שיחה ב

161שיחה ב

בשלח

א. רש"י מפרש פעמיים את ענין נתינת הבשר בערב והלחם בבוקר

בפירוש רש"י בפרשתנו אנו מוצאים דבר פלא: רש"י מתעכב פעמיים על אותו ענין, כאשר הוא חוזר שוב על חלק מפירושו הקודם עם כל פרטיו, וזאת בשני פסוקים הכתובים בזה אחר זה!

במענה לתלונות בני ישראל, לאחר ש"כלה הלחם"¹ – "מי יתן מותנו... בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע..."² – נאמר בתורה³: ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. ובוקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה'...

ומסביר רש"י⁴: "... כך אמר להם: ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאוותכם ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתתנה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך בירידתו לבוקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה בבוקר, שיש שהות⁵ להכינו, וטל

ב מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא⁶".

בפסוק המופיע מיד לאחר מכן נאמר: ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע בשמוע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו...

לאחר שרש"י מפרש "בשר לאכול, ולא לשבוע, למדה תורה דרך ארץ, שאין אוכלין בשר לשבוע"⁷, שואל 162רש"י: "ומה ראה להוריד לחם בבוקר ובשר בערב? (ומשיב) לפי שהלחם שאלו כהוגן... אבל בשר שאלו שלא כהוגן... לפיכך נתן הם בשעת טורח שלא כהוגן".

ותמוה: מדוע חוזר רש"י על דברים אלו פעם נוספת⁸?

ב. כבר הפירוש הראשון כולל את שני ההבדלים

לכאורה, ניתן היה לומר, ששני פירושי רש"י אלו מדברים על ענינים שונים⁹:

בפעם הראשונה מתרץ רש"י מדוע כתוב במתן הלחם (בבוקר) "וראיתם...", ואילו בנתינת הבשר (בערב) "וידעתם...", ומסביר את ההבדל שבאופן הנתינה: הבשר ניתן "לא בפנים מאירות" (אין בכך ראיית "כבוד ה'"), והלחם ניתן באופן ש"בירידתו .. תראו את כבוד אור פניו .. דרך חיבה...".

בפעם השניה מסביר רש"י את הסיבה להבדל בזמן הנתינה¹⁰ ("מה ראה להוריד לחם בבוקר ובשר בערב"), שהלחם, שאותו "שאלו כהוגן", יינתן בבוקר, שזהו זמן "הגון", ואילו הבשר, שאותו "שאלו שלא כהוגן", יינתן בערב – "בשעת טורח שלא כהוגן".

אך בכך אין די. ראשית, בעיקר, מפני שאין הסבר זה מתרץ מדוע צריך רש"י לחזור שוב על הפרטים שכבר צויינו בפירוש הראשון (ששאלת הלחם היתה כהוגן, ושאלת הבשר שלא כהוגן וכדו'),

ובנוסף לכך, מדברי רש"י מיד בפירושו הראשון "והלחם ששאלתם לצורך... יורידהו לכם דרך חיבה בבוקר שיש שהות להכינו¹¹ ...", מובן, שכבר בפירוש הראשון מובא טעם לכך ש"הוריד לחם בבוקר...", לא רק מפני ש"ערב" רומז ל"פנים חשיכות" ("לא בפנים מאירות") ואילו "בוקר" רומז ל"פנים מאירות"¹², אלא מפני 163אותו ענין שאומר רש"י בפירושו השני, ש"בוקר" הוא זמן ש"יש שהות להכינו", ומכך מובן מאליו, שנתינת הבשר בערב היא תוצאה של "לא בפנים מאירות יתננה לכם", שזהו זמן שאין "שהות להכינו" –

וכיון שגם הבדל זה בין הבשר והלחם – נתינתם בשעת טורח או לא – כבר נכלל בפירוש רש"י הראשון, הרי הדרא קושיא לדוכתא: מדוע צריך רש"י לחזור על־כך? ויותר מכך: הוא אך פותח את פירושו השני בלשון שאלה "ומה ראה להוריד לחם בבוקר ובשר בערב": גם אם יש הכרח לחזור על פירוש זה שנית, בכל זאת אין זה מתאים לשאול "ומה ראה..." לאחר שזה עתה הוא הסביר זאת בפסוק הקודם?

