שיחה ב

292שיחה ב

תרומה

א. שלוש התרומות המוזכרות כאן, וההבדל באופן כתיבתן

הציווי על לקיחת "תרומה" מבני ישראל (לעבודת המשכן) חוזר על עצמו שלוש פעמים בתחילת פרשתנו¹: "ויקחו לי תרומה", "תקחו את תרומתי", "וזאת התרומה אשר תקחו". על כך אומרים חז"ל²: ג' תרומות נאמרו בפרשה הזאת. ויקחו לי תרומה וגו' – זו תרומת אדנים, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי – זו תרומת שקלים, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם – זו תרומת המשכן.

יש הבדל באופן שבו כתובות כאן שלוש התרומות: השתיים הראשונות כתובות רק באופן כללי וברמז, ופרטיהן מוזכרים רק בפרשות מאוחרות³ יותר, ואילו תרומת המשכן

ב כתובה כאן בפירוט ובהרחבה.

יש אפוא להבין: הרי שלוש התרומות כולן היו למען עבודת המשכן

[ואפילו תרומת השקלים ששימשה לקניית קרבנות ציבור⁴ – הרי לפי פסק ההלכה של הרמב"ם⁵ שמצות בנית המקדש (איננה רק) שיהיה "בית לה'", אלא שבית זה יהיה "מוכן להיות מקריבין בו הקרבנות", ויוצא, אם כך, שהציווי "ועשו לי מקדש"⁶ כולל גם את ההכנות הדרושות לעבודת הקרבנות, שאחת מהן היא השימוש בתרומת השקלים לקניית קרבנות ציבור] –

ואם כך, היו צריכות להיכתב כל שלוש התרומות באופן מפורט?

גם אם ניישב קושי זה בקשר לתרומת השקלים, ונאמר שבכל זאת היא איננה קשורה לבנית המשכן למעשה, אלא מהווה רק הכנה לעבודה במשכן, ולכן אין זה (בפרשת תרומה) המקום המתאים לכתיבת פרטי תרומה 292זו;⁷ עדיין יישאר הקושי על תרומת האדנים שהם חלק מבנית המשכן: מדוע אין תרומה זו מפורטת בפרשתנו?

ב. הבדל נוסף בלשון הפסוק

יש עוד הבדל כאן⁸ בלשון הפסוק בנוגע לג' התרומות:

בתרומת האדנים כתוב "ויקחו לי תרומה", בתרומת השקלים – "תקחו את תרומתי", ובתרומת המשכן – "וזאת התרומה אשר תקחו". כלומר, בתרומה הראשונה (תרומת האדנים) מודגשת שייכות התרומה לקדוש־ברוך־הוא במילה נפרדת – "לי תרומה", בתרומה השניה (תרומת השקלים) משולבת השייכות לקדוש־ברוך־הוא במילה "תרומה" עצמה: "תרומתי"⁹, ואילו בתרומה השלישית (תרומת המשכן) אין מוזכר כלל שהיא תרומה לה', וכתוב "וזאת התרומה" סתם.

ג. דברי המדרש בפרשתנו, והתמיהה עליהם

עוד דבר פלא שיש במדרש בפרשתנו:

על הפסוק "וזאת התרומה אשר תקחו... זהב וכסף ונחושת" אומרים חז"ל¹⁰: זהב כנגד מלכות בבל... כסף כנגד מלכות מדי... נחושת כנגד מלכות יון... ועורות אילים מאדמים כנגד מלכות אדום...".

ותמוה מאד: מהו הקשר בין ארבע המלכויות לבין תרומת המשכן? והרי, אדרבה, מלכויות אלו גרמו לארבע הגלויות ולחורבן בית המקדש, להיפך מתרומת המשכן, שכוונתה היא – "ועשו לי מקדש" (בנין והקמת המשכן)?

ד. הדברים יובנו על־ידי השוואת התרומות לשלושת העמודים

בעבודת ה'

ויובן זה בהקדים, שהעבודה הרוחנית של "ועשו לי מקדש" (הכנת דירה לקדוש־ברוך־הוא והשראת שכינתו בתחתונים) נחלקת לשלושה סוגים - עמודים: תורה, עבודה וגמילות חסדים^*.

מובן ששלושת הסוגים הללו רמוזים בענין המשכן.

ויש לומר שזוהי, בפנימיותם של 293הענינים¹¹, הסיבה לכך שלקחו שלוש תרומות נפרדות, ולא תרומה אחת כללית לכל צרכי המשכן, וזאת מפני ששלוש התרומות הן כנגד שלושת העמודים¹²: תורה, עבודה וגמילות חסדים¹³. וכדלהלן:

היסוד והמקור לכל עניני עבודת ה' הוא העמוד של "תורה" כל פרטי הדרגות והאופנים לעבוד את הקדוש־ברוך־הוא על־ידי מצוות ומעשים טובים מיוסדים ומבוססים על תורה. לכל ענין של יהדות וקיום המצוות יש מקור והתחלה בתורה, ועל כך רמוז בתרומת האדנים שהם היסוד של המשכן.

תרומת השקלים, שממנה קנו קרבנות ציבור, היא העמוד של "עבודה", שהיא עבודת הקרבנות¹⁴, ותפילה שבמקום קרבנות תקנום¹⁵.

ותרומת המשכן, הכוללת את כל הדברים הגשמיים (זהב וכסף ונחושת וכו') שמהם בנו את המשכן, היא כנגד עבודת המצוות (המתקיימות על־ידי זהב וגו'), שהמצוה הכוללת אותן היא גמילות חסדים [כידוע¹⁶, גמילות חסדים היא "כללות המצוות"].

לפי הסבר זה על ההבדלים שבין שלושת עניני העבודה הללו, תובן הסיבה לשינויים שהוזכרו בסעיף ב' לגבי שלוש התרומות.

ה. תורה – חכמת ה', עבודה – קירוב האדם לה', גמ"ח – מעשה המצוות

ההבדל בין שלושת הקוין – תורה עבודה וגמ"ח – היא:

תורה היא בבחינת "ואהיה אצלו אמון... שעשועים... לפניו...¹⁷", "חמדה גנוזה¹⁸" של הקדוש־ברוך־הוא, וקדמה לעולם אלפיים שנה¹⁹, לפני שהיהודי לומד אותה (שלא כמצוות, שעצם קיומן תלוי במקיים המצוה, וענינן הוא אזהרה לאדם). גם כאשר יורדת התורה למטה ונלמדת על־ידי האדם היא נשארת (כלשון חז"ל^*) "דברי כאש" (של הקדוש־ברוך־הוא), היא איננה משתנית כאשר היא מתלבשת בשכלו ובדיבורו של האדם; היא נשארת חכמתו של הקדוש־ברוך־ 294הוא, הנשגבה לאין ערוך מן האדם הלומד.

הענין של "עבודה" (קרבנות – תפילות), הוא "אדם²⁰ כי יקריב מכם", האדם מקרב את עצמו לקדוש־ברוך־הוא, כפי הידוע²¹ ש"קרבן" הוא מלשון קירוב – "דאמאי אקרי קרבן על שם שמקרב" – "קירוב הכוחות והחושים" לקדוש־ברוך־הוא. עבודת התפילה (שבמקום קרבנות תקנום) היא הרי עבודה שבלב²², התעלות האדם בעצמו (בכוחותיו שלו) לאלקות עד ש"ראשו מגיע השמימה"²³.

זוהי, אם כן, עבודתו של האדם, ולכן, גם אם בידו להתרומם רק לפי כוחו של נברא, בכל זאת הוא נהיה מאוחד עם אור הקדושה שאליו הוא מגיע²⁴.

