שיחה ב

307שיחה ב

וילך

א. פירוש רש"י ל"כי אתה תבוא...", והשאלות על כך

מן הפסוק¹ "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו... חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה'... ואתה תנחילנה אותם", מצטט רש"י את המילים "כי אתה תבוא את העם הזה", ומפרש: "ארי את תיעול עם עמא הדין² (=כי אתה תיכנס עם העם הזה). משה אמר ליהושע: זקנים שבדור יהיו³ עמך, הכל לפי דעתן ועצתן. אבל הקדוש־ברוך־הוא אמר ליהושע: כי⁴ אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם⁵ – תביא על כרחם..." (כדלהלן בסעיף ד').

מהו הקושי בפסוק, שבגללו צריך ב רש"י לצטט את לשון התרגום ולהרחיב כל כך בפירושו?

לפי דברי המפרשים⁶, רוצה רש"י לתרץ את הסתירה בין שני הפסוקים – וכלשון הגמרא⁷: "כתיב כי אתה תבוא וכתיב כי אתה תביא". והתירוץ הוא⁸, כנאמר בגמרא, שכאן ("תבוא") מדובר על דברי משה ליהושע ("זקנים שבדור יהיו עמך..."), ושם מסופר מה שהקב"ה אמר ליהושע ("תביא על־כרחם...").

אך בפשטות קשה להסביר כך את דברי רש"י, כי:

א) אם כך, צריך היה רש"י להתחיל את פירושו במילים "ולהלן הוא אומר כי אתה תביא...⁹, כפי שהוא כותב במקומות אחרים¹⁰?

ב) רש"י היה צריך לצטט ב"דבור המתחיל" רק את המילה "תבוא"¹¹, או 307"תבוא את העם"¹², ומדוע הוא מצטט את כל המילים "כי אתה תבוא את העם הזה"?

ג) והעיקר: קושי זה אינו מתעורר כלל לפני שלומדים את הפסוק המאוחר יותר "כי אתה תביא...". רש"י לא היה צריך אפוא להתעכב בפסוקנו על ענין זה, אלא בפסוק "כי אתה תביא...", שבו מתעוררת הסתירה¹³?

ב. "אתה תבוא את העם הזה" – חיזוק ליהושע

ההסבר לכך הוא: בצטטו ב"דבור המתחיל" גם את המילה "כי אתה תבוא...", מדגיש רש"י שהמילים "אתה תבוא את העם הזה" מהוות סיבה לנאמר לפני כן בפסוק – "חזק ואמץ",

וקשה: כיצד מהווה העובדה שיהושע ייכנס לארץ ישראל יחד עם כל ישראל – "אתה תבוא את העם הזה" – סיבה ל"חזק ואמץ"?

[בדוחק ניתן היה להסביר, שזהו ההמשך לדברי החיזוק של משה רבינו לכל ישראל, שבהכנסם לארץ ישראל לא יבהלו מן "הגוים האלה", כנאמר לפני־כן "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם"¹⁴. כך גם כאשר משה רבינו מורה ליהושע שייכנס לארץ ישראל הוא מחזקו לא להבהל מן הגויים האלה¹⁵.

אך פירוש זה דחוק ביותר, כי מן הפסוק מובן שזהו חיזוק מיוחד המתאים ליהושע בלבד].

ועקב קושי זה ניתן היה לחשוב שפירוש המילה "תבוא" הוא "תביא" – אתה תכניס אותם לארץ ישראל, ולכן הוא זקוק לעידוד מיוחד,

כפי שנאמר לפני כן בפרשת דברים¹⁶: "אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל".

וכדי לשלול פירוש זה מצטט רש"י את לשון התרגום¹⁷, שהמשמעות הפשוטה של "אתה תבוא את העם הזה" היא "ארי את תיעול עם עמא הדין" – אתה תיכנס עם ישראל – ואין מוציאים את המילה "תבוא" מידי פשוטה.

