59
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכך נהוג כפי מנהג האריז"ל34, שמעוברת לוקחת שלשה עופות36.
לפי זה מובנים בעניננו שני המנהגים שדלעיל בקשר לאשה מעוברת:
מנהג ישראל הוא שהשושבנים של החתן והכלה וכן ה"קוואטערס© " בברית מילה יהיו דוקא שנים – איש ואשה, או שנים מכל מין37. ולכן נהוג שלא לקחת אשה מעוברת, משום שאז ישנו גם העובר (והראיה היא שאף הולד צריך כפרה עבור עצמו). וכך יוצא, שיש שלשה שושבינים או "קוואטער© "ס, ומספר האנשים אינו שווה38 למספר הנשים, וייתכן שגם לכך יש חשיבות.
ה. העובר מהווה שושבין
לכאורה, ניתן לשאול על כך: השושבינה או ה"קוואטער© " היא האם, ולא העובר. ובמה שונה הדבר מכך שעוד מישהו אחר עומד מתחת לחופה, אשר על כך אין מקפידים.
ההבדל הפשוט הוא, שהאחרים אינם נמצאים כשושבינים או "קוואטער© "ס. ואילו העובר, שהוא חלק מן האם, משתתף גם בשושבינות.
בדומה לכך יש להעיר בהלכה39. הדין "נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה" אמור דוקא במקרה שכל המעידים מאוחדים כעדות – "נתכוונו כולם להעיד" או שגם הם באו לבית דין כדי להעיד.
אך אם הקרוב או הפסול לא התכוון בשעת הראיה להעיד וכדומה, הרי עדותם של העדים האחרים הכשרים אינה בטילה, משום שהקרוב או הפסול אינו נחשב כעד.
ו. האשה המעוברת נחשבת ליותר מאשה אחת
בעיון מדוקדק יותר בענין זה יש לומר: במנהג הכפרות שהוזכר לעיל לגבי אשה מעוברת אין להבין שהעובר נחשב כמציאות נפרדת. שאם כך, אין מובן: לאיזו "כפרה" וכדומה40 זקוק עובר במעי אמו?
הערות
- 34.
- 36. לא חיישינן לתאומים (כמ"ש הב"ח שם ממרדכי קטן. פמ"ג שם) – כיון דמיעוטא הוא והמדובר הוא במנהג. וצ"ע בזמננו דלפעמים רבות יודעים ברור אשר "תאומים בבטנה", ועל בירור זה סומכים בנוגע לפקו"נ בשבת ויהכ"פ וכיו"ב – איך תתנהג ב"כפרות", או שנאמר דכיון דלא שכיחא כו', ובפרט בנדו"ד דבלאה"כ י"א לפטור כמה זכרים בתרנגול א' כו'.
- 37. בנוגע לקוואטער© – ראה הערה 1, 3. ולהעיר מלשון הטור סי' רסה (מרב צמח גאון) ובפרישה שם סק"כ. ובנוגע לשושבינים – קהלת יעקב הנ"ל. וברמ"א יו"ד סי' שצא ס"ג: כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה.
- 38. גם להגר"א בשו"ע שם (הנ"ל הערה 33).
- 39. ראה טושו"ע חו"מ ר"ס לו ובנ"כ שם.
- 40. ראה מהרי"ל ומט"מ שם: כשאוחז התרנגול בידו להתכפר בו. וראה השקו"ט באלי' זוטא ואלי' רבה וביאורי הגר"א שם דהוי דוגמת קרבן חובה (וראה מחה"ש ופרמ"ג שם). וראה מטה אפרים שם ס"ה. [וראה שו"ע אדה"ז שם ס"א, מרמ"א ולבוש: וסומכין עליו ידיהם דוגמת סמיכה בקרבן (ומוסיף אדה"ז מלבוש שם) ושוחטין אותו מיד דתיכף לסמיכה שחיטה]. ובסידור אדה"ז מכתבי האריז"ל ושל"ה הנ"ל שם: ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח, ע"ש.
- . כ"ה בשער הכוונות דרושי יו"כ בתחלתו. פע"ח שכ"ז פ"א. סידור האריז"ל – להר"ש מרשקוב – (ערב יו"כ סדר יו"כ כפרות). סי' קול יעקב.
- . ומה שהביא ממהרי"ל הוא רק על עצם הענין "ליקח כפרה לעובר", כמפורש בלשונו.
