרד, ולפני שלימד את כל ישראל, כפי שכבר ציין רש"י לפני כן, בסוף פרשת תשא⁴ את ה"סדר משנה".

וכיון שמשה לא היה חייב בכך. ואדרבה, כיון שהוא כבר למד לפני כן עם אהרן, הרי אהרן כבר חייב⁵ ללמד את בניו⁶. לפיכך קבל על כך משה 8שכר מיוחד, ש"מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו".

לאחר מכן ממשיך רש"י בפירושו: "ביום דבר ה' את משה, נעשו אלו התולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה".

מהי כוונת רש"י בהוסיפו ב"דבור המתחיל" השני את ההסבר הזה? – הרי הוא כבר הזכיר ענין זה ב"דבור המתחיל" הראשון: "שלמדן תורה .. מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"?

מסבירים המפרשים⁷, שמתעוררת אצל רש"י שאלה לגבי המשך הפסוק: כיצד מתאימות המילים "ביום דבר ה' את משה" לבוא כהמשך ל"ואלה תולדות אהרן..."? ועל כך מפרש רש"י, שהמילים "ביום דבר ה'..." אינן מהוות המשך ל"ואלה תולדות אהרן", אלה ל"ואלה תולדות... (ו)משה": כי בני אהרן נקראים (גם) "תולדות משה" משום ש"למדן תורה", כפי שאומר רש"י ב"דבור" הקודם, ולכן מודגש בפסוק מיד, שענין זה התחדש "ביום דבר ה' את משה", שאז "למדן מה שלמד מפני הגבורה".

אך, לכאורה, תמוה מדוע נאמר בפסוק "ביום דבר ה' את משה", והרי, לכאורה, משה לימד את בני אהרן תורה גם במשך התקופה שלאחר "ביום דבר ה' את משה".

ואדרבה: עיקר לימוד התורה עם ישראל בכלל, ובמיוחד עם בני אהרן, רק התחיל⁸ למחרת יום הכפורים, לאחר שלש פעמים של "ארבעים יום", אשר שהה משה בהר – יותר מאשר ארבעת החדשים מאז "יום אשר דבר ה' אל משה בהר סיני".

את זאת מתרצים המפרשים בשני אופנים: (א) משמעות המילים "ביום דבר" כאן היא "מיום דבר", כמו בפסוק⁹ "והנותר בבשר ובלחם", שמשמעותו: מן הבשר והלחם¹⁰. (ב) על ידי דיוק הלשון "ביום" באה התורה להבהיר, ש"אפילו לא למדו רק דבר אחד נעשו אליו תולדות"¹¹.

אך, בנוסף לכך ששני תירוצים אלו דחוקים בעצמם, קשה לומר שזוהי כוונת רש"י, כי¹²:

א) מדוע חשוב להדגיש מתי התחילו בני אהרן להיות תולדות משה, על ידי ש"למדן תורה"¹³?

9ב) והעיקר: משה לימד את בני ישראל תורה אף לפני מתן תורה, לפני "יום דבר ה' אל משה בהר סיני", כפי שמפרש רש"י¹⁴, ש"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם". ויותר מכך: כבר במצרים ציוה הקדוש־ברוך־הוא כמה וכמה דינים, כמסופר בפרשת בא¹⁵, אשר אותם מסר ולימד משה את בני ישראל. ואם כך, מדוע נעשו בני אהרן לתולדות משה רק "ביום דבר ה' את משה בהר סיני", ולא לפני כן?

ודוחק לומר, שמשה לימד את בני אהרן באופן מיוחד, שמשום כך הם נעשו תולדות משה, רק ב"סדר משנה" שהתחיל רק למחרת יום הכפורים¹⁶, אך לא לפני כן –

כי הסיבה לסדר זה של הלימוד בכלל, ושל הלימוד המיוחד עם בני אהרן בפרט קיימת במלואה גם לפני מחרת יום הכפורים. וכפי שמוכח מפסוקנו, שכבר "ביום דבר ה' את משה בהר סיני" – בששי (שביעי) בסיון¹⁷ – כבר לימד משה את בני אהרן בנפרד¹⁸, שהרי אז הם נעשו "תולדות שלו". ולכן סביר לומר שגם לפני מתן תורה¹⁹ לימד אותם משה באותו אופן כלאחר מכן.

