80

במיוחד כאשר סדר לימוד זה הוא עפ"י תורה: תחילה פשט התורה, אח"כ רמז ודרוש ואח"כ סודות התורה.

ז. ההסבר לכך בקיצור

הילד המתאר לעצמו, כפשט הדברים, את ה"יד הגדולה" ו"היד החזקה", למשל, כיד גשמית, אך גדולה וחזקה, אינו סוטה מן האמת. הילד מבין שגם ליד הגשמית של המלמד שלו וכיו"ב, אין כח ויכולת ותכונות של יד בגלל הבשר והעצמות הגשמיים שבה, אלא בגלל הכח והחיות שבתוכה (כלומר, הנשמה – למרות שאיננו יודע כלל את מהות הענין, וכן המלמד שלו איננו יודע מה זה), הבא מאת הקדוש־ברוך־הוא וממילא הוא מבין שבודאי ה"יד הגדולה" וה"יד החזקה" ושאר התארים הגשמיים של הקדוש־ברוך־הוא אין הכוונה בהם לגדלותם עקב כמותם הגשמית, אלא עקב כח רוחני (מהקדוש־ברוך־הוא) שבתוכם.

כל ענין כזה כפשוטו הוא לימוד תורת אמת, תורתו של הקדוש־ברוך־הוא; אלא שזה בידיעה מצומצמת שנתלבשה בפשט התורה של "בן חמש למקרא". אח"כ, לפי סדר התורה, הוא מתקדם להבנה של "בן עשר שנים למשנה"³⁴ ואח"כ "בן חמש עשרה לגמרא" וכו' שבאמיתיות ובפנימיות הוא ית' מופשט לגמרי מגשמיות, עד להבנה עפ"י סודות התורה.

עד"ז הוא הסדר הקיים אצל כל לומד תורה. תחילה עליו ללמוד תורה כפי שורש נשמתו³⁵, בדומה ללימוד התורה של האבות (בפרט זה), כלומר: לימוד תורה במדרגת הבריאה, שאז הוא מגיע לשלימות של גילוי ועליה בתורה אשר בבריאה. ואח"כ הוא מגיע לדרגה הגבוהה מן הבריאה ומשורש נשמתו – התורה כפי שניתנה במ"ת.

ח. הצורך בהכנה של עבודת האבות לגילוי התורה

הצורך בהכנה של עבודת האבות, לגילוי התורה כפי שהיא ניתנה במתן־