64

בגמרא⁶³ שזוהי הסיבה לכך שמלים דוקא לשמונה ימים "מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים". וכפי שמובן מהמפרשים⁶⁴ נלמד הדבר מכך שהתורה קבעה את "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" בפרשתנו מיד לאחר דברי התורה על טומאת לידה שמסתיימת בשבעת ימים.

משום שהשמחה הנוצרת מההתחדשות, כאמור לעיל, שבנישואין נוצר דבר חדש, שיעזוב⁶⁵ איש את אביו... ודבק באשתו והיו לבשר אחד, היא מושלמת דוקא במצות מילה, שבה נוצר האיחוד העמוק והפנימי של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל (איש ואשה), בריתי בבשרכם לברית עולם.

ויש לומר לגבי האשה, שאצלה, אדרבה – משום ש"כמאן דמהילא דמי'"⁶⁶ (=נחשבת כמהולה), נוצר ענין זה מיד עם הולדתה⁶⁷.

ועל ידי קיום שתי המצוות הללו – פרו ורבו, שזוהי תכלית הנישואין, ומצות מילה – נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיה שלימות בענין המילה – "ומל⁶⁸ ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך", ושלימות ב"נישואין" של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל, שנאמר⁶⁹ "כי בועליך עושיך"⁷⁰, ואז יהיו השושבינים – "משה ואהרן יהא עמנו"⁷¹.

(משיחות חמשה עשר בשבט

וש"פ יתרו ה'תשמ"א)