שיחה ג

298שיחה ג

תרומה

א. הפסוקים שמצטט הרמב"ם לגבי בניית ביהמ"ק, והקשיים על כך

מן הפסוק1 "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לומד הרמב"ם בהלכות בית־הבחירה2: "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות... שנאמר: ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה, שנאמר: כי לא באתם עד עתה..."3,

ואילו בהלכות מלכים4 לומד הרמב"ם ענין זה מפסוק אחר: "שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ... ולבנות בית הבחירה שנאמר:5 לשכנו תדרשו ובאת שמה". ידועה השאלה: מדוע אין הוא מצטט כאן את הפסוק המצוטט בתחלת הלכות בית הבחירה?

בעל "לחם משנה"6 עונה על כך, שבפסוק "ועשו לי מקדש" מדובר על "משכן המדבר" ובפסוק "לשכנו תדרשו" הכוונה היא ל"משכן שילה" (כפירוש רש"י7) ו"כי היכא דבשילה

ג ובמדבר היא מצוה ודאי דבבית הבחירה היא מצוה"8.

אך אין מובן: בניית "בית לה'" נחשבת על־ידי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה כ"מצות עשה" וזוהי מצוה הנוהגת לדורות, ואם כך: מדוע הוא מצטט פסוק שבו המצוה היא רק על בניית המשכן?

ובכלל קשה: מדוע הוא מביא בהלכות בית הבחירה, אשר כשמן כן הן, שתוכנן היא מצוות־העשה לדורות על בית־המקדש, פסוק שהציווי שבו הוא על משכן המדבר, ואילו בהלכות מלכים שכשמן כן הן, שמדובר בהן בעיקר על מצוות המלך, הוא מצטט את הפסוק "לשכנו תדרשו", שבו מדובר על משכן שילה ובית עולמים9.

ב. הרמב"ם משנה מן המקור במדרש

לכאורה ניתן להשיב, שאין הרמב"ם מצטט בהלכות בית הבחירה את הפסוק "ועשו לי מקדש" כציווי על המשכן, אלא מפני שממנו נלמדת המצוה הכללית של בניית בית המקדש, 298ככתוב במדרשים10. אך לפי זה אין מובן, מדוע הוא מצטט בהלכות מלכים פסוק אחר – "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

במיוחד קשה הדבר, מפני שנראה מן הסגנון וכדומה, שהמקור לדברי הרמב"ם בהלכות מלכים הוא המדרש11, המצטט את הפסוק "ועשו לי מקדש" כמדבר על בית המקדש. ואלה דברי המדרש:

"על שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית את זרעו של עמלק. למנות עליהם מלך דכתיב: שום תשים עלך מלך, לבנות להם בית הבחירה דכתיב: ועשו לי מקדש, להכרית זרעו של עמלק דכתיב: והיה בהניח ה' אלקיך... תמחה את זכר עמלק". מכך נראה, שבענין של שלוש הציוויים נלמדת במדרש מצות בניית בית הבחירה מן הפסוק "ועשו לי מקדש". מדוע, איפוא, משנה הרמב"ם בהלכות מלכים מדברי המדרש ומדבריו בהלכות בית הבחירה ומצטט פסוק אחר כמקור למצוה?

ג. קשיים נוספים והסבר ה"כסף משנה"

בנוסף לכך יש להבין: על בניית בית המקדש ישנו ציווי מפורש: "והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו לשכן שמו שם..."12, כמצוטט בגמרא13 ובספרי14. מדוע אין הרמב"ם, המונה את המצוה לדורות, מזכיר פסוק זה בתחילת הלכות בית הבחירה?

ה"כסף משנה"15 משיב על כך, שהרמב"ם סובר שהפסוק "והיה המקום..." לא נאמר כציווי על בניית בית־המקדש, אלא "סיפור בעלמא הוא", שיביאו קרבנות למקום אשר יבחר ה'. והגמרא וספרי מצטטים פסוק זה רק כהוכחה לכך ש"הכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין בית הבחירה".

בנוסף לכך, שאין הדברים מתאימים לכלל הידוע בשיטת הרמב"ם16, המביא את הדרשה הפשוטה ביותר למרות שאיננה נמצאת בגמרא, וכאן אין הדבר כך, קשה יותר17 לפי הדברים הנ"ל: מדוע אין פסוק זה מובא גם על־ידי הרמב"ם בהלכות מלכים18 כהוכחה לכך שהכרתת זרעו של עמלק קודמת לבנין הבית?

299ד. מהי החשיבות להלכה בפירוט על גלגולי

המשכן?

כן נדרש הסבר לדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אשר לאחר סיום הלכה א' "וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה...", הוא ממשיך בהלכה ב': "כיוון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה. ושס"ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה",

וקשה להבין: "משנה תורה" של הרמב"ם הוא ספר הלכה, ומהי החשיבות להלכה בכל הפירוש הזה, על המקומות שבהם הוקם המשכן? לכאורה, זהו רק סיפור דברי ימי ישראל?

אמנם, המקור לדברי הרמב"ם על סדר הבנינים וכו' הוא במשנה במסכת זבחים19, אך במשנה ישנם ענינים שאינם הלכות20, ואילו ספר "היד" של הרמב"ם כולל רק הלכות פסוקות21?

יתר־על־כן: גם במשנה אין מסופר על סדר הבנינים בלבד, אלא בצירוף הלכות הקשורות לכך: "באו לגלגל הותרו הבמות ק"ק נאכלין... באו לשילה נאסרו הבמות... באו לנוב וגבעון הותרו הבמות (וכל זאת כהקדמה לשלב הבא) באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן היתר והיא היתה נחלה".

אך הרמב"ם אינו מזכיר כל זאת. והסיבה הפשוטה לכך היא, ש"מאי דהוה הוה". לצורך ההלכה המובאת ברמב"ם (הלכה ג') "כיוון שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' ולהקריב בהן קרבן", אין חשיבות לפרטים ש"באו לגלגל הותרו הבמות" ו"באו לשילה נאסרו...".

לפי כל זה מתגברת התמיהה על דברי הרמב"ם: א) על כך שהוא מביא את הסדר של "גלגל... ומשם באו לשילה...". ב) על כך שהוא מפרט את מספר השנים שהתקיים כל אחד מהם, שזהו, בודאי, אינו יותר מאשר סיפור דברי ימי ישראל. ג) פרטים אלו אינם מובאים אפילו במשנה.

ה. הקושי לגבי מניית שלוש המצוות, וציון מספרן

כדי להבין זאת יש להסביר תחילה את הסיבה לכך, שבהלכות מלכים, כאשר מדובר על מצות (מינוי) מלך, מזכיר הרמב"ם גם את מצות בנין בית הבחירה (ואת כל "שלש מצוות").

בדומה לכך מוצאים גם בספר המצוות: כאשר הוא מונה שם את מצות 300בניית בית המקדש22 "שצונו לעשות בית עבודה...23 והוא אמרו יתעלה ועשו לי מקדש", הוא מוסיף: "ולשון ספרי שלש מצוות נצטוו ישראל בעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק"24. גם כאן אין מובן: מדוע מובאות המצוות האחרות בענין מצות בנין בית המקדש25?

גם ההקדמה "שלש מצוות" היא, לכאורה, מיותרת: מיד לאחר־מכן הוא מונה את שלוש המצוות בפירוט, ולשם מה צריך להקדים ולציין את מספרן. כלשון הגמרא26: מנינא למה לי"*

אין לומר ששאלה זו מתורצת בפירוש רש"י שם27: "להכי נקט שלש הללו שהן תלויות זו בזו לעשותן כסדרן... מלך ואחריה עמלק ואחריה בית הבחירה",

מפני שזה סביר רק מדוע "נקט שלש הללו" אך לא את ההקדמה – "שלש מצוות".

ו. שלוש המצוות כרוכות זו בזו

ההסבר לכך הוא: שלוש מצוות אלו הן (כלשון רש"י) "תלויות זו בזו". כלומר, למרות שהן שלוש מצוות נפרדות, הרי כל אחת מהן גם משלימה את האחרות", מצות מינוי מלך מתקיימת בשלימותה כאשר מתקיימות גם המצוות של הכרתת זרעו של עמלק ובניית בית הבחירה*, וכך גם לגבי האחרות, כך ששלמות קיום מצות בניית בית הבחירה תלויה בקיום במצוות של מינוי מלך ומלחמת עמלק28.

בהמשך לכך לומדים מן הפסוק שהקשר של "זו בזו" הוא גם לגבי סדרן: תחלה מינוי מלך, אחר־כך להכרית זרעו של עמלק, ואחר־כך בניית בית הבחירה.

כלומר, זהו אינו סדר בזמני החיוב והקיום של המצוות מצד ישראל – "נצטוו 301ישראל", אלא זהו פרט במינוי מלך: מצד עצם ההגדרה של מלך צריכים להיות מלחמת עמלק* ובניית בית הבחירה, ולצורך בית המקדש, נדרשים מינוי מלך29 ומלחמת עמלק.

[ולפיכך מצטט הרמב"ם בהלכה ב' את הפסוקים30 "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים...": ההוכחה מן הפסוק איננה רק על סדר המצוות – לשם כך די היה בפסוקים שמצטטת הגמרא "והניח לכם מכל אויביכם... והיה המקום אשר יבחר ה'..." – אלא על כך שזהו פרט בקיום מצוות "מלך" ומלחמת עמלק והכרתתו: "ויהי כי ישב המלך בביתו, וה' הניח לו מסביב... ויאמר המלך..."31].

בכך מובן מדוע מציין הרמב"ם את כל "שלוש המצוות" בהלכות מלכים וגם במצות־עשה של בניית המקדש – מפני שהן תלויות וכרוכות זו בזו32.

302ז. ההסבר לדברי הרמב"ם לגבי "משכן שעשה משה רבינו"

לפי זה מובן גם המשך ההלכות בתחילת הלכות בית הבחירה: "מצות־עשה לעשות בית לה' מוכן... שנאמר ועשו לי מקדש", וממשיך: "וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה...". כלומר, מצוות בניית "בית לה'" מוסבת גם על המשכן שעשה משה רבינו33.

וכיוון שמצוות בניית בית המקדש כרוכה בשתי המצוות האחרות, ולקיומה יש צורך בקיום מצות מינוי מלך, ובענין של "בהניח" ממלחמת עמלק, הכרח לומר שכך היה גם בכל בתי המקדש.

כלומר, למרות שאלה "שלוש מצוות" אשר "נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ", הרי זה רק לגבי הציווי על כל שלוש המצוות. אך מצות בניית "בית לה'" כוללת ציווי אחד לכל הדורות34 – "ועשו לי מקדש" – הכולל את כל הבנינים35, ולכן 303מובן36, שגם בניית כל מקדש או משכן לפני־כן היתה לאחר הענינים של מלך ו"הניח... מכל אויביך מסביב", מכיוון ש"תלויות זו בזו".

אך כשם ששלימות בנין בית המקדש עצמו לדורי דורות37, היא רק בבנין בית עולמים "שנבנה המקדש בירושלים", כך גם לגבי פרטיו לתנאיו הקודמים: מינוי מלך ומלחמת עמלק, ששלימותן38 נגרמה דוקא על־ידי בנין המקדש בירושלים.

מסיבה זו מצטט הרמב"ם את הפסוק "ועשו לי מקדש" וממשיך מיד "וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו והי' לפי שעה": הציווי כפשוטו חל על משכן־משה, וגם בכך קיימו את מצות בניית "בית לה'" לכל תנאיה, מפני ש"משה רבינו מלך היה", כדברי הרמב"ם39, והדבר היה לאחר מנוחה ממלחמת עמלק: "ויחלש40 יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב"41. ומאז נשאר הציווי על "ועשו לי מקדש" לתמיד.

ח. "משכן שעשה משה..."

לפי זה מובנת ההרחבה בדברי הרמב"ם, בהתחילו ב"משכן שעשה משה רבינו והיה לפי שעה" ובהמשיכו "כיוון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו". בכך הוא מסביר, שהציווי של "ועשו לי מקדש" במשכן משה היה לדורות, ושקיימוהו כאשר "העמידו משכן...". ההבדל הוא רק באופן הקיום: המקדש שעשה משה נבנה במדבר והיה חונה "ממסע למסע", ולפיכך הוא היה באופן של "משכן" (אהל42), רק "לפי שעה". ואופן זה של חיוב וקיום המשיך גם כאשר "נכנסו לארץ", כל עוד היו שם בבחינת "לפי שעה". לפני סיום "ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו", ויהושע היה מלך43.

