שיחה ג

83שיחה ג

לך לך

א. האמרה על פרשת בראשית, נח ולך־לך

ידועה אמרתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר¹ בשם אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לגבי פרשת לך לך, והיא (בתרגום חפשי): "פרשת בראשית היא פרשה שמחה, הקדוש־ברוך־הוא ברא את העולם ואת הנבראים... סיום הפרשה אינו נעים כל כך, אך בכל זאת הפרשה באופן כללי היא שמחה... בפרשת נח מסופר על המבול, זהו שבוע עגום, אך סוף השבוע שמח יותר, מסופר על הולדת אברהם אבינו. השבוע השמח באמת הוא השבוע של פרשת לך לך, שבכל ימי השבוע חיים עם אברהם אבינו...".

מדברי הרבי, שרק בפרשת לך לך זהו "השבוע השמח באמת" מובן, שאף בסוף השבוע של פרשת נח, כאשר מסופר על לידת אברהם, עדיין אין זו השמחה האמיתית, כבשבוע של לך לך.

שהרי כל הענינים שבאותה פרשה קשורים זה לזה, ולכן, אם הפרשה כולה אינה שמחה, פגומה גם השמחה של סוף הפרשה.

וכך גם לגבי פרשת בראשית, אשר באופן כללי היא "פרשה שמחה", אך

ג כיון שסופה "אינו נעים כל כך", אין שמחה אמיתית גם בפרשה כולה.

יש להבין: כיון שפרשת בראשית בכללותה היא "פרשה שמחה" ופרשת נח בכללותה היא "שבוע עגום", צריך היה, לכאורה, לחלק את הפרשות באופן, שהסיום הלא־נעים של פרשת בראשית יהיה התחלת פרשת נח, והסוף השמח של פרשת נח יהיה התחלת פרשת לך־לך?

ב. בראשית – "עליונים", נח – "תחתונים", לך לך – איחוד ביניהם

ההסבר לכך באופן כללי הוא:

ידוע שבזמן אברהם אבינו (שהוא מעלתה של פרשת לך לך) התחילה תקופה של "שני אלפים תורה"², והוא היה הראשון (באבות) שהחל³ את ההכנה למתן תורה^*.

וכיון שמתן תורה הביא לחיבור בין עליונים לתחתונים⁴, סביר, שגם מעלתה של פרשת לך לך, העוסקת כולה באברהם אבינו, על־פני שתי הפרשות הקודמות, היא בכך, שתוכנה 83הוא הכנה לחיבור בין עליונים לתחתונים.

ויש לומר שזהו ההסבר לכך שפרשת לך לך היא השלישית (בדומה ל"אוריין תליתאי⁵) – הקו השלישי, האמצעי, המחבר "עליונים" ו"תחתונים".

כלומר, תוכנה של פרשת בראשית, הפרשה הראשונה, הוא⁶ בריאת העולם, אשר נברא על ידי הקדוש־ברוך־הוא – "עליונים"". תוכנה של פרשת נח, הפרשה השניה, הוא⁶ זיכוך ה"מטה", על ידי עבודתו של נח איש צדיק, ובמיוחד על ידי המבול⁷ – "תחתונים". ופרשת לך לך, הפרשה השלישית, עוסקת בחיבור עליונים ותחתונים⁸.

בכך מובן שפרשת נח פותחת ב"אלה

א תולדות נח נח איש צדיק...", כי כאן כבר מדובר על עניני נח שנעשו באמצעות עבודתו – "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"⁹. בעוד אשר לידת נח וכו' עד "ונח מצא חן בעיני ה'"¹⁰ הם ענינים שאינם באים (בעיקר) על ידי עבודתו, אלא על ידי אתערותא דלעילא, ולכן הם שייכים¹¹ לפרשת בראשית¹².

וכך גם לגבי מספר ענינים של אברהם אבינו, הכתובים בפרשת נח, ולא בפרשת לך לך. וזאת, מפני שעבודת ההכנה של אברהם אבינו למתן תורה (חיבור עליונים ותחתונים) החלה רק ב"לך לך..."¹³, בצאתו מחרן לארץ ישראל¹⁴, בעוד אשר לידתו ועבודתו 84עד "לך לך" היו בעיקר המשך¹¹ וסיום^* של זיכוך התחתונים והעלאתם, אשר התחילו בעבודתו של נח איש צדיק.