לשתי העבודות הללו – תורה ועבודה – יש צד שווה, שבשתיהן האדם העובד מתעסק עם עצמו, וכך גם תוצאתם ופעולתם היא רק אצל האדם (ששכלו מתאחד עם שכל התורה – חכמת ה', והוא מתרומם עד "שמימה") – אך אין בהן התעסקות עם דברים גשמיים, שגם הם יהפכו לתשמישי קדושה, דבר שבקדושה, כך שחפץ גשמי יהפוך לחפץ של מצוה החדור באור הקדושה.

[ואפילו בעבודת הקרבנות כפשוטה, שהיו מקריבים בהמה גשמית על המזבח, בכל זאת לא הקריבו על המזבח את החפץ הגשמי כפי שהוא, אלא היו צריכים לפני־כן להקדישו. כלומר, להבדילו (קדושה מלשון הבדלה²⁵) ולהגבהו משפלותו, ורק אז הוא נעשה ראוי להקרבה על מזבח ה'²⁶].

וזהו היתרון בקו השלישי – "גמילות חסדים", הכולל את קיום כל המצוות: התעסקות ופעולה בחפץ הגשמי, שבו מקיימים את המצוה, כך שחפץ זה כפי שהוא בחיצוניות, בהצטיירותו בדברים תחתונים גשמיים וב"גשמיותו" יהפוך לחפץ של מצוה.

מסיבה זו המצוות מוגבלות במידות ובהגבלות²⁷ – בשונה מן התורה, 295שעליה נאמר²⁸ "ארוכה מארץ מידה" ובשונה מן התפילה, ששלמותה היא כאשר עולים "השמימה", שזוהי העבודה של "בכל מאודך", של מסירות נפש²⁹, למעלה ממדידות והגבלות – כי המצוות "נתלבשו" בדברים תחתונים גשמיים [עד שגם את המצוות של חובות הלבבות יש לקיים באופן שהלב הגשמי יתלהב בהרגשה של אהבה ויראה וכו', עד שהדבר יהיה ניכר בבשר הלב³⁰] ולפיכך הן מוגבלות.

ו. כך יובנו ההבדלים בלשון הפסוק

וזהו גם ביאור השינויים (הנזכרים לעיל) בלשון הפסוק:

"ויקחו לי תרומה" רומז לעמוד של "תורה"³¹, כפי שנתבאר לעיל. ולפיכך כתוב כאן "ויקחו לי תרומה". לא כתוב "ויתנו לי תרומה", שאז היתה הכוונה לכך שהאדם מלמטה נותן ל"למעלה", ל"לי", כביכול, אלא "ויקחו" – האדם למטה לוקח את הניתן לו מלמעלה, את ה"לי", כביכול.

שהרי העבודה של תורה איננה עבודה מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה – באמצעות התורה לוקחים ומורידים אלקות, את חכמתו של ה', מלמעלה למטה.

העבודה של תורה היא באופן של "ויקחו" – "לוקחים", אלקות מלמעלה למטה.

וכיוון שאורייתא וקדוש־ברוך־הוא כולא חד³², מדייק הפסוק "ויקחו לי" – ביטוי המצביע על עצמותו של הקדוש־ברוך־הוא³³, כי באמצעות התורה "לוקחים" את עצמותו ומהותו של הקדוש־ברוך־הוא ממש, כלשון חז"ל³⁴ "אותי אתם לוקחים".

אבל, מצד שני, כיוון שכוחו של היהודי "לקחת" את עצמיותו של הקדוש־ברוך־הוא על־ידי התורה איננו תוצאה של עבודת האדם הלומד, אלא מפני שהקדוש־ברוך־הוא, כביכול, "הכניס את עצמו" בתורה (באופן שהתורה היא "דברי כאש"), לפיכך נשארת המשכת והורדת עצמיותו של הקדוש־ברוך־הוא כאילו היא מובדלת מן האדם הלומד.

[וכך יכולה להיות מציאות שהתורה תילמד על־ידי איש בלתי טהור, שגם אז קיים המצב של "ויקחו לי – השראת עצמותו יתברך על־ידי התורה – אבל 296האדם איננו כלל במצב שבו ה"לי" יאיר בו בגלוי].

