293
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הענינים11, הסיבה לכך שלקחו שלוש תרומות נפרדות, ולא תרומה אחת כללית לכל צרכי המשכן, וזאת מפני ששלוש התרומות הן כנגד שלושת העמודים12: תורה, עבודה וגמילות חסדים13. וכדלהלן:
היסוד והמקור לכל עניני עבודת ה' הוא העמוד של "תורה" כל פרטי הדרגות והאופנים לעבוד את הקדוש־ברוך־הוא על־ידי מצוות ומעשים טובים מיוסדים ומבוססים על תורה. לכל ענין של יהדות וקיום המצוות יש מקור והתחלה בתורה, ועל כך רמוז בתרומת האדנים שהם היסוד של המשכן.
תרומת השקלים, שממנה קנו קרבנות ציבור, היא העמוד של "עבודה", שהיא עבודת הקרבנות14, ותפילה שבמקום קרבנות תקנום15.
ותרומת המשכן, הכוללת את כל הדברים הגשמיים (זהב וכסף ונחושת וכו') שמהם בנו את המשכן, היא כנגד עבודת המצוות (המתקיימות על־ידי זהב וגו'), שהמצוה הכוללת אותן היא גמילות חסדים [כידוע16, גמילות חסדים היא "כללות המצוות"].
לפי הסבר זה על ההבדלים שבין שלושת עניני העבודה הללו, תובן הסיבה לשינויים שהוזכרו בסעיף ב' לגבי שלוש התרומות.
ה. תורה – חכמת ה', עבודה – קירוב האדם לה', גמ"ח – מעשה המצוות
ההבדל בין שלושת הקוין – תורה עבודה וגמ"ח – היא:
תורה היא בבחינת "ואהיה אצלו אמון... שעשועים... לפניו...17", "חמדה גנוזה18" של הקדוש־ברוך־הוא, וקדמה לעולם אלפיים שנה19, לפני שהיהודי לומד אותה (שלא כמצוות, שעצם קיומן תלוי במקיים המצוה, וענינן הוא אזהרה לאדם). גם כאשר יורדת התורה למטה ונלמדת על־ידי האדם היא נשארת (כלשון חז"ל*) "דברי כאש" (של הקדוש־ברוך־הוא), היא איננה משתנית כאשר היא מתלבשת בשכלו ובדיבורו של האדם; היא נשארת חכמתו של הקדוש־ברוך־
הערות
- 11. כי בפשטות מובן שידיעת מנין בנ"י אפשרית רק ע"י תרומה בפ"ע.
- 12. להעיר מרבנו בחיי פרשתנו כה, ב: "שלש תרומות שהעולם נתרומם (נתרם) בהם .. ונרמז במעשה המשכן לפי שהמשכן שקול כבריאת העולם כו'" – והרי תורה עבודה וגמ"ח הם הדברים שעליהם העולם עומד (אבות שם).
- 13. המבואר בפנים ע"ד ג' התרומות הוא ע"פ המובן מאוה"ת ד"ה ויקחו לי תרומה (ע' א'שנט ואילך) ד"ויקחו לי תרומה" קאי על תורה, ו"מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" קאי על תפלה. ושם (ע' א'תיג) "פי' וזאת התרומה לפי מדרש זה (– המדרש שהובא לעיל סעיף ג) קאי על בירור ק"נ .. ע"י מצות מעשיות כו'".
- 14. רש"י, רע"ב ועוד לאבות שם.
- 15. ברכות כו, ב. וראה רבנו יונה לאבות שם.
- 16. לקו"ת ראה כג, ג. וראה אגה"ק סי' לב: וכל הגוף נכלל בימין.
- 17. משלי ח, ל.
- 18. שבת פח, ב.
- 19. מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. זח"ב מט, א.
- *. ירמי' כג, כט. ברכות כב, א.
