169

לסדר שבו מובאות בפסוק הסיבות להבדל בין שתי הנתינות: בתחילה "בשמוע ה'... – שהיא הסיבה ל"לחם בבוקר", ואחר־כך "אשר אתם מלינים עליו" – שזוהי הסיבה ל"בשר בערב".

ועל־ידי הפיכת הסדר מבהיר רש"י ש"ומה ראה..." אינה שאלה המתעוררת על־ידי רש"י, שהרי רש"י ענה עליה בפסוק הקודם, אלא שהיא כחלק מן הפסוק:

לאחר שנאמר "בתת ה'... בערב בשר... ולחם בבוקר..." מתעוררת השאלה "ומה ראה להוריד לחם בבוקר ובשר בערב"? והקושי הוא, בעיקר: הקדוש־ברוך־הוא נענה לתלונת בני־ישראל כאשר "כלה הלחם", ואמר "הנני ממטיר לכם לחם..."^*, בלי להזכיר כלל בשר, ואם כך, היה צריך לעשות זאת מיד ולא לעכב עד הבוקר "ומה ראה להוריד להם לחם בבוקר", וכיון שהיתה לכך אותה סיבה – התלונות – מדוע התוצאה האחרת היא "ובשר בערב", ולא ביחד?

ולכן מסבירה התורה: "בשמוע ה' את תלונותיכם" בקשת הלחם היתה (כפי שמסביר רש"י) כהוגן וניתנה בבוקר. "אשר אתם מלינים עליו" – בקשת הבשר לא היתה כהוגן, ולכן ניתנה בערב "בשעת טורח".

יא. לחם – נגלה; שליו – פנימיות התורה

מיינה של תורה, הנרמז בפירוש רש"י זה:

ההבדל בין לחם לבין בשר בפנימיות הוא: לחם – נגלה שבתורה³⁷, שליו – שהוא "מין עוף ושמן מאד"³⁸, בחינת שמן³⁹ – "שמן" שבתורה, פנימיות התורה, ובה עצמה רזי דרזין דאורייתא⁴⁰. הענין של "שמן" כשהוא בבחינת "בשר" מראה, שסודות התורה באים למטה לצורת אכילה – הבנה והשגה שכלית⁴¹, שיש בה טעם.

אמנם, גם המן, לחם מן השמים, רומז לפנימיות התורה⁴², אך בכל זאת יש הבדל בין המן לשליו:

המן ניתן כלחם (נגלה שבתורה) וזוהי דרגת פנימיות התורה ה"מלובשת" בנגלה⁴³. ואילו השליו,