שיחה א

הערות

עמוד 56

1. 1. ראה מג"א סי' תקנא סק"ג. פמ"ג שם. שערי תשובה שם. ובערוך השלחן יו"ד סרס"ה סל"ה, ושם: ואשה מחזקת התנוק בכר או בכסת ובעלה לוקח מידה או בחור ובתולה והוא מוליכו למקום הכסא של אליהו. ובשו"ת לבושי מכלול (להר"י הובנער) סי' חי אות מם (הובאו דבריו בספר ברית אבות (מונקאטש תרנ"ח) על הלכות מילה ס"ה אות כח בסופו): עכשיו חולקין כבוד יותר להקוואטער© וגם לפעמים לובש בגדי שבת ושמעתי דנקרא כן מלשון כבוד טיער דכבודו אצל הפתח כו' – משום דמפזר ממון על הברי"מ יותר מכל הכיבודין ע"כ חולקים לו כבוד (בעלי' לתורה) ומנהג ישראל תורה הוא. וראה לקמן הערה 3.
2. 2. ראה תוד"ה נפסל (מנחות כ, ב). ושם: מנהג אבותינו תורה היא. ועד"ז במהרי"ל הובא ברמ"א שו"ע יו"ד סשע"ו ס"ד. ובמנהגים ישנים מדורא ע' 153 "והמנהג תורה היא". וראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א.
3. 3. ע"ד מקור מנהג זה – ראה רמ"א יו"ד סרס"ה סי"א (ממהרי"ל): ואין לאשה להיות סנדק לתינוק במקום שאפשר .. ומ"מ היא עוזרת לבעלה ומביאה התינוק עדביתהכנסת ואזלוקחהאיש ממנה ונעשה סנדק. ובמהרי"ל הלכות מילה קרוב לסופו: האשה שהיא בעלת ברית ליטול הילד מהיולדת להוליכו לבית הכנסת להמול תוליכנו עד פתח בית הכנסת ולא תכנס אל תוכו להיות ג"כ סנדיק לשם להמול הילד על ברכי' כו' ואמר דיש אנשים כשנעשו סנדיקין ואין נשותיהן עמהם הולכים בעצמם כו' (הובא גם במטה משה ח"ז עניני מילה פ"ד אות ה. ושם גם מתשב"ץ (קטן) סשצ"ז. וראה מטה משהשם סדרהמילהוברכותי'בתחלתו).ועד"ז בכללי המילה לר' יעקב הגוזר (ע' 64 בהוצאת ברלין תרנ"ב. ירושליםתשל"א)ונושאאותואשתבעלבריתבהדר לביהכ"נ. ומשמע דעצם המנהג מקורו מהשתתפות האשה בסנדקאות כאשת בעל הברית – סנדק (וראה גם מהרי"ל שם. כללי המילה שם ע' 66. מטה משה שם (אות ג) הראי' שמביאין ממדרש תהלים (באבער) מזמור לה (וביל"ש שם) "בברכיי אני נעשה סינדיקנוס לילדים", ועד"ז באור זרוע הל' מילה סק"ז. רוקח סק"ח. ועוד). וכן משמע בלקט יושר (לתלמיד בעל תרומת הדשן) יו"ד ע' נב (ברלין תרס"ג), ושם נזכר מפורש "קבאטר" (אלא שהכוונה שם לסנדק). וראה גם שו"ת יוסף אומץ (להחיד"א) ספ"ה. כתר שם טוב גאגין ח"ב סתרל"ט, תרסא־ב (ושם גם בשורש ובפירוש המלה "סנדקות". וראה גם הערות באבער למדרש תהלים שם).
4. 4. להעיר מהשקו"ט באיגוד לולב וטלית ציצית והטלתן ע"י נשים (טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח ר"ס יד (ס"ב) ובנ"כ שם. וש"נ. מג"א סתרמ"ט סק"ח, ובפרמ"ג ומחצית השקל שם. וש"נ).
5. 5. ראה מג"א שבהערה 1: הנשים רגילות ג"כ ללבוש בגדי שבת היינו לפי שזה הוא עיקר מצותם. וראה מחצית השקל ושערי תשובה שם. וראה שו"ת חת"ס יו"ד סי' קסב. ובמהרי"ל שם: שהוא ואשתו תוך ל' לובשים בגדי שבת כשהן בעלי ברית. וראה בשאר ספרים שנסמנו בהערה 3 ולקמן הערה 17.