תניא, אגרת הקדש ל״ב - הטקסט מספריא
בָּרֵךְ ה׳ חֵילָם וּפוֹעַל יָדָם יִרְצֶה, לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד, כֹּה יִתֵּן וְכֹה יוֹסִיף ה׳ לְאַמֵּץ לִבָּם בַּגִּבּוֹרִים, וְנָדִיב עַל נְדִיבוֹת יָקוּם, לִהְיוֹת גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה בְּכָל עִיר וּמִנְיָן, וְתֵחָשֵׁב לוֹ לִצְדָקָה.
וְעַל הָעוֹשֶׂה נֶאֱמַר: ״צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד״ – ״עוֹמֶדֶת״ לְשׁוֹן נְקֵבָה, שֶׁמְּקַבֵּל הִתְעוֹרְרוּת לִבּוֹ הַטָּהוֹר מִ״גָּדוֹל הַמְעַשֶּׂה״, אַף־עַל־פִּי־כֵן – ״עוֹמֶדֶת לָעַד״.
פֵּירוּשׁ, שֶׁכָּל הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה מִנִּדְבַת לִבָּם הַטָּהוֹר הֵן הֵנָּה חַיּוֹת וְקַיָּימוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי עַד זְמַן הַתְּחִיָּיה, שֶׁאָז, הוּא זְמַן גִּילּוּי אֱלֹקוּת וְאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא מִבְּחִינַת סוֹבֵב כָּל עָלְמִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּאֲרִיכוּת בַּמִּכְתָּב דְּאֶשְׁתָּקַד.
וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי וּמָכוֹן לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ הַגּוּף לַנְּשָׁמָה עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ״ ״מָה אֵשׁ אֵינָהּ מְאִירָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא כְּשֶׁנֶּאֱחֶזֶת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּפְּתִילָה כוּ׳״, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַגּוּף וְהַכְּלִי לְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ – הִיא מִדַּת הַחֶסֶד וּנְדִיבַת הַלֵּב, לִיתֵּן וּלְהַשְׁפִּיעַ חַיּוּת לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים: ״וְכַמָּה גוּפִין תְּקִּינַת לוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִיקּוּנָא דָא חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא״, וְכָל הַגּוּף נִכְלָל בְּיָמִין, וְכַךְ אָמַר הַפַּיָּיט: ״לְבוּשׁוֹ צְדָקָה״.
וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״אֵין הַצְּדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְפִי חֶסֶד שֶׁבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה, קִצְרוּ לְפִי חָסֶד״: שֶׁהַקָּצִיר הוּא גִילּוּי הַזְּרִיעָה הַטְּמוּנָה בָּאָרֶץ, וְכָךְ הוּא הַצְּדָקָה וְהַחֶסֶד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין בִּזְמַן הַגָּלוּת, הִיא טְמוּנָה וְנִסְתֶּרֶת עַד זְמַן הַתְּחִיָּה, שֶׁיִּתְלַבֵּשׁ וְיָאִיר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, וְ״אִיהוּ וְגַרְמוֹהִי חַד״, הֵם בְּחִינוֹת הַכֵּלִים דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין מִלְמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת אֲצִילוּת.
וּלְפִיכָךְ נִקְרֵאת ״צְדָקָה״ לְשׁוֹן נְקֵבָה – ״צִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד״, שֶׁמְּקַבֶּלֶת הֶאָרָה מֵאוֹר־אֵין־סוֹף הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין, הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי בִּזְמַן הַתְּחִיָּה.
אֲבָל ״צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ״ הוּא לְשׁוֹן זָכָר, הִיא מִדַּת הַחֶסֶד הַמִּתְעוֹרֶרֶת בְּלֵב הָאָדָם מֵעַצְמוֹ, עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת אַהֲבַת ה׳ בִּקְרִיאַת־שְׁמַע, וּלְדָבְקָה בוֹ, וְלִמְסוֹר נַפְשׁוֹ בְּ״אֶחָד״, וּ״בְכָל מְאֹדֶךָ״ כִּפְשׁוּטוֹ וְכוּ׳.
