שיחה א

1שיחה א

א. "אלה קרואי העדה"

ב. מדוע לשלול פירוש

מן הפסוק¹ "אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם" מצטט רש"י את המילים "אלה קרואי העדה", ומפרט: "הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה".

בין המפרשים ניתן למצוא שתי דרכים לבאר את כוונת רש"י:

א) כוונת רש"י היא למנוע את המחשבה שהכוונה ב"קרואי העדה" היא שהם קוראים ומכנסים את העדה, ואין להסביר כך, כי לא זוהי חשיבות הנשיאים².

ב) משמעות הביטוי "קרואי העדה" היא שהם נקראים מתוך העדה, ואין ראוי לומר זאת על הנשיאים שהם הנקראים, ואנשי העדה הם ה"קוראים (גוזרים)", כאילו אנשי העדה נעלים מן הנשיאים³.

לכן מפרש רש"י, שהכוונה היא "הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה" – הם אכן נקראים, וייתכן שעל ידי העדה, אך זאת לצורך "עצה ותיקון", לכל דבר חשיבות שעדה זקוקה לו.

אחר?

אך קשה להסביר את דברי רש"י על פי שתי דרכים אלו:

לפי הפירוש הראשון, שכוונת רש"י היא למנוע את הטעות בביאור המילה "קרואי" – צריך היה רש"י לצטט מן הפסוק רק את המילה "קרואי" ולפרש "הנקראים" וכדומה.

[בנוסף לכך: אם כוונת רש"י היא לשלול פירוש שלישי שהמשמעות של "קרואי" היא שהם קוראים ומכנסים את העדה, משום שזוהי חשיבותם, ולכן מפרש רש"י שחשיבותם היא אחרת – "הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה" – הרי זה עצמו אינו מובן: מדוע באמת שולל רש"י את הפירוש? הרי זהו ענין של חשיבות, בהתאם לעניננו, כאשר מכנסים את העדה ביחד כדי למנותם.

הכרחי אפוא לומר, שהסברו של רש"י שהנשיאים אינם קוראים לעדה, איננו נובע מתוכן הפירוש, אלא מפני המשמעות הלשונית של המילה "קרואי", שכוונתה שהם נקראים, ולא שהם קוראים לעדה.

ואין מובן: מדוע בכלל צריך רש"י לשלול זאת, הרי זה מובן מאליו].

גם הפירוש השני, דלעיל, אינו מובן: המשמעות של "קרואי" אינה

1 1מבטאת שהנקראים נחותים יותר מן הקוראים. ומדוע אין להסביר כך? הרי ייתכן שקוראים ופונים להם עקב חשיבותם⁴.

ג. "האנשים האלה" – אחרים?

בהמשך, מן הפסוק "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות", מצטט רש"י את המילים "האנשים האלה", ומפרש: "את שנים עשר נשיאים הללו". לאחר מכן הוא מצטט את המילים "אשר נקבו", ומפרש: "לו כאן בשמות".

ומסבירים המפרשים⁵, שמכך שהתורה מאריכה בלשונה ואומרת "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה" ולא "ויקח אותם משה ואהרן" וכדומה – שהרי כבר ידוע שמדובר אודות הנשיאים – ניתן היה לחשוב שאלה הם אנשים אחרים, ולא י"ב הנשיאים שאודותם מדובר לפני כן, והמילים "אשר נקבו בשמות" אמורות לגבי אנשים אחרים שהקדוש־ברוך־הוא נקב בשמותיהם אל משה רבינו לפני כן "במקום אחר".

ורש"י, בדבריו, שולל זאת ואומר שמדובר כאן אודות "שנים עשר נשיאים הללו", ופירושן של "אשר נקבו בשמות" הוא "לו כאן" – למשה, ובמקום זה, ולא במקום אחר.

אך קשה מאד לומר⁶ שללא פירוש רש"י ניתן היה לחשוב שהפסוק המופיע כאן, באמצע ענין העוסק בשנים עשר הנשיאים, יכוון באומרו "ויקח... את האנשים האלה" – לאנשים אחרים, ולא ל"אלה" המוזכרים לפני כן; ויותר מכך – שהפסוק לא יציין במפורש מי הם, אלא רק ירמוז לכך במילים "את האנשים האלה אשר נקבו בשמות", בלי לומר אודות מי מדובר, ורש"י צריך לשלול פירוש זה!

