76

שהקדוש־ברוך־הוא ציווה אותנו על־ידי משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו ע"ה, וכן גיד הנשה אין אנו הולכים אחר איסור יעקב אבינו אלא מצוות משה רבינו ע"ה".

דווקא בקיום תורה ומצוות, כפי שניתנו במ"ת, ישנו כח הבורא; שדרכו משפיעה עצמיות התורה.

לפי זה יש להבין: כל ענין שבתורה ("תורה" – לשון: הוראה⁸) הוא הוראה לבני ישראל (גם) לאחר מתן תורה. מהי, אם כן, ההוראה הנלמדת מאריכות הסיפור על עבודת האבות בתורה שבכתב, בתושבע"פ, ובהרחבת ההסבר בדרושי חסידות וכו' והלא עבודה זו איננה העבודה של לימוד התורה וקיום המצוות שלאחר מ"ת "ומאי דהווה הווה"⁹?

ב. קיום התורה והמצוות על־ידי האבות היא הכנה למתן תורה

הרמב"ן בפרשתנו¹⁰ מסביר שהתורה מאריכה "בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים (של האבות)", כי "כולם באים ללמד על העתיד" (כנאמר במדרש¹¹: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים") ומבאר "כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות, יתבוננו ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה המתקיימת על כל פנים" (ומביא לכך דוגמאות מהנביאים).

וכך, ויותר מכך, אפשר לומר לגבי התורה והמצוות של האבות (כפי המבואר בחסידות בהרחבה¹²), שלימוד וקיום זה היוו הכנה ונתינת כח, שאיפשרה את נתינת התורה והמצוות במ"ת, ואת הורדת השפע האלוקי לאחר מתן תורה על ידי שיהודים מקיימים מצוות בדברים גשמיים¹³.

ברם, לכאורה, אין הסבר זה מספיק שהרי הסיפור על עבודת האבות נכתב