295
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שעליה נאמר28 "ארוכה מארץ מידה" ובשונה מן התפילה, ששלמותה היא כאשר עולים "השמימה", שזוהי העבודה של "בכל מאודך", של מסירות נפש29, למעלה ממדידות והגבלות – כי המצוות "נתלבשו" בדברים תחתונים גשמיים [עד שגם את המצוות של חובות הלבבות יש לקיים באופן שהלב הגשמי יתלהב בהרגשה של אהבה ויראה וכו', עד שהדבר יהיה ניכר בבשר הלב30] ולפיכך הן מוגבלות.
ו. כך יובנו ההבדלים בלשון הפסוק
וזהו גם ביאור השינויים (הנזכרים לעיל) בלשון הפסוק:
"ויקחו לי תרומה" רומז לעמוד של "תורה"31, כפי שנתבאר לעיל. ולפיכך כתוב כאן "ויקחו לי תרומה". לא כתוב "ויתנו לי תרומה", שאז היתה הכוונה לכך שהאדם מלמטה נותן ל"למעלה", ל"לי", כביכול, אלא "ויקחו" – האדם למטה לוקח את הניתן לו מלמעלה, את ה"לי", כביכול.
שהרי העבודה של תורה איננה עבודה מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה – באמצעות התורה לוקחים ומורידים אלקות, את חכמתו של ה', מלמעלה למטה.
העבודה של תורה היא באופן של "ויקחו" – "לוקחים", אלקות מלמעלה למטה.
וכיוון שאורייתא וקדוש־ברוך־הוא כולא חד32, מדייק הפסוק "ויקחו לי" – ביטוי המצביע על עצמותו של הקדוש־ברוך־הוא33, כי באמצעות התורה "לוקחים" את עצמותו ומהותו של הקדוש־ברוך־הוא ממש, כלשון חז"ל34 "אותי אתם לוקחים".
אבל, מצד שני, כיוון שכוחו של היהודי "לקחת" את עצמיותו של הקדוש־ברוך־הוא על־ידי התורה איננו תוצאה של עבודת האדם הלומד, אלא מפני שהקדוש־ברוך־הוא, כביכול, "הכניס את עצמו" בתורה (באופן שהתורה היא "דברי כאש"), לפיכך נשארת המשכת והורדת עצמיותו של הקדוש־ברוך־הוא כאילו היא מובדלת מן האדם הלומד.
[וכך יכולה להיות מציאות שהתורה תילמד על־ידי איש בלתי טהור, שגם אז קיים המצב של "ויקחו לי – השראת עצמותו יתברך על־ידי התורה – אבל
הערות
- 28. איוב יא, ט.
- 29. לקו"ת שה"ש מט, ריש ע"ב ואילך.
- 30. ד"ה טעמו וראו תרצ"ד (בספר המאמרים קונט' ח"ב) פ"א. ד"ה וכל העם ה'ש"ת פ"ב. ובכ"מ.
- 31. ראה בכ"ז תניא פמ"ז. אוה"ת פרשתנו ע' א'שנא. א'שנט ואילך.
- 32. מובא בתניא פ"ד ורפכ"ג בשם הזהר. וראה זח"א כד, א. זח"ב ס, א. ולהעיר מתקו"ז ת"ו ותכ"ב.
- 33. ראה אוה"ת פרשתנו (ע' א'שפא): ור"ל לי היינו עצמות אוא"ס ולכן ארז"ל (ויק"ר פ"ב, ב) כ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם לפי שזהו בחי' אני ה' לא שניתי.
- 34. תנחומא אמור יז. ויק"ר פ"ל, יג. וראה שמו"ר ריש פרשתנו. פל"ג, ו. תנחומא פרשתנו ג. יל"ש פרשתנו רמז שסד. וראה תניא פמ"ז.
תניא, ליקוטי אמרים מ״ז - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, ״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, – וְכָל יוֹם וָיוֹם – חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרָיִם״. וְהִיא יְצִיאַת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִמַּאֲסַר הַגּוּף, ״מַשְׁכָּא דְחִוְיָא״, לִיכָּלֵל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת בִּכְלָל, וּבִפְרָט בְּקַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם בִּקְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁבָּהּ מְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו יִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּפֵירוּשׁ, בְּאָמְרוֹ: ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״.
וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, כִּי ״אֱלֹהֵינוּ״ הוּא כְּמוֹ ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְכוּ׳״, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטֵל וְנִכְלָל בְּיִחוּד אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא. רַק שֶׁאַבְרָהָם זָכָה לָזֶה בְּמַעֲשָׂיו וְהִילּוּכוֹ בַּקּוֹדֶשׁ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ וְגוֹ׳״:
אֲבָל אֲנַחְנוּ, יְרוּשָּׁה וּמַתָּנָה הִיא לָנוּ, שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ, וְהִלְבִּישׁ בָּהּ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, הַמְיוּחָדִים בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עַל פָּסוּק: ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ [דְּ״לִי״ כְּלוֹמַר ״אוֹתִי״, וַהֲוָה־לֵיהּ־לְמֵימַר ״וּתְרוּמָה״, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּכוּלָּא חַד, עַיֵּין שָׁם הֵיטֵב]:
וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״וַתִּתֶּן לָנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה כוּ׳״, ״כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ כוּ׳״. וְלָזֶה אֵין מוֹנֵעַ לָנוּ מִדְּבֵיקוּת הַנֶּפֶשׁ בְּיִחוּדוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הָרָצוֹן, שֶׁאִם אֵין הָאָדָם רוֹצֶה כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם לְדָבְקָה בוֹ כוּ׳. אֲבָל מִיָּד שֶׁרוֹצֶה וּמְקַבֵּל וּמַמְשִׁיךְ עָלָיו אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ וְאוֹמֵר ״ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ – הֲרֵי מִמֵּילָא נִכְלֶלֶת נַפְשׁוֹ בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרֵךְ, דְּ״רוּחַ אַיְיתִי רוּחַ וְאַמְשִׁיךְ רוּחַ״, וְהִיא בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְלָכֵן תִּקְּנוּ פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת־שְׁמַע דַּוְקָא, אַף שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְלֹא מִמִּצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהֵן דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ. וְכֵן בְּסוֹף פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם מְסַיֵּים גַּם כֵּן ״אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״, וְהַיְינוּ גַם כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל:
תניא, ליקוטי אמרים ד׳ - הטקסט מספריא
וְעוֹד יֵשׁ לְכָל נֶפֶשׁ אֱלֹהִית שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה; שֶׁכְּשֶׁהָאָדָם מְקַיֵּים בְּמַעֲשֶׂה כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וּבְדִבּוּר הוּא עוֹסֵק בְּפֵירוּשׁ כָּל תַּרְיַ״ג מִצְוֹת וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְמַחֲשָׁבָה הוּא מַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד הַתּוֹרָה – הֲרֵי כְּלָלוּת תַּרְיַ״ג אֵבְרֵי נַפְשׁוֹ מְלוּבָּשִׁים בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה.
וּבִפְרָטוּת, בְּחִינוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, מְלוּבָּשׁוֹת בְּהַשָּׂגַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מַשִּׂיג בִּפְשַׁט־רֶמֶז־דְּרוּשׁ־סוֹד כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגָתוֹ וְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה; וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵן יִרְאָה וְאַהֲבָה וְעַנְפֵיהֶן וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן – מְלוּבָּשׁוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר, שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁכְּנֶגֶד כּוּלָּן.
כִּי הָאַהֲבָה הִיא שֹׁרֶשׁ כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּמִמֶּנָּה הֵן נִמְשָׁכוֹת, וּבִלְעָדָהּ אֵין לָהֶן קִיּוּם אֲמִתִּי, כִּי הַמְּקַיְּמָן בֶּאֱמֶת הוּא הָאוֹהֵב אֶת שֵׁם ה׳ וְחָפֵץ לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לְדָבְקָה בּוֹ בֶּאֱמֶת, כִּי אִם בְּקִיּוּם רַמַ״ח פְּקוּדִין, שֶׁהֵם רַמַ״ח אֵבָרִין דְּמַלְכָּא כִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהַיִּרְאָה הִיא שֹׁרֶשׁ לְשַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי יָרֵא לִמְרוֹד בְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.
