61
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
של הכלה, כדי לתמוך בהם ולעודדם בהתקרבות זה לזה.
זהו הטעם לכך שלפי מנהג ישראל השושבינים הם זוג נשוי – איש ואשה – כי מובן וברור, שכדי לעודד את החתן מתאים איש, ודוקא נשוי, שכבר התנסה בענין הנישואין, וכן מתאימה דוקא אשה נשואה לשמש כשושבינה של הכלה.
ח. השושבינים שב"נשואי" הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל
כל הענינים שלמטה "משתלשלים" ונובעים משרשם למעלה. וכך גם בעניננו:
ענין השושבינים של איש ואשה אצל חתן וכלה כאן למטה נובע מן המקור של ענין החתן והכלה בשרשם – נישואי הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, עם ישראל45, "ביום חתונתו – זה מתן תורה"46, שאז היו47 שני שושבינים: שושבינא דמלכא – משה, שושבינא דמטרוניתא – אהרן48:
משה הוא השושבין מצד החתן – הוא מקרב ו"ממשיך" אלקות מלמעלה למטה אל ישראל. בדומה, כביכול, לשושבין של החתן המוביל את החתן אל הכלה. ואהרן הוא השושבין מצד הכלה – הוא מעלה ומקרב את ישראל מלמטה למעלה, עד שהם מתאחדים עם הקדוש־ברוך־הוא, בדומה לשושבינה של הכלה, המובילה אותה אל החתן49.
הצורך בשושבינים בהתאחדות של
הערות
- 45. וכל שיר השירים מיוסד ע"ז, כידוע במדרשי חז"ל.
- 46. שה"ש ג, יא (פרש"י שם). תענית כו, ב במשנה. וראה פרש"י יתרו (יט, יז) ממכילתא: לקראת האלקים, מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה. ובכ"מ במדרשי חז"ל.
- 47. ראה מט"מ חלק ג' בהכנסת כלה (פ"א סוף אות א): ועוד שכל המנהגים של חתן וכלה אנו למדין ממ"ת שהשם הי' מראה עצמו כחתן נגד כלה שהם ישראל כמוש"כ התשב"ץ סי' תסז. ולכך מכניסין אותם תחת החופה כויתיצבו בתחתית ההר. ובתו"א (צח, סע"ד) מתרץ עפ"ז למה שינו הסדר להקדים חופה לקידושין. וראה מט"מ שם (ריש אות ב) הנהגות בשושבינים "זורקים נרות דולקות כו' רמז למ"ת שנאמר (יתרו יט, טז) ויהי קולות וברקים". ועוד.
- 48. ראה זח"א רסו, ב. ח"ב מט, ב. ח"ג כ, א ברע"מ). נג, ב. ערה, ב. וראה (ובהבא לקמן) ע"ד החסידות בהנסמן לעיל הערה 43. אוה"ת משפטים ע' א'שח ואילך. ספר הערכים חב"ד ח"ב ע' כז ואילך, לז ואילך, וש"נ.
- 49. ראה עירובין יח, ריש ע"ב: ויביאה אל האדם מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדה"ר מכאן לגדול שיעשה שושבינות לקטן. וראה פרש"י שם (ובברכות (סא, א) ואבות דר"נ (פ"ד, ד בסופו): שושבין. ובשינוי לשון קצת). וראה ב"ר רפי"ח. ולכאורה באדה"ר לא הי' שייך הענין דריחוק מקום (שהרי הי' עצם מעצמי – בראשית ב, כג) – ראה לקמן בפנים, ולא בושה (דולא יתבוששו – שם, כה), ועכצ"ל שהיא שושבינות מסוג אחר (ראה בנין יהושע לאדר"נ שם). ובב"ר פ"ח, יג: מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין של אדם הראשון. ובפרד"א ספי"ב: והיו מלאכי השרת כמו שושבינים המשמרים את החופות, וברד"ל שם (אות נח) שהו"ע אחר בשושבינין.
