56
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
למרות שאין חלה עליה המצוה למול, כדלהלן – ניתן למצוא כעין רמז ואסמכתא6 בפרשתנו:
הפסוק "וביום השמיני ימול בשר ערלתו"7, מצות מילה8, כתוב בפרשה של "אשה כי תזריע9 וילדה זכר" הדן ב"תורת היולדת וגו'"10, ובהמשך לפסוק "אשה..." עצמו, מיד לאחריו.
אמנם, המצוה של "וביום השמיני ימול" היא חובה החלה על האב11 למול את בנו, ואילו אשה אינה חייבת בכך, כפי שנלמד בגמרא12, עד כדי כך שיש מחלוקת ודיון בגמרא אם אשה כשרה למול13. אך למרות זאת כתובה מצוה זה בפרשה העוסקת בדיני יולדת14 ואשר בה אין האיש, הבעל, מוזכר כלל. ואף בפסוק "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" עצמו אין נאמר במפורש שהאב צריך לעשות זאת15.
וכאמור לעיל, זהו רמז לכך שאשה16 קשורה למצות מילה, דבר המתבטא בכך שהיא "קוואטערין" בברית.
ב. מנהג ישראל תורה היא
בכמה מקומות נהוג17 שלא למנות
הערות
- 6. להעיר משו"ת הרשב"א (ח"א ס"ט) – הובא לקמן בפנים – בכל דבר שיש קבלה ביד הזקנים והזקנות כו' רק שקבלו אותה דור אחר דור עד משה רבינו ע"ה או עד הנביאים ופעמים יהי' הענין ההוא נרמז בכתוב.
- 7. יב, ג.
- 8. ובירושלמי (קידושין פ"א ה"ז) ילפינן מכאן המצוה למול את בנו. וכ"ה במנין המצות שבריש ספר היד (ראה כס"מ ריש הל' מילה). שאילתות אחרי סי' צג. חרדים (מ"ע מה"ת התלויות בראש הגוי') פ"ז. סמ"ג מ"ע כח. ועוד. וגם להבבלי (קידושין כט, א) שילפינן זה מהכתוב* (וירא כא, ד) "וימל אברהם את יצחק בנו" [וברמב"ם בסהמ"צ מ"ע רטו יליף מהכתוב בלך (יז, יו"ד) הנאמר באברהם. ובחינוך (מצוה ב) למד מהכתוב בלך שם (זאת בריתי גו') וממשיך: ונכפלה בסדר אשה כי תזריע דכתיב וביום השמיני גו'] – הרי כמה עיקרי דינים במילה ילפינן מהכתוב בפרשתנו (ראה שבת קל, א־ב. קלה, סע"א. ועוד). וראה לקו"ש ח"ל ע' 53 ואילך.
- 9. להעיר שבכמה ספרים נקראת כן כל הסדרה ("אשה כי תזריע") ברמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. סדרתפלותשלו.חינוךשם,ובהכותרתלמצוהקסו. ובסי' הרס"ג קריאת התורה נק' "אשה".
- 10. לשון הכתוב פרשתנו יב, ז.
- 11. כ"ה בירושלמי שם. סמ"ג שם חרדים שם. ועוד. וכן משמע בשאלתות שם. וברמב"ם במנין המצות שם הלשון "למול את הבן". וראה לשונו בריש הל' מילה שם, סהמ"צ שם, ובשאר מקומות שבהערה 8. ואכ"מ.
- 12. קידושין שם.
- 13. ראה ע"ז כז, א. תוס' שם. טושו"ע יו"ד ר"ס רסד ובנ"כ שם.
- 14. ראה הנסמן לקמן הערה 16. ולהעיר מתיב"ע עה"פ: וביומא תמינאי תשתרי וברא יתגזר בשר ערלתי'. וראה לקמן בסוף השיחה. וש"נ.
- 15. ראה ראב"ע עה"פ. וראה מראה הפנים לירושלמי שם. תו"ת כאן אות כה. לקו"ש חי"א שם (בהערה 26).
- 16. להעיר משו"ת יוסף אומץ שם בנוגע אשה יולדת סנדק.
- 17. כ"ה בספר ברית אבות על הל' מילה ס"ה אות כו ("מרגלא בפומי דנשי"), ושם הביא גם מלקוטי ספר. זוכר הברית (אונגוואר תרצ"א) סי"ט אות יג. ובמכתב עוז בתחלת הספר (מבעמחה"ס מנחת אלעזר).
- . ראה לקו"ש חי"א ע' 44 ואילך הערה 19, 26.