וּבְ״אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא״, וְ״כַמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב״ אָדָם הָעֶלְיוֹן כוּ׳ – ״אִתְעָרוּתָא דִלְעֵילָּא״, הוּא הַמְשָׁכַת אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין לְמַטָּה מַּטָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי בִּבְחִינַת גִּילּוּי בִּזְמַן הַתְּחִיָּה, כִּמְבוֹאָר בַּמִּכְתָּב דְּאֶשְׁתָּקַד בַּאֲרִיכוּת.
וְזֶהוּ ״לְפָנָיו יְהַלֵּךְ״, שֶׁמּוֹלִיךְ וּמַמְשִׁיךְ ״פָּנִים״ הָעֶלְיוֹנִים מִלְמַעְלָה מֵהָאֲצִילוּת עַד עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה. וְכָעֵת עֵת לְקַצֵּר, וְכָל טוּב מֵהֶם לֹא יִבָּצֵר, ״הֵטִיבָה ה׳ לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם״, כְּנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ:
בראשית רבה ח׳:ב׳ - הטקסט מספריא
רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח (איוב כ, ד): הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי וגו', אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת מִן הַחֳמָרִין, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לְאֵלּוּ מַה שִּׁבָּרוֹן נַעֲשָׂה בַּמְּדִינָה הַיּוֹם, שֶׁל שִׁשִּׁי הָיוּ שׁוֹאֲלִין שֶׁל חֲמִישִׁי, וְשֶׁל חֲמִישִׁי שֶׁל רְבִיעִי, וְשֶׁל רְבִיעִי שֶׁל שְׁלִישִׁי, וְשֶׁל שְׁלִישִׁי שֶׁל שֵׁנִי, וְשֶׁל שֵׁנִי שֶׁל רִאשׁוֹן, וְשֶׁל רִאשׁוֹן לְמִי הָיָה לוֹ לִשְׁאֹל, וְלֹא לִבְנֵי הַמְדִינָה שֶׁהָיוּ עֲסוּקִין בְּדִימוּסָהּ שֶׁל מְדִינָה. אַף כָּאן כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יוֹם וָיוֹם הָיוּ שׁוֹאֲלִין אֵלּוּ לָאֵלּוּ מַה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּכֶם, הַיּוֹם שֶׁל שִׁשִּׁי שׁוֹאֵל שֶׁל חֲמִישִׁי וכו' עַד לָרִאשׁוֹן לְמִי הָיוּ שׁוֹאֲלִין, לֹא לַתּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה קָדְמָה הַתּוֹרָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וגו', וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, דִּכְתִיב (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל, הֱוֵי הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד וגו', הַתּוֹרָה יוֹדַעַת מַה קֹּדֶם לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲבָל אַתָּה אֵין לְךָ עֵסֶק לִדְרשׁ אֶלָּא (איוב כ, ד): מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן סִירָא אָמַר בְּגָדוֹל מִמְךָ אַל תִּדְרשׁ, בְּחָזָק מִמְךָ בַּל תַּחְקֹר, בְּמֻפְלָא מִמְּךָ בַּל תֵּדָע, בִּמְכֻסֶּה מִמְךָ אַל תִּשְׁאַל, בַּמֶּה שֶׁהֻרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, וְאֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.
מדרש תנחומא, וישב ד׳ - הטקסט מספריא
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם (תהלים סו, ה). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, אַף הַנּוֹרָאוֹת שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ, בַּעֲלִילָה אַתְּ מְבִיאָן. בֹּא וּרְאֵה כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי בֶרֶכְיָה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב), זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמַּחֲשִׁיךְ פְּנֵיהֶם שֶׁל בְּרִיּוֹת.