אך נותרה השאלה: כיצד מהווה "אתה תבוא את העם הזה" סיבה ל"חזק ואמץ"? על כך ממשיך רש"י ואומר "משה אמר ליהושע זקנים שבדור יהיו 308עמך..." – מן הנאמר "אתה תבוא את העם הזה"¹⁸ – העם (שעמד לפני משה), ובראשם "ראשיכם שבטיכם זקניכם"¹⁹ – הרי ודאי שהזקנים^* "יהיו עמך", ואל לך לחשוש מפני "ואתה תנחילנה אותם", כי הם יסייעו לך.

כלומר, יהושע זקוק לחיזוק כי "ואתה תנחילנה אותם", והמילים "אתה תבוא את העם הזה" הם חלק מן החיזוק, ש"זקנים שבדור יהיו עמך".

ג. השאלות על דברי רש"י "הכל לפי דעתן ועצתן"

אך צריך להבין את המשך דברי רש"י "זקנים שבדור יהיו עמך הכל לפי דעתן ועצתן":

מכך שרש"י אינו מסתפק באומרו "זקנים שבדור יהיו עמך", אלא מוסיף "הכל לפי דעתן ועצתן", מובן, שלא זו בלבד שהזקנים יסייעו לו, אלא שהכל ייעשה לפי דעתם שלהם ועצתם. כלומר, לא זו בלבד שדעתו של יהושע לא תהיה מכריעה לבדה, אלא שהכל ייקבע לפי דעת הזקנים²⁰.

ותמוה:

א) מנין לומד זאת רש"י לפי פשוטו של מקרא?

ב) יותר מכך: בגמרא²¹ נאמר²² "אתה והזקנים שבדור עמהם". כלומר, יהושע עם הזקנים²³. ורש"י משנה שהם לא יהיו שוים, אלא "הכל לפי דעתן ועצתן"?

ג) כיצד ייתכן לומר שמשה מסר לזקנים את כל ההחלטה לפי דעתם, כאשר משה עצמו ביקש מהקדוש־ברוך־הוא בפרשת פינחס²⁴ "יפקוד ה'... איש על העדה" וסמך על יהושע "בעין יפה יותר ויותר ממה שנצטווה .. בשתי ידיו...²⁵ כמנהיג²⁶ של ישראל. ובפסוק זה עצמו²⁷ נאמר "ואתה תנחילנה אותם", שיהושע ינחיל את ארץ ישראל לבני ישראל. כיצד, אפוא, מפרש רש"י בדברי משה "הכל

309ד. השאלות על דברי רש"י "אבל הקב"ה... טול מקל... דבר אחד

לדור..."

בהמשך אומר רש"י: "אבל הקדוש־ברוך־הוא אמר ליהושע: כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם – תביא על כרחם. הכל תלוי בך. טול מקל והך על קדקדן. דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור".

ואין מובן:

א) כאמור לעיל (סעיף א), מפרש רש"י רק את הקשיים בפסוק הנידון. ומהו הקושי בפסוק שבגללו מוכרח רש"י לומר "אבל הקדוש־ברוך־הוא אמר...", ולפרש את הפסוק המאוחר יותר "כי אתה תביא..."²⁸?

ב) מההרחבה בלשון רש"י²⁹ – "תביא על כרחם הכל תלוי בך טול מקל והך על קדקדן" ברור, שלא זו בלבד שהקדוש־ברוך־הוא שלל הנהגה של "הכל לפי דעתן ועצתן", ולא זו בלבד שהם יהיו שווים ליהושע, או כיועצים לו, אלא יותר מכך: לדעתם של זקנים אלו לא יהיה כלל משקל, יהושע אינו צריך כלל להתחשב בהם –

ואין מובן: אמנם "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", ויהושע הוא ה"דבר" והמנהיג היחיד של ישראל, אך מנין ההכרח שהזקנים לא יסייעו לו? הרי למשה רבינו עצמו היו "שבעים זקנים" אשר "ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך"³¹, ומכך מובן שאין זה סותר לכלל "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", כי גם משה רבינו היה "דבר" ושולט – ומנין לומד רש"י שאצל יהושע הנהגה כזאת אינה אפשרית³²?