ספר המצוות, מצוות עשה רט״ו - הטקסט מספריא
היא שצונו למול את הבן. והוא אמרו יתעלה לאברהם המול לכם כל זכר וכתיב בתורה שהוא בכרת מי שמבטל מצוה זו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק י"ח משבת וד' מיבמות, ואין האשה מצווה למול את בנה כמו שהאב מצווה בזה כמו שהתבאר בקדושין. (לך לך, אהבה הלכות מילה):
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבספר ויקרא קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה והמנהג הפשוט שיהו קוראין במדבר סיני קודם עצרת ואתחנן אחר תשעה באב אתם נצבים קודם ראש השנה צו את אהרן קודם הפסח בשנה פשוטה לפיכך יש שבתות שקורין שחרית שני סדרין כגון אשה כי תזריע וזאת תהיה תורת המצורע אם בחקותי עם בהר סיני וכיוצא בהן כדי שישלימו בשנה ויקראו אותן הסדרים בעונתן.
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ד - הטקסט מספריא
הַכֹּל כְּשֵׁרִים לָמוּל; אֲפִלּוּ עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן וַעֲרֵל יִשְׂרָאֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה. וְאִם יֵשׁ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל שֶׁיּוֹדֵעַ לָמוּל, הוּא קוֹדֵם לְכֻלָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִשָּׁה לֹא תָּמוּל (סמ"ק וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי), וְכֵן נוֹהֲגִין לְהַדֵּר אַחַר אִישׁ. אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ הוּא מָהוּל, לֹא יָמוּל כְּלָל. וְאִם מָל אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלָמוּל פַּעַם שֵׁנִית. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּחַיָּבִים לַחֲזֹר וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית. (טוּר בְּשֵׁם סְמַ"ג). וְכֵן עִקָּר. מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, אוֹ שֶׁהוּא מוּמָר לְעָרְלוֹת, דִּינוֹ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים (כ"מ בְּשַׁ"ס פ"ב דע"א וּבְטוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הר' מָנוֹחַ וב"ה וד"מ שבאוֹר זָרוּעַ מִסְתַּפֵּק). תִּינוֹק שֶׁהֻצְרְכוּ לְמוּלוֹ תּוֹךְ ח', מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, אֵין חִלּוּק בֵּין יִשְׂרָאֵל לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּכָל תּוֹךְ ח' לֹא מִקְרֵי מִילָה. מִיהוּ אִם נִשְׁאֲרוּ צִיצִין הַמְּעַכְּבִין הַמִּילָה, אוֹ שֶׁמָּל וְלֹא פָּרַע, יִגְמֹר הַיִּשְׂרָאֵל הַמִּילָה לְח' אוֹ לְאַחַר שֶׁיִּתְרַפֵּא (רַשְׁבָּ"א). וְיֵשׁ לְאָדָם לַחֲזֹר וּלְהַדֵּר אַחַר מוֹהֵל וּבַעַל בְּרִית הַיּוֹתֵר טוֹב וְצַדִּיק (אוֹר זָרוּעַ). וְאִם נְתָנוֹ לְאֶחָד, אָסוּר לַחֲזֹר בּוֹ. מִיהוּ אִם חָזַר בּוֹ, הָוֵי חֲזָרָה (מָרְדְּכַי ס"פ כָּל הַגֵּט). וְאֵין מוֹעִיל בָּזֶה קִבּוּל קִנְיָן. (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי דְּשַׁבָּת וּתְשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כ"ב). אֲבָל אִם נִשְׁבַּע לוֹ, כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיְּקַיֵּם (שָׁם בְּהָרֹא"שׁ). וְאִם נְתָנוֹ לְאֶחָד וְלֹא הָיָה בָּעִיר, וְאָב הָיָה סָבוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם בִּזְמַן הַמִּילָה וְשָׁלַח אַחַר אַחֵר וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּא הָרִאשׁוֹן, יִמְהֲלֶנּוּ הַרִאשׁוֹן, דְּוַדַּאי לֹא חָזַר מִן הָרִאשׁוֹן (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תשו' ר"מ ומהרי"ק שֹׁרֶשׁ ע"ו). אִשָּׁה אֵינָהּ יְכוֹלָה לִתֵּן לְאַחֵר לָמוּל, דַּהֲרֵי אֵינָהּ שַׁיָּכָה בְּמִצְוַת לָמוּל אֶת בְּנָהּ (שָׁם בִּתְשׁוּבָה בְּשֵׁם ר"מ).
בַּכֹּל מָלִין, וַאֲפִלּוּ בְּצֹר וּבִזְכוּכִית וּבְכָל דָּבָר הַכּוֹרֵת, חוּץ מִבִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה, לְפִי שֶׁקֵּיסָמִים נִתָּזִים מִמֶּנָּה, וְיָבֹא לִידֵי כְּרוּת שָׁפְכָה. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לָמוּל בְּבַרְזֶל, בֵּין בְּסַכִּין בֵּין בְּמִסְפָּרַיִם, וְנָהֲגוּ לָמוּל בְּסַכִּין.
