292
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
זו;7 עדיין יישאר הקושי על תרומת האדנים שהם חלק מבנית המשכן: מדוע אין תרומה זו מפורטת בפרשתנו?
ב. הבדל נוסף בלשון הפסוק
יש עוד הבדל כאן8 בלשון הפסוק בנוגע לג' התרומות:
בתרומת האדנים כתוב "ויקחו לי תרומה", בתרומת השקלים – "תקחו את תרומתי", ובתרומת המשכן – "וזאת התרומה אשר תקחו". כלומר, בתרומה הראשונה (תרומת האדנים) מודגשת שייכות התרומה לקדוש־ברוך־הוא במילה נפרדת – "לי תרומה", בתרומה השניה (תרומת השקלים) משולבת השייכות לקדוש־ברוך־הוא במילה "תרומה" עצמה: "תרומתי"9, ואילו בתרומה השלישית (תרומת המשכן) אין מוזכר כלל שהיא תרומה לה', וכתוב "וזאת התרומה" סתם.
ג. דברי המדרש בפרשתנו, והתמיהה עליהם
עוד דבר פלא שיש במדרש בפרשתנו:
על הפסוק "וזאת התרומה אשר תקחו... זהב וכסף ונחושת" אומרים חז"ל10: זהב כנגד מלכות בבל... כסף כנגד מלכות מדי... נחושת כנגד מלכות יון... ועורות אילים מאדמים כנגד מלכות אדום...".
ותמוה מאד: מהו הקשר בין ארבע המלכויות לבין תרומת המשכן? והרי, אדרבה, מלכויות אלו גרמו לארבע הגלויות ולחורבן בית המקדש, להיפך מתרומת המשכן, שכוונתה היא – "ועשו לי מקדש" (בנין והקמת המשכן)?
ד. הדברים יובנו על־ידי השוואת התרומות לשלושת העמודים
בעבודת ה'
ויובן זה בהקדים, שהעבודה הרוחנית של "ועשו לי מקדש" (הכנת דירה לקדוש־ברוך־הוא והשראת שכינתו בתחתונים) נחלקת לשלושה סוגים - עמודים: תורה, עבודה וגמילות חסדים*.
מובן ששלושת הסוגים הללו רמוזים בענין המשכן.
ויש לומר שזוהי, בפנימיותם של
הערות
- 7. להעיר מפרש"י ריש פרשתנו (בנוגע לתרומת המשכן) "י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה", ובאוה"ת פרשתנו (ע' א'שפג. א'שצ. א'תי. א'תיד. וראה עד"ז ברע"ב וש"ך עה"ת כאן): "לא מנה רק הדברים השייכים למלאכת המשכן ולכלי המשכן, משא"כ שמן למאור ובשמים אינו מכלי המשכן כ"א ע"ד הקרבנות שבמשכן".
- 8. משא"כ בפ' תשא, שבג' התרומות המרומזות שם (ירושלמי שקלים פ"א שם. פרש"י תשא שם) נאמר בהן "תרומה לה'" או "תרומת ה'".
- 9. להעיר מתקלין חדתין לירושלמי שם (ועד"ז במשכיל לדוד בפרש"י כאן) דלמדין דתקחו את תרומתי קאי על תרומת השקלים (קרבנות לגבוה) מדכתיב "תרומתי כלומר תרומה שלי".
- 10. תנחומא פרשתנו ז. וראה שמו"ר פל"ה, ה.
- *. אבות פ"א מ"ב.
שמות רבה ל״ה:ה׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שמות כה, ג): וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחשֶׁת. זָהָב זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב. וְכֶסֶף זוֹ מָדַי, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, לב): חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִי כְסַף. נְחשֶׁת זוֹ יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, לב): מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ. אֲבָל בַּרְזֶל אֵין כְּתִיב כָּאן, לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמִּשְׁכָּן, לָמָּה, שֶׁנִּמְשַׁל בּוֹ אֱדוֹם, שֶׁהֶחֱרִיבָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת יְקַבֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹרוֹן לֶעָתִיד לָבוֹא חוּץ מֵאֱדוֹם, וַהֲרֵי בָּבֶל אַף הִיא הֶחֱרִיבָה אוֹתוֹ, אֶלָּא עַל שֶׁלֹא קִעַקְעָה אוֹתוֹ, אֲבָל אֱדוֹם מַה כְּתִיב בָּהּ (תהלים קלז, ז): הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ, עַד עַכְשָׁיו הַיְסוֹד בָּהּ, לְפִיכָךְ לֹא נִכְתַּב בַּרְזֶל בַּמִּשְׁכָּן וּבַמִּקְדָּשׁ, שֶׁמְשׁוּלִין בּוֹ אֱדוֹם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא לֶעָתִיד לָבוֹא שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת עֲתִידִין לְהָבִיא דוֹרוֹן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּמִצְרַיִם מְבִיאָה תְּחִלָּה וּכְסָבוּר שֶׁלֹא לְקַבֵּל מֵהֶם, וְאוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַכְסַנְיָא נַעֲשׂוּ לְבָנַי בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לב): יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים, מִיָּד מְקַבֵּל מֵהֶן. נָשְׂאָה כּוּשׁ קַל וָחֹמֶר וּמַה מִּצְרַיִם שֶׁשִּׁעְבְּדוּ בָּהֶן קִבֵּל מֵהֶם אָנוּ שֶׁלֹא נִשְׁתַּעְבַּדְנוּ בָּהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מִיָּד כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים, מִיָּד כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת שׁוֹמְעוֹת וְהֵן מְבִיאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, לג): מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ שִׁירוּ לֵאלֹהִים, וְאַחַר כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם נוֹשֵׂאת קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָהּ וְאוֹמֶרֶת וּמַה הַלָּלוּ שֶׁאֵינָן אֲחֵיהֶם קִבְּלוּ מֵהֶם אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַף הִיא מְבַקֶּשֶׁת לְהָבִיא דּוֹרוֹן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים סח, לא): גְּעַר חַיַּת קָנֶה, שֶׁכֻּלָּה חַיָּה מִן הַקָּנֶה. דָּבָר אַחֵר, גְּעֹר חַיָּה הַדָּרָה בֵּין הַקָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. (תהלים סח, לב): עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים, אוֹתָהּ שֶׁאוֹכֶלֶת שַׁמְּנָן שֶׁל עַמִּים וּבָאָה בְּכֹחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְאוֹמֵר מֵהֶם אֲנִי, עֵשָׂו בֶּן יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, (תהלים סח, לב): מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף, אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא אָדָם וְכוֹעֶסֶת עָלָיו מַתֶּרֶת אֶת הַפַּס וְנוֹטֶלֶת אֶת הַכֶּסֶף וְהִיא מִתְרַצָּה לוֹ. וּמַהוּ (תהלים סח, לב): בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, שֶׁהִיא מְפַזֶּרֶת לְיִשְׂרָאֵל מִתַּלְמוּדָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמְכַנֶּסֶת אוֹתָן בַּמֶּה שֶׁיֵּצֶר הָרַע חָפֵץ בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, שֶׁפִּזְּרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, בִּזַּר עַמִּים, שֶׁעָשׂוּ אֶת יִשְׂרָאֵל זָרִים לִי, וְהֵם מְבִיאִין קָרְבָּנוֹת.
משנה אבות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד. על התורה. ועל העבודה. ועל גמילות חסדים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.