166

למשה, שהוא רועה ישראל הדואג לצרכיהם "כאשר ישא האומן את היונק"²³.

לכן אין מקום לכך שהענין של "בתת ה'... בשר... ולחם..." יהיה כתוב באמירה הראשונה, כי שם אין מדובר על הצרכים שיקבלו ישראל, אלא הוראה ומוסר אודות התנהגותם.

ז. תלונות בני ישראל על שני ענינים הפוכים

תלונות בני ישראל הצביעו על דבר והיפוכו:

מצד אחד היתה בקשתם ללחם ולבשר כתלונה²⁴, המצביעה על מצב שאינו כראוי.

אך מאידך מודגש בתוכן התלונות – בדרישתם את צרכיהן מאת הקדוש־ברוך־הוא – שהם מאמינים ביכולת הקדוש־ברוך־הוא לספק זאת, ושהוא הזן ומפרנס לכל, וממנו יש לבקש זאת²⁵.

ובהתאם לשני ענינים אלו שמבטאת התלונה, נאמרו שתי האמירות, המראות על שתי דרכי הנהגה של הקדוש־ברוך־הוא עם ישראל:

על טענתם "מי יתן מותנו... בארץ מצרים... כי הוצאתם אותנו אל המדבר...", היתה התשובה "ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים": הקדוש־ברוך־הוא ישלול תלונה זו ויוכיח להם "כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים"²⁶, ושהוא מוליכם במדבר.

ובמענה לתביעתם שהקדוש־ברוך־הוא צריך לזון ולפרנס אותם, המבטאת את אמונתם בו, תבוא ההתנהגות של "וראיתם את כבוד ה'" – מידה כנגד מידה.

כך מובן גם מדוע כתובות המילים "בשמעו את תלונותיכם על ה'..." בהמשך לנאמר "ובוקר וראיתם את כבוד ה'", והרי לכאורה מהוות המילים "בשמעו את תלונותיכם..." סיבה להיפך מכך²⁷:

אלא שבמילים אלו התכוונו משה ואהרן להדגיש בעיקר את שביעות רצונו של הקדוש־ברוך־הוא "בשמעו" בתלונות ("בשמעו את תלונותיכם – אשר²⁸ – על ה'") את אמונתם שהוא זן ומפרנס לכל וצריך לספק צרכיהם, ולכן – "וראיתם את כבוד ה'"²⁹.

ח. ההבדל בין שני הפירושים

לפי כל האמור לעיל מובן ההבדל בין שני פירושי רש"י שדלעיל, בהתאם להבדל שבין שתי האמירות: