17

בפסוק²¹, ובתחילה הוא משבח את המן, כתשובה על הטענה "בלתי אל המן עינינו", במעלה ש"והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח"?

ה. לבן – ביטוי למהות רוחנית

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

בכל עניני הבריאה יש הגבלות מסויימות, ולפי הטבע לא ייתכן שיהיו שני טעמים בדבר אחד, ובודאי שלא כל הטעמים, ובמיוחד כאשר בין הטעמים יש טעמים נוגדים. לפיכך מובן, שהמן בכל זאת הכיל את כל הטעמים, מפני היותו "לחם מן השמים"²², ולכן אין בו מגבלות²³.

אמנם, לכל הענינים שלמטה יש שורש למעלה, אך בהגיעם למטה, משתנה מהותם. ואילו המן, גם בהגיעו להיות צורה גשמית, עד כדי כך שהזין את הגוף הגשמי, הוא נשאר במהותו כפי שהיה למעלה – לחם מן השמים²⁴.

וכיון שגם בהגיעו למטה נשאר המן במהותו, לפיכך היה מראהו לבן: כיון שהוא נמשך למטה ונתפס בעיני בשר, היה צריך שיהיה לו מראה מסויים, ומהו המראה שהיה לו? מראה לבן, המצביע²⁵ על רוחניות.

לפי זה יוצא, שרוחניותו של המן, המתבטא בצבעו הלבן, היא הגורם לכך שיש בו כל הטעמים: כיון שגם בהגיעו למטה הוא היה "מהות השפע דלמעלה"²⁶, שמתבטא בצבע הלבן, לכן ניתן היה לחוש בו את כל הטעמים.

ו. המן אינו תופס מקום

לפי זה מובן מדוע בראש ובראשונה משבח הפסוק את המן במעלת היותו "כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח", למרות שכתשובה לטענת בני ישראל "בלתי אל המן עינינו" חשוב יותר, לכאורה, לציין רק את היותו מכיל את כל הטעמים – וזאת, משום ש"ועינו כעין הבדולח"²⁷ הוא הגורם לכך שישנם בו כל הטעמים²⁸. ולכן,