עמוד 56

1. 6. להעיר משו"ת הרשב"א (ח"א ס"ט) – הובא לקמן בפנים – בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות כו' רק שקבלו אותה דור אחר דור עד משה רבינו ע"ה או עד הנביאים ופעמים יהי' הענין ההוא נרמז בכתוב.
2. 7. יב, ג.
3. 8. ובירושלמי (קידושין פ"א ה"ז) ילפינן מכאן המצוה למול את בנו. וכ"ה במנין המצות שבריש ספר היד (ראה כס"מ ריש הל' מילה). שאילתות אחרי סי' צג. חרדים (מ"ע מה"ת התלויות בראש הגוי') פ"ז. סמ"ג מ"ע כח. ועוד. וגם להבבלי (קידושין כט, א) שילפינן זה מהכתוב* (וירא כא, ד) "וימל אברהם את יצחק בנו" [וברמב"ם בסהמ"צ מ"ע רטו יליף מהכתוב בלך (יז, יו"ד) הנאמר באברהם. ובחינוך (מצוה ב) למד מהכתוב בלך שם (זאת בריתי גו') וממשיך: ונכפלה בסדר אשה כי תזריע דכתיב וביום השמיני גו'] – הרי כמה עיקרי דינים במילה ילפינן מהכתוב בפרשתנו (ראה שבת קל, א־ב. קלה, סע"א. ועוד). וראה לקו"ש ח"ל ע' 53 ואילך.
4. 9. להעיר שבכמה ספרים נקראת כן כל הסדרה ("אשה כי תזריע") ברמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. סדרתפלותשלו.חינוךשם,ובהכותרתלמצוהקסו. ובסי' הרס"ג קריאת התורה נק' "אשה".
5. 10. לשון הכתוב פרשתנו יב, ז.
6. 11. כ"ה בירושלמי שם. סמ"ג שם חרדים שם. ועוד. וכן משמע בשאלתות שם. וברמב"ם במנין המצות שם הלשון "למול את הבן". וראה לשונו בריש הל' מילה שם, סהמ"צ שם, ובשאר מקומות שבהערה 8. ואכ"מ.
7. 12. קידושין שם.
8. 13. ראה ע"ז כז, א. תוס' שם. טושו"ע יו"ד ר"ס רסד ובנ"כ שם.
9. 14. ראה הנסמן לקמן הערה 16. ולהעיר מתיב"ע עה"פ: וביומא תמינאי תשתרי וברא יתגזר בשר ערלתי'. וראה לקמן בסוף השיחה. וש"נ.
10. 15. ראה ראב"ע עה"פ. וראה מראה הפנים לירושלמי שם. תו"ת כאן אות כה. לקו"ש חי"א שם (בהערה 26).
11. 16. להעיר משו"ת יוסף אומץ שם בנוגע אשה יולדת סנדק.
12. 17. כ"ה בספר ברית אבות על הל' מילה ס"ה אות כו ("מרגלא בפומי דנשי"), ושם הביא גם מלקוטי ספר. זוכר הברית (אונגוואר תרצ"א) סי"ט אות יג. ובמכתב עוז בתחלת הספר (מבעמחה"ס מנחת אלעזר).
13. . ראה לקו"ש חי"א ע' 44 ואילך הערה 19, 26.