שולחן ערוך, חושן משפט ל״ו - הטקסט מספריא
עֵדִים רַבִּים, שֶׁנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד. אֲבָל אִם לֹא נִתְכַּוְּנוּ כֻּלָּם לְהָעִיד, תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. וְכֵיצַד בּוֹדְקִים הַדָּבָר, אוֹמְרִים לָהֶם בֵּית דִּין: כְּשֶׁרְאִיתֶם דָּבָר זֶה, בָּאתֶם כְּדֵי לְהָעִיד אוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת בִּלְבַד, כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר: לְהָעִיד בָּאתִי, מַפְרִישִׁים אוֹתוֹ, אִם נִמְצָא בְּאֵלּוּ שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד קָרוֹב אוֹ פָסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה אֲפִלּוּ לֹא יָדְעוּ זֶה מִזֶּה. (תּוֹסָפוֹת). וְאִם הָיוּ כָּל הָעֵדִים כְּשֵׁרִים, אֶחָד שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָעִיד וְאֶחָד שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהָעִיד וְרָאָה הַדָּבָר וְכִוֵּן עֵדוּתוֹ, חוֹתְכִין הַדִּין עַל פִּי עֵדוּתוֹ. הַגָּה: אֲבָל אֵינָן יְכוֹלִים לִכְתֹּב שְׁטָר עַל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּ הַקִּנְיָן, וּסְתָם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד, הוֹאִיל וְלֹא הִזְמִינָם לְכָךְ (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סִימָן אֶלֶף וְע"ג) וְע"ל סִימָן ל"ט סָעִיף ה'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ כִּוֵּן לִרְאוֹת כְּדֵי לְהָעִיד, אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא אִם כֵּן בָּא לְבֵית דִּין וְהֵעִיד; דְּתַרְתֵּי בָעֵינָן, כִּוֵּן לִרְאוֹת כְּדֵי לְהָעִיד, וּבָא לְבֵית דִּין וְהֵעִיד. הַגָּה: שְׁטָר שֶׁחָתַם עָלָיו עֵד פָּסוּל וְנִתְבַּטֵּל כָּל הָעֵדוּת, מִכָּל מָקוֹם, אִם הָעֵדִים הַכְּשֵׁרִים זוֹכְרִים הָעֵדוּת עַל יְדֵי רְאִיַּת הַשְּׁטָר, יְכוֹלִין לַחֲזֹר וּלְהָעִיד לְבַד לִפְנֵי בֵּית דִּין, וּבֵית דִין יִכְתְּבוּ עֵדוּתָן וְחָשׁוּב שְׁטָר (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל ס' סִימָן ה'). תַּקָּנַת הַקָּהָל שֶׁחָתוּם עָלֶיהָ עֵד פָּסוּל, אוֹ שְׁטָר שֶׁחָתַם עָלָיו בַּעַל דָּבָר עַצְמוֹ, כָּשֵׁר בַּאֲחֵרִים, דְּאֵלּוּ לֹא נִתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד (רִיבָ"שׁ ס"ס קצ"ה) וְע"ל סִימָן מ"ה סָעִיף י"ב וְי"ג. וְאִם הִזְמִין הַתּוֹבֵעַ עֵדִים כְּשֵׁרִים, וְעָמְדוּ שָׁם קְרוֹבִים וּפְסוּלִים, אֲפִלּוּ נִתְכַּוְּנוּ לְהָעִיד, וְהֵעִידוּ, לֹא נִתְבַּטְּלָה עֵדוּת הַכְּשֵׁרִים. וְכֵן כְּשֶׁאָדָם צָרִיךְ לְעֵדוּת וּמְצַוֶּה לְהַחֲרִים (עַל) כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ עֵדוּת שֶׁיָּבֹא וְיָעִיד, וְהֵעִידוּ כְּשֵׁרִים וּפְסוּלִים, לֹא נִתְבַּטְּלָה עֵדוּת הַכְּשֵׁרִים, שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא בִּרְאוּיִים לְהָעִיד.
אִם הֵעִיד קָרוֹב עִם רָחוֹק, וְאֵין הָרָחוֹק יוֹדֵעַ בְּקֻרְבָתוֹ שֶׁל זֶה (טוּר בְּשֵׁם הרי"ף וש"פ), יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעֵדוּת הָרָחוֹק כְּשֵׁרָה וּמְחַיְּבוֹ שְׁבוּעָה, וְנֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁלֹּא הִכִּיר בְּקֻרְבָתוֹ. וְהוּא שֶׁאֵינוֹ רָגִיל אֶצְלוֹ, אֲבָל אִם הוּא רָגִיל אֶצְלוֹ, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק עַל זֶה, וְאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הִכִּיר בְּקֻרְבָתוֹ, נִתְבַּטְּלָה עֵדוּת הָרָחוֹק, כֵּיוָן שֶׁהֵעִיד הַפָּסוּל עִמּוֹ בְּבֵית דִּין (טוּר).
מצוטט ב־2 עמודים
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות תשרי ‹ הלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד) ‹ תרה מנהג כפרות בערב יום כיפור לקוטי שיחות חכ"ב ע' 59
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.