9
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ב) והעיקר: משה לימד את בני ישראל תורה אף לפני מתן תורה, לפני "יום דבר ה' אל משה בהר סיני", כפי שמפרש רש"י14, ש"במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם". ויותר מכך: כבר במצרים ציוה הקדוש־ברוך־הוא כמה וכמה דינים, כמסופר בפרשת בא15, אשר אותם מסר ולימד משה את בני ישראל. ואם כך, מדוע נעשו בני אהרן לתולדות משה רק "ביום דבר ה' את משה בהר סיני", ולא לפני כן?
ודוחק לומר, שמשה לימד את בני אהרן באופן מיוחד, שמשום כך הם נעשו תולדות משה, רק ב"סדר משנה" שהתחיל רק למחרת יום הכפורים16, אך לא לפני כן –
כי הסיבה לסדר זה של הלימוד בכלל, ושל הלימוד המיוחד עם בני אהרן בפרט קיימת במלואה גם לפני מחרת יום הכפורים. וכפי שמוכח מפסוקנו, שכבר "ביום דבר ה' את משה בהר סיני" – בששי (שביעי) בסיון17 – כבר לימד משה את בני אהרן בנפרד18, שהרי אז הם נעשו "תולדות שלו". ולכן סביר לומר שגם לפני מתן תורה19 לימד אותם משה באותו אופן כלאחר מכן.
ב. הדיוקים בלשון רש"י
בנוסף לכך יש להבין מספר דיוקים בלשונו של רש"י, ומהם:
א) מלשון רש"י ב"דבור" הראשון "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" מובן, שאין הכוונה שהם נעשו תולדותיו, אלא שזה רק ענין של שכר, שנחשב לו "כאילו ילדו". לעומת זאת, ב"דבור" השני אומר רש"י: "נעשו אלו התולדות שלו"?
ותמיהה זו אף קשה יותר: המקור של פירוש רש"י זה הוא בגמרא20 ושם נאמר "כל המלמד... מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה .. ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו", ואילו רש"י מוסיף כאן על דברי הגמרא, ואינו
הערות
- 14. בשלח טו, כה. וראה גם רש"י משפטים כד, ג.
- 15. יב, ב ואילך. שם, מג ואילך. יג, א ואילך.
- 16. ראה רש"י תשא לד, כט.
- 17. רש"י יתרו יט, טו.
- 18. אבל ראה הערה 8.
- 19. ולהעיר מהמפורש בקרא (משפטים כד, א. ועד"ז שם, ט) – ועוד לפני מ"ת (רש"י שם א) – "אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" (ע"ד "סדר המשנה" דס"פ תשא). והרי שם איירי בשייכות לענין של תורה (ראה שם ג־ד וברש"י שם. רש"י שם, ז). ובחדא"ג מהרש"א עירובין שם, דסדר משנה נסמך אקרא זה. ולהעיר מפרש"י ר"פ מטות ובמפרשיו שם.
- 20. סנהדרין יט, ב. וראה גם תיב"ע לקמן פסוק ג (וגם שם: ואתקרין על שמי').
רש"י על שמות כ״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
ויבא משה ויספר לעם. בּוֹ בַיּוֹם:
את כל דברי ה'. מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה:
ואת כל המשפטים. שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה (סנהדרין נ"ו):
ויבא משה ויספר לעם AND MOSES CAME AND RELATED TO THE PEOPLE — on that same day (the 4th of Sivan).
את כל דברי ה׳ ALL THE WORDS OF THE LORD — the commands concerning their keeping apart from women and the setting of bounds at Mount Sinai.
ואת כל המשפטים AND ALL THE JUDGMENTS which had been ordained before the Sinaitic legislation: the seven commands given to the “Sons of Noah” (the non-Israelite world), the law of the Sabbath, of filial respect, of the “red heifer” and regarding the administration of justice, all of which had been given to them already in Marah (cf. Sanhedrin 56b).
רש"י על שמות י״ט:ט״ו - הטקסט מספריא
היו נכנים לשלשת ימים. לְסוֹף ג' יָמִים, הוּא יוֹם רְבִיעִי, שֶׁהוֹסִיף מֹשֶׁה יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי, וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בְּשִׁשָּׁה בַחֹדֶשׁ נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לֹא הוֹסִיף מֹשֶׁה כְלוּם, וְלִשְׁלֹשֶׁת יָמִים כְּמוֹ לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי:
אל תגשו אל אשה. כָּל ג' יָמִים הַלָּלוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַנָּשִׁים טוֹבְלוֹת לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְתִהְיֶינָה טְהוֹרוֹת לְקַבֵּל תּוֹרָה, שֶׁאִם יְשַׁמְּשׁוּ תּוֹךְ ג' יָמִים שֶׁמָּא תִפְלֹט הָאִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע לְאַחַר טְבִילָתָהּ וְתַחֲזֹר וְתִטַּמֵּא, אֲבָל מִשֶּׁשָּׁהֲתָה ג' יָמִים, כְּבָר הַזֶּרַע מַסְרִיחַ וְאֵינוֹ רָאוּי לְהַזְרִיעַ, וְטָהוֹר מִלְּטַמֵּא אֶת הַפּוֹלֶטֶת (שבת פ"ו):
היו נכנים לשלשת ימים means be ready by the end of three days, that is, by the fourth day — for Moses added a day of his own accord to the time appointed by God. This is the opinion of Rabbi José. But according to the opinion of him who says that the Ten Commandments were given on the sixth of the month Moses did not add anything, and the words לשלשת ימים do not signify after three days but mean the same as ליום השלישי (v. 11), i. e. by three days (cf. Shabbat 86b-87a).
אל תגשו אל אשה DO NOT GO NEAR A WOMAN during the whole of these three days, this was in order that the women may immerse themselves on the third day and be pure to receive the Torah. If they have relations within the three days, the woman could [involuntarily] expel semen after her immersion and become unclean again. After three days have elapsed, however, the semen has already become putrid and is no longer capable of fertilization, so it is pure from contaminating the woman who expels it. (cf. Shabbat 86a)
הטקסט של רש"י על שמות כד ט אינו זמין בספריא.
רש"י על שמות כ״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
ספר הברית. מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה:
ספר הברית THE BOOK OF THE COVENANT — the book which we have said contained the part of the Torah from בראשית till the “Giving of the Torah” including the Commandments that were given to them at Marah (Mekhilta; cf. Rashi on v. 4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.