ג. השאלות על השינויים בין הפירושים, שהיו צריכים להיות להיפך

בין שני פירושי רש"י אלו ישנם כמה וכמה שינויים והבדלים בדיוק הניסוח, והשאלה הכללית היא: מהי הסיבה לשינויים ולדיוקים אלו? יותר מכך: במבט ראשון מחייב ההגיון, שבחלק מהם צריך היה להיות דוקא ההיפך?

א) כיון שרש"י מפרש בפעם הראשונה שמתן הלחם ב"פנים מאירות" התבטא בנתינתו "בבוקר שיש שהות להכינו: – צריך היה לומר שם גם בקשר לבשר, שנתינתו "לא בפנים מאירות" התבטאה בנתינתו בערב "בשעת טורח". ומדוע אומר רש"י ענין זה רק בפירוש השני?

ב) הסדר הפשוט הוא, שתחילה מספרים ענין עם כל הפרטים הדרושים, ובחזרה עליו מסתפקים בקיצור הענין. ואילו בעניננו, לגבי ההסבר על "לחם שאלו כהוגן" ו"בשר שאלו שלא כהוגן", רואים בפירוש רש"י סדר הפוך:

בפירוש הראשון הוא אומר בקיצור, "הלחם ששאלתם לצורך... ובשר שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה". ואילו בפירוש השני רש"י מפרט ומסביר: שהלחם שאלו כהוגן שאי אפשר לו לאדם בלא לחם¹³... בשר שאלו שלא כהוגן שהרבה בהמות היו להם ועוד שהיה אפשר להם בלא בשר.

ג) בפירוש הראשון מסביר רש"י תחילה אודות הבשר ואחר־כך אודות הלחם, בהתאם לסדר בפסוק "ערב וידעתם... ובוקר וראיתם...". ואילו בפירוש השני הוא הופך את הסדר "ומה ראה להוריד לחם בבוקר (ואחר־כך) ובשר בערב", וכך גם בהמשך "לפי שהלחם שאלו כהוגן... (ואחר־כך) אבל בשר..."¹⁴. וקשה ביותר: זהו ההיפך מן הסדר בפסוק זה עצמו: בתת ה' לכם בערב בשר לאכול (ואחר־כך) ולחם בבוקר לשבוע...

ד. השאלות על השינויים בלשון רש"י

בנוסף לכך שבפירוש השני מרחיב 164רש"י בדבריו יותר מאשר בראשון, ישנם ביניהם גם שינויים בסגנון ובמשמעות לגבי ההסבר בענין הבשר:

א) מלשון רש"י בפירוש הראשון "כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה" מובן¹⁵, שהמילים "ומכרס מלאה" אינן הסיבה לכך ששאלתם היתה "שלא כהוגן", אלא הסבר נוסף לכך שבקשת הבשר לא היתה חיובית. והמפרשים¹⁶ מסבירים, שבמילים "שלא כהוגן" מתכוון רש"י לומר שהבקשה היתה שלא לצורך" כי "היה אפשר להם בלא בשר", כפי שאומר רש"י בפירוש השני. ואילו כוונת המילים "ומכרס מלאה" היא, כפי שאומר רש"י בפירוש השני, "שהרבה בהמות היו להם"¹⁷ –

יש להבין: בפירוש הראשון מקדים רש"י את "שלא כהוגן" (שמשמעותו "היה אפשר להם בלא בשר", כדלעיל) לפני "ומכרס מלאה", ובפירוש השני הוא הופך את הסדר – תחילה "שהרבה בהמות היו להם" ואחר־כך "שהיה אפשר להם בלא בשר"?

