63

י. ברית מילה – שלימות האיחוד בין הקב"ה וישראל

לפי כל האמור לעיל מובנת המשמעות של ענין ה"קוואטער© " בברית מילה, והקשר שבינו לבין ענין השושבינים בנישואין:

השלימות והאיחוד הפנימי והעמוק של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל מתהווים באמצעות ברית מילה. אז מתקיים הענין של "בריתי בבשרכם לברית עולם"⁵⁶, שהברית בין ישראל לבין הקדוש־ברוך־הוא חתומה בבשרו הגשמי של היהודי.

כלומר, חידוש זה של מתן תורה מתבצע בגלוי בברית מילה, ש"עליונים" – רוחניות – יורדים "למטה", ו"תחתונים" – גשמיות – עולים למעלה, עד כדי כך שהגוף הגשמי של היהודי בא, כביכול, בברית עם הקדוש־ברוך־הוא.

החיבור וההתאחדות של ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא באמצעות מצוות אחרות – שהרי כל מצוה היא מלשון צוותא וחיבור⁵⁷ – אינם ניכרים כל כך בגוף האדם המקיים מצוה כפי שהדבר ניכר במצות מילה⁵⁸.

בכך מובנים יותר דברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך⁵⁹, ש"תחילת כניסת נפש זו הקדושה" היא "במצות מילה"⁶⁰.

ולפיכך, כשם שהשושבינים אצל החתן והכלה הם איש ואשה, כי תפקידם לסייע להתקרבות ולאיחוד – השושבין מצד החתן והשושבינה מצד הכלה – כך גם בשרש ובמקור של החיבור בין איש ואשה, שהוא האיחוד של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל, המופיע בגלוי בברית מילה, מתבטא דבר זה, במנהג ישראל למנות קוואטערס© (כעין שושבינים), איש ואשה, אשר ברוחניות רומז האיש לשושבין מצד המלך, מצד הקדוש־ברוך־הוא, והאשה רומזת ל"שושבינא דמטרוניתא", מצד ישראל.

ולפיכך צריכים גם בברית מילה (כשושבינים של נישואין), דוקא איש ואשה.

יא. השמחה בברית מילה

לפי זה מובן מדוע השמחה היא ענין עיקרי בברית מילה, בדיוק כמו בחתונה, דבר שאינו מצוי כל כך במצוות אחרות, וכמאמר חז"ל⁶¹ שהכוונה בפסוק "שש אנכי על אמרתך" היא למצות מילה, למרות שבכל מצוה צריך לקיים "עבדו את ה' בשמחה"⁶², ועד אשר נאמר