לפיכך כתוב "לי תרומה", בשתי מילים נפרדות, כדי לרמוז שה"לי" השראת עצמות ה' בתורה) וה"תרומה" (העבודה של לימוד התורה) אינם מילה אחת, דבר אחד³⁵, כיון שהמשכת העצמות נשארת מנותקת מן האדם הלומד.

לא כן בתרומת שקלים, בקו של "עבודה" (קרבנות ותפילה). לגביה כתוב הביטוי "תרומתי". הקרבן הגשמי עצמו עולה ונכלל במקורו ושורשו למעלה, באלקות. גם באמצעות עבודת התפילה מתעלה האדם עד "שמימה", כפי שהוסבר לעיל, הוא מגיע לדרגה כזו, שהאור האלקי מאיר בו בגלוי, ולכן כתוב "תרומתי", ביטוי המצביע על כך שהקשר שבין "תרומה" (עבודה) לבין "לי" (המשכת אלקות באמצעות העבודה הזאת) בעבודה³⁶ זו הוא ניכר ומורגש.

לא כך הוא הדבר בתרומה השלישית, תרומת המשכן, שזוהי העבודה עם החפץ הגשמי עצמו, כפי שהוא בגשמיותו. בעבודה זו המשכת האלקות היא בהעלם, ולכן כתוב "תרומה" סתם, בלי להזכיר בפירוש שזוהי תרומה לה', כי בעבודה זו איננו ניכר הקשר לקדוש־ברוך־הוא.

ז. עיקר הכוונה היא דווקא בעבודת המצוות

למרות שהמצוות "נתלבשו" בדברים גשמיים, בכל זאת מתבצעת דוקא על־ידי עבודה זו הכוונה בבריאת העולם, הענין של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו דירה בתחתונים"³⁷, כמו שמדגיש אדמו"ר הזקן³⁸ שהכוונה היא ל"דירה" לקדוש־ברוך־הוא בעולם הזה הגשמי התחתון "שאין תחתון למטה ממנו";

אבל כדי שעבודה זו תהיה מושלמת כראוי, צריכים להיות אצל האדם גם הקו והיסוד של תורה, והקו של "עבודה".

וכיון שכל עניני עבודת ה' נמצאים במשכן, כפי שצויין לעיל, רמוז גם ענין זה, במעשה המשכן: התורה מזכירה בפירוש בפרשתנו רק את תרומת המשכן, שזהו העיקר, ושתי התרומות האחרות מוזכרות רק באופן כללי וברמז, כי הם (בכוונה העיקרית שבהם) רק הכנה והשלמה ל"עשיית הדירה".

ח. ההסבר לדברי המדרש

וזהו גם הביאור בדברי המדרש (לעיל סעיף ג) ש"זהב וכסף..." הם כנגד ד' המלכיות³⁹:

כיון שענינה של תרומת המשכן הוא לעשות דירה לה' יתברך בתחתונים 297(לעשות מקדש ומשכן לה' מן הגשמיות), שלימותו של ענין זה איננו בבנית המשכן שראו בו בעיני בשר את השראת השכינה, אלא בעבודה בזמן הגלות⁴⁰, בשעה שגשמיות העולם היא בתוקפה, ובאמצעות עבודה זו לשנות גם גשמיות זו ו"לברר" ולהעלות את התחתון "שאין תחתון למטה ממנו".

היתרון שבעבודה זו יתגלה לעתיד לבוא, שאז תתגלה המעלה של "מעשה"⁴¹, כידוע, שאז יהיה "מעשה גדול", ולכן המקדש (ש"היה מעין עולם הבא"⁴²) היה בעיקר מדומם.

וכל זאת כפי שמוסבר בענין יוסף ויהודה, שיהודה מצביע על העבודה של מעשה (יהודה – מלשון הודאה וביטול, כמו דומם ש"יש בו בחינת הביטול ביותר"⁴³), ולעתיד לבוא יהיה יהודה נעלה מיוסף – "ודוד⁴⁴ עבדי נשיא להם לעולם".