עמוד 57

1. 18. צריך בירור א"כ הוא בכל מקום.
2. *. נסמן לעיל הערה 6.
3. 19. ראה לשונו שם לפנ"ז: שאין משגיחין בחקירה כנגד הקבלה.
4. 20. בספרים הנ"ל (הערה 17).
5. 21. ראה לעיל הערה 2.
6. 22. ראה ירושלמי פסחים שם.
7. 23. להעיר עד"ז מההסברה במצות הוכיח תוכיח, דאי"ז ענין ומצוה בפ"ע, כ"א פרט בכל מצוה והמצוה שעלי' מוכיח. ועד"ז י"ל בהמצות שמצד חינוך. ולהעיר גם מהשקו"ט – באיסורי דרבנן (שישנם באיסורי תורה) אם הוי עליהם שם האיסור דאורייתא או איסור דרבנן בפ"ע השווה בכולם. ועד"ז בחצי שיעור אם הוה לכל אחד שם בפני עצמו או הוא דין אחד בכל האיסורים (ראה בכל הנ"ל צפע"נ הל' איסורי ביאה פ"א ה"ח. וראה שם הל' שבת פ"א ה"ד. ועוד). ועד"ז באיסור לפני עיוור (ראה שו"ת צפע"נ (ירושלים תשכ"ה) סי' ה, וש"נ). ראה בכהנ"ל ליקוטי ביאורים (להר"י שי' קארף) ח"ב ע' פב ואילך. וש"נ. ואכ"מ.
8. 24. עד שלדעת כמה הטעם שאין מברכין שהחיינו בנישואין מפני שתכליתם פו"ר (ראה אנציקלופדי' תלמודית ע' ברכת הזמן ע' תמג, וש"נ). וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 187 ובהנסמן שם.
9. 25. להעיר ממדרש חזית הובא במהרי"ל הל' מילה שם (רוקח שם. ספר כללי המילה שם ע' 66) הקב"ה נעשה שושבין (לאברהם אבינו ותפס לו כבעל ברית כו') שנאמר (נחמי' ט, יח) וכרת עמו הברית. וראה מדרש הגדול ס"פ לך: תלתא שושביניןהו"ללאברהםענרכו'.ולהעירממטהמשה שם אות ד: מצאתי כתיב מעשה שבקשו לחסיד להיות בעל ברית ולהיות שושבין לחתן אמר כו'.

עמוד 58

1. 26. ראה ראב"ע שמות ד, כה: ומנהג הנשים לקרוא לבן כאשר יומל חתן. ובכללי המילה (שם ע'
2. 27. להעיר מפרדס (שער כג פ"ח – ע' חופה בסופו): והת"ת והמלכות חתן וכלה בתוך חופתם ע"י היסוד שהוא השושבין. וראה קה"י ע' שושבינים וע' שושבינין.
3. 28. כ"כ המנחת אלעזר במכתב עוז שם.
4. 29. הביאור בהשיחה לא בא לקבוע ולהכריח שכצ"ל המנהג שמעוברת לא תהי' שושבינה או קוואטערין,© כ"א רק להסביר טעם המנהג – לדעת אלה שנוהגין כן. לא עלתה בידי לברר מנהג חב"ד בזה. – והרי צער גדול הוא לאם המעוברת שלא תהי' שושבינה בחתונת בנה או בתה וכיו"ב (וגם – מילתא דתמי' רבתי). משא"כ באם תסובב גם היא (ובעלה) את החו"כ ועוד זוג (נוסף על הורי הכלה). וכלפי שמיא גליא מי מהם בגדר שושבינים ממש.
5. 30. כ"ה הכותרת דהסימן בשו"ע (ודאדה"ז) שם.
6. 31. או"ח סתר"ה ואדה"ז שם ס"ג.
7. 32. כ"ה במהרי"ל הל' ערב יו"כ. הובא בב"ח שם. מט"מ ח"ה סי' תתלח. וכן הוא ברמ"א שם (ע"פ פירוש המג"א ופר"ח שם). לבוש שם. ועוד.
8. 33. כן מפורש בלבוש, מג"א ואדה"ז שם. וצ"ע בביאור הגר"א שם דמבאר דברי הרמ"א בנוגע לעובר נקבה – "דקיימא לן עובר ירך אמו" (וראה גם פרמ"ג (א"א) שם). – דלכאורה, א"כ למה צריכה ליקח תרנגול בפ"ע אולי תלד זכר ולא אמרינן בזה עובר ירך אמו? ראה דעת תורה למהרש"ם שם. ואולי כוונתו ע"ד המבואר לקמן בפנים סעיף ו. ואכ"מ.
9. 34. דעת האריז"ל הובאה במג"א שם משל"ה (רלו, ריש ע"ב)*. דיעה הב' בשו"ע אדה"ז שם. ובב"ח שם: מצאתי העתק ממרדכי קטן עוברות צריכות ג' כפרות. וכן משמע בדרכי משה שם (אות ב): ועוד נוהגין ליקח למעוברות ב' תרנגולות ותרנגול א' מספק שמא תלד בן אות בת**. וכ"כ באלי' זוטא שם (סק"ד) ואלי' רבה שם (סק"ח).
10. 35. לשון אדה"ז בסידורו בסדר כפרות (ולא הביא שם דיעה הא'). וראה דיוק הלשון במקומות הנ"ל, ובשער הכוונות, סידור האריז"ל, פע"ח ושל"ה שם.
11. 64. ומלבישו לו לקטן כמו"כ בגדים נאים כו' כיום חתונתו. ועד"ז במט"מ שם: ואח"כ מלבישין הילד מעיל כחתן כי נקרא חתן שנאמר חתן דמים למולות, ולוקח אותו האשה שהיא בעלת ברית כו'.