ג) מה מוסיף הסיום של דברי רש"י "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור" להבנת הפסוק³³?

ד) מהי כוונת הביטוי "ולא שני דברים לדור". רש"י מתכוין לשלול את 310הזקנים, ואם כך: (א) הוא היה צריך לומר "ולא הרבה דברים לדור", או ביטוי דומה אחר. (ב) ומצד שני: מנין יודעים ש"ולא שני דברים לדור", אולי רק "ולא שבעים ואחד", אך "שנים" אפשרי שיהיו? ובמיוחד כאשר מוצאים^*: "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"?

ה. "העם הזה" – כולל הזקנים וכולל הפחותים

ההסבר לכל זה הוא:

התואר "העם הזה" אינו כינוי למעלתם של ישראל³⁴. ויוצא, שבמילים "אתה תבוא את העם" הכוונה היא שיהושע יהיה גם ביחד עם הפחותים³⁵ שבישראל. ומצד שני, מן הנאמר "העם הזה" מובן, שהכוונה היא לכל העם, כולל העומדים בראש, הזקנים.

לפיכך מסביר רש"י שהפסוק מתכוין לומר שני דברים:

א) מן הנאמר "העם הזה" – כולל הזקנים – לומדים ש"זקנים שבדור יהיו עמך".

ב) מן ההדגשה "העם" לומדים, שיהושע יהיה ביחד ("את – עם") עם הפחותים שבישראל, וכיצד אפשרי הדבר? מסביר רש"י: "הכל לפי דעתן ועצתן": לזקנים תימסר כל הדעה והעצה, ממילא שווה יהושע בענין זה לשאר העם.

ו. יהושע – מלחמה;

הזקנים – "משא העם"

כיציד מתאימה ההוראה "הכל לפי דעתן ועצתן" עם העובדה שמשה סמך את יהושע כמנהיג ישראל, כאמור בפרשת פינחס – זאת מסביר רש"י בפירושו שם:

על המילים "אשר יצא לפניהם"³⁶ מפרש רש"י: "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חילותיהם למלחמה...". כלומר, משה רבינו חיפש עבור ישראל מלך שיוליכם למלחמה. וכן כבר ציוה משה³⁷ שיהושע ינחיל את ארץ ישראל – חלוקת הארץ, שבאה לאחר כיבוש הארץ במלחמה. אך (לפי פירוש רש"י) אין מוזכר שמשה חיפש מנהיג שיקבל על עצמו את "משא העם", הנהגת העם בענינים הפנימיים.

מי יטפל בענינים אלו? אצל בן החמש למקרא אין זו שאלה כלל: כשם שאצל משה רבינו עצמו עזרו שבעים הזקנים "במשא העם", חשב משה שהם ימשיכו לעשות זאת (לבדם³⁸). אבל 311מלך למלחמה יכול להיות רק אחד, ולכך חיפש משה "איש על העדה" וסמך את יהושע³⁹.

אם כך, אין סתירה בין העובדה שמשה חיפש "איש על העדה" לבין דבריו כאן "הכל לפי דעתן ועצתן" – כי כאן הוא הבדיל בין התפקידים: "תנחילנה אותם" – רק "אתה", "והוי' הוא ההולך" – ביטוי המצביע על מלחמה^* – "לפניך הוא יהיה עמך...", ואילו "הכל" – הכוונה חוץ מזה, "משא העם". וגם זה מוסיף ל"חזק ואמץ", שהוא כלל לא יצטרך לדאוג ל"משא העם", כי את זאת יעשו הזקנים⁴⁰.