אוֹ יִרְאָה פְּנִימִית מִזּוֹ, שֶׁמִּתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ, לַמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו, כָּל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא, הֵם הַקְּלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, אֲשֶׁר יְנִיקָתָם מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן וַאֲחִיזָתָם בּוֹ הוּא בְּשַׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְהִנֵּה, שְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ מֵהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אַף שֶׁנִּקְרָאִים לְבוּשִׁים לְנֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עִם כָּל זֶה, גָּבְהָה וְגָדְלָה מַעֲלָתָם לְאֵין קֵץ וְסוֹף עַל מַעֲלַת נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, פֵּירוּשׁ: דְּאוֹרַיְיתָא, הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – כּוּלָּא חַד, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַמַּדָּע וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ם.
וְאַף דְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא ״אֵין סוֹף״, וְלִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, וְכֵן בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כְּדִכְתִיב: ״אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״, וּכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא״, וּכְתִיב: ״כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם״.
הִנֵּה עַל זֶה אָמְרוּ: ״בְּמָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ״, וְצִמְצֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּתַרְיַ״ג מִצְוֹת הַתּוֹרָה וּבְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה־נְבִיאִים־כְּתוּבִים, וּדְרָשׁוֹתֵיהֶן שֶׁבְּאַגָּדוֹת וּמִדְרְשֵׁי חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה.
בִּכְדֵי שֶׁכָּל הַנְּשָׁמָה אוֹ רוּחַ וָנֶפֶשׁ שֶׁבְּגוּף הָאָדָם, תּוּכַל לְהַשִּׂיגָן בְּדַעְתָּהּ, וּלְקַיְּימָן – כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּים מֵהֶן בְּמַעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְלַבֵּשׁ בְּכָל עֶשֶׂר בְּחִינוֹתֶיהָ בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים אֵלּוּ.
וְלָכֵן נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְמַיִם; מַה מַּיִם יוֹרְדִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ לְמָקוֹם נָמוּךְ, כָּךְ הַתּוֹרָה יָרְדָה מִמְּקוֹם כְּבוֹדָהּ, שֶׁהִיא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד, וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל.
וּמִשָּׁם נָסְעָה וְיָרְדָה בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגוֹת, מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת, עַד שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים וְעִנְיְינֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵן רוֹב מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּכוּלָּם וְהִלְכוֹתֵיהֶן, וּבְצֵרוּפֵי אוֹתִיּוֹת גַּשְׁמִיּוֹת בִּדְיוֹ עַל הַסֵּפֶר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים שֶׁבְּתוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כָּל מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּהֶן, וַאֲפִילוּ בְּחִינַת דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, שֶׁלְּמַטָּה מִמַּדְרֵגַת מַחֲשָׁבָה, תְּפִיסָא בָּהֶן וּמִתְלַבֶּשֶׁת בָּהֶן.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ מַלְבִּישִׁים כָּל עֶשֶׂר בְּחִינוֹת הַנֶּפֶשׁ וְכָל תַּרְיַ״ג אֵבָרֶיהָ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, הֲרֵי כּוּלָּהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת ה׳ מַמָּשׁ, וְאוֹר ה׳ מַמָּשׁ מַקִּיפָהּ וּמַלְבִּישָׁהּ מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״צוּרִי אֶחֱסֶה בּוֹ״, וּכְתִיב: ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״, שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְלוּבָּשִׁים בְּתוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתֶיהָ.
וְלָכֵן אָמְרוּ: ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא״, כִּי עוֹלָם הַבָּא הוּא שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא תַּעֲנוּג הַהַשָּׂגָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם נִבְרָא, אֲפִילוּ מֵהָעֶלְיוֹנִים, לְהַשִּׂיג, כִּי אִם אֵיזוֹ הֶאָרָה מֵאוֹר ה׳, וְלָכֵן נִקְרָא בְּשֵׁם ״זִיו הַשְּׁכִינָה״; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵיהּ כְּלָל, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה וּמִצְוֹתֶיהָ, אֲזַי הִיא תְּפִיסָא וּמִתְלַבֶּשֶׁת בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, דְּאוֹרַיְיתָא וְקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כּוּלָּא חַד.