"ומשם באו לשילה": שם היו ישראל יותר במצב של מנוחה בארץ ישראל.

304היה זה לאחר שכבשו ושחלקו44, ואז בנו שם בית של אבנים, ולא אהל כמקודם. ו"שס"ט שנה עמד משכן שילה"45.

אך גם אחר כך: "וכשמת עלי חרב ובאו לנוב... ובנו שם מקדש וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון... וימי נוב וגבעון שבע וחמישים שנה". כלומר, גם לגבי נוב וגבעון אומר הרמב"ם "ובנו שם מקדש", למרות שלא היה שם הארון ובמספר מקומות הם נקראים "במה גדולה"46, מפני שגם אז47 חלה חובת בניית המקדש48. אך כיוון שלא היה זה מצב של מנוחה מוחלטת ממלחמה, לכן ב"ימי נוב וגבעון" אין זה "בית עולמים" – "ומגבעון באו לבית עולמים", שאז היה הענין של "מלך" בשלמות אצל דוד ושלמה, וכן היתה מנוחה שלימה ממלחמת עמלק49.

ט. "בשעת כניסתן לארץ" כבר קויימו כל שלוש המצוות

לפי כל הנ"ל מובן, מדוע מדבר הרמב"ם בתחלת הלכות מלכים על כל "שלוש מצוות", ומדוע הוא מצטט את הפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה", ולא את הפסוק "ועשו לי מקדש" ואף לא פסוק מפורש על בית עולמים50. הוא מדבר על התקופה ש"בשעת כניסתן 305לארץ", לאחר כיבוש וחילוק, ואז כבר התקיימו כל שלוש המצוות שנצטוו בהן, אשר הן "תלויין זה בזה", גם אם שיא שלמותן היתה בבנין בית המקדש בירושלים51:

גם אז כבר היה זה בית, ולא אהל, לאחר י"ד שנות כיבוש וחילוק52 היה מצב של מנוחה בארץ ישראל, והיה זה באמצעותיהושע,שנתמנהלמלךעל־ידי משה רבינו ובית דינו, כפי שצריכה להתקיים מצות מינוי מלך לדורות "על־פי בית דין של שבעים זקנים ועל־פי נביא"53 [כל זאת לעומת המשכן שהיה רק לפי שעה, במדבר (ממסע למסע), לא במצב של מנוחה, ומלכות משה איננה על־ידי מינוי בהתאם לפרטים של מצות מינוי מלך]54.

י. פרטי הגלגולים חשובים להלכה למעשה

לפי זה ניתן להשיב גם לשאלה על ההלכה המובאת לעיל מהלכות בית הבחירה, ומה ניתן ללמוד ממנה להלכה למעשה, כדלהלן:

הרמב"ם פוסק55: "ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל אכסדרא תבנית אולם חצר כנגד העזרה". ואם כל הבנינים המנויים נכללים בקטגוריה של מקדש וחלים עליהם הדינים בהתאם, ובכל אחד מהם קיימו את מצוות "ועשו לי מקדש", עד אשר זאת היו הענינים העיקריים שבו בדומה למשכן56, כפי שכותב הרמב"ם57: "ועושיןמחיצהאחרתסביבלהיכלרחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אהל מועד הוא הנקרא עזרה"58.

306הרי יש לומר שהאיסור לעשות "בית תבנית..." חל גם על עשיית תבנית המשכן59 של משכן שילה60, ושל נוב וגבעון61. "להבין ההפרש שבין בנין המשכן לבין בנין שילה כי לכאורה הם שוין ממש בארכן וברחבן וכל הפרטים כמו צורת המשכן כן נעשה בנין שילה". וראה מאמרי אדה"ז הנחות הרי"פ ע' פא.

ולהעיר מסוטה (ט, סע"א) "זה משה ודוד שלא שלטו כו' נגנז אה"מ". וראה יומא עב, א (סוכה מה, ב): "עצי שטים כו' עומדים שעומדין לעולם ולעולמים" (ובפרש"י שם). רבינו בחיי פרשתנו כו, טו*. ולפי"ז ג"ז הוא דמות שמשי שמשמש לפניו ית'. ואף שזהו עפ"י דעת התוס' (ד"ה לא אסרה ר"ה כד, ב. ע"ז מג, ב. ד"ה כרובים – יומא נד, ב. מאירי ע"ז (מב, ב. מג, א). ר"ן ע"ז שם) דגם למסקנא לא חזר בו אביי והאיסור ד"לא יעשה אדם בית תבנית כו'" הוא מטעם דלא תעשון אתי – כדמות שמשי כו' – ראה פנ"י ר"ה שם, א ד"ה אמר אביי. בית אפרים שם ד"ה אך מדברי רש"י,

הרי עפ"י הכלל דאין להרבות במחלוקת י"ל שאסור גם לשיטת הרמב"ם דמשמע מהמשך ההלכות שהוא מדין מורא מקדש (כמ"ש בשו"ת בית אפרים ומנ"ח שם). וראה רבותינו בעה"ת (תשא ל, לג): "איש אשר ירקח כמוהו, וכן גבי קטורת לפי שאין דרך להשתמש בשרביט של מלך וכן אמר חז"ל שלא יעשה אדם בית תבנית היכל כו'".

61) עפמש"כ הרמב"ם "ובנו שם מקדש" וע"פ

307יא. שלוש המצוות – שלוש דרגות ברוחניות

ההסבר לכך בפנימיות הענינים:

לגבי תוכנן וסדרן של שלוש המצוות, מוסבר בספרי חסידות62 ש"שום תשים עליך מלך" היא דרגת היראה, מפני שענינו של "מלך" הוא שהוא ירא את ה' ביתר שאת, מתבטל כלפי הקב"ה, ובאמצעות המלך מועברת היראה וההתבטלות לכל העם63.