ד. "האנשים האלה" – דוקא "נשיאים"

מפרשים אחרים⁷ מסבירים, שרש"י אינו בא לשלול את המחשבה שהתורה מתכוונת כאן לאנשים אחרים, אלא מטרתו להבהיר ענין תוכני בהבנת הפסוקים:

מן המילים ויקח משה ואהרן את האנשים האלה" משתמע, שאלה הם סתם "אנשים", ולא לקחו אותם משום היותם נשיאים. על כך בא רש"י להדגיש, שלקיחתם היתה דוקא משום היותם נשיאים – "שנים עשר נשיאים הללו".

אך לפי זה צריך להבין, מדוע, אכן, 2אומרת התורה "את האנשים" באופן סתמי⁸ – ואינה אומרת "נשיאים" – ויש צורך בפירוש רש"י כדי להבין שנלקחו דוקא משום היותם י"ב נשיאים הללו"?!

ה. שני הפסוקים מיותרים, לכאורה

כדי להבין זאת יש להקדים שאלות נוספות המתעוררות על פסוקים אלו⁹:

א) שני הפסוקים "אלה קרואי..." ו"ויקח משה ואהרן..." הם, מיותרים, לכאורה, לחלוטין:

לגבי הפסוק הראשון: הרי בתחילת הענין כבר נאמר "ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא". ומה, אפוא, בא פסוק זה לתאר שוב, ובהרחבה?

יותר מכך אין מובן מה מחדש הפסוק השני: הרי ברור, שמשה ואהרן צייתו לציווי ה', שהנשיאים יהיו עמם בספירת ישראל. כפי שבמקומות רבים בתורה אין התורה מספרת לאחר הציווי, שמשה קיים את ציווי ה', כי זה מובן מאליו¹⁰.

אף אם התורה רוצה, מסיבה כלשהי, לפרט כאן שמשה ואהרן קיימו למעשה את ציווי הקדוש־ברוך־הוא, די היה לומר "ויעשו כן משה ואהרן"¹¹ או "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה". ולשם מה נחוץ ההמשך "אשר נקראו בשמות", כאילו יש צורך בסימן – את מי לקחו?

ב) בכלל, אין מובנים כאן המשך דברי ה' אל משה: לאחר הפסוק¹² "ואתכם יהיו איש איש למטה..." אמר הקדוש־ברוך־הוא¹³ "ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם לראובן...", ומפרט את שמו של כל נשיא שבט בנפרד.

ולכאורה, דיבור זה הרי היה "באחד לחודש השני בשנה השנית", כלומר, באחד באייר, חודש לאחר הקמת המשכן¹⁴, שאז הקריבו אותם הנשיאים קרבנות לחנוכת המזבח¹⁵. ואם כך, מדוע הוסיף הקדוש־ברוך־הוא ואמר "ואלה שמות האנשים...", כאילו הוא מגלה ומודיע למשה את שמות הנשיאים, בעת היותם ידועים למשה לפני כן¹⁶.

3[הפסוקים "ואלה שמות האנשים..." אינם הודעת הכתוב, שאז היה מובן פירוט השמות, כיון שבתורה לא פורטו עדיין עד עתה שמות הנשיאים, והם מוזכרים רק בפרשת נשא – אלא זהו חלק מדברי הקדוש־ברוך־הוא אל משה – "ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם..."]¹⁷.

ו. כל נשיא קשור לעם ישראל כולו

כדי להשיב לשאלות אלו אומר רש"י "קרואי העדה – הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה": כאן התחדש משהו חדש אצל הנשיאים, אשר לא היה לפני כן.

וזאת בהמשך לפירוש הקודם של רש"י: על הפסוק "ואתכם יהיו איש איש למטה" מפרש רש"י: "כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט", ובפשטות כוונת רש"י היא לבאר, ששותפות הנשיאים עם משה ואהרן במנין בני ישראל, אין כוונתה שכל נשיא ישתתף רק במנין שבטו, אלא שנשיאי כל השבטים ישתתפו במנין כל שבט ושבט¹⁸.

וזאת לומד רש"י מלשון הפסוק "ואתכם יהיו", ומכך שאין זה נאמר בהמשך לפסוק הקודם "תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן ונשיאי השבטים" וכדומה, כפי שמבארים המפרשים במפורש¹⁹.

אך יש צורך להבהיר: איזה קשר יש לנשיא של שבט אחד למנינו של שבט אחר, שאין הוא נשיאו?

משה ואהרן הם המנהיגים של כל ישראל – משה הוא הגואל והמנהיג, ואהרן הוא הכהן הגדול של כל ישראל, ולכן הם סופרים את כל שבטי ישראל.

