65
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
תזריע
א. נגעים – דוקא בדרגת "אדם"
בתחילת פרשת נגעי האדם נאמר1: "אדם כי יהיה בעור בשרו...". התורה משתמשת כאן בתואר "אדם" המבטא את מעלתם של ישראל, והוא הכינוי הנעלית ביותר מבין ארבעת התארים: אדם, איש, גבר, אנוש2.
ידועה השאלה3: כיצד יתכן, שכאשר היהודי שרוי בדרגת "אדם" תהיה אצלו "בעור בשרו שאת...", נגעים, והרי טומאת צרעת היא מהטומאות החמורות ביותר4, ואמרו חז"ל5 ש"מצורע חשוב כמת"?
ומסביר אדמו"ר הזקן6, ש"היא הנותנת": דוקא משום שמדובר אודות מי שהוא בדרגת "אדם", שהיא "מדריגה גדולה .. שלימו דכולא" – דוקא משום כך הוא לוקה בצרעת:
הנגעים "בעור בשרו" מצביעים על כך, שהרע הגורם לנגע (וצריך להיות דומה לו), איננו בתוכו ובפנימיותו של האדם
(ה"אלשיך"7 מבאר, שאצל רשעים, ש"עיקרן טומאה", אין העוון משאיר את רישומו עד כדי כך שהוא ניכר "בעור בשרו", כי "מין במינו אינו חוצץ"),
אלא נשארו בו רק "פסולת" ורע בחיצוניותו – "בסוף לבושיו", ולכן נגרם מכך נגע דוקא "בעור בשרו".
בכך גם מבאר אדמו"ר הזקן8 מדוע "מצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה אחר החורבן מפני שאינן מצויין כלל... אך מעשה נסים הם", כציטוטו מן הרמב"ם9 – כי "אינו בנמצא אצלנו" כאלה שאין בהם רע בפנימיות, "שאף
הערות
- 1. פרשתנו יג, ב.
- 2. זהר פרשתנו (מח, רע"א. ובכ"מ). וראה ספר הערכים חב"ד כרך א ערך אדם סעיף ט. וש"נ.
- 3. ראה זהר שם. אלשיך ריש פרשתנו. וראה לקו"ת פרשתנו כב, ב (ובהגהות לשם באוה"ת ויקרא ע' רנב).
- 4. דמחוץ למחנה מושבו, מחוץ לג' מחנות, ולא יהו (אפילו) טמאין אחרין יושבין עמו (פרשתנו יג, מו. תו"כ ורש"י עה"פ. פסחים סז, א).
- 5. נדרים סד, ב.
- 6. לקו"ת פרשתנו שם. סד"ה אדם כי יהי' תרס"ו, תרע"ה. וראה בכ"ז גם אלשיך שם.
- 7. שם.
- 8. ראה גם אלשיך שם (אבל לא הביא דברי הרמב"ם).
- 9. סוף הלכות טומאת צרעת (ראה סד"ה אדם כי יהי' הנ"ל (הערה 6), שהכוונה בלקו"ת הוא למ"ש הרמב"ם בהלכה זו "אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא היה בישראל". ומש"כ בלקו"ת "כמ"ש הרמב"ם" קאי אלפניו "שאינם מליחות המצוים", ולאח"ז מבאר "שמצות נגעים כו' אינם מצויים כלל כו'" – אבל מפורש ברמב"ם (הל' טומ"צ פי"א ה"ו) דנוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית. – וראה תו"ש שמות מילואים סח"י הדעות בזה. – וראה פיה"מ נגעים פי"ב מ"ה. מורה נבוכים ח"ג ספמ"ז. לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 149 (הערות 35־36). וראה לקמן ע' 80 הערה 36. ע' 83 הערה 53.
נדרים ס״ד ב - הטקסט מספריא
וְרָבָא אָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם.
תְּנַן: וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִים לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִיתָּרִין, הָכָא כֵּיוָן דְּאִיחֲצַף לֵיהּ — הָא אִיחֲצַף לֵיהּ.
אֶלָּא לְרָבָא, דְּאָמַר: אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִשְׁאָלִין לְחָכָם, הָכָא אַמַּאי פּוֹתְחִין? אָמְרִי: כֵּיוָן דְּכֹל נִדְרֵי לָא סַגִּיא לְהוֹן דְּלָאו חָכָם — הָכָא נָמֵי פּוֹתְחִין.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כּוּ׳. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר רַב חִסְדָּא: דְּאָמַר קְרָא ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״ — וְהָא מִיתָה דְּנוֹלָד הוּא, מִכָּאן שֶׁפּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד.
וְרַבָּנַן מַאי טַעְמַיְיהוּ? קָסָבְרִי: הָנְהוּ מִי מָיְיתִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״נִצִּים״ וְ״נִצָּבִים״, אֵינָן אֶלָּא דָּתָן וַאֲבִירָם. אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶן.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״. וְתַנְיָא, אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִין מֵת: עָנִי, וּמְצוֹרָע, וְסוֹמֵא, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. עָנִי — דִּכְתִיב: ״כִּי מֵתוּ כׇּל הָאֲנָשִׁים״. מְצוֹרָע — דִּכְתִיב: ״אַל נָא תְהִי כַּמֵּת״. וְסוֹמֵא — דִּכְתִיב: ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים — דִּכְתִיב: ״הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי״.
And Rava said: It means: If so, there are no requests for the dissolution of vows to a halakhic authority. Since this type of extenuation applies to all vows, people will therefore assume that their vows are automatically dissolved, and will not take the required steps to dissolve them.
The Gemara analyzes the dispute between Abaye and Rava: We learned in the mishna: And the Rabbis concede to Rabbi Eliezer with regard to a vow concerning a matter that is between him and his father and mother, that they may broach dissolution with him by raising the issue of the honor of his father and mother. Granted, according to Abaye, who said: If so, vows are not dissolved properly, here, since he was impudent toward him by stating a vow that subjects his parent to a prohibition, he was impudent toward him and has demonstrated that he is not concerned for their honor. In such a case, there is no concern that he would pretend to regret his vow due to his parents’ honor. This is why the Rabbis concede to Rabbi Eliezer.
But according to Rava, who said: If so, there are no requests for dissolution made to a halakhic authority, here, in the case of one whose vow involves his parents, why may they broach dissolution in this way? Why is there not a concern that people will assume that this dissolves all vows automatically? The Gemara answers: The Sages say in response: Since it is not sufficient and applicable for all vows not to request dissolution from a halakhic authority, because the Rabbis maintain that in general, the honor of one’s parents cannot be used to broach dissolution, here too, they may broach dissolution by invoking the honor of a parent. There is no concern that this may lead one to think that vows are dissolved automatically, as this extenuation applies only to this particular vow.
§ The mishna teaches: And Rabbi Eliezer further said: They may broach dissolution by asking about a new situation, but the Rabbis prohibit it. The Gemara inquires: What is the reason of Rabbi Eliezer? Rav Ḥisda said: For the verse states that God told Moses he could return to Egypt from Midian, despite having vowed to Yitro that he would not do so: “For all the men are dead that sought your life” (Exodus 4:19), and he took the vow only because it would be dangerous for him to return to Egypt. The Gemara explains the proof: But death is a new circumstance, and Moses’ vow was dissolved based on the men dying. Therefore, it can be understood from here that they may broach dissolution by asking about a new situation.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reason for not accepting this proof? The Gemara answers: They hold: These people who were seeking Moses’ life, had they indeed died? But Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Wherever it is stated in the Torah the term striving (Exodus 2:13), in reference to the men who slandered Moses, or standing (Exodus 5:20), in reference to those who complained against Moses and Aaron, they are none other than Dathan and Abiram. Dathan and Abiram were alive during the rebellion of Korah, which occurred years later, so they could not have been dead when God instructed Moses to return to Egypt. Rather, Reish Lakish said: They did not literally die, but the verse means that they lost their property and their status in the community, which meant their opinions were no longer granted credibility, and consequently, Moses could safely return to Egypt. Such a turn of events is not considered to be a new circumstance.