רש"י על שיר השירים ג׳:י״א - הטקסט מספריא
בְּנוֹת צִיּוֹן. בָּנִים שֶׁמְּצֻיָּנִין לוֹ בְמִילָה וּבִתְפִלִּין וּבְצִיצִית:
בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהוּא מְעֻטָּר בְּגַוָּנִין: תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי. אָמַר רַבִּי נְחוּנְיָא: שָׁאַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךָ מַהוּ: "בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"? אָמַר לוֹ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַת יְחִידָה וְהָיָה אוֹהֲבָהּ בְּיוֹתֵר. לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ בִּתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי". לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ אֲחוֹתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי". לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ אִמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאֻמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ". "וּלְאִמִּי" כְּתִיב. עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וכו':
בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ. יוֹם מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁעִטְּרוּהוּ לָהֶם לְמֶלֶךְ וְקִבְּלוּ עֻלּוֹ:
וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. זֶה שְׁמִינִי לְמִלּוּאִים, שֶׁנִּתְחַנֵּךְ בּוֹ הַמִּשְׁכָּן בַּמִּדְבָּר:
רש"י על שמות י״ט:י״ז - הטקסט מספריא
לקראת האלהים. מַגִּיד שֶׁהַשְּׁכִינָה יָצְאָה לִקְרָאתָם כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ה' מִסִּינַי בָּא (דברים ל"ג), וְלֹא נֶאֱמַר לְסִינַי בָּא (מכילתא):
בתחתית ההר. לְפִי פְשׁוּטוֹ בְּרַגְלֵי הָהָר; וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ הָהָר מִמְּקוֹמוֹ וְנִכְפָּה עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (שבת פ"ח):
לקראת האלהים [AND MOSES BROUGHT FORTH THE PEOPLE …] TO MEET GOD — This (the word לקראת, “to meet”, which is used when two persons are approaching one another) tells us that the Shechina was going forth to meet them, as a bridegroom who goes forth to meet his bride. This is what Scripture means when it says, (Deuteronomy 33:2) “The Lord came from Sinai”, and it is not said, “[The Lord came to Sinai” (Mekhilta).
בתחתית ההר AT THE NETHER PART OF THE MOUNTAIN — According to its literal meaning this signifies “at the foot of the mountain”. But a Midrashic explanation is, that the mountain was plucked up from its place and was arched over them as a cask, so that they were standing בתחתית beneath (under) the mountain itself (Mekhilta; Shabbat 88a).
רש"י על שמות י״ט:ט״ז - הטקסט מספריא
בהית הבקר. מְלַמֵּד שֶׁהִקְדִּים עַל יָדָם, מַה שֶּׁאֵין דֶּרֶךְ בָּשָׂר וָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן – שֶיְּהֵא הָרַב מַמְתִּין לַתַּלְמִיד; וְכֵן מָצִינוּ "קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה, וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עֹמֵד" (יחזקאל ג'):
בהיות הבקר lit., WHEN IT WAS BEING MORNING — This phrase tells us that He was there before them at the place of the Divine Revelation, something which it is not customary for human beings to do — that the teacher should await the arrival of his disciple. A similar instance we find in Scripture (Ezekiel 3:22, 23): “[God said unto me]. Arise, go forth into the plain, [and I will there speak with thee]. Then I arose, and went forth into the plain; and, behold the glory of the Lord stood there already” (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 15; cf. Nedarim 8a).
בראשית רבה ח׳:י״ג - הטקסט מספריא
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וּבֵרְכָן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן, מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל הֵם הָיוּ שׁוֹשְׁבִינִין שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ חֲתָנִים, וּמְקַשֵּׁט כַּלּוֹת, וּמְבַקֵּר חוֹלִים, וְקוֹבֵר מֵתִים. מְבָרֵךְ חֲתָנִים מִנַּיִן, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וּמְקַשֵּׁט כַּלּוֹת מִנַּיִן (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע. מְבַקֵּר חוֹלִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. קוֹבֵר מֵתִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן, אַף מַרְאֶה פָּנִים לְאָבֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד וגו'. מַה בְּרָכָה בֵּרֲכוֹ, רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר בִּרְכַּת אֲבֵלִים.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- כתר שם טוב הוספות רצט עירובין י"ח, ע"ב
- אגרות קודש כרך כו ט'תתקפ עירובין יח, ב
- לקוטי שיחות כרך לג במדבר שיחה ב מאותו ספר עירובין יח, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יא תצוה שיחה א מאותו ספר עירובין יח, ב
- לקוטי שיחות כרך טו מקץ שיחה ב מאותו ספר עירובין יח, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד עירובין יח, ב
- תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, ה'תשח"י עירובין יח, ב
- תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה עירובין יח, ב
- מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דחג הסוכות, תשל"א עירובין יח, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת בא והי' כי יביאך. להבין שרש ענין פסח ומצה עירובין יח, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צ דין מקום הראוי להתפלל והולך בדרך עירובין יח, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה א עירובין יח , א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח ס עירובין יח, ב
- יהל אור על תהלים קלט תקיט עירובין דף י"ח ע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח עירובין יח, ב
- דובר שלום טלטול בגן עירוני ובמגרש משחקים עירובין יח, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה עירובין יח , א
- אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה בתקופת כ"ק אדמו"ר הריי"צ שנת תרח"צ עירובין יח:
- תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, תשל"א עירובין יח, ב