ב. הדיוקים בלשון רש"י

בנוסף לכך יש להבין מספר דיוקים בלשונו של רש"י, ומהם:

א) מלשון רש"י ב"דבור" הראשון "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" מובן, שאין הכוונה שהם נעשו תולדותיו, אלא שזה רק ענין של שכר, שנחשב לו "כאילו ילדו". לעומת זאת, ב"דבור" השני אומר רש"י: "נעשו אלו התולדות שלו"?

ותמיהה זו אף קשה יותר: המקור של פירוש רש"י זה הוא בגמרא²⁰ ושם נאמר "כל המלמד... מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה .. ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו", ואילו רש"י מוסיף כאן על דברי הגמרא, ואינו 10אומר רק "ונקראו²¹ תולדות משה", אלא אף "נעשו אלו התולדות שלו".

ב) מדוע מאריך רש"י בלשונו ואומר "(שלמדן) מה שלמד מפי הגבורה" – רש"י צריך היה לומר בקצרה, וכפי שהוא אכן אומר בקטע הראשון "שלמדן תורה"²²?

אף אם נאמר, שמשום שבפסוק מופיע הניסוח "ביום דבר ה' את משה", לכן מדגיש גם רש"י בהתאם לכך שהוא למד עמם את מה שאמר לו הקדוש־ברוך־הוא עדיין אין הכל ברור: אם כך, מדוע משנה רש"י מלשון הפסוק וממשמעותו, ואומר (א) "מה שלמד", ולא – "מה ששמע", (ב) "מפי הגבורה", ולא "מפי ה'", וכדומה?

ג. בני אהרן – תולדות משה ממש?

ההסבר לכך הוא:

רש"י אינו יכול להסתפק בפירוש "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", כי בפסוק נאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה":

אילו היה כתוב בפסוק רק "תולדות משה", נתן היה לומר, שהתורה משתמשת במילה "תולדות" במשמעותה המושאלת²³, שעל ידי ש"למדן תורה", לכן "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". כפי שרש"י כבר פירש לפני כן על הפסוק²⁴ הנאמר אודות אברהם "הנפש אשר עשו בחרן – שהכניסן תחת כנפי השכינה... ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום". ובדומה לכך מפרש רש"י בפסוק מאוחר יותר²⁵ – בקשר ללימוד התורה, כבפסוקנו: "ושננתם לבניך, אלו התלמידים, מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים".

אך כאן נאמר "ואלה תולדות אהרן ומשה": התורה מזכירה את שניהם ביחד, ש"ואלה" הם תולדותיו של משה בדיוק כפי שהם תולדות אהרן. ותמוה: כיצד אפשר להשוות בין היותם תולדות אהרן – שעצם מציאותם היא תולדה של אהרן – לבין היותם תולדות משה עקב לימוד תורה עמם, שלמרות כל המעלה הגדולה שבכך, בכל זאת, לכאורה, אין כאן חידוש בעצם מציאותם, ואפשר 11לומר על כך רק "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"?

ומסביר רש"י, שאת זאת מבהיר הפסוק באמצעות הוספת המילים "ביום דבר ה' את משה": מילים אלו מדגישות, שהתורה שלימד משה את בני אהרן היתה "מה שלמד מפי הגבורה", ולכן גרם לימוד זה לחידוש מיוחד ולגבורה, ש"נעשו אלו התולדות שלו"²⁶. היה זה לימוד אשר שינה את עצם מציאותם, ברוחניות, עד כדי כך שהם נעשו באמצעותו "תולדות משה", כדלהלן.

