309
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ד. השאלות על דברי רש"י "אבל הקב"ה... טול מקל... דבר אחד
לדור..."
בהמשך אומר רש"י: "אבל הקדוש־ברוך־הוא אמר ליהושע: כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם – תביא על כרחם. הכל תלוי בך. טול מקל והך על קדקדן. דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור".
ואין מובן:
א) כאמור לעיל (סעיף א), מפרש רש"י רק את הקשיים בפסוק הנידון. ומהו הקושי בפסוק שבגללו מוכרח רש"י לומר "אבל הקדוש־ברוך־הוא אמר...", ולפרש את הפסוק המאוחר יותר "כי אתה תביא..."28?
ב) מההרחבה בלשון רש"י29 – "תביא על כרחם הכל תלוי בך טול מקל והך על קדקדן" ברור, שלא זו בלבד שהקדוש־ברוך־הוא שלל הנהגה של "הכל לפי דעתן ועצתן", ולא זו בלבד שהם יהיו שווים ליהושע, או כיועצים לו, אלא יותר מכך: לדעתם של זקנים אלו לא יהיה כלל משקל, יהושע אינו צריך כלל להתחשב בהם –
ואין מובן: אמנם "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", ויהושע הוא ה"דבר" והמנהיג היחיד של ישראל, אך מנין ההכרח שהזקנים לא יסייעו לו? הרי למשה רבינו עצמו היו "שבעים זקנים" אשר "ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך"31, ומכך מובן שאין זה סותר לכלל "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור", כי גם משה רבינו היה "דבר" ושולט – ומנין לומד רש"י שאצל יהושע הנהגה כזאת אינה אפשרית32?
ג) מה מוסיף הסיום של דברי רש"י "דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור" להבנת הפסוק33?
ד) מהי כוונת הביטוי "ולא שני דברים לדור". רש"י מתכוין לשלול את
הערות
- 28. ולהעיר מחזקוני כאן ולקמן פסוק כג (שמפרש בכל מקום רק מה שנוגע על אתר).
- 29. ובפרט שבגמרא איתא רק "טול מקל כו'". ובלקח טוב עה"פ: הכל יהו תחת רשותך טול מקל כו'.
- 31. בהעלותך יא, יז. ולהעיר ג"כ משרי אלפים כו' – יתרו יח, כא ואילך. דברים א, ט ואילך.
- 32. בחדא"ג סנהדרין שם כתב דמשה לא הי' יכול לישא את העם [ראה בהעלותך שם, יא־יב. שם, יד. ועד"ז דברים שם, ט. שם, יב] "מצד המקבלים שהיו טרחנים וסרבנים .. ולכך אמר משה ג"כ ליהושע .. הזקנים שבדור עמך שלא תוכל לישא אותם לבדך אבל הקב"ה א"ל כי אתה תביא שנתן לו כח והנהגה אלקית לפי הדור ההוא המקבלים ההנהגה (אלקית) שהיו בעלי תורה וזכו ליכנס לארץ כו'" – אבל בפרש"י (פינחס שם, יט) מפורש גם בציווי ה' אצל יהושע (בנוגע לדור שנכנסו לארץ): דע שטרחנין הם סרבנים הם כו'. ועד"ז בפרש"י ואתחנן ג, כח.
- 33. בגמרא אפ"ל: א) מפרש ומאריך יותר. ב) הוא הוראה וכו' לזמן אחר. אבל רש"י לא בא אלא לפרש הכתובים כו'.
- 30. בדברי דוד (הובא בש"ח) כאן: "ואי"ז סותר מ"ש זקנים שבדור עמך דגם זה אמת שלענין עצה תטול עצה מהזקנים אבל לענין הכח והממשלה לא יהי' רק לך לבדך" – אבל (נוסף שמ"מ ה"ז סותר ל"הכל לפי דעתן ועצתן", כבפנים – הרי) מאריכות לשון רש"י משמע שגם עצה אי"צ ליטול מהם, כבפנים.
רש"י על דברים ג׳:כ״ח - הטקסט מספריא
וצו את יהושע. עַל הַטְּרָחוֹת וְעַל הַמַּשָּׂאוֹת וְעַל הַמְּרִיבוֹת:
וחזקהו ואמצהו. בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁלֹּא יֵרַךְ לִבּוֹ לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁנֶּעֱנַשׁ רַבִּי עֲלֵיהֶם, כָּךְ סוֹפִי לֵעָנֵשׁ עֲלֵיהֶם, מַבְטִיחוֹ אֲנִי כִּי הוּא יַעֲבֹר וְהוּא יַנְחִיל (ע' ספרי):
כי הוא יעבר. אִם יַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם יִנְחֲלוּ, וְאִם לָאו לֹא יִנְחֲלוּ; וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁשָּׁלַח מִן הָעָם אֶל הָעַי וְהוּא יָשַׁב, "וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי וְגוֹ'" (יהושע ז') וְכֵיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו אָמַר לוֹ "קֻם לָךְ" – קם לך כְּתִיב, אַתָּה הוּא הָעוֹמֵד בִּמְקוֹמְךָ וּמְשַׁלֵּחַ אֶת בָּנַי לַמִּלְחָמָה, לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ? לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לְמֹשֶׁה רַבְּךָ אִם הוּא עוֹבֵר עוֹבְרִין וְאִם לָאו אֵין עוֹבְרִין (ספרי):
וצו את יהושע AND GIVE JOSHUA CHARGE regarding the cumbrance, the burdens and strifes that he will have to bear (cf. Deuteronomy 1:12).
וחזקהו ואמצהו AND STRENGTHEN HIM AND MAKE HIM FIRM through thy words, so that he may not become faint-hearted, saying, “Just as my master was punished on account of them, so eventually will I be punished on account of them and not enter the land. I promise him “that he shall pass over [before this people] and he shall cause [them] to inherit [the land]”” (cf. Sifrei Devarim 29:9).
כי הוא יעבר (this may mean: if he passes) — If he will pass before them, they will possess the land, and if not, they will not possess it. So, indeed, you find that when he sent some of the people against Ai and he remained in the camp, “the men of Ai smote of them [thirtysix men]” (Joshua 7:5). And when he fell on his face, He said to him, קם לך: the verb is written קם (without ו, so that it may be read קָם) i.e. “It is thou who standest in thy place and sendest My children to war, who hast brought about this defeat. Why is it that thou fallest on thy face? Did I not thus tell thy master, Moses: If he will pass, they will pass on, but if not, they will not pass on? (Sifrei Devarim 29:9).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.