3
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ג) מדוע דוקא במנין זה ניתנה ההוראה "תפקדו אותם... אתה ואהרן"12, בשונה מכל המנינים האחרים: בספירת בני ישראל "כשיצאו ממצרים", וכך גם במנינים קודמים יותר13, אין מוזכר כלל בתורה מי מנאם. במנין "כשנפלו בעגל" נאמר "וידבר ה' אל משה... כי תשא את ראש בני ישראל..."14, שרק משה רבינו מנאם – ואילו כאן, במנין שלאחר הקמת המשכן, נצטווה משה במפורש, שגם אהרן ימנה ביחד עם משה רבינו?
ג. מנין מגלה את נקודת היהדות
ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:
ייחודו של "מנין" הוא בכך, שהכל נמנים בו כשווים: ה"גדול שבגדולים" במעלה ובחשיבות אינו נחשב יותר מאחד, וה"פחות שבפחותים" אינו נחשב פחות מאחד.
מכך מובן15, שהחיבה לישראל – "חבתן" – המתבטאת באמצעות "מנין" אינה מפני מעלות מסויימות, שבהן יש הבדל בין יהודי אחד למשנהו, אלא מפני נקודת היהדות, שבה שווים כל ישראל16.
וכיון שנקודת היהדות כשלעצמה נעלית מגילוי, לכן הורה הקדוש־ברוך־הוא לספור את ישראל, על אף שגם ללא המנין גלוי הדבר כלפי שמיא, כי על ידי ה"מנין" מתגלית נקודת היהדות17. וכפי שרש"י מבאר זאת בפרשה קודמת18, שבה הוא מפרש לראשונה שמנין בני ישראל הוא
הערות
- 12. א, ג. וראה גם שם – ד, ה, יז, יח. ומה שהי' בהמנין גם "איש איש למטה" (א, ד) – הרי לא היו בהמנין עצמו כ"א "כשתפקדו (היינו משה ואהרן) אותם יהיו עמכם נשיא כו'" (פרש"י שם). וע"כ צריך לפרש כן במ"ש (שם א, מד) משה ואהרן ונשיאי ישראל. – הטעם שהוצרכו להנשיאים, עיין ספורנו (א, ד) ועוד. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 3 ואילך.
- 13. ראה בהנסמן לקמן הערה 19. רש"י ר"פ שמות. ומה שרש"י מתחיל כאן בהמנין "כשיצאו ממצרים" – כי רק בזה רואים ש"מונה אותם כל שעה", שהרי גם המנינים המנויים ברש"י היו במשך קצת יותר משנה אחת. גם י"ל שהמנינים שקודם יצי"מ אין שייכים לנדו"ד – כי הם רק מה שהכתוב מונה אותם. משא"כ "כשיצאו ממצרים" י"ל שהי' מנין ממש כדמשמע בפירש"י פנחס כו, א.
- 14. ר"פ תשא. והמנין "לידע מנין הנותרים" כשנפלו בעגל הוא חמנין דפ' תשא (ראה רש"י שם פסוק טז).
- 15. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 3 ואילך. ח"ו [המתורגם] ע' 7.
- 16. והגם שבנקודה זו שוה מטה לוי לכל ישראל – מ"מ, מצד חשיבותם המיוחדת, נמנו בפ"ע (רש"י א, מט). ויש להסביר זה (בהמשך להמבואר בפנים) כי חשיבותם היא בתולדה "לגיון של מלך" (רש"י שם), משא"כ בשאר בנ"י בא זה ע"י שיבוא ל"נדבה רוחו אותו והבינו מדעו כו'" (רמב"ם סוף הל' שמיטה ויובל) ומשה ואהרן מגלין זה (גם בשבט לוי) ע"י המנין. ועפ"ז מובן ג"כ השינוי דמנין בנ"י הוא מבן כ' שנה (מוכשר ל"נדבה רוחו") משא"כ בני לוי – די שיהי' בר קיימא (רש"י במדבר ג, טו).
- 17. ועפ"ז יובן גודל העילוי שב"מנין", ועד אשר כל ספר במדבר נקרא "חומש הפקודים" (יומא סח, ב. פרש"י תשא שם).
- 18. ר"פ שמות. וגם בפ' תשא שם: להודיע שהיא חביבה עליו.
ספורנו על במדבר א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו. וְהַטַּעַם שֶׁיִּהְיוּ אִתְּכֶם הוּא שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו, וְלֹא יִכָּחֵד מִמֶּנּוּ יַחַס כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
רש"י על במדבר כ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
ויהי אחרי המגפה וגו'. מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁנִּכְנְסוּ זְאֵבִים לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְהָרְגוּ בָהֶן וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָן לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרוֹת; דָּבָר אַחֵר — כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְנִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה נִמְסְרוּ לוֹ בְּמִנְיָן, עַכְשָׁו שֶׁקָּרַב לָמוּת וּלְהַחֲזִיר צֹאנוֹ מַחֲזִירָן בְּמִנְיָן (תנחומא):
ויהי אחרי המגפה AND IT CAME TO PASS AFTER THE PESTILENCE [THAT THE LORD SPOKE TO MOSES … TAKE THE SUM OF ALL THE CONGREGATION] — A parable! This may be compared to the case of a shepherd amongst whose flock wolves found their way and slew some of them, and he counted them to discover the number of those that were left. — Another explanation: When they left Egypt and were entrusted to Moses' care, they were entrusted to him by number, now when he is close to death and has to hand back his sheep, he hands them back by number (Midrash Tanchuma, Pinchas 4).
רש"י על במדבר ג׳:ט״ו - הטקסט מספריא
מבן חדש ומעלה. מִשֶּׁיָּצָא מִכְּלַל נְפָלִים הוּא נִמְנֶה לִקָּרֵא שׁוֹמֵר מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ; אָ"רַ יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם לָמוּד הוּא אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט לִהְיוֹת נִמְנֶה מִן הַבֶּטֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כ״ו:נ״ט), — עִם כְּנִיסָתָהּ בְּפֶתַח מִצְרַיִם יָלְדָה אוֹתָהּ וְנִמְנֵית בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ, שֶׁכְּשֶׁאַתָּה מוֹנֶה חֶשְׁבּוֹנָם לֹא תִמְצָאֵם אֶלָּא שִׁבְעִים חָסֵר אֶחָד, וְהִיא הִשְׁלִימָה אֶת הַמִּנְיָן (תנחומא):
מבן חדש ומעלה [NUMBER THE CHILDREN OF LEVI … EVERY MALE] FROM A MONTH OLD AND ONWARDS — As soon as it passed the age of a non-viable child (a full month was regarded as the utmost time such a child can live) it can be counted to come under the term “keeper of the holy charge”. — R. Judah the son of R. Shalom said: It is quite the usual thing with this tribe to be included in a census from their very birth, for it is said, (Numbers XXVI 59) “[And the name of Amram’s wife was Jochebed, the daughter of Levi], whom her mother bore to Levi in Egypt” — which is explained to mean that she bore her just as she entered the gates of the border-city of Egypt and yet she is counted among the seventy souls which came down with Jacob into Egypt (cf. Genesis 46:27 and Rashi thereon), because if you count their number (as set forth in Genesis 46:8—27) you will find that they were one short of seventy, and it was she whose name is not mentioned there who made up the number seventy (cf. Midrash Tanchuma, Bamidbar 16).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.