310
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הזקנים, ואם כך: (א) הוא היה צריך לומר "ולא הרבה דברים לדור", או ביטוי דומה אחר. (ב) ומצד שני: מנין יודעים ש"ולא שני דברים לדור", אולי רק "ולא שבעים ואחד", אך "שנים" אפשרי שיהיו? ובמיוחד כאשר מוצאים*: "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"?
ה. "העם הזה" – כולל הזקנים וכולל הפחותים
ההסבר לכל זה הוא:
התואר "העם הזה" אינו כינוי למעלתם של ישראל34. ויוצא, שבמילים "אתה תבוא את העם" הכוונה היא שיהושע יהיה גם ביחד עם הפחותים35 שבישראל. ומצד שני, מן הנאמר "העם הזה" מובן, שהכוונה היא לכל העם, כולל העומדים בראש, הזקנים.
לפיכך מסביר רש"י שהפסוק מתכוין לומר שני דברים:
א) מן הנאמר "העם הזה" – כולל הזקנים – לומדים ש"זקנים שבדור יהיו עמך".
ב) מן ההדגשה "העם" לומדים, שיהושע יהיה ביחד ("את – עם") עם הפחותים שבישראל, וכיצד אפשרי הדבר? מסביר רש"י: "הכל לפי דעתן ועצתן": לזקנים תימסר כל הדעה והעצה, ממילא שווה יהושע בענין זה לשאר העם.
ו. יהושע – מלחמה;
הזקנים – "משא העם"
כיציד מתאימה ההוראה "הכל לפי דעתן ועצתן" עם העובדה שמשה סמך את יהושע כמנהיג ישראל, כאמור בפרשת פינחס – זאת מסביר רש"י בפירושו שם:
על המילים "אשר יצא לפניהם"36 מפרש רש"י: "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חילותיהם למלחמה...". כלומר, משה רבינו חיפש עבור ישראל מלך שיוליכם למלחמה. וכן כבר ציוה משה37 שיהושע ינחיל את ארץ ישראל – חלוקת הארץ, שבאה לאחר כיבוש הארץ במלחמה. אך (לפי פירוש רש"י) אין מוזכר שמשה חיפש מנהיג שיקבל על עצמו את "משא העם", הנהגת העם בענינים הפנימיים.
מי יטפל בענינים אלו? אצל בן החמש למקרא אין זו שאלה כלל: כשם שאצל משה רבינו עצמו עזרו שבעים הזקנים "במשא העם", חשב משה שהם ימשיכו לעשות זאת (לבדם38). אבל
הערות
- *. וארא ו, כו.
- 34. ראה פרש"י בהעלותך שם, א. וראה שער היחוד והאמונה רפ"ז: עם מלשון עוממות כו' [שזהו גם כשכתוב "עמי" – כשהם כשרים" (פרש"י שם) – כמובן].
- 35. להעיר ג"כ מכלי יקר כאן: כי יש בבנ"י גם מוקצים שנק' בשם עם, עיי"ש בארוכה.
- 36. פינחס שם, יז.
- 37. ראה הערה 16.
- 38. וזה שאצל משה "נשאו אתך" (משא"כ יהושע לא ישא במשא העם) – כי "פני משה כחמה פני יהושע כלבנה" (פרש"י פינחס שם, כ), ולכן חשב משה שאין בכחו של יהושע כ"א ש"יצא לפניהם גו'" למלחמה.
רש"י על שמות ו׳:א׳ - הטקסט מספריא
עתה תראה וגו'. הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרַי; לְפִיכָךְ עתה תראה. הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ (סנהדרין קי"א):
כי ביד חזקה ישלחם. מִפְּנֵי יָדִי הַחֲזָקָה שֶׁתֶּחֱזַק עָלָיו יְשַׁלְּחֵם:
וביד חזקה יגרשם מארצו. עַל כָּרְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְגָרְשֵׁם, לֹא יַסְפִּיקוּ לַעֲשוֹת לָהֶם צֵדָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם וְגוֹ'" (שמות י"ב):
עתה תראה וגו׳ NOW THOU SHALT SEE etc. — You have criticised My methods of guiding the world. You are not like Abraham to whom I said. (Genesis 21:12) “for through Isaac shall seed be raised unto thee” and to whom I afterwards said, (Gen 22:2) “bring him up as a burnt offering”, and yet he did not criticise My ways, therefore, עתה תראה NOW THOU SHALT SEE — what will now be done to Pharaoh thou shalt see, but thou shalt not see what will be done to the kings of the seven nations of Canaan when I shall bring them (the Israelites) into the Holy Land (cf. Sanhedrin 111a).
כי ביד חזקה ישלחם this means: for on account of My strong hand (i. e. the strong hand which I will use against him, the ב in ביד denoting “on account of”) — which will prove strong against him he will send them away.
וביד חזקה יגרשם מארצו AND WITH A STRONG HAND SHALL HE DRIVE THEM OUT OF HIS LAND — against the will of the Israelites themselves will he drive them out of his land: they will not have sufficient time to prepare provisions for themselves for the journey. So, indeed, does Scripture state: (Exodus 12:33) “And Egypt was urgent (תחזק. lit., was strong) upon the people etc.”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.