ג. שלוש הנהגות של נח, אברהם ומשה – בהתאם לתקופות

כדי להבין את הקשר שבין "לך לך" לבין מתן תורה, שדוקא לאחר "לך לך" התחילה אצל אברהם עבודת ההכנה למתן תורה, יש לבאר תחילה את דברי המדרש¹⁵, שיש קשר בין "ויאמר ה' אל אברם לך לך", לבין דרכו של אברהם לבקש רחמים אפילו על חוטאים כאנשי סדום, שלא כנח אשר לא ביקש רחמים על דור המבול¹⁶.

לכאורה, אין מובן: אברהם אבינו ביקש רחמים עבור אנשי סדום, להצילם בזכות הצדיקים אשר היו עשויים להימצא שם¹⁷. כנאמר בזהר¹⁸, שכיון שהוא ביקש רק בזכות הצדיקים, ובשמעו שאין עשרה צדיקים "לא בעא רחמי", (שלא כמשה רבנו, אשר התחנן גם עבור עושי העגל¹⁹) לכן "לא עבד... כדקא יאות" – מהי אפוא המעלה הגדולה במעשהו "לבקש רחמים על הסדומים" בזכות הצדיקים עד כדי כך שקושרים זאת לענין של לך לך", ההכנה למתן תורה?

ההסבר לכך הוא: החיבור בין עליונים לבין תחתונים נעשה בפועל רק בזמן מתן תורה, ועבודתו של אברהם אבינו היתה רק הכנה לכך, לפיכך גם עבודתו לבקש רחמים על אנשי סדום – "תחתונים" – לא 85היתה מצד עצמם, אלא בזכות הצדיקים.

כלומר: שלוש ההנהגות המוזכרות לעיל, של נח, אברהם ומשה רבנו, הן בהתאם לשלוש התקופות הנ"ל – (א) לפני ההכנה למתן תורה, (ב) ההכנה למתן תורה, (ג) מתן תורה:

בתקופה שלפני ההכנה למתן תורה לא היה קשר בין ה"עליונים" לבין ה"תחתונים", ולכן לא התפלל נח כלל עבור דור המבול – "לא עביד מידי"²⁰. בתקופה השניה החלה ההכנה לחיבור בין עליונים לתחתונים, ולכן התפלל אברהם עבור אנשי סדום בזכות הצדיקים. ובתקופה השלישית, של מתן תורה, חיבור עליונים ותחתונים, התפלל משה רבנו עבור עושי העגל מצד עצמם, ולא בזכות הצדיקים.

ד. שלושת האופנים בהשפעת הרב לתלמיד

הבדל זה בין שלוש תקופות הללו, והקבלתן לשלוש ההנהגות,

וכן ההבדל בין התקופה של פרשת נח, שהיא התחלת זיכוך ה"תחתונים", לבין התקופה של פרשת בראשית, כאשר ההשפעה בעולם היתה "מלמעלה", למרות שגם אז היתה עבודת התחתונים על ידי מספר צדיקים –

ניתן להבין טוב יותר באמצעות המשל אודות ההשפעה השכלית של הרב לתלמידו, אשר יש בה, באופן כללי, שלושה אופנים:

דרך אחת היא, שהרב מסביר לתלמידו רק את הרעיון שהוא מלמדו, אך אין הוא מדריכו כיצד להבין דברים בכחות עצמו.

הדרך השניה היא: הרב מקנה לתלמיד "כלים", אשר בהם יוכל ללמוד ולהבין בכוחות עצמו.

מובן, שבכל אחת משתי הדרכים הללו יש יתרון אשר איננו באחרת: מבחינת כושרו של התלמיד, טובה יותר הדרך השניה, כי רק היא מביאה אותו ליכולת ללמוד ולהבין בכחות עצמו. אך לגבי עצם הקנית הרעיון, טובה יותר הדרך הראשונה, כי הבנת התלמיד בכח עצמו, לאחר שהרב למדו כיצד להבין, היא פחותה יחסית לתוכן שהרב מלמדו²¹.

הדרך השלישית, שכוללת את שני היתרונות הללו, היא, שהוראת הרב משפיעה על התלמיד עד כדי כך, שכישוריו נעשים ככישורי הרב, ואז יכול התלמיד לחדש ולהבין בכחות עצמו רעיונות נעלים כרבו.

86ה. העבודה בתקופת בראשית – כהשפעת הרב באופן הראשון

ויש לומר, ששלוש התקופות של הפרשיות בראשית, נח ולך לך, הן בדומה לשלושת האופנים הללו:

עבודת הצדיקים ב"עשרה דורות מאדם ועד נח"²² היתה בעיקר מלמעלה, ואינה תלויה כל כך בכחותיהם ופעולותיהם של הצדיקים עצמם.