The Gemara relates: Rabbi Yehoshua ben Levi said: Any person who does not have children is considered like a dead person. The source is as is stated in the words Rachel said to Jacob: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1). And it was taught in a baraita: Four are considered as if they were dead: A pauper, and a leper, and a blind person, and one who has no children. A pauper, as it is written: “For all the men are dead” (Exodus 4:19). As explained above, they were not actually dead but had descended into poverty, and yet they were considered dead. A leper, as it is written that Aaron said to Moses with regard to Miriam’s leprosy: “Let her not, I pray, be as one dead” (Numbers 12:12). And a blind person, as it is written: “He has made me to dwell in dark places, as those that have been long dead” (Lamentations 3:6). And one who has no children, as it is written: “Give me children, or else I am dead” (Genesis 30:1).
משנה תורה, הלכות טומאת צרעת י״א:ו׳ - הטקסט מספריא
טהרת מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית וכהן שטמאו מצוה לטהרו שנאמר לטהרו או לטמאו והכל כשרין לטהר את המצורע אפילו זב ואפילו טמא מת ואין מצורע מטהר מצורע ואין מטהרין שני מצורעין כאחת שאין עושין מצות חבילות:
משנה נגעים י״ב:ה׳ - הטקסט מספריא
כיצד ראיית הבית. ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר. כנגע נראה לי בבית. אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי. לא יגזור ויאמר. נגע נראה לי בבית. אלא כנגע נראה לי בבית. וצוה הכהן ופנו את הבית (ובטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית. ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית). ואפילו חבילי עצים. ואפילו חבילי קנים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר עסק הוא לפנוי. אמר רבי מאיר. וכי מה מטמא לו. אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים. על מה חסה התורה. על כלי חרסו. ועל פכו. ועל טפיו. אם כך חסה התורה. על ממונו הבזוי. קל וחמר על ממונו החביב. אם כך על ממונו. קל וחמר על נפש בניו ובנותיו. אם כך על של רשע קל וחמר על של צדיק:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 34 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך לב תזריע שיחה ב מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה א מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טז מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ג מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ה מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה א מאותו ספר פסחים סז, א ואילך
- לקוטי שיחות כרך כב תזו"מ שיחה א מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך כב תזו"מ שיחה א מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך כז ויקרא שיחה ג מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך כז תזריע שיחה ב מאותו ספר פסחים סז, א
- לקוטי שיחות כרך כז מצורע שיחה ב מאותו ספר פסחים סז, א
- תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"א פסחים סז, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון ה'תש"כ פסחים סז, א
- ביאורי תניא אסתרמן, גרונם פרק ח פסחים סז, א-ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח פסחים סז, א
- אגרות קודש כרך ב שס נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך לא שמות שיחה א מאותו ספר נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך ה ויצא שיחה א מאותו ספר נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז תזריע שיחה ג מאותו ספר נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יט מאותו ספר נדרים סד, ב
- לקוטי שיחות כרך כב תזו"מ שיחה א מאותו ספר נדרים סד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ג נדרים סד, א
- תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט נדרים סד, סע"ב
- תורת מנחם תשכ"א שיחת אור ליום ג' דחול המועד סוכות, י"ט תשרי נדרים סד, ב
- תורת שמואל תרל"ח אנכי אנכי כו' נדרים סד, ב
- תורת שמואל תר"ם [ואהבת את ה' אלקיך] ולהבין כו' מזה"פ כו' נדרים סד, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל נדרים סד, ב
- תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ואתה תצוה את בנ"י נדרים סד, ב
- שארית יהודה שו"ת יורה דעה סימן יב נדרים סד, א
- רשימות שנים אוחזין הוספה מהדורא קמא נדרים סד:
- אגרות קודש בניו הרבנים הקדושים אגרת ט נדרים סד, א
- מבית הגנזים דיני תורה, פשרות ושטרות הבוררים ר' הלל מפאריטש ור' אהרן מבעליניץ נדרים סד, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, ט"ז אדר, ה'תשכ"ח נדרים סד, ב