לאחר שמגיעים לדרגה של יראה, ענין של "אתכפיא", צריך לקיים את מחיית עמלק, ענין של "ובערת הרע", שהוא על־ידי "אתהפכא". ורק אחר־כך ניתן וצריך להגיע ל"יראה עילאה", שבאה על־ידי בית המקדש – "ומקדשי תיראו"64, שדרגה זו של יראה באה מבחינת החכמה, ענין התורה. וכך גם בכל דור ודור, גם בזמן הגלות משחרב בית המקדש – מענין ד' אמות של הלכה65.

לפי זה יובן מדוע היו צריכים הציווי על בניית בית המקדש, והבניה למעשה של המשכן (המקדש הראשון) לעבור באמצעות משה רבינו, כפי שמדייק הרמב"ם בלשונו "וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו": כי הדעת, שבאמצעותה מגיעים ליראה, נמשכת ומועברת לכל יהודי על־ידי משה66, כפי שמוצאים שעל הפסוק67 "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", שואלים בגמרא68: "אטו יראה69 מילתא זוטרתא היא"? (= וכי יראה – דבר פעוט היא?) ועונים: "אין (=הן), לגבי משה מילתא זוטרתא היא". ולפיכך היו צריכים הענינים של התחלת המלוכה (יראה תתאה) ועד לבניית המשכן (יראה עילאה) להגיע על־ידי משה רבינו.

[יתר־על־כן: על ענין המשכן והמקדש נאמר בחז"ל70 "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד מישראל. שכל יהודי יכול וצריך להפוך את עצמו למשכן ומקדש, והכח לכך ניתן לו מדרגת משה שבתוכו, כפי שמסביר אדמו"ר הזקן66, שלגבי כל אחד ואחד היראה היא "מילתא זוטרתא", כפי שכתוב בפסוק "שואל מעמך"].

אך, מצד שני, היתה השלמות של מצות בניית המשכן רק בבית עולמים, כי ענין המלכות נעשה בשלימות ובגלוי רק על־ידי דוד המלך71, עד לגילוי של המלכות בשיא השלימות, כאשר "יעמוד72 מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו... ויכוף כל 308ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום

מלחמת ה'... ובנה מקדש73 במקומו".

ואז יתקיים הענין של מלך בשלימות74, והכרתת זרעו של עמלק תתבצע בשלימות – ויהיה "השם שלם והכסא שלם"75 – גילוי מלכותו של הקב"ה,76 ושלימות בבנין בית־המקדש77, בנין נצחי, אשר "מקדש78 א־ד־נ־י כוננו ידיך"79, במהרה בימינו בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ דברים תשל"ו) ושלימות גדר מלך כאשר הוא לוחם מלחמת עמלק. וראה הערה הבאה בבנין ביהמ"ק.

77) וראה אוה"ת שם (ע' תרס"ח), תצא (ע' תתרכד) – שכדי שיהי' בנין ביהמ"ק צ"ל השם שלם והכסא שלם. ולכן צ"ל תחלה שימחה זרעו כו'.

78) בשלח טו, יז. ובפרש"י שם. ומסיים: ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד.

79) אף שזהו בעיקר לדעת רש"י ותוס' (סוכה מא, סע"א. פרש"י ר"ה ל, סע"א. תוס' שבועות טו, רע"ב ד"ה אין. ובכ"מ בזהר ומדרשים), משא"כ לדעת הרמב"ם הנ"ל שמלך המשיח בונה

הערות

עמוד 298

  1. 1. פרשתנו כה, ח.
  2. 2. בתחלתו. ובסהמ"צ מ"ע כ. ועד"ז בחינוך מצוה צה.
  3. 3. ראה יב, ט.
  4. 4. בתחלתו.
  5. 5. ראה יב, ה.
  6. 6. בהלכות מלכים שם.
  7. 7. עה"פ ראה שם. וראה ספרי שם יב, יא. פרש"י שם. אבל בספרי שם לפנ"ז (יב, ה) ולאח"ז (יב, יד) דקאי על ירושלים. וכ"כ ברמב"ן עה"ת קרח טז, כא.
  8. 8. וראה שם בסיום דבריו ולפי מ"ש הרא"ם כו'.
  9. 9. ראה לעיל הערה 7.

עמוד 298

  1. 10. סדר עולם רבה ספ"ו. תנחומא תצא יא (תנחומא באבער שם). פסיקתא דר"כ (באבער) פ"ג (עה"פ והי' בהניח גו'). ועוד. ובהנ"ל משמע שקאי רק על בנין בית הבחירה.
  2. 11. תנחומא ופסיקתא שם. אבל בנו"כ הרמב"ם שם כ' דמקורו מסנהדרין (כ, ב). וספרי (ראה יב, י), אבל שם לא הובאו הפסוקים כברמב"ם. ולאידך במדרשים הנ"ל אי' ביהב"ח לפני מלחמת עמלק. וראה קרית ספר (הל' מלכים) שם. סמ"ג מ"ע קיד־קטו.
  3. 12. ראה יב, יא.
  4. 13. סנהדרין שם.
  5. 14. ראה שם. וכ"כ הסמ"ג במ"ע קסג וברמזי מ"ע שם. וראה לקמן הערה 35.
  6. 15. ריש הלכות בית הבחירה.
  7. 16. לח"מ הל' מלכים שם ה"ב. יד מלאכי כללי הרמב"ם ס"ד.
  8. 17. כמו שהקשה בכס"מ ריש הלכות מלכים.
  9. 18. שם ה"ב. ועיי"ש בלח"מ.

עמוד 299

  1. 19. קיב, ב. ובגמרא שם קטז, ב ואילך (קיח, ב ואילך). כציון הכס"מ.
  2. 20. וכן בגמרא.
  3. 21. כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו.

עמוד 300

  1. 22. במ"ע כ'.
  2. 23. כה בסהמ"צ הוצאת קאפח. ועד"ז בהוצאת העליר "לבנות בית עבודה כו'". אבל בהוצאה שלפנינו: לבנות בית הבחירה לעבודה. וראה לקמן הערה 34.
  3. 24. וכן הביאו במ"ע קפח במצות להכרית זרע עמלק.
  4. 25. דבשביל ההמשך "הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה" הי' מספיק שיאמר "שלש מצות נצטוו כו'. ולבנות להם בית הבחירה".
  5. 26. שבת סט, א. וש"נ.
  6. *. להעיר מיד מלאכי כללי הרמב"ם סל"ד. אבל יש לחלק בנדו"ד.
  7. 27. סנהדרין שם ד"ה שלש מצות.
  8. *. מעין זה (אף שאינו ממש אותו ענין): במינוי מלך – מלך ישראל, מבית דוד, נמשח בקרן, על כל השבטים. ועוד. בעמלק – באופן דיהושע, שאול, בימי המן, דכל יחיד. ועוד. בביהב"ח – משכן וכו', בית ראשון, כשחסרו בו ה' דברים, ב"ש. ועוד. ועד"ז בשאר מצות – ולדוגמא: תש"ר בפ"ע, לאחרי תש"י. ציצית, תכלת בציצית. ואכ"מ.
  9. 28. ואפשר שיהי' רק לכתחילה, או גם לעכב – וראה הדוגמאות דבהערה הקודמת. וראה לקו"ש חי"ח (ע' 215) די"ל דמ"ש במשנה (מדות פ"א מ"ג־ד) "חמשה שערים היו כו'" – "שבעה שערים היו" (אף שמפרשם לאח"ז) לרמז שכולם הם מציאות אחת וכ"ז שלא ישנם כל השערים אין לא' מהם דין שער (וע"ד מכות ט, ב. שש ערי מקלט כו').

עמוד 301

  1. *. להעיר שכשבקש משה (פנחס כז, טז־יז) "יפקוד ה' אלקי הרוחות גו'", אמר "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם גו'" ובספרי ובמפרשי התורה שהוא למלחמה, ובפרש"י שם "לא כדרך מלכי האומות כו' משלחין חיילותיהן למלחמה כו', וכדרך שעשה יהושע. וכן בדוד כו'"*. ולהעיר שבגמרא (סנהדרין שם) ובספרי (ראה) שם הביאו לראי' שמינוי מלך הוא לפני מלחמת עמלק "כשהוא אומר כי יד על כס י־ה מלחמה לה' בעמלק ואין כסא אלא מלך שנאמר כו'", והרי ע"ז דרשו רז"ל (נסמן לקמן הערה 75 וראה הערה 76), שהכסא שלם תלוי במחיית עמלק. וראה רמב"ן ס"פ בשלח. לקמן הערה 31.
  2. 29. להעיר מזה ש"אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך כו'" (שבועות יד, א במשנה. רמב"ם הל' ביהב"ח פ"ו הי"א). וגם לפי הדיעה בגמרא שם (טז, א) "באחת מכל אלו", כ' הריטב"א (שבועות שם) ד"למצוה בעי' כולהו". וראה צפע"נ לסנהדרין שם. בעיון יעקב לע"י סנהדרין שם כ', דמשמעות הש"ס דלא קמסתפק כלל אי לבנות ביהמ"ק תחלה קודם העמדת מלך לפי דמילתא דפשיטא דהעמדת מלך קודם כדאיתא בב"ב (ד, א). ועד"ז הוא בשו"ת בית הלוי ח"ב ס"א סק"ח (בהגהה), דפשיטא לי' דמלך קודם מצד הנ"ל דא"א לקדש העזרה אלא במלך. אבל בהרי"ף לע"י שם, דגם בזה מסתפק לי'. וגם דמשמע מהגמ' (ובפרט מפרש"י הנ"ל) דשייכותם הוא גם: א) מצד קיום המצוה – פועל, ב) מצד הנפעל שישנו מלך והכרתת זרעו של עמלק. ולא רק מצד המציאות דמבלי מלך א"א לקדש העזרה וכיו"ב. וראה לקמן הערה 31, 32. ולהעיר ממו"נ ח"ג פמ"ה.
  3. 30. ש"ב ז בתחלתו.
  4. 31. עפמש"כ הרמב"ם בסהמ"צ סוף חלק המ"ע "שהם חובה על הצבור לא כל איש ואיש כמו בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק" יל"ע אם הצורך במלך במחיית עמלק ובנין בית הבחירה הוא כיון דאז נעשה השלימות דגדר צבור [ויומתק לפ"ז מה שנצטוו בכניסתם לארץ (דוקא) עפמ"ש בצפע"נ (לרמב"ם הל' ברכות פ"י הי"א. מהד"ת צ, ב. שו"ת צפע"נ ווארשא (נ.י. תשי"ד) סקמ"ג) דכשנכנסו לא"י דוקא נעשו גדר צבור] אבל לפי"ז שונה דין צבור במצות מינוי מלך מבהשאר. או דמצות אלו שייכות במיוחד למלך, כפשטות הכתובים שהביא הרמב"ם וכמ"ש ברד"ק (שמואל שם) דעל המלך מוטל לעשות ולצוות את ישראל כו' (וראה צפע"נ לסנהדרין שם). וע"ד דעת היראים סרצ"ט (בהשלם – סתל"ה). רמב"ן ס"פ בשלח – לענין מחיית עמלק דהמלך חייב. ומצד זה נק' מצות על הצבור*. וראה לשון הרמב"ם רפ"ה מהל' מלכים (ובה"ה שם) לענין מלחמת עמלק.
  5. 32. ולפי כהנ"ל נמצא דהשייכות דג' מצות אלו
  6. . וראה רמב"ם שם פ"א ה"ד. ספ"ד. וראה לקו"ש חי"ח ע' 279 הערה 56.
  7. . להעיר משו"ת הרשב"א ח"א סקמ"ח "המלך י"ל בג' אופנים: א) מצד הזמן, דזמן חיוב הכרתת זרעו של עמלק הוא לאחר מינוי מלך. וזמן חיוב בנין בית הבחירה הוא לאחר מלחמת עמלק. ב) מצד קיום המצוה, דקיום מצות בנין בית הבחירה הוא לאחר קיום מצות מינוי מלך ומלחמת עמלק (ועד"ז לאידך, דשלימות קיום מצות מינוי מלך היא כאשר מקיימים לאח"ז גם הכרתת זרעו של עמלק ובנין בית הבחירה). ג) שלימות בהחפצא דבית הבחירה כאשר הוא נעשה לאחר מינוי מלך ומלחמת עמלק (וכן לאידך שלימות גדר מלך כאשר לאח"ז הוא מלחמת עמלק ובנין בית הבחירה). ובפרט לפי משנת"ל הערה 29. אבל י"ל דשלימות החפצא אינה תלוי' בסדר קיומם, כ"א רק בהמציאות דכל הג'. ודוגמא בתש"ר – שמספיק ש"כל זמן שבין עיניך יהיו שנים", או שצ"ל גם "והי' לאות ע"י (והדר) ולטוטפות בין עיניך". ונפק"מ בהיקדים תש"ר – האם צריך לחלצו ולהניח תש"י ותש"ר. וראה לקו"ש חי"ט ע' 47 ואילך. בסגנון פשוט יותר ג' אופנים הנ"ל: א) מצד הפועל, ב) פעולה, ג) נפעל.

עמוד 302

  1. 33. אלא מכיון שהי' לפי שעה מוכח שבזה לא נגמר קיום הציווי ד"ועשו לי מקדש" כפשטות הפי' ברמב"ם. כצבור שהצבור וכל ישראל תלוין בו". וראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 165 ואילך.
  2. 34. ולכן כאן כשמדבר בתוכן המ"ע לדורות כ' "לעשות בית ליי' כו'"*, משא"כ בריש הל' מלכים כ' "לבנות בית הבחירה". וראה לקמן הערה 54. ולהעיר שבהמצות שבהכותרת להל' ביהב"ח כ' "לבנות בית המקדש". ובמנין המצות בריש ספר היד "לבנות בית הבחירה". וראה לקו"ש חי"ז ע' 91 והערה 93. חי"ט ע' 140 ואילך שם ע' 143. וש"נ.
  3. 35. ראה עד"ז ספרי דבי רב לספרי ראה (פי' יד) דועשו לי מקדש הוא ציווי לאותה שעה ולדורות דמאותה שעה חייבים לעשות מקום מקודש כו'. ובאוה"ח פרשתנו עה"כ. קרית ספר ריש הל' ביהב"ח שם. ואולי זוהי כוונת הכס"מ בריש הל' ביהב"ח "משמע דהאי קרא כלל הוא לכל מקום הן למשכן שבמדבר בין לשילה ונוב וגבעון בין לבית עולמים". וראה הר המורי' הל' ביהב"ח שם סק"ב*. משא"כ דעת הסמ"ג, אף שגם הוא הביא הכתוב "ועשו לי מקדש" ברמזי מ"ע (קסג) הרי: א) ממשיך שם" ונא' והי' המקום אשר יבחר גו'". וגם בהכתוב "ועשו לי מקדש" כ' "וגו' וכן תעשו" (ראה פרש"י עה"פ). משא"כ ברמב"ם. ב) מלשונו שם בפנים "זמן מצוה זו של בנין ביהב"ח לא הגיעה עד ימי דוד כו'". משמע שלפנ"ז לא הי' מצוה (וראה כס"מ שם). אף שיש לתרץ שכוונתו זמן מצות בנין בית הבחירה דוקא, שהרי קאי בהמשך לההתחלה שג' מצות נצטוו. אבל מ"מ מזה שבמצות בנין הבית חשיב רק זה (ש"ג' מצות נצטוו") ולא כברמב"ם משמע דלא ס"ל כהרמב"ם.
  4. . וכן בסהמ"צ מ"ע כ' "בית עבודה כו'" – ראה הוצאות העליר וקאפח. משא"כ בסהמ"צ לפנינו, כנ"ל הערה 23.
  5. . להעיר מחזקוני ראה יב, ה.

עמוד 303

  1. 36. ומכיון דהמ"ע "לעשות בית ליי'" הוא "מוכן להיות מקריבים בו קרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה" י"ל דגם במשכן, שילה ונוב וגבעון הי' מצות עלי' לרגל. וידועים דברי הרמב"ן (ראה טז, ט) או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעליות לרגל כו' (וראה שם יב, ח). וראה הר המורי' הל' ביהב"ח בתחילתו סק"א. ועוד. ואכ"מ.
  2. 37. ראה לשון הרמב"ם בהל' ביהב"ח פ"א ה"ג.
  3. 38. שאז נצטוו וקיימו מצות אלו – המעלה באופן הב' דלעיל הערה 32. משא"כ באופן הא' והג'. אף שמובן שגם בזה תוס' שלימות כי נעשה ע"י קיום המצוה כו'.
  4. 39. הל' ביהב"ח פ"ו הי"א. פרש"י (ור"ח) שבועות טו, רע"א. ולהעיר שזה שצריכים מלך כו' לקדש העזרה נלמד ממ"ש למשה "ככל אשר אני מראה אותך כו'" דמשה רבינו מלך הי' כבגמרא ורמב"ם שם.
  5. 40. בשלח יז, יג.
  6. 41. אף שלא הי' הכרתת עמלק, הרי גם לפני מקדש ראשון לא נמחה זרעו של עמלק ראה ש"א כז. ל, יז. ועוד. וראה ב"ב כא, סע"א ואילך. ובחדא"ג סנהדרין. ספרי דבי רב שם. וראה צפע"נ סנהדרין שם עד"ז לענין מלך "אך חטאו בזה ועד ימות המשיח לא הוה".
  7. 42. ראה שמואל ב ז, ו. ובפשטות קאי "אהל" על ה"משכן" ו"משכן" על "שילה". ועי' פרש"י שם. וראה זח"ב רמא, א. ובכ"מ.
  8. 43. רמב"ם הלכות מלכים שם ה"ג.