לדוגמא: חנוך, אשר "צדיק היה", בלי להתחשב בעובדת היותו בדור מושחת, עובדה המצביעה על עבודתו הנעלית שלא להיות מושפע מבני " דורו²³, למרות זאת היה "קל בדעתו... להרשיע". ואילו היה נשאר עוד זמן מה בין בני דורו, לא היה מתגבר יותר על הרע, ולכן "מיהר הקדוש־ברוך־הוא וסילקו"²⁴ – כי הענין ש"צדיק היה" לא ל היה באמצעות כחותיו ועבודתו העצמית, אלא בעיקר באמצעות האור שהאיר בו מלמעלה. ולפיכך, אילו היה נשאר זמן רב יותר בעולם המושחת, והיה יורד אל מצב שבו אין האור " מלמעלה מאיר, הוא לא היה יכול להישאר בכחות עצמו בדרגת צדקותו כמקודם.

זה דומה להשפעת הרב לתלמיד באופן הראשון, שלמרות שהתלמיד מבין את הרעיון שהרב מלמדו, אין הוא יכול לחדש דבר בכחות עצמו.

עבודת הצדיקים ב"עשרה דורות מנח ועד אברהם"²² לא היתה רק מצד האור שבא מלמעלה, אלא בעיקר מצד כוחותיהם ופעולותיהם העצמיות, עד אשר עבודתם היתה קשורה גם לעולם שמחוצה להם.

כפי שרואים אצל נח, שלא זו בלבד שהוא עצמו "צדיק תמים היה (אפילו) בדורותיו"²⁵ – ולא "קל בדעתו... להרשיע" – אלא יותר מכך: הוא הוכיח גם את אנשי דור המבול ואמר להם

עשו תשובה"²⁶,

ועל־אחת־כמה־וכמה לאחר המבול, שאז הביא נח באמצעות עבודת הקרבנות לידי הבטחת הקדוש־ברוך־הוא "לא אוסיף... לא ישבותו"²⁷, ועד

"אות הברית" של הקשת²⁸, המצביעה על זיכוך ה"תחתונים"²⁹.

אך למרות זאת, כיון שהעבודה היתה קשורה אל ה"תחתונים" שכשלעצמם אין להם ערך כלל יחסית לאלקות –

עליונים" – הרי גם גילוי האלקות, שהגיע באמצעות עבודה זו, היה 87מצומצם ומוגבל בהתאם לדרגת " התחתונים.

עד כדי כך, ש"נח מקטני אמנה היה"³⁰, שהשגתו באלקות היתה בעיקר בענינים המובנים לפי שכל הנבראים – "תחתונים" – ואילו עניני אלקות שניתן להשיגם רק באמצעות אמונה, שלמעלה מהשכל – "עליונים" – היו אצלו באופן של קטנות – "מקטני אמנה".

וזאת בדומה להשפעת הרב בדרך השניה, שהרעיון שהתלמיד מחדש בכחות עצמו הוא מצומצם ופחות, ללא ערך יחסי לשכלו של הרב.

ובעבודתו של אברהם אבינו היו שתי המעלות: ההתחלה והיסוד³¹ של עבודתו היו על פי השכל, על ידי הוכחות מן העולם³², "תחתונים", אך יחד עם זאת לא הרהר אחרי מידותיו של הקדוש־ברוך־הוא³³ – "מצאת את לבבו נאמן לפניך"³⁴ – הוא "השיג" אלקות בתמימות ובפשטות כעבד פשוט³⁵.

וכך גם לגבי עבודתו בפרסום אלקות בעולם, שגם בה היו שתי המעלות: עניני האלקות שהוא פרסם היו בעצם

למעלה מכלי קיבול לשכל אנושי", אך אף־על־פי־כן הוא מצא דרך להסביר גם ענינים אלו, עד אשר אפילו "אנשים פשוטים ביותר" יוכלו להשיג אותם³⁶.

וזאת בדומה להשפעת הרב לתלמיד בדרך השלישית, שבה כישורי התלמיד נעשים ככישורי הרב.

ו. חיבור עליונים ותחתונים במתן תורה יותר מהאופן השלישי

אך גם האופן השלישי של ההשפעה, שבו כישורי התלמיד נעשים ככישורי הרב, הוא משל רק להכנה שלפני חיבור העליונים והתחתונים, כפי שנעשתה על־ידי עבודת אברהם אבינו, ואינה משל לאיחוד ביניהם ממש, אשר היה במתן תורה:

במשל זה מסוגל הרב לגרום לכך שכוחות התלמיד יעשו ככוחותיו, מפני שגם לפני כן התלמיד הוא בר־דעת וראוי לקבל את השפעת הרב. שכלו של התלמיד גם לפני ההשפעה אינו ממש בבחינת "תחתון" אמיתי יחסית לשכלו של הרב³⁷.