ב) בפירוש הראשון אומר רש"י "ומכרס מלאה" – בוא"ו החיבור, שגם זו היא סיבה חשובה, ואילו בפירוש השני הוא אומר "שהרבה בהמות היו להם ועוד שהיה אפשר להם..." – שבכך מודגש שסיבה זו היא טפלה לטעם העיקרי ("שהרבה בהמות היו להם").

ג) בפירוש הראשון משתמש רש"י בביטוי "ומכרס מלאה" באופן סתמי, בלי להזכיר במה היא "מלאה"¹⁸, ואילו בפירוש השני הוא מפרט "שהרבה בהמות היו להם".

ה. מדוע נחלק הענין לשני

דיבורים?

כדי להבין זאת יש להציג תחילה שאלה כללית המתעוררת על פסוקים אלו – בתחילה נאמר³ "ויאמר משה ואהרן... ערב וידעתם... ובוקר וראיתם...", ומיד לאחר מכן נאמר "ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע...":

מדוע מחולק ענין זה לשתי אמירות שונות – בתחילה אמירה סתמית "ערב וידעתם... ובוקר וראיתם...", ללא פירוט כיצד יהיה וידעתם... וראיתם...", ואחר־כך אמירה מפורטת יותר – "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע..."¹⁹ –

ומדוע לא נאמרו שני חלקים אלו בדיבור אחד: "בתת ה' לכם בערב בשר לאכול וידעתם... ולחם בבוקר לשבוע וראיתם..."?

אמנם, אנו מוצאים במספר מקומות שתחילה מוזכר ענין באופן כללי ואחר־ 165כך מפרטים אותו לפרטיו, אך כאן קשה להסביר כך, כי:

(א) בעניננו ניתן היה "לחסוך" את כל הדיבור השני על־ידי תוספת מילים ספורות בלבד לאמירה הראשונה. (ב) הסבר זה אינו מתרץ מדוע חוזרים על החלק השני של הפסוק ("בשמוע ה' את תלונותיכם... ונחנו מה...") שכבר נאמר בפירוש בפסוק הקודם ("בשמעו את תלונותיכם... ונחנו מה...").

ובנוסף לכך: מכך שבאמירה הראשונה נאמר "ויאמר משה ואהרן", ובשניה "ויאמר משה" (בלבד), מובן, שאלה הם שני ענינים שונים: באמירה הראשונה מדובר על ענין הקשור למשה ולאהרן, והשניה – למשה בלבד²⁰, כדלהלן.

ו. בתשובה על התלונה יש שני ענינים שונים

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

בתלונה הכללית של כל ישראל, על אשר "כלה הלחם", היו שני ענינים שעליהם השיב הקדוש־ברוך־הוא:

א) אודות הספקת הצרכים (הגשמיים) של בני ישראל – על־ידי קביעה מה נחוץ להם ומה אינו נחוץ להם (וזהו ההבדל בין לחם לבשר, כדלהלן בסעיף ט').

ב) אודות תיקון התנהגות בני ישראל בענין זה – כיון שתלונתם הצביעה על היותם שרויים במצב רוחני הטעון תיקון²¹.

זהו ההבדל הכללי בין שתי האמירות (ופירושי רש"י):

באמירה הראשונה מסרו משה ואהרן לבני ישראל אודות התנהגות הקדוש־ברוך־הוא עמם כדי לשפר את התנהגותם, ענין זה קשור למשה ולאהרן, כי לשניהם גם יחד אמר הקדוש־ברוך־הוא "הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם"²², והתפקיד להדריך את בני ישראל בדרך הישר הוטל על שניהם.

ואילו באמירה השניה מדובר אודות נתינת צרכי עם ישראל על־ידי הקדוש־ברוך־הוא, "בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע", וענין זה קשור 166למשה, שהוא רועה ישראל הדואג לצרכיהם "כאשר ישא האומן את היונק"²³.

לכן אין מקום לכך שהענין של "בתת ה'... בשר... ולחם..." יהיה כתוב באמירה הראשונה, כי שם אין מדובר על הצרכים שיקבלו ישראל, אלא הוראה ומוסר אודות התנהגותם.