ד. "מפי הגבורה" – חידוש מהותי בישראל

כהכנה למתן תורה, אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה למסור לישראל: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"²⁷.

כלומר, מתן תורה וקבלת התורה גרמו לשינוי מהותי בעצם מציאותם של ישראל: לפני כן הם היו כ"כל העמים", ועל ידי מתן תורה נעשו ישראל שונים ומיוחדים, "סגולה מכל העמים" – "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

לכן התגלה הקדוש־ברוך־הוא לישראל במתן תורה בגבורה – "קולות .. לפידים .. קול השופר"²⁸ – וכך נגרם שינוי מהותי בישראל²⁹. ושמיעת הדברות היתה "מפי הגבורה"³⁰.

ומכך שהענין של "והייתם לי סגולה..." קשור למתן תורה ותלוי ב"ושמרתם את בריתי" – "שמירת התורה"³¹ – מובן, שכח זה של מתן תורה המאפשר שינוי במהותם של ישראל, ניתן והוחדר בתורה.

וזוהי המשמעות של הדיוק בלשונו של רש"י – "שלמדן מה שלמד מפי הגבורה": כיון שה"תורה שלמדן", את בני אהרן במיוחד, היתה "מה שלמד מפי הגבורה" – שמשה בעצמו שמע ולמד זאת מהקדוש־ברוך־הוא – הרי היה בתוכה בגלוי³² כח ה"גבורה" של מתן תורה³³, אשר בכחו לשנות את 12מהותם של ישראל. ולכן³⁴ "נעשו אלו התולדות שלו", כי לימודו חידש "הולדה" רוחנית.

ה. "נעשו... התולדות" דוקא ב"יום דבר ה'..."

לפי האמור לעיל, ש"ואלה תולדות .. (ו)משה" איננו ענין של "כאילו ילדו", אלא זה בדומה ל"תולדות אהרן", באופן ש"נעשו אלו התולדות שלו" – ניתן להבין מדוע מדייקת כאן התורה ואומרת "ביום דבר ה' אל משה". ולא "מיום...":

בדיוק כשם שבהולדה גשמית לא ייתכן לומר שההולדה חוזרת ונשנית פעמים רבות – ההולדה נעשית ברגע הראשון, ולאחר מכן ישנה רק הגדילה של הולד מקטנות לגדלות.

וכך גם לגבי "הולדה" רוחנית: עצם הענין ש"נעשו אלו התולדות שלו" התרחש "ביום דבר ה' את משה" – בלימוד הראשון שלימד משה את בני אהרן באופן מיוחד את התורה "שלמד מפי הגבורה". לימוד התורה של משה עם בני אהרן לאחר מכן לא היה באופן שבאמצעותו "נעשו אלו התולדות שלו", והיתה בו רק המעלה של "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", כדלהלן בסעיף ז'.

אך לפי זה אין מובן: הרי במתן תורה שמעו כל ישראל, ובני אהרן בתוכם, מפי הגבורה את עשרת הדברות, כפי שנאמרו בדבור אחד, ולאחר מכן את שתי הדברות של "אנכי" ו"לא יהיה לך"³⁵. ואם כך, כבר נוצרה אצל כל ישראל, ובני אהרן בתוכם, ה"הולדה" הרוחנית שעל ידי שמיעת הדברות "מפי הגבורה". וכיצד ניתן אפוא לומר, שבני אהרן נעשו תולדות משה על ידי שמשה חזר בפניהם לאחר מכן בנפרד מה שהוא שמע "מפי הגבורה"?

לכן מדייק רש"י ואומר "שלמדן מה שלמד מפי הגבורה": כדי שתתרחש ההולדה הרוחנית שעל ידי התורה אין די ב"שמיעה" בלבד³⁶ – שמיעת 13הדברות³⁷ על ידי ישראל מפי הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, אלא התורה צריכה להילמד, להיקלט³⁸ אצל השומע. ואת זאת פעל משה על ידי ש"למדן מה שלמד³⁹ מפי הגבורה". משה לא רק דיבר את שמונת הדברות האחרים לישראל⁴⁰, אלא הוא לימד אותם⁴¹ את כל עשרת הדברות עם כל הלכותיהם ופרטי דיניהם⁴². וכיון שהוא לימד זאת את בני אהרן בנפרד, לכן "נעשו אלו התולדות שלו".

