85

היתה מצד עצמם, אלא בזכות הצדיקים.

כלומר: שלוש ההנהגות המוזכרות לעיל, של נח, אברהם ומשה רבנו, הן בהתאם לשלוש התקופות הנ"ל – (א) לפני ההכנה למתן תורה, (ב) ההכנה למתן תורה, (ג) מתן תורה:

בתקופה שלפני ההכנה למתן תורה לא היה קשר בין ה"עליונים" לבין ה"תחתונים", ולכן לא התפלל נח כלל עבור דור המבול – "לא עביד מידי"²⁰. בתקופה השניה החלה ההכנה לחיבור בין עליונים לתחתונים, ולכן התפלל אברהם עבור אנשי סדום בזכות הצדיקים. ובתקופה השלישית, של מתן תורה, חיבור עליונים ותחתונים, התפלל משה רבנו עבור עושי העגל מצד עצמם, ולא בזכות הצדיקים.

ד. שלושת האופנים בהשפעת הרב לתלמיד

הבדל זה בין שלוש תקופות הללו, והקבלתן לשלוש ההנהגות,

וכן ההבדל בין התקופה של פרשת נח, שהיא התחלת זיכוך ה"תחתונים", לבין התקופה של פרשת בראשית, כאשר ההשפעה בעולם היתה "מלמעלה", למרות שגם אז היתה עבודת התחתונים על ידי מספר צדיקים –

ניתן להבין טוב יותר באמצעות המשל אודות ההשפעה השכלית של הרב לתלמידו, אשר יש בה, באופן כללי, שלושה אופנים:

דרך אחת היא, שהרב מסביר לתלמידו רק את הרעיון שהוא מלמדו, אך אין הוא מדריכו כיצד להבין דברים בכחות עצמו.

הדרך השניה היא: הרב מקנה לתלמיד "כלים", אשר בהם יוכל ללמוד ולהבין בכוחות עצמו.

מובן, שבכל אחת משתי הדרכים הללו יש יתרון אשר איננו באחרת: מבחינת כושרו של התלמיד, טובה יותר הדרך השניה, כי רק היא מביאה אותו ליכולת ללמוד ולהבין בכחות עצמו. אך לגבי עצם הקנית הרעיון, טובה יותר הדרך הראשונה, כי הבנת התלמיד בכח עצמו, לאחר שהרב למדו כיצד להבין, היא פחותה יחסית לתוכן שהרב מלמדו²¹.

הדרך השלישית, שכוללת את שני היתרונות הללו, היא, שהוראת הרב משפיעה על התלמיד עד כדי כך, שכישוריו נעשים ככישורי הרב, ואז יכול התלמיד לחדש ולהבין בכחות עצמו רעיונות נעלים כרבו.