אך הנשיאים קשורים כל אחד רק לשבטו, ויש מקום להשתתפות כל אחד מהם במנין השבט שלו, מפני כבודו של הנשיא או מפני שעליו לזהות שהנמנה שייך לשבטו, שהרי ייתכן שיתעורר ספק באשר ליחוסו של יהודי, ואת זאת פותר הנשיא²⁰ –

אך מהו הקשר של נשיא זה לשבטי ישראל האחרים, אשר משום כך עליו להשתתף במנינם?

על כך היו דברי ה' "אלה קרואי העדה": באותה שעה מינה אותם 4הקדוש־ברוך־הוא לתפקיד חדש, שבנוסף לכך שכל אחד מהם הוא נשיא לשבטו, הם נעשו אלה אשר "נקראים לכל דבר חשיבות שבעדה": הם קשורים לעדה כולה, לכל ישראל, ולא רק כל אחד לשבטו.

ז. "ראשי אלפי ישראל"

לפי זה יובן מדוע בתיאור הנשיאים אומרת התורה "נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם":

והרי, לכאורה, כאן חשוב לציין רק את היותם "נשיאי מטות אבותם". ומדוע מוסיפה התורה ומדגישה "ראשי אלפי ישראל הם"?

אלא, התורה רוצה בכך לציין את גדולתם באופן כללי, שהם "ראשי אלפי ישראל", ולכן הם ראויים להיות "קרואי העדה", ולהשתתף במנין כל ישראל.

[והדבר יובן טוב יותר לפי פירוש המילים "ראשי אלפי ישראל", שמשמעותן היא – ראשים על "שרי אלפים"²¹: סכום המנין של כל שבט הרי כלל כמה מאות נותרות על האלפים השלמים²². ולצורך השלמת מספר של אלפים, כדי שגם על מאות ועשרות וכו' אלה יהיה "שר האלף", צריך היה לצרף את העודפים של השבטים השונים²³.

יוצא מכך, שבהיות הנשיאים ממונים על שרי האלפים, הרי נשיאותם איננה רק על בני שבטם, אלא גם על שבטים אחרים].

ח. קריאת שמות הנשיאים – מינוי לתפקיד חדש

לפי זה מובן מדוע מפרט כאן הקדוש־ברוך־הוא את שמותיהם של כל הנשיאים – כי, כפי שכבר למדנו לפני כן, הקב"ה ממנה ומעניק את הכחות הדרושים לתפקיד, על ידי קריאה בשם, כנאמר²⁴ "ראה קראתי בשם בצלאל... ואמלא אותו רוח אלקים...".

וכך בעניננו: באמצעות קריאת שמות הנשיאים על ידי הקב"ה למשה²⁵, 5הוא מינה אותם וחידש בהם תפקיד אשר לא היה אצלם לפני כן. הם נעשו "קרואי העדה – נקראים לכל דבר חשיבות שבעדה", של העדה כולה, כדלעיל.

ובכך מובן גם הפסוק השני כאן "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר נקבו בשמות": כיון שאז התחדש בנשיאים מינוי מיוחד מאת הקדוש־ברוך־הוא, היה צורך ב"ויקח" מחדש, כ"קרואי העדה", בנוסף על המינוי הקודם כנשיאי השבטים.

וזוהי כוונת רש"י באומרו "האנשים האלה – את שנים עשר נשיאים הללו, אשר נקבו לו כאן בשמות". אין אלה שני קטעים של "דבור המתחיל" ברש"י, אלא זהו דבור והמשך אחד²⁶. רש"י מעתיק את לשון הפסוק, ומשבץ בתוכו את הפירוש: האנשים האלה – את שנים עשר נשיאים הללו – אשר נקבו – לו כאן – בשמות.

בכך אין בכוונתו להבהיר, כפירושים שהובאו לעיל, שאין הכוונה לאנשים אחרים, אלא בכך הוא מסביר את פרטי הלקיחה של משה ואהרן: האנשים האלה היו לפני כן י"ב הנשיאים, אך לקיחתם היא גם משום המינוי אשר התחדש בהם עתה – אשר נקבו לו כאן בשמות, אף אם היו כבר ידועים לפני כן כנשיאים.

ולכן נאמר בפסוק "ויקח משה ואהרן את האנשים האלה" – העובדה ש"ויקח משה ואהרן" את הנשיאים עמם למניית ישראל, לא היתה תוצאה של היותם נשיאי המטות בלבד, בהיותם קשורים כל אחד לשבטו²⁷, אלא בתור "האנשים האלה" – גם בהיותם קרואי העדה, אנשים המופרדים משאר העדה.

ט. מהו הצורך בשיתוף הנשיאים כקשורים לכל העדה?