ז. תלונות בני ישראל על שני ענינים הפוכים

תלונות בני ישראל הצביעו על דבר והיפוכו:

מצד אחד היתה בקשתם ללחם ולבשר כתלונה²⁴, המצביעה על מצב שאינו כראוי.

אך מאידך מודגש בתוכן התלונות – בדרישתם את צרכיהן מאת הקדוש־ברוך־הוא – שהם מאמינים ביכולת הקדוש־ברוך־הוא לספק זאת, ושהוא הזן ומפרנס לכל, וממנו יש לבקש זאת²⁵.

ובהתאם לשני ענינים אלו שמבטאת התלונה, נאמרו שתי האמירות, המראות על שתי דרכי הנהגה של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל:

על טענתם "מי יתן מותנו... בארץ מצרים... כי הוצאתם אותנו אל המדבר...", היתה התשובה "ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים": הקדוש־ברוך־הוא ישלול תלונה זו ויוכיח להם "כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים"²⁶, ושהוא מוליכם במדבר.

ובמענה לתביעתם שהקדוש־ברוך־הוא צריך לזון ולפרנס אותם, המבטאת את אמונתם בו, תבוא ההתנהגות של "וראיתם את כבוד ה'" – מידה כנגד מידה.

כך מובן גם מדוע כתובות המילים "בשמעו את תלונותיכם על ה'..." בהמשך לנאמר "ובוקר וראיתם את כבוד ה'", והרי לכאורה מהוות המילים "בשמעו את תלונותיכם..." סיבה להיפך מכך²⁷:

אלא שבמילים אלו התכוונו משה ואהרן להדגיש בעיקר את שביעות רצונו של הקדוש־ברוך־הוא "בשמעו" בתלונות ("בשמעו את תלונותיכם – אשר²⁸ – על ה'") את אמונתם שהוא זן ומפרנס לכל וצריך לספק צרכיהם, ולכן – "וראיתם את כבוד ה'"²⁹.

ח. ההבדל בין שני הפירושים

לפי כל האמור לעיל מובן ההבדל בין שני פירושי רש"י שדלעיל, בהתאם להבדל שבין שתי האמירות:

167בדיבור הראשון מתכוון רש"י להסביר את הקשר שבין "וידעתם... וראיתם..." – שני אופני הנהגת הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל – לבין שתי הנתינות של בשר ולחם, אשר לכן דוקא "ערב וידעתם..." – על־ידי נתינת הבשר, "ובוקר וראיתם..." – על־ידי נתנת הלחם.

תלונות בני ישראל "מי יתן מותנו..." שהביאו לתשובה "וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים", התבטאו בבקשתם בשר, "שלא כהוגן שאלתם אותו...", ולכן הוא ניתן "לא בפנים מאירות".

ואילו בקשת הלחם, שהיתה "לצורך", היא תוצאה של אמונתם, שהקדוש־ברוך־הוא מספק את צרכיהם³⁰, ולכן "בירידתו לבוקר תראו את כבוד אור פניו".

וכיון שההסבר שמילוי בקשת הלחם (נתינת המן) נעשה "בפנים מאירות" הוא חידוש, שהרי בקשת ישראל ללחם, באופן כללי, היתה בצורה של "וילונו...", לכן מפרט רש"י כיצד התבטאה חיבת הקדוש־ברוך־הוא בירידת המן: (א) בבוקר שיש שהות להכינו. (ב) טל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא.

ואילו לגבי "בשר" אומר רש"י בצורה סתמית "לא בפנים מאירות יתננה לכם", בלי להסביר כיצד התבטא הדבר בפועל, כי בפסוק זה לא מתאים להסביר אודות אופן נתינת הבשר, אלא רק לציין את הפרט, שהבשר ניתן באי־שביעות רצון³¹ ("לא בפנים מאירות").

