15

למרות זאת מקבל ה"מלמד" שכר, שנחשב לו "כאילו ילדו".

אבל יש לומר, שבדיוק הלשון "כל המלמד את בן חבירו". ולא "חבירו"⁴⁶, מתכוון רש"י לרמוז, שהענין של "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" קיים בעיקר כאשר מדובר על לימוד עם "בן חברו" – ילד שהוא בתחילת הלימוד⁴⁷. וכיון שהמלמד מתחיל את לימוד התורה עם "בן חבירו", לכן יש כאן חידוש שהוא כ"הולדה" רוחנית^*47.

ח. "האומר דבר בשם

אומרו..."

מכאן ניתן ללמוד, בדרך אגב, הסבר על חשיבות הענין של "אומר דבר בשם אומרו", עד שאמרו חז"ל⁴⁸ שהוא "מביא גאולה לעולם":

כאשר מוסרים ענין בתורה "בשם אומרו" מדגישים בכך את המסורה שבתורה, כפי שהיא התקבלה מרבו, וכך, דור אחר דור עד משה רבינו⁴⁹, אשר משה "למד מפי הגבורה".

ועל ידי כך שמקשרים את דבר התורה שמוסרים עם משה רבינו, אשר למד זאת מפי הגבורה, מגלים את הכח של "פי הגבורה" הטמון בדבר התורה, ובכח זה מביאים את ענין "ההולדה", כדלעיל –

ויש לומר יותר מכך, שלכן הוא "מביא גאולה לעולם", כי הגאולה היא ענין של גבורה ו"לידה", כפי שמוסבר בכמה מקומות⁵⁰.

ט. לימוד התורה – חיות חדשה

אמנם בדרך הפשט אי אפשר לומר שבאמצעות "כל המלמד את בן חבירו תורה" נגרם ענין ה"הולדה" ממש, כדלעיל –

אך כיון שהתורה, שהיא תורת אמת, אומרת על כך ש"מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" מובן, שאין זו רק השוואה חיצונית לענין אחר, אלא שבכל זאת,