עמוד 59

1. 34.
2. 36. לא חיישינן לתאומים (כמ"ש הב"ח שם ממרדכי קטן. פמ"ג שם) – כיון דמיעוטא הוא והמדובר הוא במנהג. וצ"ע בזמננו דלפעמים רבות יודעים ברור אשר "תאומים בבטנה", ועל בירור זה סומכים בנוגע לפקו"נ בשבת ויהכ"פ וכיו"ב – איך תתנהג ב"כפרות", או שנאמר דכיון דלא שכיחא כו', ובפרט בנדו"ד דבלאה"כ י"א לפטור כמה זכרים בתרנגול א' כו'.
3. 37. בנוגע לקוואטער© – ראה הערה 1, 3. ולהעיר מלשון הטור סי' רסה (מרב צמח גאון) ובפרישה שם סק"כ. ובנוגע לשושבינים – קהלת יעקב הנ"ל. וברמ"א יו"ד סי' שצא ס"ג: כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה.
4. 38. גם להגר"א בשו"ע שם (הנ"ל הערה 33).
5. 39. ראה טושו"ע חו"מ ר"ס לו ובנ"כ שם.
6. 40. ראה מהרי"ל ומט"מ שם: כשאוחז התרנגול בידו להתכפר בו. וראה השקו"ט באלי' זוטא ואלי' רבה וביאורי הגר"א שם דהוי דוגמת קרבן חובה (וראה מחה"ש ופרמ"ג שם). וראה מטה אפרים שם ס"ה. [וראה שו"ע אדה"ז שם ס"א, מרמ"א ולבוש: וסומכין עליו ידיהם דוגמת סמיכה בקרבן (ומוסיף אדה"ז מלבוש שם) ושוחטין אותו מיד דתיכף לסמיכה שחיטה]. ובסידור אדה"ז מכתבי האריז"ל ושל"ה הנ"ל שם: ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח, ע"ש.
7. . כ"ה בשער הכוונות דרושי יו"כ בתחלתו. פע"ח שכ"ז פ"א. סידור האריז"ל – להר"ש מרשקוב – (ערב יו"כ סדר יו"כ כפרות). סי' קול יעקב.
8. . ומה שהביא ממהרי"ל הוא רק על עצם הענין "ליקח כפרה לעובר", כמפורש בלשונו.

עמוד 60

1. 41. ולהעיר מהשקו"ט בגדר עובר ירך אמו (בהנסמן בביאור הגר"א שם. שד"ח כללים מע' ע' כלל סב. צפע"נ לסנהדרין פ, ב. בתוד"ה עובר. דעת תורה שם). ואכ"מ.
2. 42. ראה כתובות יב, א. וראה קה"י הנ"ל.
3. 43. בכל הבא לקמן ראה תו"א פא, א. אוה"ת תצוה ע' א'תקסג ואילך. וש"נ.
4. 44. "בפרשב"ם פ"ט דב"ב דף קמ"ד ע"ב הביא דמתרגמינןבש"ב סי'טז טז רעהדודשושבינאדדוד" (אוה"ת שם) וראה סנהדרין פ"ג מ"ה ובפיה"מ להרמב"ם שם.

