שיחה ג

315שיחה ג

וילך

א. פירוש הרוגוטשובי על "הכהנים בני לוי"

בפירושו על הפסוק¹ "ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל", מתעכב הגאון הרוגוטשובי² על המילים "הכהנים בני לוי":

הביטוי "הכהנים בני לוי" כבר כתוב לפני כן בסוף פרשת שופטים³ בענין עגלה ערופה – "ונגשו הכהנים בני לוי...", ושם נאמר ב"ספרי": "אין לי אלא תמימים, בעלי מומים – מנין? תלמוד לומר – בני לוי". כלומר, שהמילים המיותרות "בני לוי" באות לרבות, שגם כהנים בעלי מומין⁴ כשרים לענין עגלה ערופה⁵ –

ועל כך שואל הרוגוטשובי "וכאן מאי?" – מה באה התורה לרבות כאן במילים "בני לוי"? הרי כאן אין לומר שמילים אלו מרבות בעלי מומים, כי אין מדובר כאן על עבודה, שלגביה בעלי מומים פסולים.

ג

וזהו אחד מן המקומות הבודדים, שבהם נשאר הרוגוטשובי בקושיתו⁶.

ב. פירוש רש"י ל"ויכתוב

משה..."

כאמור פעמים מספר, אפשר ללמוד מפירוש רש"י על התורה "ענינים מופלאים"⁷ גם בשאר חלקי התורה. וכך גם בעניננו, שלפי פירוש רש"י, מתורצת הקושיה שלעיל דוקא על פי פשוטו של מקרא:

רש"י מפרש בפסוקנו: "ויכתוב משה... ויתנה – כשנגמרה כולה נתנה לבני שבטו".

דברי רש"י "כשנגמרה כולה" מובנים, כפי שמסבירים מפרשיו⁸: כדי שלא יחשבו, שמשה רבנו כתב את ספר התורה רק עד לפרשה זו, ולא יותר, (כיון שהתורה מספרת כאן שמשה רבנו כתבו ונתנו), ונתן את ספר התורה בלתי מושלם, אומר רש"י שהוא נתנו "כשנגמרה כולה".

(בכך מובן מדוע מצטט רש"י ב"דיבור המתחיל" גם את המילה "ויתנה", ואינו אומר בקיצור "ויכתוב 316כי המילה "ויכתוב" בלבד עדיין אין הוכחה שמדובר כאן על "כולה". אך כיון שכתוב "ויתנה", מוכרחים לומר שהכוונה היא ל"כולה", כי משה לא היה, בודאי, מוסר את התורה בלתי שלימה).

אך אין מובנים דברי רש"י בהמשך "נתנה לבני שבטו": לכאורה, הוא חוזר בכך על הנאמר בפסוק עצמו – "ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון..."?

אם כוונת רש"י היא להדגיש שמשמעות המילה "כהנים" כאן כוללת את שבט לוי כולו – "בני שבטו" – קשה: הביטוי "כהנים בני לוי" כבר כתוב קודם לכן, כדלעיל, ושם אין הכוונה לשבט לוי כולו, אלא רק לכהנים, כפי שמודגש שם בהמשך "כי בם בחר ה'... לשרתו ולברך... ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע", כמו כן נאמר גם הביטוי "הכהנים הלויים" מספר פעמים בתורה⁹, ובכל מקום¹⁰ הכוונה היא לכהנים בלבד, כפי שמפרש רש"י בפעם הראשונה¹¹: "הכהנים הלויים – הכהנים שיצאו משבט לוי", מהי איפוא הוכחתו של רש"י כאן, שהמילים "ויתנה אל הכהנים בני לוי" הכוונות אל שבט לוי כולו – "לבני שבטו"?

אמנם, בסוף הפסוק עצמו נאמר "הנושאים את ארון ברית ה'", ונושאי הארון היו הלויים¹², אך אפשר להסביר, כדברי ה"חזקוני"¹³, שמדובר כאן על הכהנים שהכינו את הארון כדי לאפשר ללויים לשאתו, והם "שמו אותם (את בני קהת)... אל משאו", ככתוב בסוף פרשת במדבר¹⁴. ואמנם, פירוש זה אינו כל־כך "חלק", אך בכל זאת הוא קרוב יותר לפשוטו של מקרא מאשר הפירוש שבמילים "הכהנים בני לוי" הכוונה היא לשבט לוי כולו.

(ובפרט: בין כך ובין כך אי אפשר לפרש ש"הנושאים את ארון ברית ה'" הם כל שבט לוי, כי רק בני קהת נשאו את הארון¹⁵).

