168

לבאר את הסיבות לכך שהבקשה היתה לצורך או לא לצורך. לענין זה חשובה רק הגדרת הבקשה: שאלת הלחם היתה רצויה (כי היא "לצורך") ולכן התוצאה היא "וראיתם את כבוד ה'", ואילו שאלת הבשר היתה (א) שלא כהוגן (בתלונות וכו') (ב) "מכרס מלאה" – בקשת בשר בעת שה"כרס מלאה" מצביעה על דרגה שפלה³³, ולכן התוצאה היא "לא בפנים מאירות".

לעומת זאת, בפירוש השני מפרש רש"י את ההבדל שבין בשר ללחם בענין נחיצותם לישראל: בקשת הלחם היתה "כהוגן" כי "אי־אפשר לו לאדם בלא לחם", וזוהי דבר הכרחי, בעוד אשר שאלת הבשר היתה "שלא כהוגן", כי "הרבה בהמות היו להם": אין סיבה לתת להם בשר, שזהו דבר שיש להם כבר.

לאחר מכן מוסיף רש"י "ועוד שהיה אפשר להם בלא בשר": אף אילו לא היו להם בהמות, גם אז בקשתם לבשר אינה כל־כך "כהוגן" כמו בקשת לחם³⁴, כי בשר אינו כל־כך הכרחי, ובלעדיו אפשר להתקיים – "אפשר להם בלא בשר".

י. הסיבה להבדל בין הנתינות מוסברת בפסוק

הסיבה לכך שיש שני סוגים של נתינה – "בערב בשר" ("בשעת טורח") "ולחם בבוקר", מודגשת בהמשך – "בשמוע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו":

"בשמוע ה' את תלונותיכם" – כאשר הבקשה של ישראל היא כזו, שנשמעת על־ידי הקדוש־ברוך־הוא ומתקבלת, כדלעיל, אז "בתת ה'... ולחם בבוקר", ואילו במקרה "אשר אתם מלינים עליו – את האחרים"³⁵, המבטא התנהגות בלתי־ראויה, הרי אז "בערב בשר", בשעת טורח³⁶.

לפי זה אפשר לומר, שלפיכך הופך רש"י את הסדר בפירושו השני (ואומר תחילה "מה ראה להוריד לחם בבוקר" ואחר־כך "ובשר בערב") כי זה מתאים