161

הערות

1. 1. לשון רש"י פרשתנו טז, ב.
2. 2. שם, ג.
3. 3. שם, ו־ז.
4. 4. ע"פ מכילתא עה"פ (וראה ג"כ שם פסוק ח, יב, יג). וראה יומא עה, סע"א ואילך וברש"י שם.
5. 5. בכמה דפוסים: שעות [ובדפוס א' ליתא התיבות "בבקר שיש שהות להכינו"]. אבל בדפוס ב', רוב כת"י וכמה דפוסים לפנינו הוא כבפנים. וכן נעתק ברמב"ן פסוק ו'.
6. 6. בכמה כת"י רש"י: בחפיסה. וראה רש"י לקמן פסוק יג־יד.
7. 7. הטעם שרש"י מקשה "ומה ראה כו'" לאחרי ובהמשך ל"למדה תורה ד"א כו'" – ראה לקמן הערה 36 (וראה גו"א שהובא לקמן הערה 9)*. ואין להקשות: מנ"ל לרש"י דזה שניתן בשר רק "לאכול" (ולא לשובע) הוא משום ד"א, דילמא זהו מפני ששאלו בשר שלא כהוגן ולכן ניתן להם רק מעט בשר**?
8. . בדברי דוד מתרץ, כי בלא הקדמה זו (שאין אוכלין בשר לשובע) הו"א שכ"ה דרך העולם, שבבקר אוכלים לחם לשובע ובערב אוכלים בשר לשובע (וראה יומא שם). ולכן הוריד הלחם בבקר ובשר בערב: אבל מאחר שאין אוכלין בשר לשובע, עכצ"ל ש(גם) בערב השביעו עצמם עם לחם, וא"כ קשה "מה ראה כו'" אבל פירושו אינו מובן כי מכיון שעיקר זמן אכילת לחם הוא בבקר, ואכילת בשר הוא בערב (אלא שמוסיפים גם לחם כדי לשבוע) – שוב אין מקום לשאול "ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב".
9. . כפי' החדא"ג יומא שם. – בלבוש כאן משמע, דמה שניתן להם בשר שלא בפנים מאירות היינו שהי' כי מכיון ש"ותעל השליו ותכס את המחנה" (לקמן פסוק יג), מובן שהנתינה היתה בריבוי מופלג (וראה אברבנאל שם), ועכצ"ל דזה שנאמר "בשר לאכול ולחם גו' לשבוע" הוא רק ללימוד – "למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע".