12
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מהותם של ישראל. ולכן34 "נעשו אלו התולדות שלו", כי לימודו חידש "הולדה" רוחנית.
ה. "נעשו... התולדות" דוקא ב"יום דבר ה'..."
לפי האמור לעיל, ש"ואלה תולדות .. (ו)משה" איננו ענין של "כאילו ילדו", אלא זה בדומה ל"תולדות אהרן", באופן ש"נעשו אלו התולדות שלו" – ניתן להבין מדוע מדייקת כאן התורה ואומרת "ביום דבר ה' אל משה". ולא "מיום...":
בדיוק כשם שבהולדה גשמית לא ייתכן לומר שההולדה חוזרת ונשנית פעמים רבות – ההולדה נעשית ברגע הראשון, ולאחר מכן ישנה רק הגדילה של הולד מקטנות לגדלות.
וכך גם לגבי "הולדה" רוחנית: עצם הענין ש"נעשו אלו התולדות שלו" התרחש "ביום דבר ה' את משה" – בלימוד הראשון שלימד משה את בני אהרן באופן מיוחד את התורה "שלמד מפי הגבורה". לימוד התורה של משה עם בני אהרן לאחר מכן לא היה באופן שבאמצעותו "נעשו אלו התולדות שלו", והיתה בו רק המעלה של "כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו", כדלהלן בסעיף ז'.
אך לפי זה אין מובן: הרי במתן תורה שמעו כל ישראל, ובני אהרן בתוכם, מפי הגבורה את עשרת הדברות, כפי שנאמרו בדבור אחד, ולאחר מכן את שתי הדברות של "אנכי" ו"לא יהיה לך"35. ואם כך, כבר נוצרה אצל כל ישראל, ובני אהרן בתוכם, ה"הולדה" הרוחנית שעל ידי שמיעת הדברות "מפי הגבורה". וכיצד ניתן אפוא לומר, שבני אהרן נעשו תולדות משה על ידי שמשה חזר בפניהם לאחר מכן בנפרד מה שהוא שמע "מפי הגבורה"?
לכן מדייק רש"י ואומר "שלמדן מה שלמד מפי הגבורה": כדי שתתרחש ההולדה הרוחנית שעל ידי התורה אין די ב"שמיעה" בלבד36 – שמיעת
הערות
- 34. ע"פ המבואר בפנים יתוסף ביאור בזה שאהרן לא נכלל בתולדות משה – כי [נוסף לזה שמשה הי' מחוייב ללמדו – הנה אפילו את"ל שבזה שהקדים אהרן לכל העם (רש"י ס"פ תשא) הי' ענין של לפנים משורת הדין (וראה לעיל הערה 6), מ"מ] באהרן לא שייך לומר שנק' תולדות משה. כי לאהרן נתייחד הדיבור שנאמרה לו פרשת שתויי יין (רש"י שמיני יו"ד, ג), וא"כ מאז ואילך (כיון שהלימוד מפי גבורה הוא עילוי גדול לגבי הלימוד מפי משה) – לא נקרא תולדות משה (דבכלל מאתיים מנה)*.
- 35. רש"י יתרו כ, א. שם יט, יט.
- 36. גם שמיעה שתוכנה – קבלה ע"ע לעשות מה שמצווהו. וי"ל שזהו הסוג ד"הנפש אשר עשו" ע"י ש"הכניסן תחת כנפי השכינה" (ראה לעיל שוה"ג הב' להערה 5).
- . בדוגמא לזה שבני אהרן נקראו רק תולדותיו – ולאח"ז ניתוסף "ומשה" (אלא שבזה אין שייך בכלל מאתיים כו', כי הם בב' ענינים שונים, אהרן – לידה גשמית, ומשה – לידה רוחנית).
רש"י על שמות כ׳:א׳ - הטקסט מספריא
וידבר אלהים. אֵין אֱלֹהִים אֶלָּא דַּיָּן; לְפִי שֶׁיֵּשׁ פָּרָשִׁיּוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאִם עֲשָׂאָן אָדָם מְקַבֵּל שָׂכָר, וְאִם לָאו אֵינוֹ מְקַבֵּל עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת, יָכוֹל אַף עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת כֵּן, תַּ"לֹ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים – דַּיָּן לִפָּרַע (מכילתא):
את כל הדברים האלה. מְלַמֵּד שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּדִבּוּר אֶחָד, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לוֹמַר כֵּן, אִם כֵּן מַה תַּ"לֹ עוֹד אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ? שֶׁחָזַר וּפֵרֵשׁ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ (שם):
לאמר. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ עוֹנִין עַל הֵן הֵן וְעַל לָאו לָאו (שם):
וידבר אלהים AND GOD SPAKE — The word אלהים is a term for a judge. Since there are chapters in the Torah of such a character that if a person observes the commands contained therein he will receive a reward and if he never observes them at all) he will not receive punishment on their account, one might think that the Ten Commandments are also of such a character (that no punishment will follow upon the infringement of them); therefore Scripture expressly states, “God spake” — God Who is Judge, exacting punishment (Mekhilta).
את כל הדברים האלה ALL THESE WORDS — This statement (that God spake all these words) tells us that the Holy One, blessed be He, said all these words in one utterance, something that is impossible to a human being to do — to speak in this manner. Now if this be so, why does Scripture again say the first two Commandments, אנכי and לא יהיה לך? But the explanation is that He repeated and expressly uttered each of these two commandments by itself (Mekhilta).
לאמר lit., TO SAY — This expression teaches us that they answered to that which required the reply “Yea” (אנכי) by “Yea” and to that which required the reply “Nay” (לא יהיה) by “Nay” (Mekhilta).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.