לעומת זאת, בפירוש רש"י על הפסוק "בתת ה' לכם...", שבו מדובר על הספקת צרכי ישראל על־ידי הקדוש־ברוך־הוא – הוא רוצה להסביר שההבדל בין נתינת הלחם בבוקר לבין הבשר בערב קשור גם לענין זה, שבהתאם להבדל להכרח של בקשותיהם, היה ההבדל לאופן מילויין:

את הלחם ש"שאלו כהוגן" נתן הקדוש־ברוך־הוא בבוקר, בזמן נוח "שיש שהות להכינו"³², ואת הבשר ש"שאלו שלא כהוגן" – "נתן להם בשעת טורח".

ט. ההסבר לשינויי הלשון

לפי זה יובנו בפשטות שינויי הלשון בדברי רש"י:

באמירה הראשונה אומר רש"י בסתמיות שבשר "שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה... והלחם (ש)שאלתם לצורך", כי אין בכוונתו 168לבאר את הסיבות לכך שהבקשה היתה לצורך או לא לצורך. לענין זה חשובה רק הגדרת הבקשה: שאלת הלחם היתה רצויה (כי היא "לצורך") ולכן התוצאה היא "וראיתם את כבוד ה'", ואילו שאלת הבשר היתה (א) שלא כהוגן (בתלונות וכו') (ב) "מכרס מלאה" – בקשת בשר בעת שה"כרס מלאה" מצביעה על דרגה שפלה³³, ולכן התוצאה היא "לא בפנים מאירות".

לעומת זאת, בפירוש השני מפרש רש"י את ההבדל שבין בשר ללחם בענין נחיצותם לישראל: בקשת הלחם היתה "כהוגן" כי "אי־אפשר לו לאדם בלא לחם", וזוהי דבר הכרחי, בעוד אשר שאלת הבשר היתה "שלא כהוגן", כי "הרבה בהמות היו להם": אין סיבה לתת להם בשר, שזהו דבר שיש להם כבר.

לאחר מכן מוסיף רש"י "ועוד שהיה אפשר להם בלא בשר": אף אילו לא היו להם בהמות, גם אז בקשתם לבשר אינה כל־כך "כהוגן" כמו בקשת לחם³⁴, כי בשר אינו כל־כך הכרחי, ובלעדיו אפשר להתקיים – "אפשר להם בלא בשר".

י. הסיבה להבדל בין הנתינות מוסברת בפסוק

הסיבה לכך שיש שני סוגים של נתינה – "בערב בשר" ("בשעת טורח") "ולחם בבוקר", מודגשת בהמשך – "בשמוע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו":

"בשמוע ה' את תלונותיכם" – כאשר הבקשה של ישראל היא כזו, שנשמעת על־ידי הקדוש־ברוך־הוא ומתקבלת, כדלעיל, אז "בתת ה'... ולחם בבוקר", ואילו במקרה "אשר אתם מלינים עליו – את האחרים"³⁵, המבטא התנהגות בלתי־ראויה, הרי אז "בערב בשר", בשעת טורח³⁶.

לפי זה אפשר לומר, שלפיכך הופך רש"י את הסדר בפירושו השני (ואומר תחילה "מה ראה להוריד לחם בבוקר" ואחר־כך "ובשר בערב") כי זה מתאים 169לסדר שבו מובאות בפסוק הסיבות להבדל בין שתי הנתינות: בתחילה "בשמוע ה'... – שהיא הסיבה ל"לחם בבוקר", ואחר־כך "אשר אתם מלינים עליו" – שזוהי הסיבה ל"בשר בערב".

ועל־ידי הפיכת הסדר מבהיר רש"י ש"ומה ראה..." אינה שאלה המתעוררת על־ידי רש"י, שהרי רש"י ענה עליה בפסוק הקודם, אלא שהיא כחלק מן הפסוק:

לאחר שנאמר "בתת ה'... בערב בשר... ולחם בבוקר..." מתעוררת השאלה "ומה ראה להוריד לחם בבוקר ובשר בערב"? והקושי הוא, בעיקר: הקדוש־ברוך־הוא נענה לתלונת בני־ישראל כאשר "כלה הלחם", ואמר "הנני ממטיר לכם לחם..."^*, בלי להזכיר כלל בשר, ואם כך, היה צריך לעשות זאת מיד ולא לעכב עד הבוקר "ומה ראה להוריד להם לחם בבוקר", וכיון שהיתה לכך אותה סיבה – התלונות – מדוע התוצאה האחרת היא "ובשר בערב", ולא ביחד?