אך עדיין אין הדברים "חלקים" לגמרי: סוף סוף, מדוע היה צורך שכל נשיא ישתתף במנין השבטים האחרים, ולשם כך היה צריך למנותם במינוי חדש – "קרואי העדה" – כדי שיהיה להם קשר לעדה כולה, ולא רק לשבט שלהם? והרי, לכאורה, ממה נפשך:

מצד הענין הכללי שבמנין, המקיף את כל בני ישראל כאחד, ומשום כך יש צורך שהוא ינוהל על ידי מי שקשור לכלל כולו כאחד – די בניהול המנין, כמנינים קודמים, על ידי משה בלבד, ולכל היותר – גם באמצעות אהרן הכהן הגדול.

ומצד ההפרדה של כל שבט לעצמו, שספרו כאן כל שבט בנפרד כדי לדעת את מנין בני ישראל "למשפחותם לבית אבותם", אשר לשם כך היה צורך בנשיאי השבטים – הרי לכך אין 6חשיבות, לכאורה, שהנשיאים יהיו קשורים לכל העדה?

י. מנין זה – גילוי המעלות הפרטיות של כל יהודי

ההסבר לכך הוא:

המנין הוא, כלשון רש"י²⁸, כדי "להודיע חבתן...", הוא מבטא את החיבה של ישראל. כפי שמבאר השל"ה²⁹, שעל ידי המנין נעשים ישראל לדבר חשוב – דבר שבמנין – ולפיכך אינו בטל³⁰.

ובכך יש שתי אפשרויות³¹:

המנינים הקודמים, שבהם ספרו את כל ישראל ככלל אחד, בלי החלוקה לשבטים – באו "להודיע" ולגלות את מעלתם וחיבתם של ישראל הנעלים מהתחלקות. זוהי המעלה של כל יהודי מצד עצם הנשמה, שבה אין הבדל בין יהודי אחד לזולתו.

המנין שבפרשתנו³² בא לגלות, "להודיע", גם את המעלות הפרטיות של ישראל, שבכך יש הבחנה ביניהם, ואין דומות מעלותיו הפרטיות של יהודי אחד למעלותיו הפרטיות של רעהו.

ולכן מנו כאן גם כל שבט בנפרד, כי שנים עשר השבטים היו שונים זה מזה בדרך חייהם, לימוד התורה, פרנסתם וכדומה – כפי שרואים בברכת יעקב, כפירוש רש"י שם, שמכך מובן שהיו שונים גם בעבודת ה', ובאופן כללי – אלה הן שתים עשרה דרכים כלליות בעבודת ה' שבהם נחלקים כל ישראל³³ ("ראובן" – עבודה של "ראו", ראיה, "שמעון" – שמיעה³⁴, וכדומה).

יא. המעלה הפרטית משלימה את הכלל

למרות זאת נמנה גם במנין זה כל יהודי כאחד – לא יותר ולא פחות. ומכך רואים (כאמור מספר פעמים³⁵), שבמנין יש פרט שבו כולם זהים, למרות שהם נחלקים ונספרים למשפחותם לבית אבותם.

יוצא מכך, שיש כאן דבר והיפוכו: בלי להתחשב בכך שהמנין קשור למעלותיהם הפרטיות של ישראל

– שבכך יש דרגות שונות: מי שמעלתו גבוהה יותר, כגון: ראשיכם שבטיכם וכדומה, חשוב יותר מבעל 7המעלה הפחותה – חוטב עציך ושואב מימיך וכדומה. ולכן אין מקום, לכאורה, לספור את כולם באופן שווה – באותה חשיבות –

אך בכל זאת נמנה כל יהודי כשווה לאחרים.

ויש לומר שההסבר של צירוף שני ענינים אלו ביחד הוא: ספירת ישראל מצד מעלותיהם הפרטיות איננה רק כדי לגלות את מעלתו של כל יהודי או כל שבט כשלעצמו, אלא להראות כיצד כל המעלות הפרטיות מצטרפות יחדיו לקומה אחת שלימה³⁶.

ובענין זה – שכל מעלה פרטית משלימה את הכלל – אין הבחנה³⁷: בדיוק כשם ש"הקומה השלימה" נזקקת למעלת הראש והמוח לצורך שלימותה, כך היא נזקקת למעלת הרגל. ולכן נמנה כל אחד באופן שווה כאחד – כי בהשלמת הכלל שווים כולם.

וזהו ההסבר לכך שנשיאי המטות היו צריכים להשתתף במנין כל ישראל, על ידי מינויים ל"קרואי העדה" – "הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה" – כי במנין של כל שבט בפני עצמו צריך היה להיות מורגש, שאין זה רק מנין נפרד, כמציאות בפני עצמה, אלא גם המנין הפרטי הוא כחלק מהכלל³⁸.