59

אהרן ואת משה". ב) בפרשת במדבר¹⁵ – "ואלה תולדות אהרן ומשה". ג) בפרשת פינחס¹⁶ – "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה".

מובנת בפשטות הסיבה לכך שהתוספתא והמדרש סוברים שמפסוקים אלו אי אפשר להסיק ש"שקולין זה כזה", כיון שמדובר בהם אודות הולדת אהרן ומשה, או תולדותיהם, ולכן צריכה התורה להקדים את אהרן למשה, בהתאם לסדר הולדתם¹⁷.

אך אין מובן: מהי דעתו של רש"י הכולל גם מקומות אלו כהוכחה לכך ש"שקולין כאחד", ובמיוחד כאשר דוקא דרך לימודו של רש"י היא לפי הפשט?

ג. לכאורה מתכוון רש"י לפסוק בפרשת במדבר

לכאורה יש לומר, שרש"י אינו מתכוון לפסוקים אלו – "ותלד לו את אהרן ואת משה" (בפרשתנו) ו"ותלד לעמרם את אהרן ואת משה" (בפרשת פינחס) – אלא רק לפסוק "ואלה תולדות אהרן ומשה", שבו אין מדובר על הולדת אהרן ומשה עצמם, אלא על תולדותיהם, ויותר מכך: תולדות משה אינם מוזכרים שם כלל (ואשר על כן אומר רש"י¹⁸ "מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" ולכן נקראים "בני אהרן" בשם "תולדות משה לפי שלמדן תורה")

ולכן צריך היה להיות שם הסדר הרגיל בכל מקום – משה ואהרן – ואדרבה: שם בודאי צריך משה להיכתב לפני כן, כיון שהוא היה זה ש"למדם תורה" גם את אהרן, ועל כך מדובר שם בפסוק¹⁹.

וכיון שגם שם הקדימה התורה את אהרן למשה – "יש מקומות" לשון רבים – ביחד עם הפסוק "הוא אהרן ומשה" – הרי זה מלמד ש"שקולין כאחד".

אך קשה לומר שזוהי כוונת רש"י, כי אם היתה כוונתו רק לפסוק בספר במדבר, להוציא את הפסוק בפרשתנו – הוא היה אומר זאת במפורש. מן הביטוי הסתמי "יש מקומות" נראה שאלה הם