317ג. ההסבר: הכהנים – נציגי שבט לוי

ההסבר לכך הוא:

גם כאן, כבפסוקים אחרים, סובר רש"י, שב"ויתנה אל הכהנים בני לוי" הכוונה היא, שהנתינה ממש היתה רק לכהנים, אך דוקא משום כך מתעוררת השאלה, שעליה הוא עונה בפירושו: הרי משה רבנו מסר את ספר התורה כפי שנאמר בסוף הפסוק, גם "ואל כל זקני ישראל" – לכל שבטי ישראל, אשר הזקנים היו נציגיהם¹⁶. ואם ספר התורה שניתן ל"הכהנים בני לוי", היה לכהנים בלבד, יוצא שהוא ניתן לכל שבטי ישראל, חוץ מהלויים של שבט לוי?!

לכן מדגיש רש"י בפירושו: "נתנה לבני שבטו", שמסירת ספר התורה על־ידי משה רבנו לכהנים, היא מסירה "לבני שבטו", כי הכהנים ייצגו בכך את שבט לוי כולו¹⁷, בדיוק כשם שכל זקני ישראל קבלו את ספר התורה כנציגים של כל שבטי ישראל.

זוהי גם הסיבה לכך, שהתורה מוסיפה את המילים "בני לוי", כי לא נתנו להם את ספר התורה ככהנים בפני עצמם, אלא כ"כהנים בני לוי" – נציגי שבט לוי, אשר בהיותם ה"שרים"¹⁸ של שבט לוי הם נציגי השבט כולו, בדומה לזקני שבטי ישראל.

אמנם, באופן כללי, הכהנים מובדלים משבט לוי¹⁹, והם מחנה נפרד^*, אך אין הכוונה בכך, לפי פשוטו של מקרא²⁰, שהם נפרדים לחלוטין משבט לוי, אלא שבנוסף למעלת הלויה יש להם גם מעלת כהונה.

להלן חלק מן ההוכחות לכך:

א) בתחילת פרשת בהעלותך אומר רש"י: "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים .. שלא היה עמהם... לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקדוש־ברוך־הוא: חייך, שלך גדול משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות". מכך מוכח, שלמרות שענין הדלקת הנרות והטבתם שייכת רק לאהרן (כהונה²¹), בכל זאת זוהי השתתפותו של²² השבט 318כולו בחנוכת המזבח, והקדוש־ברוך־הוא הסיר על־ידי־כך את הטענה ש"לא הוא ולא שבטו..."²³.

ב) לאחר מחלוקת קרח אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה: "קח מאתם מטה מטה... שנים עשר מטות... ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כי מטה אחד..."²⁴ וכפי שמפרש רש"י: "כי מטה אחד – אף־על־פי שחלקתים לשתי משפחות – משפחות כהונה לבד ולויה לבד – מכל מקום שבט אחד הוא".

ד. הלויה – זרות לכהונה, כבעלי מומים לגבי כהנים

לפי האמור לעיל מובן, גם בלימוד בדרך ההלכה, כיצד במילים "(הכהנים) בני לוי" אשר בסוף שופטים, מרבה התורה את בעלי המומים, כדלעיל, בסעיף א':

כשם שבעלי המומים הם כהנים, ואף אוכלים קדשי קדשים, שאכילתם מכפרת²⁵, אך בכל זאת הם נקראים "זרים" לגבי כהנים תמימים, כנאמר בתלמוד הירושלמי²⁶: "הוא זר, הוא בעל מום" – כך גם בני לוי, למרות שהם "שבט אחד" עם הכהנים, בכל זאת הם נחשבים כ"זרים" לעומת הכהנים, ולכן, מצד דוגמא זו, המילים "בני לוי" מרבות את בעלי המומים.

וכך בעניננו: ספר התורה לא ניתן לכהנים מפני קדושת הכהונה כשלעצמה, אלא כ"כהנים בני לוי" – ככהנים הכוללים בתוכם גם את ענין הלויה, למרות שיש בכך "זרות" לגבי חלק הכהונה שבהם.

ה. בשלושה ענינים אלו – הכהנים שונים, לכאורה

אך עדיין אין ברור: אם הכהנים נפרדים בכל זאת מן הלויים, עד אשר היו במחנה בפני עצמו²⁷, מדוע לא ניתן להם ספר התורה ככהנים בפני עצמם, ולא רק כ"שרים" של הלויים?

שאלה זו קיימת גם לגבי שני הענינים שנזכרו לעיל – (א) הדלקת והטבת הנרות, שהיא במקום "חנוכת המשכן והמזבח" (ב) המטה במחלוקת קרח – מדוע לא הפרידו שם את הכהנים מן הלויים?

