ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז בשלח שיחה ב

170

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שניתן למטה בגלוי כ"שמן", מראה על פנימיות התורה כשלעצמה.

בכך יובנו ההבדלים בין המן לשליו:

א) אמנם, המן נשאר גם בירידתו משהו שאינו מוגבל במקום ובגבול (ולכן "לא⁴⁴ העדיף המרבה והממעיט לא החסיר")⁴⁵, אך הוא ניתן במידה – "עומר לגולגולת..."⁴⁶, לעומת זאת בשליו אין מוצאים הגבלה בכמות שכל אחד לקח⁴⁷ –

כיון שנגלה שבתורה "היא בבחינת מדידה והגבלה"⁴⁸, מובן, שגם בדרגת פנימיות התורה המלובשת בנגלה יש מידה והגבלה. ואילו בפנימיות התורה בפני עצמה ישנה תכונת ה"בלי גבול" שבתורה⁴⁸.

ב) אמנם גם מתן השפע של המן נעשה ביום השבת⁴⁹ (כי השבת קשורה לפנימיות התורה⁵⁰), אך רק ה"המשכה" למעלה היתה בשבת, אבל ירידתו למטה, כ"לחם", היתה רק בימי החול⁵¹.

לעומת זאת השליו התחיל לרדת למטה (לדעת רש"י⁵²) ביום השבת⁵³, ויותר מכך – בשבת בין הערביים⁵⁴, זמן של "רעוא דרעווין" הקשור במיוחד לפנימיות התורה.

יב. בקשת בני ישראל לגילוי פנימיות התורה לפני מתן תורה – שלא

כהוגן

על כך אומר רש"י, שבקשת הלחם היתה "לצורך" ו"כהוגן", כי "אי־אפשר לו לאדם בלא לחם" – בלי נגלה שבתורה, שהוא "לידע את המעשה

הערות

44. פרשתנו טז, יח.
45. ראה בכ"ז לקו"ש ח"ט ע' 17 ואילך, וש"נ.
46. פרשתנו שם, טז.
47. ולהעיר ממש"נ גבי שליו דפ' בהעלותך – יא, לב.
48. סד"ה ביום השני תרפ"ה (בסה"מ קונט' ח"ב בסופו). ועוד. וי"ל שזהו ג"כ טעם הפנימי לזה שלחם ניתן לשובע ובשר רק לאכול – כי מכיון שפנימיות התורה היא למעלה ממדוה"ג אא"פ להיות בזה שביעה.
49. זח"ב סג, ב. פח, א.
50. ראה תו"ח שם שיא, ב.
51. כי ירידתו למטה היא בשביל עבודת הבירורים (כנ"ל הערה 34), ולכן היא בששת ימי החול, זמן עבודת הבירורים (ראה לקו"ת שם טז, רע"א. סדור ותו"ח שם).
52. ראה רש"י פרשתנו (טז, א) "וירד להם מן בט"ז אייר ויום א' בשבת הי' כדאיתא במס' שבת" (פז, ב*). והרי השליו התחיל לירד בערב שלפנ"ז (ראה פסוק יג). אבל בבחיי שם: השליו והמן התחילו לבא באחד בשבת.
53. ולכאורה הוא חידוש גדול. וראה מפרשי רש"י (טז, א) ועוד. וצ"ע וחיפוש. וגם בירור – מתי אספו אותו. ועוד שנאמר "בין הערבים תאכלו בשר". וגם – לאחר מ"ת הרי נאסרו בכל מלאכות שבת (משא"כ במרה – שלפרש"י (טו, כה) (רק) נתן להם כו' פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת כו'). ואכ"מ.
54. פרשתנו טז, יב [ומזה מוכח, ד"ערב" כאן (פסוק ו, ח, יג) פירושו (לא לילה, כ"א) זמן מנחה (ראה רש"י בא יב, ו)].
. משא"כ לדעת הסדר עולם רבה (פ"ה. וראה שבת פח, רע"א) שט"ו באייר א' בשבת הי'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.