ז. לפי דברי הקב"ה ינהיג יהושע גם את "משא העם"

אך עדיין אין הכל "חלק", כי בן החמש למקרא מניח שיהושע קיבל את הנהגת משה לכל פרטיה⁴¹, ולא רק בקשר למלחמה וחלוקה. ובמיוחד כאשר הקדוש־ברוך־הוא ציוה על משה רבינו לא רק לסמוך את יהושע, אלא גם "ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל"⁴², והקדוש־ברוך־הוא אמר "וצוית⁴³ אותו, על ישראל דע שטרחנין הם סרבנים הם⁴⁴ כו'"⁴⁵ – ומכל זה מובן, שיהושע קיבל גם את "משא העם".

וצריך להשיב בדוחק, שרק "דעתן ועצתן" היו של הזקנים, אך את המעשה בפועל בצע יהושע, ולכן גם זאת נקראת הנהגה,

אך רש"י שולל דוחק זה וממשיך שאת הנאמר "תבוא את העם הזה" – ש"זקנים שבדור יהיו עמך הכל לפי דעתן ועצתן", אמר רק משה. "אבל הקדוש־ברוך־הוא אמר ליהושע... תביא על כרחם..." – שהוא ינהיג גם את "משא העם"⁴⁶.

312ח. יהושע שולט גם על הזקנים

בנוסף להבדל בלשון הפסוקים, שכאן כתוב "תבוא" ושם "תביא", יש עוד הבדל ביניהם: כאן כתוב "העם הזה", ושם "את בני ישראל"⁴⁷, ש"בני ישראל" הוא שם המורה על מעלת⁴⁸ ישראל (לא כתואר "העם הזה", כאמור לעיל בסעיף ה').

מכך שהתורה משנה מן הנאמר לפני כן, וכותבת בפסוק "תביא" את התואר "בני ישראל", מסיק רש"י שבכך היא מוסיפה עוד ענין: לא זו בלבד שיהושע ינהיג "במשא העם" של כלל ישראל, הוא גם ימשול על אנשי המעלה שבישראל, הזקנים.

ולכן, לא זו בלבד ש"תביא על כרחם הכל תלוי בך", שלא כאצל משה כשהזקנים "נשאו אתך במשא העם", אלא אף יותר מכך – "טול מקל והך על קדקדן": יהושע ימשול על הזקנים כמו על שאר ישראל, ולזקנים לא תהיה כלל דעה ועצה "במשא העם".

ט. "דבר אחד" – יהושע אינו מנהיג בדרכו של משה

אך לפי זה יוצא, שהנהגת יהושע היא בדיוק ההיפך מהנהגת משה: אצל משה רבינו סייעו הזקנים "במשא העם", ואילו אצל יהושע לא היתה לדעתם שום חשיבות. ואין מובן: יהושע היה משרת משה⁴⁹ אשר "לא ימיש מתוך האהל"⁵⁰, ו"פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה"⁵¹, אשר אורה נובע מאור החמה. וכיצד ייתכן שהנהגתו תהיה להיפך מהנהגת רבו⁵² – משה רבינו?

על כך ממשיך רש"י ואומר "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", ובכך הוא שולל בדרך רמז גם את שליטת משה רבינו, ולא רק את שליטת הזקנים:

בחיי משה היה יהושע משרתו והתמסר כולו להנהגת משה. אך כאשר מגיעה העת שיהושע יהא מנהיג, אין כלל מקום לדרכו של משה רבינו. בזמן יהושע צריך לנהוג כנדרש מצד מהותו של יהושע, כי אילו ינהג יהושע בדרכו של משה, יהיו "שני דברים": יהושע ומשה (שיהושע נוהג בדרכו)⁵³.

וכיון ש"דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", שונה הנהגת יהושע מהנהגת משה, משה מסר חלק ממשא העם לזקנים (על ידי "ואצלת"), ואילו יהושע אינו זקוק להם.

רק ביציאת מצרים היו "אהרן ומשה", כי שם לא היה ענין של "דבר 313לדור", אלא ביצוע השליחות של הוצאת "בני ישראל מארץ מצרים" בדיוק לכל פרטיה.