ואדרבה: בשלושה ענינים אלו סביר יותר, לכאורה, להפריד את הכהנים משבט לוי:

א) בעניננו, אמנם נאמר²⁸ על שבט לוי כולו "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" – שעליהם ללמד את ישראל 319תורה – אך בכל זאת, יש לכהנים תפקיד מיוחד בכך, ודוקא עליהם נאמר²⁹ "ובאת אל הכהנים... והגידו לך... על פי התורה אשר יורוך...", "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע", ענין שאינו נאמר לגבי הלויים. ואם כך, צריך היה לתת להם את ספר התורה בנפרד, ולא יחד עם הלויים.

ב) מצות הדלקת³⁰ והטבת הנרות שייכת לכהנים בלבד, כלשון רש"י שלעיל: "שאתה מדליק ומטיב את הנרות", וללויים אסור לעשות זאת, כלכל שבטי ישראל. ואם כך – היתה צריכה להיות ללויים השתתפות אחרת בחנוכת המזבח.

ג) טענת קרח "ומדוע תתנשאו על קהל ה'"³¹ כלל לא היתה לגבי שבט לוי, שקרח עצמו היה לוי, אלא דוקא על הכהונה כשלעצמה, כפי שהוא אומר³² "ובקשתם גם כהונה" – והרי המטות היו "למשמרת לאות"³³, ש"ולא ילונו עוד על הכהונה"³⁴, ואם כך היה צריך להיות לכהנים מטה לעצמם.

ו. כהנים – אתהפכא, לויים – אתכפיא

ההסבר לכך, בפנימיות הענינים, הוא:

אמנם, הן הכהנים והן הלויים הורמו מכל ישראל כדי לשרת את הקדוש־ברוך־הוא³⁵ והם מופרשים מעניני העולם הזה³⁶, אך יש הבדל ביניהם: לכהן אסור להיטמא³⁷, ולפיכך אסור לו לצאת לחוץ־לארץ³⁸, ואילו על הלוי אין איסור זה חל. כלומר, כהן מופרש לחלוטין מענינים של היפך הקדושה והטהרה, ואסור שתהיה בו טומאה. ואילו הלוי אינו מושלל מעניני טומאה, ורק כאשר הוא צריך לעסוק בעבודת הלויים הוא צריך להיטהר³⁹.

כך גם בדרגות של "כהונה" ו"לויה" הקיימות אצל כל יהודי⁴⁰: דרגת "כהן" היא הדרגה בנפש⁴¹ שבה אין שום מגע עם טומאה⁴². ודרגת "לוי" שבנפש היא דרגה שהטומאה יכולה להגיע אליה, 320אך העבודה של דרגה זו מבטלת ("טבילה" – אותיות "הביטל"⁴³) את הטומאה.

במילים אחרות, ובלשון התניא⁴⁴: כהן הוא עבודה של "אתהפכא", אין כלל רע, בדומה למעדנים העשויים "ממאכלים ערבים ומתוקים", לויים – עבודת "אתכפיא", שוברים את הרע ומבטלים אותו, כמעדנים העשויים "מדברים חריפים או חמוצים, רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב...".

לפי זה מובן מדוע לא הפרידו את הכהנים מהלויים בשלושת הענינים שהוזכרו, כי מטרתם ותכליתם של שלושת הענינים הללו היא תיקון ענין בלתי רצוי, שאינו קשור לדרגת כהן, שבה אין שום רע, אלא לדרגת לוי. ולפיכך, היו ענינים אלו אפילו בכהנים עצמם מפני ענין הלויה שבהם ולא מפני מעלת הכהונה שבהם.

ז. שלושת הענינים הנ"ל – תיקון הרע

הסבר הדברים:

א) בעניננו: ספר־התורה ניתן לא למען לימוד תורה סתם, אלא כדי למנוע התנהגות בלתי רצויה, ולכן הוא ניתן דוקא לאחר התוכחות וכריתת הברית שבפרשת תבוא וניצבים⁴⁵.

ב) הדלקת והטבת הנרות היתה קשורה ל"חלשה דעתו" של אהרן, זוהי עבודה שמעין חזרה בתשובה, הנובעת מדרגת "לוי" שבו – שענינה כללית: אורה יוצאה לכל העולם⁴⁶, שהרי אפילו מעט אור – תפקידו לדחות חושך.

ג) מחלוקת קרח: לקיחת המטות היתה קשורה לתיקון מחלוקת קרח, ככתוב⁴⁷ "והשכותי מעלי את תלונות בני ישראל...".

ולכן לא היו הכהנים מופרדים משבט לוי בשלושה ענינים אלו.

מצד שני, הכהנים (ואהרן) הם שלוחי שבט לוי לביצוע שלושה ענינים אלו, כי על ידי כך היו בתיקון ובתשובה שבהם שתי המעלות: דרגת לוי ו"אתכפיא" – תיקון הרע, ודרגת כהן ו"אתהפכא" – תיקון הרע נעשה בשיא השלימות⁴⁸, באופן של אתהפכא חשוכה לנהורא ומרירו למתקא, והוא נעשה כולו טוב.