ולכן מסבירה התורה: "בשמוע ה' את תלונותיכם" בקשת הלחם היתה (כפי שמסביר רש"י) כהוגן וניתנה בבוקר. "אשר אתם מלינים עליו" – בקשת הבשר לא היתה כהוגן, ולכן ניתנה בערב "בשעת טורח".

יא. לחם – נגלה; שליו – פנימיות התורה

מיינה של תורה, הנרמז בפירוש רש"י זה:

ההבדל בין לחם לבין בשר בפנימיות הוא: לחם – נגלה שבתורה³⁷, שליו – שהוא "מין עוף ושמן מאד"³⁸, בחינת שמן³⁹ – "שמן" שבתורה, פנימיות התורה, ובה עצמה רזי דרזין דאורייתא⁴⁰. הענין של "שמן" כשהוא בבחינת "בשר" מראה, שסודות התורה באים למטה לצורת אכילה – הבנה והשגה שכלית⁴¹, שיש בה טעם.

אמנם, גם המן, לחם מן השמים, רומז לפנימיות התורה⁴², אך בכל זאת יש הבדל בין המן לשליו:

המן ניתן כלחם (נגלה שבתורה) וזוהי דרגת פנימיות התורה ה"מלובשת" בנגלה⁴³. ואילו השליו, 170שניתן למטה בגלוי כ"שמן", מראה על פנימיות התורה כשלעצמה.

בכך יובנו ההבדלים בין המן לשליו:

א) אמנם, המן נשאר גם בירידתו משהו שאינו מוגבל במקום ובגבול (ולכן "לא⁴⁴ העדיף המרבה והממעיט לא החסיר")⁴⁵, אך הוא ניתן במידה – "עומר לגולגולת..."⁴⁶, לעומת זאת בשליו אין מוצאים הגבלה בכמות שכל אחד לקח⁴⁷ –

כיון שנגלה שבתורה "היא בבחינת מדידה והגבלה"⁴⁸, מובן, שגם בדרגת פנימיות התורה המלובשת בנגלה יש מידה והגבלה. ואילו בפנימיות התורה בפני עצמה ישנה תכונת ה"בלי גבול" שבתורה⁴⁸.

ב) אמנם גם מתן השפע של המן נעשה ביום השבת⁴⁹ (כי השבת קשורה לפנימיות התורה⁵⁰), אך רק ה"המשכה" למעלה היתה בשבת, אבל ירידתו למטה, כ"לחם", היתה רק בימי החול⁵¹.

לעומת זאת השליו התחיל לרדת למטה (לדעת רש"י⁵²) ביום השבת⁵³, ויותר מכך – בשבת בין הערביים⁵⁴, זמן של "רעוא דרעווין" הקשור במיוחד לפנימיות התורה.

יב. בקשת בני ישראל לגילוי פנימיות התורה לפני מתן תורה – שלא

כהוגן

על כך אומר רש"י, שבקשת הלחם היתה "לצורך" ו"כהוגן", כי "אי־אפשר לו לאדם בלא לחם" – בלי נגלה שבתורה, שהוא "לידע את המעשה 171אשר יעשון ואלה אשר לא תיעשנה", אי אפשר, אך מאחר שכדי שהנגלה יהיה כראוי יש צורך בפנימיות התורה, ניתן להם מן, לחם מן השמים.