ו. הלימוד עם בני אהרן – לפנים משורת הדין

על הסבר זה יש, לכאורה, לשאול:

אילו היינו אומרים ש"מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" בתור שכר בלבד, משום שמשה לימד את בני אהרן תורה, ניתן היה להבין מדוע דוקא בני אהרן נקראים תולדות משה, למרות שמשה לימד תורה את כל ישראל –

כי, כאמור לפני כן, דוקא הלימוד עם בני אהרן היה לפנים משורת הדין, שעל זאת מקבלים שכר מיוחד.

אך לפי ההסבר שהובא לעיל, שאין זה שכר בלבד אלא "נעשו אלו התולדות שלו", כי על ידי ש"למדן מה שלמד מפי הגבורה" התרחשה "הולדה" רוחנית, אין מובן: בכך אין, לכאורה, שום הבדל אם חייבים ללמד את הזולת, או עושים זאת לפנים משורת הדין. וכיון שבפועל לימד משה את כל ישראל "מה שלמד מפי הגבורה", צריכים היו כל ישראל להיות "נעשו תולדות משה".

ההסבר לכך הוא: השינוי וה"תולדה" הנגרמים על ידי לימוד התורה אצל האדם הלומד אינם מצד ה"מלמד", אלא מצד התורה, שהיא מכילה את כח "הגבורה".

ולכן: כאשר יהודי לומד תורה עם חבירו באופן האמור לעיל – "מה שלמד מפי הגבורה" – מפני חובתו, אכן, נגרמת כאן אצל התלמיד הולדה ברוחניות, אך "הולדה" זו אינה 14מתייחסת ל"מלמד", אלא לתורה ולמצוות התורה – "מפי הגבורה". כשם שמכות מצרים נקראות⁴³ "אותותי", של הקדוש־ברוך־הוא, כי משה עשאן על פי ציווי ה' ובשליחותו, והמלמד מקבל שכר על קיום מצות הגבורה, אך אין לגביו פעולה של "הולדה"⁴⁴.

רק כאשר הוא לומד תורה עם הזולת (לא מפני הדין של ציווי ה' ושליחותו, אלא) באופן של לפנים משורת הדין, שהוא עושה זאת מעצמו, הרי אז ה"הולדה" מתייחסת ושייכת אליו.

ז. "כל המלמד .. כאילו ילדו"

אך עדיין יש להבין:

לפי האמור לעיל יוצא, שהענין של "נעשו אלו התולדות שלו" מתאים (א) רק לגבי משה, אשר הוא בעצמו למד "מפי הגבורה" ולכן לימודו עם בני אהרן יכול היה לחדש בהם הולדה רוחנית, (ב) רק "ביום דבר ה' את משה", שאז היתה התחלת הלימוד עם בני אהרן – "מה שלמד מפי הגבורה". ואם כך, אין מובן: כיצד ניתן ללמוד מכך, ש"כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"?

ההסבר לכך הוא: אם נאמר שהענין של "נעשו אלו התולדות שלו" מתאים רק לגבי משה, הרי יוצא, שבהוספת המילה "משה" בפסוק זה רומזת התורה רק לסיפור דברים אשר ארע פעם ושייך רק למשה.

אך בפשוטו של מקרא יש לומר – וצריך לפרש כן בכל מקום אפשרי – שהתורה היא הוראה ולימוד, כפי שמציין רש"י במספר מקומות⁴⁵ שפסוק בא "ללמד" וכדומה.