עמוד 304

  1. 44. ואף שהמצוה היא לאחר מלחמת עמלק, הרי מב' הכתובים שבגמרא (ורמב"ם הל' מלכים) "והניח לכם מכל אויביכם גו' והי' המקום כו'" (ובפרט שבפשטות התחלת הכתוב היא "ועברתם את הירדן וישבתם בארץ גו'". וראה פרש"י סנהדרין שם ד"ה בכניסתם לארץ) "וה' הניח לו מסביב מכל אויביו" מוכחשבניןהביתשייךלמצבדמנוחה.וראהחדא"ג סנהדריןשם.ספרידבירבשם.ולהעירמהגי'(הובא בדק"סשם)והי'בהניחלךה"אמכלאויביך–הכתוב דפ' תצא במחיית עמלק. ובספרי ראה לפנינו (לא הובא המשך הכתוב "והניח לכם גו'" כ"א התיבות לפנ"ז) אשר ה"א מנחיל אתכם.
  2. 45. אבל מוסיף "ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה", היינו שעדיין לא הי' בית קבוע ממש. וראה לקמן הערה 52.
  3. 46. מ"א ג, ד. תוספתא זבחים ספי"ג. וראה מאירי מגילה ט, ב. ובכ"מ.
  4. 47. ולכן כתב "ובנו שם מקדש" שמשמע שהי' שם בנין אבנים (וכ"כ רש"י פסחים לח, ב), ולא שהקימו שם אוה"מ – המשכן כמ"ש בפיה"מ להרמב"םבמשנהזבחיםפי"דמ"ז.וכדמשמעמכ"מ. וראה תפא"י זבחים שם. הר המורי' שם סק"ד.
  5. 48. וצ"ע אם גם לזה צריך מלך, ונוב נבנה ע"י שמואל (ראה לשון הגמרא (זבחים קיח, סע"ב וש"נ) שמלך שמואל, ושנה שמלך שאול ושמואל), וגבעון ע"י (שמואל*) שאול או דוד, ראה ס"ע פי"ג. סדר הדורות ב"א תתעא. הר המורי' שם סק"ה. ועוד. ואולי תלוי אם "בנו שם מקדש" (כרמב"ם כאן) שאז צריך למלך. או שרק הקימו האה"מ – המשכן.
  6. 49. וכ"ה הסדר דג' מצות אלו בבנין בית השלישי כברמב"ם רפי"א מהלכות מלכים המלך המשיח וכו' ובונה המקדש. ובה"ד שם: יעמוד מלך כו' וילחום מלחמות ה' (סתם – כולל מלחמת עמלק ולאחר הכרתת זרעו כו' ומצב דמנוחה –) כו' "אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו" (תיבות אלו נשמטו ע"י הצנזור) – אז – ובנה מקדש במקומו. וראה הר המורי' שם סק"ב. אבל בנוגע לבנין שני דלא הי' שם מלך וכו' (רמב"ם פ"ו מהל' ביהב"ח הי"ד (וברמב"ם שם "ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה כו'"), אולי י"ל דאין צריך כיון שהוא המשך דבית המקדש הא'. וראה קונטרס דרישת ציון וירושלים בשו"ת שאילת דוד בתחילתו. ולהעיר מרמב"ם הלכות מלכים פ"א ה"ז "כיון שנמשח דוד וכו' והרי המלכות לו ולבניו כו'" ובה"ט שם. וראה צפע"נ סנהדרין שם. ועוד. ואכ"מ.
  7. 50. ראה ספרי דבי רב שם בסופו.
  8. . ע"פ הילקוט שמואל א (כח) מס"ע.

עמוד 305

  1. 51. והיינו אף שהרמב"ם מדבר ב"בית הבחירה", מ"מ לא הביא כתוב מפורש על בית הבחירה, אלא כתוב שבו מרומז משכן שילה. וכדלקמן.
  2. 52. ורק כשבאו לשילה נאסרו הבמות (משא"כ בגלגל ונוב וגבעון) והיא היתה מנוחה כו' (משנה זבחים קיב, ב) וראה גמרא שם קיט, א ואילך. ושם (ובספרי ראה יב, ט) גם דיעה "דנחלה זו שילה". ובפיה"מ שם "נקרא שילה בית כו'". וראה ספרי תבוא (כו, ב) אלא המקום אשר יבחר ה"א זה שילה ובית עולמים. רמב"ן שם. ובכ"מ הושוו שילה ובית עולמים. וראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג מ"ע פד־פה. ובכ"מ. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 79 ואילך.
  3. 53. רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ג.
  4. 54. עפכהנ"ל מובן שינוי לשון הרמב"ם דבהל' ביהב"ח כ' הרמב"ם "לעשות בית", ובהל' מלכים "לבנות", וכ' הצפע"נ (מהד"ת ג, ב. עז, א) דל' "לעשות" פי' "שיהי'" ול' "לבנות" פי' ד"המצוה היא הבנין": בהל' ביהב"ח מבאר התוכן דמצות בנין ביהמ"ק (שבכל הזמנים וכמ"ש "בית ליי' (כנ"ל הערה 34) מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו כו'"), ולכן כ' הלשון "לעשות"* (ראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 120 ואילך). משא"כ בהל' מלכים שמדבר ב"ג' מצות שנצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ" כ' "לבנות", כי הוספת המצוה שם היא לא בעצם (תוכן) מצות בנין הבית, כ"א קיום מצות בנין בית הבחירה שלאחר מצות מינוי מלך, והכרתת זרעו של עמלק (אבל להעיר מצפע"נ שם ג, ב בהמשך דבריו, דכתב שזה החילוק דמשכן ומקדש. ואכ"מ).
  5. 55. הל' בית הבחירה פ"ז ה"י. מר"ה כד, א. ע"ז מג, א. מנחות כח, ב.
  6. 56. ולהעיר ממ"ש שם פ"א הי"ב "והכל חייבים לבנות כו' כמקדש המדבר". ובפ"ו הי"א שם (הובא לעיל הערה 39). פ"ז הי"א. ועוד. ולהעיר מפרש"י פרשתנו כה, ט. וברא"ם שם.
  7. 57. שם פ"א ה"ה.
  8. 58. ועפ"י הנ"ל צע"ק מ"ש הרמב"ם לפנ"ז "ואלו הן הדברים שהן עיקר בבנין הבית כו' והוא הנקרא אולם" מנין שגם אולם הוא עיקר בבנין הבית כיון שלא הי' במשכן (ואולי מקורו מגמ' הנ"ל לא יעשה אדם בית תבנית – שחשב אולם). וראה קרית ספר שם דהא במשכן לא הי' אולם ואע"ג כו' אפילו הכי לענין קדושת הבית ליכא שינוי בין משכן למקדש דכמו במשכן ליכא אלא ג' קדושות כו' עיי"ש. ולהעיר מעירובין ב, א. ובכ"מ. תוי"ט כלים פ"א מ"ט ד"ה ההיכל מקודש. וראה הר המורי' שם סק"י. ואכ"מ.
  9. . וכ"ה בסהמ"צ שם בהוצאת קאפח. משא"כ בדפוסים שלפנינו: "לבנות".