וְאַף שֶׁהַתּוֹרָה נִתְלַבְּשָׁה בִּדְבָרִים תַּחְתּוֹנִים גַּשְׁמִיִּים – הֲרֵי זֶה כִּמְחַבֵּק אֶת הַמֶּלֶךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בְּמַעֲלַת הִתְקָרְבוּתוֹ וּדְבֵיקוּתוֹ בַּמֶּלֶךְ, בֵּין מְחַבְּקוֹ כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ אֶחָד בֵּין שֶׁהוּא לָבוּשׁ כַּמָּה לְבוּשִׁים, מֵאַחַר שֶׁגּוּף הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָם.
וְכֵן אִם הַמֶּלֶךְ מְחַבְּקוֹ בִּזְרוֹעוֹ, גַּם שֶׁהִיא מְלוּבֶּשֶׁת תּוֹךְ מַלְבּוּשָׁיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי״, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה מִיָּמִין, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּמַיִם:
ויקרא רבה ב׳:ב׳ - הטקסט מספריא
הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא.
מדרש תנחומא, אמור י״ז - הטקסט מספריא
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי (משלי ד, י), וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן (שם ב, א). שְׁמַע בְּנִי וְקַח, הַרְבֵּה לְקִיחוֹת צִוִּיתִי לָכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְּחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה אֲדֻמָּה (במדבר יט, ב). שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי. לֹא עָשִׂיתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל טָהֳרַתְכֶם. לֹא כָּךְ כְּתִיב: וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא (שם פסוק יט). אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כה, ב). לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. דִּכְתִיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שם פסוק ח). דָּבָר קָשֶׁה כִּבְיָכוֹל אָמַר לָהֶם: קְחוּ אוֹתִי שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. וְיִקְּחוּ תְּרוּמָה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ (שם כז, כא). לָמָּה, לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד (שם). וְכִי אוֹר מִשֶּׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ. אֶלָּא בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם. שֶׁנִּמְשְׁלָה הַנֶּפֶשׁ בְּנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם (משלי כ, כז). וְעַכְשָׁו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם, וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶתְכֶם. פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נַחַל. מַה טִּיבָן שֶׁל אַרְבַּעַת הַמִּינִים הַלָּלוּ. מֵהֶן שֶׁעוֹשִׂין פֵּרוֹת, וּמֵהֶן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין פֵּרוֹת. פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים, אֵלּוּ צַדִּיקִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת וְעַרְבֵי נַחַל, אֵלּוּ בֵּינוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֻּלְּכֶם כְּאֶחָד תַּעֲשׂוּ אֲגֻדָּה אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּבָנַי פְּסֹלֶת. אִם עֲשִׂיתֶם כֵּן, אֲנִי מִתְעַלֶּה עֲלֵיכֶם. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר, הַבּוֹנֶה בַּשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְאֵימָתַי הוּא מִתְעַלֶּה, כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין אֲגֻדָּה אֶחָת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
ויקרא רבה ל׳:י״ג - הטקסט מספריא
רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַח (משלי ד, י): שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי, הַרְבֵּה קִיחוֹת צִוִּיתִי אֶתְכֶם בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם, אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם (במדבר יט, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי, אֶלָּא בִּשְׁבִילְכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, דִּכְתִיב (במדבר יט, יט): וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא. אָמַרְתִּי לָכֶם (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁאָדוּר בֵּינֵיכֶם. (שמות כה, ה): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, כִּבְיָכוֹל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְחוּ אוֹתִי וְאָדוּר בֵּינֵיכֶם, וְיִקְחוּ תְרוּמָה אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא וְיִקְחוּ לִי, אוֹתִי אַתֶּם לוֹקְחִים. אָמַרְתִּי לָכֶם (ויקרא כד, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, וְכִי אוֹרָה שֶׁלָּכֶם אֲנִי צָרִיךְ, וְהָא כְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹתְכֶם וּלְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁמְּשׁוּלָה כַּנֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן, וְעַכְשָׁיו שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי לְזַכּוֹתְכֶם כְּדֵי שֶׁאוֹרִיד לָכֶם מָטָר, לְכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.