11
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לומר על כך רק "מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו"?
ומסביר רש"י, שאת זאת מבהיר הפסוק באמצעות הוספת המילים "ביום דבר ה' את משה": מילים אלו מדגישות, שהתורה שלימד משה את בני אהרן היתה "מה שלמד מפי הגבורה", ולכן גרם לימוד זה לחידוש מיוחד ולגבורה, ש"נעשו אלו התולדות שלו"26. היה זה לימוד אשר שינה את עצם מציאותם, ברוחניות, עד כדי כך שהם נעשו באמצעותו "תולדות משה", כדלהלן.
ד. "מפי הגבורה" – חידוש מהותי בישראל
כהכנה למתן תורה, אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה למסור לישראל: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"27.
כלומר, מתן תורה וקבלת התורה גרמו לשינוי מהותי בעצם מציאותם של ישראל: לפני כן הם היו כ"כל העמים", ועל ידי מתן תורה נעשו ישראל שונים ומיוחדים, "סגולה מכל העמים" – "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
לכן התגלה הקדוש־ברוך־הוא לישראל במתן תורה בגבורה – "קולות .. לפידים .. קול השופר"28 – וכך נגרם שינוי מהותי בישראל29. ושמיעת הדברות היתה "מפי הגבורה"30.
ומכך שהענין של "והייתם לי סגולה..." קשור למתן תורה ותלוי ב"ושמרתם את בריתי" – "שמירת התורה"31 – מובן, שכח זה של מתן תורה המאפשר שינוי במהותם של ישראל, ניתן והוחדר בתורה.
וזוהי המשמעות של הדיוק בלשונו של רש"י – "שלמדן מה שלמד מפי הגבורה": כיון שה"תורה שלמדן", את בני אהרן במיוחד, היתה "מה שלמד מפי הגבורה" – שמשה בעצמו שמע ולמד זאת מהקדוש־ברוך־הוא – הרי היה בתוכה בגלוי32 כח ה"גבורה" של מתן תורה33, אשר בכחו לשנות את
הערות
- 26. ומה שלא כתב רש"י ענין זה תיכף בדיבור הראשון (לאחרי כתבו "ונקראו תולדות משה") – כי, כנ"ל, ענין זה מוסבר בהמשך הפסוק "ביום דבר ה' את משה" (וב' הדיבורים ברש"י באים בהמשך זל"ז). ומה שמביא "מלמד שכל המלמד כו' כאילוילדו" בדיבור הראשון – ראה לקמן הערה *45.
- 27. יתרו יט, ה־ו.
- 28. שם כ, טו וברש"י שם. ועוד.
- 29. להעיר מ"הגבורה" "שלא הי' בהם אחד סומא כו' אלם כו' חרש (רש"י יתרו שם). ובתחלת הדיבור הא' "אשר הוצאתיך מאמ"צ" שהי' ביד חזקה.
- 30. רש"י יתרו יט, יט. שלח טו. כב.
- 31. רש"י יתרו יט, ה.
- 32. להעיר מעירובין נד, ב: כיון דמשה מפי הגבורה שמע מסתייעא מלתי'.
- 33. ומה שמשמיט רש"י (בהד"ה) תיבות "בהר סיני" – דלכאורה, מכיון שעיקר ההדגשה היא שהוא הדיבור דמ"ת, הו"ל לרש"י להעתיק תיבות אלו (לשלול דיבור ה' למשה שקודם מ"ת) – הוא כדי לשלול "בהר סיני" שקודם שמיעה "מפי הגבורה" (כל קאפ' יט בפ' יתרו).
רש"י על שמות י״ט:י״ט - הטקסט מספריא
הולך וחזק מאד. מִנְהַג הֶדְיוֹט כָּל זְמַן שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ לִתְקֹעַ קוֹלוֹ מַחֲלִישׁ וְכוֹהֶה, אֲבָל כָּאן הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, וְלָמָּה כָּךְ מִתְּחִלָּה? לְשַׂבֵּר אָזְנֵיהֶם מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִשְׁמֹעַ:
משה ידבר. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְדַבֵּר וּמַשְׁמִיעַ הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל – שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁמְעוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶלָּא אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ – וְהַקָּבָּ"ה מְסַיְּעוֹ לָתֵת בּוֹ כֹחַ לִהְיוֹת קוֹלוֹ מַגְבִּיר וְנִשְׁמָע (שם):
יעננו בקול. יַעֲנֶנּוּ עַל דְּבַר הַקּוֹל, כְּמוֹ אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ (מלכים א י"ח) – עַל דְּבַר הָאֵשׁ, לְהוֹרִידוֹ:
הולך וחזק מאד WAXED LOUDER AND LOUDER — The manner of an ordinary person is that the longer he continues to blow a trumpet the sound he produces becomes weaker and fainter; but in this instance it went on getting stronger. And why was it thus (i. e. not so loud) at first? To make their ears receptive to as much as they were able to hear (Mekhilta).
משה ידבר MOSES SPAKE — When Moses was speaking and proclaiming the Commandments to Israel — for they heard from the Almighty’s mouth only the Commandments אנכי and לא יהיה לך, whilst the others were promulgated by Moses — then the Holy One, blessed be He, assisted him by giving him strength so that his voice might be powerful and so become audible (Mekhilta).
יעננו בקול signifies He answered him in respect to (ב) the voice, just as (1 Kings 18:24) “He that answereth באש” — “in respect to the fire” — i. e. by causing fire to descend. (So here: God answered Moses’ petition that his voice might become audible to the vast concourse of people).
רש"י על שמות י״ט:ה׳ - הטקסט מספריא
ועתה. אִם עַתָּה תְקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם, יֶעֱרַב לָכֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ, שֶׁכָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת (מכילתא):
ושמרתם את בריתי. שֶׁאֶכְרֹת עִמָּכֶם עַל שְׁמִירַת הַתּוֹרָה:
סגלה. אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" (קהלת ב') – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת:
כי לי כל הארץ וְהֵם בְּעֵינַי וּלְפָנַי לִכְלוּם:
ועתה AND NOW — if you will now take upon yourselves the observance of My commandments, it will be pleasant (easy) to you from now and henceforth, for every beginning is difficult (Mekhilta).
ושמרתם את בריתי AND KEEP MY COVENANT which I shall make with you regarding the observance of the Torah (cf. (Mekhilta).
סגלה means a cherished treasure, the same as (Ecclesiastes 2:8) “and treasures (וסגלת) of kings” — costly vessels and precious stones which kings store up. In the same manner shall ye be unto Me a cherished treasure more than other peoples (Mekhilta) . Now do not say that ye alone belong to Me and that I have no other peoples together with (besides) you, and what else, therefore, have I by which the special love I bear you can be made evident; this is not so,
כי לי כל הארץ FOR ALL THE EARTH IS MINE, but in My eyes and before Me they are as nought.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך יז ‹ חג הפסח ‹ שיחה א ‹ 72 לקו"ש חכ"ג ע' 11
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.