אבל בקשת הבשר היתה "שלא כהוגן" משתי סיבות:

א) "שהרבה בהמות היו להם" – מכך מובן שלפי רש"י בקשו ישראל בשר בהמה⁵⁵, שהוא חומרי ביותר ואינו כלי מתאים כל־כך לדרגת "שמן", המורה על התבטלות. לגבי התורה הכוונה היא, שישראל רצו "לקלוט" את פנימיות התורה כפי שהיא מושגת על־ידי הנפש הבהמית, ללא הרגשת האור האלקי של ההשגה,

ולכן ניתן להם שליו – "מין עוף" שאינו חומרי כבשר בהמה והוא כלי לדרגת "שמן". בנפש האדם מכוון "עוף" ובמיוחד שליו, ל"התלבשות" הנפש האלקית בנפש השכלית⁵⁶, השליו מבטא את התלבשות פנימיות התורה בהשגת הנפש האלקית ובאמצעותה בנפש השכלית.

ב) "ועוד שהיה אפשר להם⁵⁷ בלא בשר": בהיותם לפני מתן תורה לא היה הכרח לגלות להם את החמדה הגנוזה⁵⁸ – הבנת פנימיות התורה. יותר מכך: היה זה לפני ביטול גזירת ההפרדה בין "עליונים" ל"תחתונים", ולא היה אפשרי חיבור ביניהם, שפנימיות התורה ("עליונים" שבתורה) תרד כמות שהיא להבנת האדם, ובמיוחד להשגת הנפש הבהמית (דרגת "תחתונים").

לפיכך ניתן השליו "לא בפנים מאירות" – הפנימיות שלמעלה לא האירה בבשר השליו.

לפי זה יוצא, שענין השליו – הורדת ה"שמן" שבתורה לתוך "בשר" (הבנה) – היה כרוך אז בירידה.

ואילו לאחר מתן תורה, ובמיוחד לאחר גילוי האריז"ל ודבריו ש"מצוה לגלות זאת החכמה"⁵⁹, וביתר פירוט לאחר גילוי תורת החסידות, ובמיוחד חסידות חב"ד, אז ניתנו רזי דרזין דאורייתא באופן שכל אחד יוכל להבינם בכחות חב"ד שבנפשו⁶⁰.

יג. לגבי דור המדבר השגת אלקות היא ירידה

הסבר זה, ש"היה אפשר להם בלא בשר" מפני שהיו לפני מתן תורה, הוא רק לפי הדיעה⁶¹ שהשליו שמדובר עליו בפרשתנו היה לתקופה קצרה בלבד, לפני מתן תורה.

172אבל מכך שרש"י אינו מזכיר את ההבדל בין המן לשליו, שהשליו היה עם המן רק שלושה שבועות, בעוד שהלחם ניתן במשך ארבעים שנה, מובן, שרש"י סובר בפירושו על התורה⁶², שההבדל ביניהם הוא רק במועד הנתינה (בערב או בבוקר) אך לא בתקופת הנתינה – השליו ניתן בכל תקופת מתן המן (וכך הוא לפי רוב הדיעות⁶³).

הסבר הענין ש"היה אפשר להם בלא בשר" לפי דיעות אלו (כולל רש"י) הוא:

דרגת משה היא ראית⁶⁴ אלקות, והוא שאל "מאין לי בשר"⁶⁵ (כי היה נעלה מדרגת "בשר"⁶⁶), וכך גם דור המדבר, דור דעה⁶⁷, דורו של משה⁶⁸: היתה אצלם ראיה⁶⁹ באלקות, הם היו מוקפים בענני הכבוד, הם היו דור המדבר – דרגה של "מחשבה"⁷⁰ וכו'. ולגביהם ענין ה"בשר" (כולל שליו) – הבנה באלקות – הוא ירידה⁷¹.

וזהו גם מה שנאמר שהשליו ניתן "בשעת טורח" – לעומת ראית אלקות, הרי השגה היא ענין של "טירחא".

לעומת זאת בדורות המאוחרים יותר, ובמיוחד בדורותינו, בעקבתא דמשיחא, הרי בקשת הבשר היא כהוגן וכהוגן, ואדרבה – רק על־ידי "יפוצו מעינותיך חוצה", מעינות התורה, "אתי מר⁷²" – "דא מלכא משיחא", וכלשון ה"רעיא מהימנא"⁷³: בהאי חבורה דילך... ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי (=בחבורך – שהוא ספר הזהר, ייצאו מן הגלות ברחמים).