297

(לעשות מקדש ומשכן לה' מן הגשמיות), שלימותו של ענין זה איננו בבנית המשכן שראו בו בעיני בשר את השראת השכינה, אלא בעבודה בזמן הגלות⁴⁰, בשעה שגשמיות העולם היא בתוקפה, ובאמצעות עבודה זו לשנות גם גשמיות זו ו"לברר" ולהעלות את התחתון "שאין תחתון למטה ממנו".

היתרון שבעבודה זו יתגלה לעתיד לבוא, שאז תתגלה המעלה של "מעשה"⁴¹, כידוע, שאז יהיה "מעשה גדול", ולכן המקדש (ש"היה מעין עולם הבא"⁴²) היה בעיקר מדומם.

וכל זאת כפי שמוסבר בענין יוסף ויהודה, שיהודה מצביע על העבודה של מעשה (יהודה – מלשון הודאה וביטול, כמו דומם ש"יש בו בחינת הביטול ביותר"⁴³), ולעתיד לבוא יהיה יהודה נעלה מיוסף – "ודוד⁴⁴ עבדי נשיא להם לעולם".