שיחה ב

75שיחה ב

לך לך

א. דרגת קיום המצוות לפני מתן תורה

כבר דובר פעמים רבות (כפי שמוסבר ענין זה בחסידות בכ"מ¹) אודות ההבדל בין לימוד התורה וקיום המצוות של אברהם [כדברי רז"ל²: "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה וכו'" "עשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה"³ וכן של] יצחק, יעקב והשבטים, לבין קיום התורה והמצוות על־ידי בני ישראל לאחר מתן תורה. לימוד התורה של האבות היה לפני מתן־תורה, לפני הציווי על לימוד התורה וקיום המצוות, ציווי שהיה באופן של "וירד ה' על הר סיני". כלומר, לימוד התורה וקיום המצוות על ידם היה (בכלל, באופן של "אינו מצווה ועושה" ולכן) מצד עצמם ובכח עצמם⁴. משום כך לא יכלו להגיע למדריגת התורה כפי שהיא נעלית מהנבראים

ב הנעלים ביותר, אלא למדריגת התורה כפי שהיא קשורה בנבראים ובעבודתם.

לא כן לאחר מתן־תורה. כיון שכבר היה ציווי מלמעלה על לימוד התורה וקיום המצוות, ניתן יחד עם זאת כח הבורא (המצווה) להגיע לעצמותה של התורה, במדריגה הגבוהה בהרבה מן העולם⁵.

לפיכך אומר הרמב"ם⁶: "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום, אין אנו עושין אלא במצוות הקדוש־ברוך־הוא על־ידי משה רבינו ע"ה. לא שהקדוש־ברוך־הוא אמר זה לנביאים שלפניו. כגון זה שאין אנו אוכלים אבר מן החי, אינו מפני שהקדוש־ברוך־הוא אסרו (אותו) לנח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שציווה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי. וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו⁷, אלא מפני 76שהקדוש־ברוך־הוא ציווה אותנו על־ידי משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצוות משה רבינו ע"ה".

דווקא בקיום תורה ומצוות, כפי שניתנו במ"ת, ישנו כח הבורא; שדרכו משפיעה עצמיות התורה.

לפי זה יש להבין: כל ענין שבתורה ("תורה" – לשון: הוראה⁸) הוא הוראה לבני ישראל (גם) לאחר מתן תורה. מהי, אם כן, ההוראה הנלמדת מאריכות הסיפור על עבודת האבות בתורה שבכתב, בתושבע"פ, ובהרחבת ההסבר בדרושי חסידות וכו' והלא עבודה זו איננה העבודה של לימוד התורה וקיום המצוות שלאחר מ"ת "ומאי דהווה הווה"⁹?

ב. קיום התורה והמצוות על־ידי האבות היא הכנה למתן תורה

הרמב"ן בפרשתנו¹⁰ מסביר שהתורה מאריכה "בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים (של האבות)", כי "כולם באים ללמד על העתיד" (כנאמר במדרש¹¹: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים") ומבאר "כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות, יתבוננו ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה המתקיימת על כל פנים" (ומביא לכך דוגמאות מהנביאים).

וכך, ויותר מכך, אפשר לומר לגבי התורה והמצוות של האבות (כפי המבואר בחסידות בהרחבה¹²), שלימוד וקיום זה היוו הכנה ונתינת כח, שאיפשרה את נתינת התורה והמצוות במ"ת, ואת הורדת השפע האלוקי לאחר מתן תורה על ידי שיהודים מקיימים מצוות בדברים גשמיים¹³.

ברם, לכאורה, אין הסבר זה מספיק שהרי הסיפור על עבודת האבות נכתב 77בתורה נצחית¹⁴, והכרח לומר שהוא (איננו רק הודעה או הכנה, אלא גם) הוראה נצחית (למעשה) בעבודה שלאחר מ"ת¹⁵.

ג. שאלה זו קיימת גם לגבי הסיפור על גלות מצרים

בדומה לשאלה על עבודת האבות, קיימת השאלה לגבי גלות מצרים: מהי ההוראה הנלמדת מסיפור התורה על גלות מצרים – לבני ישראל בכל הזמנים ובכל המקומות (ובפרט שלא תיתכן שוב גלות כגלות מצרים¹⁶)?

ידוע ההסבר לנושא זה¹⁷, שגלות מצרים היתה הקדמה למתן תורה – היא היתה "כור הברזל"¹⁸ שזיכך את העולם כדי שיהיה ראוי לקבלת התורה. אך הסבר זה איננו מספיק, לכאורה, (בדומה להסבר על עבודת האבות) שהרי זהו חלק מן התורה, וצריכה להיות בו הוראה נצחית, מעשית בכל הזמנים, גם לאחר מתן תורה.

אלא שההוראה הכלולה בסיפורי התורה על "עבודת האבות" ו"גלות מצרים" היא הוראה מסוג של הכנה, ולכן גם הסיפורים עצמם נכתבו בתורה כהקדמה והכנה למתן־תורה, כפי שיוסבר להלן.

ד. ההבדל בין עבודת האבות לעבודת בני ישראל לאחר מתן־תורה

והביאור בזה: ההבדל בין עבודת האבות לעבודת בני ישראל לאחר מתן־תורה הוא בשני ענינים – הן מצד האדם העובד, והן מצד הגילוי שמלמעלה. אצל האבות הגילוי שעל־ידי עבודתם היה ממטה למעלה, כלומר הם נתעלו ונזדככו, וממילא נעשו כלים לאור האלוקי שהאיר על־ידי עבודתם¹⁹.

מאידך, כיוון שהאור היה בהתאם לעבודת הנבראים הוא אצלם באופן גלוי.

אך בעבודת בני ישראל שלאחר מתן תורה אין האדם יוצר הזדככות ועליה גדולה כל כך, כאצל האבות¹⁹ (שהם היו מרכבה לאלוקות²⁰) אך לאידך גיסא, על־ידי תורה ומצוות של בני ישראל לאחר מ"ת מאיר אור שהוא 78נעלה מן העולם – ולכן איננו בגלוי כל כך.

לפני מתן־תורה היתה גזירה ש"עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים"²¹, כלומר, שדרגת האלקות הגבוהה ביותר מן העולם לא תרד ל"תחתונים". לאחר מ"ת "בטל את הגזירה הראשונה ואמר: התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים", כך שנבראים תחתונים יכולים להתאחד עם אלקות שלמעלה מן העולם.

במעמד מתן תורה היה גילוי ממעלה למטה. ה"מטה" לא היה כלי לגילוי אור²², ולכן לא ירד האור לתוכו באופן גלוי:

גילוי האור האלוקי במ"ת היה רק זמני²³ אח"כ נפסק. "במשוך היובל המה יעלו בהר"²⁴.

יכולתו של היהודי להוות כלי לגילוי האור של מ"ת, הגבוה מן העולם, היא על־ידי עבודתו²⁵, שעל ידה מתבצע

ה. עבודת אברהם היא הוראה נצחית

כך מובן כיצד משמשת עבודת אברהם (והאבות בכלל) בקיום תומ"צ חלק מן התורה, הוראה נצחית לכל יהודי בכל זמן: כדי שהגילוי שבא על־ידי מתן תורה יתאחד עם היהודי הלומד תורה ומקיים מצוות לאחר מ"ת, צריכה להיות תחילה עבודה כעבודת האבות, שהיתה עבודה מצד עצמם.

כשם שבהכנה הכללית למ"ת היתה צריכה להיות תחילה שלימות בעבודה ובהתבטלות של נבראים מצד עצמם, שדרכה האיר אור בהתאם לדרגת הנברא (על־ידי עבודת האבות)²⁶ ורק אח"כ ירד לעולם שפע ואור שלמעלה מן העולם²⁷.

כך גם בעבודה הפרטית של בנ"י, כדי שהאור שלמעלה מהבריאה (המשפיע ממעלה למטה, כנ"ל) יתגלה ויתאחד עם היהודי הלומד תורה ומקיים מצוות, הוא צריך תחילה להגיע 79לשלמות בביטול וזיכוך מציאותו, שדרכה תתהווה אצלו התאחדות עם האלקות שבמדריגת הבריאה. אז הוא נעשה כלי לגילוי השפע של תורת ה', כפי שנתנה במ"ת, במדריגה הגבוהה בהרבה מן הבריאה.

(וזה בדומה למאמר רז"ל²⁸ "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". – זהו סדר הלימוד ע"פ תורה²⁹, לא רק למי שאינו יכול בתחילת עבודתו ללמוד לשמה, כמשתמע מן הביטוי "לעולם". בלימוד התורה "שלא לשמה" (ולו באופן הנשגב ביותר שלו) מתאחד היהודי עם התורה כפי שהיא במדרגה הקשורה למציאותו בעולם (שעליה מתבססת תכלית לימודו)³⁰ וזוהי הקדמה ללימוד תורה לשמה (שהיא תורתו של הקדוש־ברוך־הוא), שמתקשר לקב"ה עצמו על־ידי תורתו³¹, בדרגה הגבוהה מן העולם).

מ"ת גרם, אכן, לשינוי בכל דרגה של לימוד תורה, שדרכו משפיעה בעולם, התורה שלמעלה ממציאות העולם, כמאמר רז"ל³²: "כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקדוש־ברוך־הוא יושב כנגדו וקורא ושונה עמו" (וכך גם במצוות), דבר שלא היה לפני מ"ת. אך השפעה זו היא בהעלם, והיהודי צריך להגיע לשלימות הזיכוך של מציאותו ולהתאחדות עם התורה הקשורה לעולם, כדי שההשפעה הנ"ל תהיה בגלוי ותתאחד עם מציאות הלומד.

ו. סדר זה קיים גם בלימוד התורה של ילד יהודי

כעין זה רואים אנו בסדר הלימוד והבנת התורה אצל כל יהודי: בתחילת הלימוד של "בן חמש למקרא" מלמדים אותו את הפסוקים המדברים על הקדוש־ברוך־הוא בביטויים כגון "היד הגדולה", "היד החזקה", כפשוטם. ככל שיסבירו ויפשיטו לילד את הכוונה בביטויים אלו, עדיין יתאר לעצמו שמדובר ביד גשמית, אלא שהיא גדולה וחזקה הרבה יותר מהיד שהוא רואה אצל מלמדו, למשל.

לכאורה זוהי סתירה לעיקרי האמונה שאין לו גוף ולא דמות גוף, וכיצד דורשת התורה שילמדו ילד, או קטן בידיעה, פסוקים וביטויים שמוכרחים ללמדם כפשוטם³³?

80במיוחד כאשר סדר לימוד זה הוא עפ"י תורה: תחילה פשט התורה, אח"כ רמז ודרוש ואח"כ סודות התורה.

ז. ההסבר לכך בקיצור

הילד המתאר לעצמו, כפשט הדברים, את ה"יד הגדולה" ו"היד החזקה", למשל, כיד גשמית, אך גדולה וחזקה, אינו סוטה מן האמת. הילד מבין שגם ליד הגשמית של המלמד שלו וכיו"ב, אין כח ויכולת ותכונות של יד בגלל הבשר והעצמות הגשמיים שבה, אלא בגלל הכח והחיות שבתוכה (כלומר, הנשמה – למרות שאיננו יודע כלל את מהות הענין, וכן המלמד שלו איננו יודע מה זה), הבא מאת הקדוש־ברוך־הוא וממילא הוא מבין שבודאי ה"יד הגדולה" וה"יד החזקה" ושאר התארים הגשמיים של הקדוש־ברוך־הוא אין הכוונה בהם לגדלותם עקב כמותם הגשמית, אלא עקב כח רוחני (מהקדוש־ברוך־הוא) שבתוכם.

כל ענין כזה כפשוטו הוא לימוד תורת אמת, תורתו של הקדוש־ברוך־הוא; אלא שזה בידיעה מצומצמת שנתלבשה בפשט התורה של "בן חמש למקרא". אח"כ, לפי סדר התורה, הוא מתקדם להבנה של "בן עשר שנים למשנה"³⁴ ואח"כ "בן חמש עשרה לגמרא" וכו' שבאמיתיות ובפנימיות הוא ית' מופשט לגמרי מגשמיות, עד להבנה עפ"י סודות התורה.

עד"ז הוא הסדר הקיים אצל כל לומד תורה. תחילה עליו ללמוד תורה כפי שורש נשמתו³⁵, בדומה ללימוד התורה של האבות (בפרט זה), כלומר: לימוד תורה במדרגת הבריאה, שאז הוא מגיע לשלימות של גילוי ועליה בתורה אשר בבריאה. ואח"כ הוא מגיע לדרגה הגבוהה מן הבריאה ומשורש נשמתו – התורה כפי שניתנה במ"ת.

ח. הצורך בהכנה של עבודת האבות לגילוי התורה

הצורך בהכנה של עבודת האבות, לגילוי התורה כפי שהיא ניתנה במתן־ 81תורה – תורה שלמעלה מהבריאה, היא לא רק מצד התחתון – לומד התורה – אלא גם מצד העליון – התורה עצמה:

האור שלמעלה מהבריאה, היורד מלמעלה ונתאחד עם הבריאה, איננו יורד מיד בשלימותו, אלא בתחילה יורדת רק "הארה" ממנו, אור מצומצם, המתלבש בעניני הבריאה, ורק אח"כ מתגלה עצם האור³⁶.

וכן גם בתורה שלמעלה מהבריאה. לפני נתינת תורתו של הקדוש־ברוך־הוא במתן תורה, שהיא גבוהה לאין ערוך מדרגת הבריאה, ירדה תחילה הארה מצומצמת שלה, על־ידי האבות: בחינת התורה שיש לה קשר בבריאה.

כך גם לאחר מ"ת: לפני שמתגלית אצל יהודי תורתו של הקדוש־ברוך־הוא שלמעלה מהבריאה, צריכה תחילה להתגלות התורה שיש לה קשר לבריאה, ורק אח"כ תורה שלמעלה מהבריאה.

וזהו סדר הלימוד של חלקי הפרד"ס " שבתורה, כפי שזה השתלשל מזה. פשט השתלשל מרמז, רמז מדרוש ודרוש מסוד³⁷.

ט. סדר בלימוד העבודה הנ"ל אינו מהווה, עדיין, הכנה מספקת

סדר הלימוד והעבודה הנ"ל, אינו מהווה, עדיין, הכנה מספקת כדי לקבל תורתו של הקדוש־ברוך־הוא, שלמעלה מהבריאה, ומוכרחים להגיע גם לעבודה של גלות מצרים, כמו שהיה בפעם הראשונה, שאחרי התורה והמצוות והעבודה של האבות עדיין היה צורך בגלות מצרים כהכנה למ"ת.

והטעם בזה יש לומר: התורה שניתנה במ"ת היא נעלית לאין ערוך מן הבריאה, ולפיכך אין די בכך שהנברא הגיע בעבודתו לשלימותו שלו ונתאחד עם התורה בדרגת הבריאה, כי אין לנברא, בכל זאת, שום ערך לגבי הבורא.

ולכן צריך להיערך שינוי בנברא – הקדמת הפעולה של "גלות מצרים", שדוקא דרכה מתגלית תורתו של הקדוש־ברוך־הוא.

גלות מצרים היתה, כנא' בפסוק³⁸:

בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה גו' אשר עבדו בהם בפרך". ענין זה בלימוד התורה מבואר בזהר³⁹ "בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא לבון הלכה". עבודת פרך באופן כללי היא – עבודת נשים לאנשים^*, עבודה ההפוכה מטבעו והרגלו של האדם. דווקא על־ 82ידי עבודה ויגיעה ההפוכה מטבעו מתהווה הביטול וההזדככות של הנברא, שתורתו של הקדוש־ברוך־הוא, שלמעלה מן העולם, תוכל להתגלות אצלו⁴⁰.

י. סיפור תמוה, לכאורה, על אדמו"ר בעל ה"צמח־צדק",

לפי זה ניתן להסביר סיפור תמוה לכאורה אודות אדמו"ר ה"צמח צדק": כשהיה בעל ה"צמח־צדק" עדיין צעיר, קרא לו פעם אדמו"ר הזקן, ואמר לו, שברצונו לתת לו במתנה (עניני) תורה. ה"צמח צדק" לא הסכים להצעה, באמרו כי את התורה הוא רוצה לרכוש ביגיעה עצמית. כעבור שנים, כאשר הוסיף חכמה על חכמתו⁴¹, אמר ה"צמח־צדק" שמצטער מדוע לא הסכים להצעתו של אדמו"ר הזקן, שהרי ככל שאדמו"ר הזקן היה נותן לו עניני תורה נעלים, עדיין יכולה היתה להיות לו יגיעה בתורה לענינים נעלים יותר, והלא תורה היא ללא גבול וקץ.

לכאורה ניתן לשאול: מעיקרא מאי קסבר, ולבסוף מאי קסבר? קשה לומר שבהיותו במצב שבו היה ראוי לקבל מאת אדמו"ר הזקן תורה במתנה, בהיותו גדול בתורה, לא עלתה בדעתו סברה פשוטה כזו.

ההסברה בזה: לא היתה זו חרטה על אי רצונו הקודם לקבל במתנה ענינים של תורה, אלא שבשעה שאדמו"ר הזקן רצה לתת לו תורה זו, הרגיש בעל ה"צמח צדק" שעדיין חסרה לו ההכנה של עבודת היגיעה בתורה, המתאימה לקבלת הצעה כזו וחשב שעדיין איננו כלי לתורה שרצה אדמו"ר הזקן לתת לו במתנה.

מאוחר יותר, כשהיתה אצלו גם יגיעה זו בתורה, הרגיש שהוא "כלי" ראוי למתנה זו בתורה, שתתגלה לו תורה שלמעלה מיגיעתו.

ויתכן שההכנה האמורה של עבודה ויגיעה בתורה, היא בדומה לכך שגלות מצרים היתה הכנה למתן תורה.