י. שני הפסוקים השונים – שתי דרגות אצל יהושע

מ"יינה של תורה" אשר בפירוש רש"י:

בתורת החסידות⁵⁴ מוסבר שאצל יהושע יש שתי דרגות: א) כמשרת משה ומקבל ממנו. ב) כשלעצמו, לאחר הסתלקות משה, בדרגת נער וקטנות.

אך יש יתרון דוקא בדרגת נער וקטנות, כנאמר⁵⁵ "כי נער ישראל (ודוקא לכן) ואוהבהו" – כי דוקא בדרגה זו קיימת התבטלות עצמית⁵⁶ וקבלת עול מלכות שמים יותר מאשר בעבודה מצד גדלות, במוח ובלב, ולכן דוקא אז "ואוהבהו" – מצד עצמותו ית'⁵⁷.

וזהו ההבדל בין שני הפסוקים: הפסוק "אתה תבוא את העם הזה" מבטא את דרגת יהושע כמקבל ממשה, ובדרגת משה ישנו ענין הזקנים – זה שקנה חכמה⁵⁸ – עבודה שכלית שעל־פי טעם ודעת. ואילו הפסוק "אתה תביא את בני ישראל" הוא דבר הקדוש־ברוך־הוא ליהושע, מצד מעלת ההתבטלות של יהושע – "נער ישראל ואוהבהו" – ומצד דרגת ההתבטלות, שמעל לטעם ודעת, אין צורך להזדקק לזקנים שקנו חכמה⁵⁹.

יש לומר, שענין זה נרמז גם בהבדל שבין האותיות של "תבוא" ושל "תביא" – "תבוא" בוא"ו, ו"תביא" ביו"ד⁶⁰:

"הוי"ו מורה על ההמשכה מלמעלה למטה"⁶¹ – מחוץ לעצמיות, ולכן היא מדוד ומוגבל. ובעבודה הרוחנית זו העבודה השכלית, שעל־פי טעם ודעת, שבה נזקקים ל"זקנים" המשגיחים שההמשכה וההשפעה יופנו למקום המתאים.

לעומת זאת "היו"ד שהיא בחינת נקודה לבד"⁶¹, מורה על התבטלות⁶², 314ומצד עבודה זו אין נזקקים ל"זקנים", ואדרבה – מצד דרגת ה"יו"ד" נגרם גם אצל הזקנים ענין של התבטלות, "תביא על כרחם .. טול מקל והך על קדקדן".

יא. ההוראה: עיסוק בהפצת המעיינות בדורנו

ההוראה לפועל מפירוש רש"י זה:

כאשר דורשים בתקופתינו שכל אחד חייב להקדיש זמן להפצת התורה והיהדות בכלל, ובמיוחד בעשרת המבצעים הידועים⁶³, ושכל זה צריך להיות חדור ב"יפוצו מעינותיך חוצה" – יש הטוענים שבדורות שעברו לא היתה הנהגה ודרך כזאת, בדורות הקודמים לא עסקו בהתלהבות כזאת באהבת ישראל. ואם עד השנים האחרונות, כאשר הגיע כ"ק מו"ח אדמו"ר לאמריקה לא היתה דרך כזו – כיצד ייתכן להתחיל לנהוג בדרכים "חדשות"?

על כך עונים: "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", ייתכן שבדורות הקודמים לא נזקקו לעבודה כזו, אך בדורנו

ובדומה למאמר והוראת חז"ל⁶⁴, שכשהגיעו לבבל (וכך – בבל של התקופות) ו"בקעה מצא", הרי "וגדר בה גדר",

– והרבי הנשיא אומר שבתקופתנו הכרחי לעסוק בהפצת המעיינות חוצה. ויותר מכך, באגרת הקודש המפורסמת של הבעל־שם־טוב נאמר שבכך תלויה ביאת המשיח.

צריך, אפוא, לנהוג בדרך של ה"דבר" ומנהיג הדור הזה,

שכל אחד חייב לבצע עבודה זו, ועל ידי כך קא אתי מר דא מלכא משיחא בקרוב ממש.