לכן מסביר רש"י כך גם בעניננו, שלמרות שהענין של "נעשו אלו התולדות שלו" ממש אפשרי רק אצל משה, אשר "למד מפי הגבורה" ודוקא "ביום דבר ה' את משה", בכל זאת לומדים מכך^*, שגם "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו":

כיון שכל הענין בתורה, אשר כל יהודי לומד עם "בן חבירו" בכל זמן, נאמר "מפי הגבורה" – למרות ש(א) ה"מלמד" לא למד זאת מפי הגבורה ו(ב) "בן חבירו" הוא כבר למדן – 15למרות זאת מקבל ה"מלמד" שכר, שנחשב לו "כאילו ילדו".

אבל יש לומר, שבדיוק הלשון "כל המלמד את בן חבירו". ולא "חבירו"⁴⁶, מתכוון רש"י לרמוז, שהענין של "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" קיים בעיקר כאשר מדובר על לימוד עם "בן חברו" – ילד שהוא בתחילת הלימוד⁴⁷. וכיון שהמלמד מתחיל את לימוד התורה עם "בן חבירו", לכן יש כאן חידוש שהוא כ"הולדה" רוחנית^*47.

ח. "האומר דבר בשם

אומרו..."

מכאן ניתן ללמוד, בדרך אגב, הסבר על חשיבות הענין של "אומר דבר בשם אומרו", עד שאמרו חז"ל⁴⁸ שהוא "מביא גאולה לעולם":

כאשר מוסרים ענין בתורה "בשם אומרו" מדגישים בכך את המסורה שבתורה, כפי שהיא התקבלה מרבו, וכך, דור אחר דור עד משה רבינו⁴⁹, אשר משה "למד מפי הגבורה".

ועל ידי כך שמקשרים את דבר התורה שמוסרים עם משה רבינו, אשר למד זאת מפי הגבורה, מגלים את הכח של "פי הגבורה" הטמון בדבר התורה, ובכח זה מביאים את ענין "ההולדה", כדלעיל –

ויש לומר יותר מכך, שלכן הוא "מביא גאולה לעולם", כי הגאולה היא ענין של גבורה ו"לידה", כפי שמוסבר בכמה מקומות⁵⁰.

ט. לימוד התורה – חיות חדשה

אמנם בדרך הפשט אי אפשר לומר שבאמצעות "כל המלמד את בן חבירו תורה" נגרם ענין ה"הולדה" ממש, כדלעיל –

אך כיון שהתורה, שהיא תורת אמת, אומרת על כך ש"מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" מובן, שאין זו רק השוואה חיצונית לענין אחר, אלא שבכל זאת, 16בפנימיות הענינים התחדש משהו "מעין"⁵¹ – כאילו – "ילדו"⁵².

ההסבר לכך הוא: העונש על ביטול תורה הוא "דבר ה' בזה הכרת תכרת"⁵³, כלומר, היפך החיות ר"ל. כי חיותו של היהודי תלויה בתורה – "כי הם חיינו" – ולכן, כאשר היהודי פורש מן התורה, הרי זה כדגים הפורשים מן הים⁵⁴.

ולפי תורת הבעל־שם־טוב⁵⁵, שבכל רגע הקדוש־ברוך־הוא מחדש את קיומו וחיותו של כל נברא, יוצא, שכאשר יהודי לומד תורה, ומונע את "הכרת תכרת" הרי אין זו רק מניעה בדרך השלילה, שהוא מונע את הפסקת החיות, אלא יש בכך ענין חיובי: על ידי לימודו הוא גורם לכך שהקדוש־ברוך־הוא יחדש את קיום חיותו.

ולכן "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו": בכל פעם שלומדים, עם כל אחד, מקשרים את "בן חבירו" עם מקור חיותו, והרי זה "כאילו ילדו": נגרמת הולדה חדשה, כי הוא גרם לכך שהקדוש־ברוך־הוא יחדש ברגע זה את הקיום של "בן חבירו". (משיחת ש"פ במדבר תשכ"ח, ותשל"ח)