כֵּיצַד מָלִין, חוֹתְכִין אֶת הָעָרְלָה, כָּל הָעוֹר הַחוֹפֶה הָעֲטָרָה, עַד שֶׁתִּתְגַּלֶה הָעֲטָרָה, וְאַחַר כָּךְ פּוֹרְעִין אֶת הַקְּרוּם הָרַךְ שֶׁלְּמַטָּה מֵהָעוֹר, בַּצִּפֹּרֶן, וּמַחֲזִירוֹ לְכָאן וּלְכָאן עַד שֶׁיֵּרָאֶה בְּשַׂר הָעֲטָרָה, וְאַחַר כָּךְ מוֹצְצִין הַמִּילָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַדָּם מֵהַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. וְכָל מוֹהֵל שֶּׁאֵינוֹ מוֹצֵץ, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ. וְאַחַר שֶׁמָּצַץ נוֹתֵן עָלֶיהָ אִסְפַּלְנִית אוֹ רְטִיָּה אוֹ אֲבַק סַמִּים הָעוֹצְרִים הַדָּם. הַגָּה: וְיִהְיֶה נִזְהָר, אִם יֵשׁ לָאִסְפַּלְנִית שָׂפָה, שֶׁיַּהַפְכֶנּוּ לַחוּץ וְלֹא לְפָנִים, שֶׁלֹּא לְדַבֵּק בַּמַּכָּה וְיָבֹא לִידֵי סַכָּנָה. (רַבֵּנוּ יְרוּחָם נָתִיב א').
מָל וְלֹא פָּרַע, כְּאִלּוּ לֹא מָל.
יֵשׁ צִיצִים הַמְעַכְּבִים הַמִּילָה וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְעַכְּבִים אוֹתָהּ. כֵּיצַד, אִם נִשְׁאַר מֵהָעוֹר עוֹר הַחוֹפֶה אֶת רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, זֶהוּ הַמְעַכֵּב אֶת הַמִּילָה וּכְאִלּוּ לֹא נִמּוֹל. וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ אֶלָּא מְעַט, וְאֵינוֹ חוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה, אֵינוֹ מְעַכֵּב הַמִּילָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא בַּחֹל, לְכַתְּחִילָה יִטֹּל כָּל הַצִּיצִים הַגְּדוֹלִים אַף שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִים (טוּר).
קָטָן שֶׁבְּשָׂרוֹ רַךְ וּמְדֻלְדָּל, אוֹ שֶׁהוּא בַּעַל בָּשָׂר הַרְבֵּה עַד שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ מָהוּל, רוֹאִים אִם בְּעֵת שֶׁמִּתְקַשֶּׁה נִרְאֶה מָהוּל אֵין צָרִיךְ לָמוּל פַּעַם שֵׁנִית, וּמִכָּל מָקוֹם מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן צָרִיךְ לְתַקֵּן רִבּוּי הַבָּשָׂר שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן. וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה נִמּוֹל בְּעֵת הַקִּשּׂוּי, צָרִיךְ לַחְתֹּךְ כָּל הַבָּשָׂר הַמְּדֻלְדָּל, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה כְּנִמּוֹל בִּשְׁעַת קִשּׁוּיוֹ. הַגָּה: וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה בְּעֵת קִשּׁוּיוֹ רֹב הָעֲטָרָה, הוֹאִיל וְנִמּוֹל פַּעַם אַחַת כַּהֹגֶן, אֲפִלּוּ אֵינוֹ נִרְאֶה רַק מִעוּט הָעֲטָרָה שֶׁנִּמּוֹל סָגֵי וְאֵין צָרִיךְ לְמוּלוֹ שֵׁנִית. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֶפְשָׁר יְתַקֵּן עַל יְדֵי שֶׁיִּמְשֹׁךְ הָעוֹר, וְיִדְחֲקֶנָּה לַאֲחוֹרָיו, וְיִקְשְׁרֶנָּה שָׁם עַד שֶׁתַּעֲמֹד וְלֹא תַּחֲזֹר לְמַטָּה (ת"ה סִימָן רס"ד).
מצוטט ב־10 עמודים
אגרות קודש 5
- כרך כח ‹ י'תריח לקו"ש חכ"ב ע' 56
- כרך כח ‹ י'תריט לקו"ש חכ"ב ע' 56
- כרך כח ‹ י'תרלד לקו"ש חכ"ב ע' 56
- כרך כג ‹ ח'תשב לקו"ש חכ"ב ע' 56
- כרך כג ‹ ח'תתעז לקו"ש חכ"ב ע' 56
לקוטי שיחות 3
- כרך לט ‹ הוספות - מכתבים ושיחות ‹ יוהכ"פ ‹ 365 לקו"ש חכ"ב ע' 56
- כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יד ‹ 417 לקו"ש חכ"ב ע' 56
- כרך כט ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ב ‹ 252 לקו"ש חכ"ב ע' 56
תורת מנחם 1
אגרות קודש ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- כרך טז ‹ ה'תתקלט לקו"ש חכ"ב ע' 56
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.