יותר מכך: אם שכלו של התלמיד נעשה (מאוחר יותר) כשכלו של הרב על־ידי זיכוך שכל התלמיד, יוצא, 88שבנוסף לכך שגם לפני כן לא היה התלמיד "תחתון" אמיתי, כדלעיל, הרי ה"חיבור" שבין הרב לתלמיד הוא רק באותה דרגה של שכל התלמיד כפי שהוא מתעלה ומזדכך באמצעות השפעת הרב, אך לא עם הדרגה של שכל התלמיד כפי שהוא מצד עצמו, לפני ההשפעה.

לעומת זאת, בענין החיבור בין עליונים ותחתונים שהתבצע במתן תורה, הרי: (א) לפני מתן תורה לא היו ה"תחתונים" קשורים כלל ל"עליונים", ולהיפך: היתה "גזירה" ("חיתוך"³⁸) ביניהם – וחיבורם במתן תורה הוא רק בכחו ית' הכל יכול, שהוא "נמנע הנמנעות"³⁹, ו"נושא הפכים". ולפיכך (ב) החיבור בין העליונים והתחתונים במתן תורה הוא גם עם הדרגה של התחתונים כפי שהם מצד עצמם⁴⁰.

ז. אופנים שונים בעבודת האדם

ארבע הדרכים הללו קיימות גם עתה, לאחר מתן תורה, בעבודה הרוחנית של האדם:

הדרך הראשונה, בדומה לעבודה שמ"למעלה" בתקופה "מאדם ועד נח", היא, שעבודתו היא מצד הנשמה, אך אין הוא פועל עם הגוף.

אמנם, את התורה והמצוות הכרחי לקיים על ידי הגוף הגשמי, אך כוונתו והשתדלותו אינה להשפיע על הגוף, אצלו הגוף הוא רק "אמצעי" כדי לבצע את עבודת התורה והמצוות של הנשמה⁴¹,

ועל־אחת־כמה־וכמה, שאין בכוונתו להשפיע על העולם שמחוצה לו.

דרך שניה, בדומה לעבודה 89שמ"למטה", בתקופה "מנח ועד אברהם" היא: האדם עובד גם עם הגוף ואפילו משפיע על העולם שסביבו שיהיה דירה לו ית', אך למרות זאת אין לו התמסרות מוחלטת עד כדי מסירות נפש כדי לבצע את הכוונה העליונה שהעולם יהיה דירה לו ית', ועשייתו היא רק העשיה ההכרחית למציאותו שלו, כדי למלא את התפקיד שלו בעולם⁴².

לדוגמא: הוא אכן משתדל להשפיע על יהודים אחרים ולקרבם לתורה ולמצוות, אך השתדלותו היא רק במה שכרוך בקיום הציווי "הוכח תוכיח את עמיתך"⁴³, אשר הוא נצטווה עליו, וחסרה בו ההתמסרות לתכלית שהיהודי זולתו אכן יתקרב לתורה ומצוות.

וכך היתה גם הנהגת נח כלפי אנשי דור המבול. אמנם, הוא הוכיחם במשך מאה ועשרים שנה "כל יומא ויומא"⁴⁴, אך היה זה בעיקר כדי לקיים את הציווי שהוטל עליו⁴⁵, ולכן, כאשר תוכחתו לא הועילה, הוא לא התחנן במסירות נפש, והוא לא ביקש עליהם רחמים⁴⁶.

דרך שלישית, בדומה לעבודה שבתקופת ההכנה למתן תורה, שבה כבר מורגש קשר בין עליונים לתחתונים, היא, שהיהודי אכן משתדל ומתמסר (עד כדי מסירות נפש) להשגת המטרה של הפיכת העולם לדירה לה' יתברך, ועל־אחת־כמה־וכמה (מצד רגש של אהבת ישראל) כדי לקרב יהודים לתורה ולמצוות.

אך למרות זאת ההתעסקות עם הזולת היא (א) כאשר המטרה היא רק לרומם את הזולת ולקרבו לתורה ומצוות, אך לא התמסרות אליו כפי שהוא במצבו הנחות. (ב) השתדלותו לקרב את הזולת לעבודת ה' היא רק כאשר נראה לו שאכן הזולת בשל להתקרב לתורה ומצוות.

בדומה לאמור לעיל בסעיף ו' לגבי השפעת הרב לתלמיד באופן השלישי, אשר (א) האיחוד ביניהם הוא כאשר כישורי התלמיד מזדככים ונעשים ככישורי הרב, (ב) זיכוך שכלו של התלמיד אפשרי רק מפני שגם לפני כן הוא היה בר־דעת.