עמוד 306

  1. 59. יריעות העליונות הנעשים מעורות תחשים (פרשתנו כו, יד) א"א לעשות שהרי תחש הי' רק בזמן משה (שבת כח, א. פרש"י פרשתנו כה, ה). אבל מוכח בשבת שם דעיקר האהל הוו יריעות התחתונים, ובזה כבר נק' המשכן אהל. וראה צפע"נ (הפלאה בהשמטות נד, א) דאם קפל הרוח את היריעות העליונות המשכן כשר. וראה לקמן ע' 487.
  2. 60. במנ"ח מצוה רנד סק"ו שקו"ט בזה ורוצה לחדש (דלא כמשמעות הפוסקים ושו"ע) שהאיסור הוא רק בזמנו: בזמן המשכן הי' אסור לעשות כתבנית המשכן כיון שהי' אז משמש לפניו. וכן כשהי' שילה עומד וכן נוב וגבעון וכן ב"ר הי' אסור לעשות בכ"ז מהזמנים איזה תבנית שהי' דוגמת התבנית שהי' משמש אז וכן בבית שני כשל בית שני כו', אבל האידנא כיון דאין משמשין לפניו אפשר דאין בכלל הלאו הזה. אבל הרי"ז נגד דעת הפוסקים טושו"ע יו"ד סקמ"א ס"ח דאסור גם עכשיו (כמו"ש שם בעצמו), וא"כ י"ל דגם דמות המשכן כו' אסור. ובשו"ת בית אפרים או"ח סיו"ד כ' דלדעת רש"י והרמב"ם (למסקנא) האיסור הוא גם בתבנית בית ראשון. וגם עפ"י דבריו י"ל שאסור גם בתבנית משכן. והנה במנ"ח שם הקשה דא"א לומר שעכשיו אסור כל הבנינים "דהיו מודיעים לנו חז"ל צורת המשכן שילה ג"כ כדי לידע תבניתו". אבל מזה גופא שלא מפורש מדתו מוכח שמדת ארכו ורחבו כו' הי' כמו המשכן וכדמוכח מהיריעות שע"ג. וגם אם לא הי' בדומה ממש הרי"ז (בפשטות) לפי שלא הי' שינוי המעכב. וראה לקו"ת ברכה (צט, ד) הכלל דילמוד סתום מן המפורש י"ל לכאורה דמקדש דנוב וגבעון הוא כהקודמו – שילה. וע"פ פיה"מ וכו' (בהערה 47) הרי"ז אוהל מועד דהמדבר, וא"כ בין משכן שילה בין האוה"מ בלא"ה אסור. ועפ"י הנ"ל שלהרמב"ם אסור גם לעשות תבנית משכן וכו' יומתק שזהו בדוגמת הכלים שבהמשך לזה (בהלכה שם) "שלחן בצורת שלחן ומנורה בצורת מנורה", שצורתם הוא המפורש בתורה בנוגע למשכן. והטעם שלא כתבו הרמב"ם בפירוש הוא דמכללי הרמב"ם (יד מלאכי כללי הרמב"ם ס"ה) שאינו מביא דינים מחודשים שלא הוזכרו בש"ס.
  3. 61.
  4. *. וראה צפע"נ עה"ת ר"פ תשא.

עמוד 307

  1. 62. אוה"ת בשלח ע' תרסז.
  2. 63. ראה גם דרמ"צ מצות מינוי מלך.
  3. 64. קדושים יט, ל. בהר כו, ב.
  4. 65. ברכות ח, א.
  5. 66. תניא פמ"ב.
  6. 67. עקב י, יב.
  7. 68. ברכות לג, ב.
  8. 69. כ"ה בתניא. וכ"מ בע"י. וכ"ה בחדא"ג. עיון יעקב. ועוד. אבל בגמרא לפניו: אטו יראת שמים.
  9. 70. ר"ח (שער האהבה פ"ו ד"ה ושני). של"ה (שער האותיות אות ל'). ובכ"מ.
  10. 71. ראה בארוכה דרמ"צ שם. אוה"ת שם ע' תרסו.
  11. 72. רמב"ם ספי"א מהל' מלכים.

עמוד 308

  1. 73. ראה לעיל הערה 49 שזהו הג' ענינים מינוי מלך הכרתת זרעו של עמלק ובנין ביהמ"ק.
  2. 74. ראה דרמ"צ שם בסופו.
  3. 75. תנחומא (ובאבער) ס"פ תצא. פסיקתא דר"כ ספ"ג. מדרש תהלים ט, ז. פס"ר פי"ב, ט. פרש"י ס"פ בשלח.
  4. 76. וראה ברכות נח, סע"א. ובפרש"י שם. חדא"ג שם. מדרש תהלים (באבער) מזמור צז. אוה"ת שם ע' תרסו ואילך (וראה תו"א פה, א: "כסא מלכותו שום תשים עליך מלך כו'". צה, ג ואילך. ועוד). וגם מכהנ"ל מוכח מה שנת"ל ס"ו ובהערות שם דשלימות ענין מלחמת עמלק היא ע"י מלך. מקדש – כבר נת' בכ"מ התיווך בזה, שמשיח יבנה השערים והדלתות – ראה בכהנ"ל לקו"ש חי"א ע' 98 והערה 61. וש"נ.
  5. 77.
  6. 78.
  7. 79.

מצוטט ב־6 עמודים

לקוטי שיחות 3
  1. כרך לא ‹ פקודי ‹ שיחה א ‹ 223 לקו"ש חט"ז ע' 302
  2. כרך לב ‹ ניסן ‹ ניסן ‹ 22 לקו"ש חט"ז ע' 302
  3. כרך לו ‹ תרומה ‹ שיחה ג ‹ 141 לקו"ש חט"ז ע' 302
תורת מנחם 3
  1. מו - שנת תשכ"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ז ע' 298
  2. סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א לקו"ש חט"ז ע' 303
  3. עא - שנת תשל"ג - חלק שני ‹ פורים, ה'תשל"ג לקו"ש חט"ז ע' 302