6
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
חשיבות, לכאורה, שהנשיאים יהיו קשורים לכל העדה?
י. מנין זה – גילוי המעלות הפרטיות של כל יהודי
ההסבר לכך הוא:
המנין הוא, כלשון רש"י28, כדי "להודיע חבתן...", הוא מבטא את החיבה של ישראל. כפי שמבאר השל"ה29, שעל ידי המנין נעשים ישראל לדבר חשוב – דבר שבמנין – ולפיכך אינו בטל30.
ובכך יש שתי אפשרויות31:
המנינים הקודמים, שבהם ספרו את כל ישראל ככלל אחד, בלי החלוקה לשבטים – באו "להודיע" ולגלות את מעלתם וחיבתם של ישראל הנעלים מהתחלקות. זוהי המעלה של כל יהודי מצד עצם הנשמה, שבה אין הבדל בין יהודי אחד לזולתו.
המנין שבפרשתנו32 בא לגלות, "להודיע", גם את המעלות הפרטיות של ישראל, שבכך יש הבחנה ביניהם, ואין דומות מעלותיו הפרטיות של יהודי אחד למעלותיו הפרטיות של רעהו.
ולכן מנו כאן גם כל שבט בנפרד, כי שנים עשר השבטים היו שונים זה מזה בדרך חייהם, לימוד התורה, פרנסתם וכדומה – כפי שרואים בברכת יעקב, כפירוש רש"י שם, שמכך מובן שהיו שונים גם בעבודת ה', ובאופן כללי – אלה הן שתים עשרה דרכים כלליות בעבודת ה' שבהם נחלקים כל ישראל33 ("ראובן" – עבודה של "ראו", ראיה, "שמעון" – שמיעה34, וכדומה).
יא. המעלה הפרטית משלימה את הכלל
למרות זאת נמנה גם במנין זה כל יהודי כאחד – לא יותר ולא פחות. ומכך רואים (כאמור מספר פעמים35), שבמנין יש פרט שבו כולם זהים, למרות שהם נחלקים ונספרים למשפחותם לבית אבותם.
יוצא מכך, שיש כאן דבר והיפוכו: בלי להתחשב בכך שהמנין קשור למעלותיהם הפרטיות של ישראל
– שבכך יש דרגות שונות: מי שמעלתו גבוהה יותר, כגון: ראשיכם שבטיכם וכדומה, חשוב יותר מבעל
הערות
- 28. ריש פרשתנו.
- 29. שמז, סע"א ואילך. נת' בד"ה צהר תעשה תרע"ג (בהמשך תער"ב). לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 1 ואילך.
- 30. ביצה ג, ב. וש"נ שו"ע יו"ד סק"י ס"א. שו"ע אדה"ז או"ח סתמ"ז ס"כ.
- 31. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 3 ואילך.
- 32. וי"ל שכאן גופא (וכן בפ' פנחס) היו ב' מנינים: כל שבט בפ"ע, צירוף כולם יחד. ובפרט ע"פ פי' האריז"ל בלקוטי תורה בפרשתנו בפי' מש"כ בני נפתלי (ולא "לבני" כבהשאר).
- 33. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 11. לקו"ש ח"י ע' 97 ואילך. וש"נ.
- 34. תו"א ר"פ ויחי. ובכ"מ.
- 35. ראה לקו"ש ח"ח שם. וש"נ.
שולחן ערוך, יורה דעה ק״י:א׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר חָשׁוּב אוֹסֵר בְּמִינוֹ בְּכָל שֶׁהוּא, וְהֵם ז' דְּבָרִים, וְאֵלּוּ הֵם: אֱגוֹזֵי פֶּרֶךְ וְרִמּוֹנֵי בָּדָן וְחָבִיוֹת סְתוּמוֹת וְחָלְפוֹת תְּרָדִין וְקִלְחֵי כְּרוּב וּדְלַעַת יְוָנִית וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְכֵן בַּעֲלֵי חַיִּים חֲשׁוּבִים הֵם וְאֵינָם בְּטֵלִים. אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁדַּרְכָּן לִמְנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִים בְּשִׁעוּרָן. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, דְּהַיְנוּ שֶׁדַּרְכּוֹ לִמְנוֹתוֹ תָּמִיד, אֵינוֹ בָּטֵל (טוּר בְּשֵׁם ר"י וּבֵית יוֹסֵף). וְכֵן נוֹהֲגִין. הָא דְּדָבָר חָשׁוּב אֵינוֹ בָּטִיל, אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן וְאַזְלִינָן בִּסְפֵקוֹ לְקֻלָּא. (אָרֹךְ כְּלָל כ"ה וְהָרַמְבַּ"ם פט"ז דְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וְתוֹסָפוֹת דִּזְבָחִים סוֹף דַּף ע"ג וַאֲגֻדָּה שָׁם וְרֹא"שׁ פֶּרֶק ג"ה וְרַשְׁבָּ"א בת"ה ונ"י פ' הֶעָרֵל וְעוֹד הַרְבֵּה פּוֹסְקִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסי' זֶה בְּכַמָּה דּוּכְתֵי). כָּל דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב אֵצֶל בְּנֵי מָקוֹם מֵהַמְּקוֹמוֹת, כְּגוֹן אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ וְרִמּוֹנֵי בָּדָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָם הַזְּמַנִּים, הוּא אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא, לְפִי חֲשִׁיבוּתוֹ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתוֹ זְמַן, וְלֹא הֻזְכְּרוּ אֵלּוּ, אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵן אוֹסְרִים בְּכָל שֶׁהֵן בְּכָל מָקוֹם. וְהוּא הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶן, בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