עמוד 61

1. 45. וכל שיר השירים מיוסד ע"ז, כידוע במדרשי חז"ל.
2. 46. שה"ש ג, יא (פרש"י שם). תענית כו, ב במשנה. וראה פרש"י יתרו (יט, יז) ממכילתא: לקראת האלקים, מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה. ובכ"מ במדרשי חז"ל.
3. 47. ראה מט"מ חלק ג' בהכנסת כלה (פ"א סוף אות א): ועוד שכל המנהגים של חתן וכלה אנו למדין ממ"ת שהשם הי' מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל כמוש"כ התשב"ץ סי' תסז. ולכך מכניסין אותם תחת החופה כויתיצבו בתחתית ההר. ובתו"א (צח, סע"ד) מתרץ עפ"ז למה שינו הסדר להקדים חופה לקידושין. וראה מט"מ שם (ריש אות ב) הנהגות בשושבינים "זורקים נרות דולקות כו' רמז למ"ת שנאמר (יתרו יט, טז) ויהי קולות וברקים". ועוד.
4. 48. ראה זח"א רסו, ב. ח"ב מט, ב. ח"ג כ, א ברע"מ). נג, ב. ערה, ב. וראה (ובהבא לקמן) ע"ד החסידות בהנסמן לעיל הערה 43. אוה"ת משפטים ע' א'שח ואילך. ספר הערכים חב"ד ח"ב ע' כז ואילך, לז ואילך, וש"נ.
5. 49. ראה עירובין יח, ריש ע"ב: ויביאה אל האדם מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדה"ר מכאן לגדול שיעשה שושבינות לקטן. וראה פרש"י שם (ובברכות (סא, א) ואבות דר"נ (פ"ד, ד בסופו): שושבין. ובשינוי לשון קצת). וראה ב"ר רפי"ח. ולכאורה באדה"ר לא הי' שייך הענין דריחוק מקום (שהרי הי' עצם מעצמי – בראשית ב, כג) – ראה לקמן בפנים, ולא בושה (דולא יתבוששו – שם, כה), ועכצ"ל שהיא שושבינות מסוג אחר (ראה בנין יהושע לאדר"נ שם). ובב"ר פ"ח, יג: מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון. ובפרד"א ספי"ב: והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות, וברד"ל שם (אות נח) שהו"ע אחר בשושבינין.

עמוד 62

1. 50. ראה גם תו"א קיא, א ואילך. המשך זאת חנוכת המזבח תר"מ פ"י (ס"ע יג ואילך).
2. 51. ראה גם מאמרי אדה"ז – אתהלך לאזניא בתחלתו ד"ה ענין הילולא דרשב"י.
3. 52. זח"ג ז, ב. קט, ב. רצו, א. וראה יבמות (סג, א): אינו אדם (לכאורה ה"ז עוד פחות מ"פלג גופא").
4. 53. ראהתו"אפא, א. ובמשנה תעניתשםזהבנין בית המקדש (שבו הי' השלימות דושכנתי בתוכם). וראה אוה"ת תצוה ע' א'תרנט.
5. 54. והסדר: בתחלה כלולים עליונים ותחתונים במציאות אחת ואח"כ ויבדל גו' ועוד מ"ת כו'.
6. *. תנחומא וארא טו.
7. 55. ראה במדב"ר פי"ב, ח בסופו. תו"א שבהערה 47.

עמוד 63

1. 56. לך יז, יג.
2. 57. לקו"ת בחקותי מה, ג ובכ"מ.
3. 58. להעיר מתניא קו"א רד"ה להבין מ"ש בפע"ח.
4. 59. או"ח מהד"ת סוס"ד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ (ע' 273) המקור לזה.
5. 60. ראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 45 ואילך.
6. 61. שבת קל, א ובפרש"י ותוס' שם ד"ה שש. ועייג"כ מגילה טז, ב. כתובות ח, א. ועוד. וראה לקו"ש ח"ז ס"ע 306 ואילך.
7. 62. תהלים ק, ב. וראה רמב"ם סוף הל' לולב.

עמוד 64

1. 63. נדה לא, ב. ובמדרש לק"ט פרשתנו עה"פ.
2. 64. ראה חדא"ג שם. וראה כלי יקר ואוה"ח ריש פרשתנו. ועוד. וראה מפרשי הע"י שם.
3. 65. בראשית ב, כד.
4. 66. ע"ז כז, א.
5. 67. ועפ"ז יובן הצורך שגם "אביו ואמו יהיו שמחים ולאיהיו עצבים", אף שהעצבות שלהם אינה שייכת למצות מילה, כ"א לפי שאסורין בתשמיש (פרש"י נדה שם). כי מכיון שתוכן ענין המילה "החתונה" היחוד דאיש ואשה, הקב"ה עם בנ"י, הרי צריך שיהי' גם כן באיש ואשה למטה, שלימות ענין הנישואין ("ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – בראשית ב, כד) בהולדת בנים ובנות.
6. 68. נצבים ל, ו. וראה אגה"ק ס"ד.
7. 69. ישעי' נד, ה.
8. 70. שמו"ר ספט"ו. לקו"ת שה"ש מח, א־ב. ועוד.
9. 71. תוד"ה אחד (פסחים קיד, סע"ב). וראה יומא ה, ב.