ובדומה לכך היתה דרכו של אברהם אבינו, שאמנם הוא פעל במסירות נפש⁴⁷ עבור בני דורו כדי להשפיע עליהם שיכירו ויכריזו "א־ל עולם"⁴⁸, שהעולם הוא אלקות⁴⁹, ועד כדי כך 90שהעמיד עצמו בסכנה⁵⁰ כדי להתפלל אפילו עבור אנשי סדום,

אבל תפילתו היתה שינצלו רק⁵¹ בזכות הצדיקים הנמצאים שם, ה"מזככים" את מקום הימצאם, וכאשר

ו נודע לו שאין שם עשרה צדיקים, ולפיכך "לאו הוא אתר דקיימא בתשובה"⁵², הוא לא ביקש עוד למענם.

הדרך הרביעית היא, שאהבתו ליהודי אחר היא "כמוך", אהבה עצמית ומהותית הנעלית מכל חישוב⁵³, ולכן הוא מתמסר אליו גם כאשר לפי ההגיון אין הוא מוצא בו מעלות כלל⁵⁴ – אין הוא עושה זאת רק מפני החישוב של "כולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה " ועבודת ה'"⁵⁵, כי אם מפני אהבתו העצמית אליו⁵⁶,

בדומה לחיבור שנוצר בזמן מתן תורה בין עליונים לבין תחתונים, שהחיבור הוא עם התחתונים כפי שהם מצד עצמם, בדרגתם הנחותה.

ובדומה לכך היתה דרכו של משה רבנו [אשר באמצעותו ניתנה התורה, והיא נקראת על שמו⁵⁷], הוא עמד להתפלל אפילו למען עושי העגל, באופן של "ואם אין מחני נא..."¹⁹,

"לא זז מתמן עד דאמר ליה סלחתי כדבריך"¹⁸.

ח. כדי להביא לחיבור עליונים ותחתונים יש צורך ב"לך לך"

לפי כל האמור לעיל יובן מדוע החלה ההכנה של אברהם אבינו לחיבור העליונים והתחתונים, לאחר הענין של

לך לך":

כאשר היהודי פועל להפיכת העולם לדירה לה' יתברך בעיקר מצד מציאותו שלו, כדי למלא את תפקידו וכדומה, פגומה השפעתו על העולם,

בדומה לאדם המוכיח את רעהו רק כדי לקיים את הציווי "הוכח תוכיח את עמיתך", שאף אם הוא עושה זאת "מאה פעמים"⁵⁸ אין זה משפיע על רעהו כל כך, כתוכחה הבאה למען טובת 91וכדי לפעול בעולם, אפילו באופן שפעל אברהם אבינו לפני מתן תורה, ועל־אחת־כמה־וכמה כהכנה המביאה לידי מתן תורה, צריך "ללכת" ולצאת מן המציאות העצמית – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" – מרצונותיו, הרגליו (מדות) ושכלו, ואף מן הרצונות וכדומה של הקדושה⁶⁰.

ט. רק בפרשת לך לך השמחה מושלמת

לפי זה ניתן להסביר גם מדוע "השבוע השמח באמת הוא השבוע של פרשת לך לך", למרות שגם פרשת בראשית בכללותה היא שמחה, וכן סיום פרשת נח: שמחה פורצת גדר⁶¹. ולכן: השמחה של פרשת בראשית, שהיא, כאמור בשיחה, על כך שהקב"ה ברא את העולם ואת הנבראים", אינה מושלמת.

כי למרות שבאמצעות התהוות העולם מאין ליש מתבטא הכח האלקי הפורץ גדרים ואינו מגודר בגבולות של "אין" ו"יש"⁶², בכל זאת, כיון שקיומו של העולם⁶³, כפי שהוא בפרשת בראשית, היה מצד "למעלה" ולא מצד מהות העולם עצמו⁶⁴ – הרי ממילא לא הורגש כ"כ הענין של פריצת הגדרים של "אין" ו"יש", ולפיכך,⁶⁵ אין שמחה מושלמת.

בדומה לכך לגבי סיום פרשת נח – לידת אברהם אבינו⁶⁶, הראשון שעשה הכנה לביטול הגזירה בין עליונים לתחתונים (פריצת הגדרים) – שכיון, שאז ההכנה לא היתה עדיין בפועל, וכאמור לעיל שהתחילה רק לאחר "לך 92לך", לפיכך לא היתה זו שמחה מושלמת.

דוקא פרשת לך לך, שאז נעשתה בפועל ההכנה לחיבור בין עליונים לתחתונים, היא "השבוע השמח