וְאָדָם נִבְרָא בַשִּׁשִּׁי וַעֲלִילָה נִתְלָה בוֹ שֶׁהוּא הֵבִיא אֶת הַמִּיתָה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב, יז). מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ כָּתַב גֵּט, נִכְנַס לְבֵיתוֹ וְהַגֵּט בְּיָדוֹ, מְבַקֵּשׁ עֲלִילָה לִתְּנוֹ לָהּ. אָמַר לָהּ: מִזְגִי לִי אֶת הַכּוֹס שֶׁאֶשְׁתֶּה. מָזְגָה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנָּטַל הַכּוֹס מִיָּדָהּ, אָמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ. אָמְרָה לוֹ: מַה פִּשְׁעִי. אָמַר לָהּ: צְאִי מִבֵּיתִי שֶׁמָּזַגְתְּ לִי כּוֹס פָּשׁוּר. אָמְרָה לוֹ: כְּבָר הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עֲתִידָה לִמְזֹג לְךָ כּוֹס פָּשׁוּר, שֶׁכָּתַבְתָּ הַגֵּט וַהֲבֵאתוֹ בְּיָדֶךָ. אַף כָּךְ, אָמַר אָדָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל שֶׁלֹּא בָרָאתָ עוֹלָמְךָ קֹדֶם שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, הָיְתָה תוֹרָה אֶצְלְךָ אָמוֹן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, ל), שְׁנֵי אֲלָפִים שָׁנָה, וּכְתִיב בָּהּ, זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (במדבר יט, יד). אִלּוּלֵי שֶׁהִתְקַנְתָּ מָוֶת לַבְּרִיּוֹת, הָיִיתָ כּוֹתֵב בָּהּ כָּךְ. אֶלָּא בָּאתָ לִתְלוֹת בִּי אֶת הָעֲלִילָה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְגוֹ' (דברים א, לה). אִישׁ, זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו (במדבר יב, ג), הָאִישׁ הַמְּסֻיָּם בָּאֲנָשִׁים. וְכֵן אַתָּה אוֹמֵר, וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים (ש״א יז, יב). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה (שמות ו, א), בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים. וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ, י), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה. הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּיוֹסֵף, וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם, עַל יְדֵי לָשׁוֹן שֶׁל אַרְגָּמָן שֶׁעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים, נִכְתַּב עָלָיו אַרְבַּע אוֹנָאוֹת. פַּסִּים, פ' פּוֹטִיפַר, ס' סוֹחֲרִים, י' יִשְׁמְעֵאלִים, מ' מִדְיָנִים. בִּשְׁבִיל כְּתֹנֶת פַּסִּים גָּרַם לְכָל הַשְּׁבָטִים לֵירֵד לְמִצְרָיִם. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם גְּזֵרַת יָדֹעַ תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף וְיִשְׂנְאוּהוּ אֶחָיו וְיִמְכְּרוּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיוֹרִידוּהוּ לְמִצְרַיִם וְיִשְׁמַע יַעֲקֹב שֶׁיּוֹסֵף חַי בְּמִצְרַיִם וְיֵרֵד עִם הַשְּׁבָטִים וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ שָׁם. הֱוֵי, וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, אַל תִּקְרֵי הוּרַד אֶלָּא הוֹרִיד אֶת אָבִיו וְהַשְּׁבָטִים לְמִצְרָיִם.
אָמַר רַבִּי תַנְחוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְפָרָה שֶׁמְּבַקְשִׁין לִתֵּן עֹל בְּצַוָּארָהּ, וְהִיא מוֹנַעַת הָעוֹל מִן צַוָּארָהּ. מֶה עָשׂוּ. נָטְלוּ אֶת בְּנָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתָהּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁמְּבַקְשִׁין בּוֹ לַחֲרוֹשׁ, וְהָיָה הָעֵגֶל גּוֹעֶה. שָׁמְעָה הַפָּרָה בְּנָהּ גּוֹעֶה, הָלְכָה שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ בִּשְׁבִיל בְּנָהּ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵם גְּזֵרַת יָדֹע תֵּדַע, וְהֵבִיא עֲלִילָה לְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם וּפָרְעוּ אֶת הַשְּׁטָר. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה, הֱוֵי, נוֹרָא עֲלִילָה וְגוֹ'.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מב - שנת תשכ"ה - חלק שני ‹ בס"ד. ש"פ תרומה, ד' אדר-ראשון, ה'תשכ"ה לקו"ש חט"ז ע' 293
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.