62
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל נובע מכך שהנשמה של היהודי ירדה והתרחקה מאד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אל תוך ההעלם וההסתר של העולם, ובעת ההתקרבות ישנו רגש הבושה והיראה מגדלות הא־ל, מרוממות הקדוש־ברוך־הוא.
ולכן יש צורך בשושבין מצד ה"כלה", מצד ישראל, שדרגתם היא בבחינת אשה (עושה רצון בעלה) – כדי להעלות את ישראל אל הקדוש־ברוך־הוא; ושושבין מצד החתן, שדרגתו ופעולתו היא בבחינת איש – והוא ימשול בך – "להמשיך" אלקות מלמעלה למטה אל ישראל.
ט. השמחה על איחוד עליונים ותחתונים
וזהו הטעם לכך שהשושבינים קשורים לשמחה בעת הנישואין50, כי51 השמחה נובעת מכך שנוצר דבר חדש, וזוהי מהותו של ענין הנישואין. כאשר איש ואשה, אשר היו רחוקים ונפרדים זה מזה מאז שנולדו, שהרי כל אחד מהם הוא פלג גופא52, מתקרבים ומתאחדים זה עם זה בעזרת השושבינים, מעורר הדבר שמחה נפלאה.
ובדומה לכך ברוחניות הענינים: עקב ירידתה למטה נעשתה הנשמה כאילו היא נפרדת ורחוקה מן המצב והדרגה של התאחדות והתדבקות עם הקדוש־ברוך־הוא. וכאשר ישראל, כפי שהם למטה, מתאחדים ומתקרבים אל הקדוש־ברוך־הוא באמצעות תורה ומצוות, ואף "מבררים", מזככים ומעלים את הגשמיות, את ניצוצות הקדושה אשר ירדו מדרגתם והתרחקו מאד ושרויים למטה בגשמיות – מתהווה על ידי כך שמחה נפלאה.
ויש לומר, שזהו ההסבר לכך שמתן תורה נקרא "יום חתונתו וביום שמחת לבו"53: לפני54 מתן תורה היתה הגזירה ש"עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים"*, ובמתן תורה, כאשר התקיימו החופה והקידושין55 של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל, בטלה גזירה זו, ונוצר חיבור ואיחוד בין הקדוש־ברוך־הוא לבין ישראל כפי שהם נמצאים בעולם כאן למטה, ובאמצעותם נוצר החיבור עם כל עניני העולם. ולפיכך זוהי "שמחת לבו".
הערות
- 50. ראה גם תו"א קיא, א ואילך. המשך זאת חנוכת המזבח תר"מ פ"י (ס"ע יג ואילך).
- 51. ראה גם מאמרי אדה"ז – אתהלך לאזניא בתחלתו ד"ה ענין הילולא דרשב"י.
- 52. זח"ג ז, ב. קט, ב. רצו, א. וראה יבמות (סג, א): אינו אדם (לכאורה ה"ז עוד פחות מ"פלג גופא").
- 53. ראהתו"אפא, א. ובמשנה תעניתשםזהבנין בית המקדש (שבו הי' השלימות דושכנתי בתוכם). וראה אוה"ת תצוה ע' א'תרנט.
- 54. והסדר: בתחלה כלולים עליונים ותחתונים במציאות אחת ואח"כ ויבדל גו' ועוד מ"ת כו'.
- *. תנחומא וארא טו.
- 55. ראה במדב"ר פי"ב, ח בסופו. תו"א שבהערה 47.
מדרש תנחומא, וארא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ (תהלים קלה, ו). הַשָּׁמַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו, טז). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר וְאָמַר: בְּנֵי רוֹמִי לֹא יֵרְדוּ לְסוּרִיָּא, וּבְנֵי סוּרִיָּא לֹא יַעֲלוּ לְרוֹמִי. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, גָּזַר וְאָמַר: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה, בִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָמַר: הַתַּחְתּוֹנִים יַעֲלוּ לָעֶלְיוֹנִים, וְהָעֶלְיוֹנִים יֵרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים, וַאֲנִי הַמַּתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי וְגוֹ' (שמות יט, כ). וּכְתִיב: וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' (שמות כד, א). הֱוֵי, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ וְגוֹ'.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ אָמַר יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם (בראשית א, ט). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, עָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה (שמות יד, כט). הֱוֵי כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה. בַּשָּׁמַיִם, נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד (שמות ט, כב). וּבָאָרֶץ, נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מֵהָעִנְיָן, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ (שמות ח, יב), שֶׁלֹּא תָּמוּת בְּמַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.