שיחה יג

321שיחה יג

פורים 3227) כיון שהוא לכתחילה ובקל ובנוגע לעשיית מצות -- ראה שו"ח כללים 0 סיק לי מיג. ועוד.

68) שמו"ר פ"ל, ט. וראה ד"ה איתא כבמדרש תילים תרג"ג (וראה גם תו"א לה, ג) שהכונה בזה היא, ש,ע"י שישראל עושים המצות עי"ז גורמים שיעשה הקב"ה את מצות אלו".

9) רשיי ראה טו, הר

0) וראה ב"ר רפע"א.

1) לקו"ת שלח מ, א

2) וההפרש בנוגץע השפעת הקב"ה בין ,משלוח מנות" ל.מתנות לאביונים". מובן מזה ש,משלוח מנות" צ"ל אוכלים דוקא (שו"ע או"ח סתרצ"ה ס"ד -- ע"פ מגילה זו א) -- בהשפעת הקב"ה הו"ע התורה שעלי' נאמר (תהלים מ, ט) ,ותורתך בתוך מעי", וע*י התורה נעשה רעהו ממש דהקב"ה (עד דאפ"ל ;נצחוני בני"), יחוד נפלא כו' (תניא פ"ה), כולא חד (משא"כ במצות רמ"ח פקודין. שם פכ"ג). ועיין ג*כ בכתהאריו"ל (פע"ח פיו. ועוד) בפי' מנות ומתנות. ואכ"מ.

3 רש"י שבת לא, א ר"ה רעלך.

323(משיחת ש"פ ויקהל, מבה"ח אדר שני, תשל"ג)

4) מגילה ז, סע"ב. 5) ראה מגילה שם.

כבר דובר כמה פעמים, כי מצוות התורה -- אשר ,תורה אחת לכולנה" -- פועלות ענין האחדות של כל ישראל. וענין זה מודגש ביותר בהמצוות דפורים. ,

וכמו מצות מקרא מגילה, דאף ש,אם אי אפשר בעשרה קוראים אותה ביחיד", הרי ,צריך לחזור אחר עשרה":, ויתירה מזו: ,אע"ג שיש לו ק' אנשים מצוה לקרותה בצבור משום ברוב עם וכו'": -- והיינו, שקיום מצות מקרא מגילה (באופן דמצוה מן המובחר) הוא ע"י איחוד ריבוי יחידים, כשנעשים למציאות אחת (מציאות של צבור),

ועאכו"כ המצוות של משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, שכל קיומן הוא ע"י נותן ומקבל, ותוכנן -- קירוב ואיחוד של נותן המנה והמתנה עם המקבל; והאיחוד הוא לא רק עם ,רעהו" אלא גם עם ה,אביון".

ויתירה מזו: הדגשת הכתוב היא -- ,מתנות לאביונים" (לא צדקה וכיו"ב, כ"א מתנות), דנתינת מתנה היא, כמרז"ל' אי לאו דעביד נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' מתנתא +. וא"כ נמצאי שהתאחדותו של נותן המתגה עם האביון (שע"י מצוה זו) היא באופן שה,אביון" הוא שוה להנותן. שהרי האביון הוא לא רק מקבל אלא גם משפיע, שגרם נח"ר להנותן.

324ויתרה מזה: בתחלה הי' האביון הנותן והמשפיע (עביד נייחא לנפשיי דבעל המתנה) ואח"ז ועי"ז -- גיתנה המתנה, היינו שאף שלכאורה יתרון לנותן המתנה -- הרי בסדר דסיבה ומסובב -- יתרון למקבל המתנה.

מכיון שהמצות דפורים מבטאות את ענין האחדות של כל ישראל. לכן מהראוי, אשר בשנה זו שהיא שנת הקהל

הקהל האנשים הנשים והטף גו'*, שב,טף"* נכללים גם קטני קטנים', ועד ש,מיד שנולד איקרי טף"ז

צריך להשתדל ביותר, שכל אחד ואחת מישראל, כולל גם הקטנים והקטנות שהגיעו לחינוך, יקיימו את המצות דפורים. וזה יביא לההתאחדות של כל ישראל, אנשים נשים וטף, שיורגש בהם בגילוי שהם ,עם אחד".

. . . יעשו אסיפה ע"ד הג"ל, לעשות ;רעש" (,שטורעם") ולהביא הדבר לפועל ממש, שכל אחד ואחת מישראל יקיים את המצוות דפורים.

א. תוצאות הנס דפורים הם ליהודים היתה אורה גו' ויקר. במאמר אדמו"ר הזקן משנות ס"ג"ס"ד מקשה על מ"ש אורה בתוס' ה"א לשון נקבה, ומבאר אשר אורה הוא לשון מפעיל וכמו מאכיל ומשכיל, והוא בחי' מקור של בחי' גורה אור '.

וצריך להבין שהרי כבר ניתנה התורה בשעת מ"ת ולמה צריך עוד להמקור שהרי כבר נמשכה ממקורה ? ויובן עפ"י מרז"ל על מה אבדה הארץ גו' על שלא ברכו בתורה תחלה, שצריך להיות ההתקשרות בנותן התורה. דבברכת התורה אומרים נותן לשון הוה, ממקורה ושרשה. ואם חסר הרגש זה אשר התורה באה תמיד מנותן התורה, הוא מאבד את הארץ (כדלהלן).

והנה בנוסח ברכת התורה אומרים אשר בחר בגו כו, היעו שזה שנתן לנו את התורה אי"ז מצד המעלה שבנו כ"א שבחר בנו בבחירה חפשית. ולכן נתן לנו את תורתו. התורה שהוא ית' לומד. והרי מגיד דבריו ליעקב כו'י, מכיון שמצוה לבנ"י לייגע בתורה, הרי מובן שגם הוא ית' מייגע 325בתורה. (ועוד יותר ממעלת הנפיחה על דיבור -- אגה"ת פ"ד) והרי הנבראים הם באי"ע שיוכלו להשיג את התורה שהיא חכ' ורצונו של הקב"ה, ובפרט אשר לימוד התורה למע' הוא ביגיעה כנ"ל,. אלא בחסד עליון נסעה וירדה כו'. ולכן בכל יום צריך להמשיך התורה ממקורה דוקא, לפי שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, כ"א ע*י ההמשכה ממקורה דוקא.

ששם -- בחר בנו דוקא, ונתן לנו את תורתו.

ובזמני השנה הוא בחגה"ש זמן מתן תורה. ממקורה, על כל השנה. והיות אשר בפורים קיימו מה וע"ד שקבלו, לכן גם בפורים ההמשכה וא ממקורה דוהו אורה לשון מפעיל. ואדרבה ההפרש בין פורים לחגה"ש, דבפורים שקיימו מה שקבלו, צ"ל ממקום עליון יותר עוד.

ב והנה המקור כמו שהוא בתורה גופא, הוא פנימיות התורה. שמדבר בעניני ספירות ואלקות שלמעלה מהעולם, וצריך לקשר את פנימיות התורה שיחדור בהגליא דתורה. וע"י שממשיכים לגליא דתורה את פנימיות התורה, מקור התורה כמו שהיא בתורה עצמה. עי'ז ממשיכים בה גם מקור התורה ממש -- נותן התורה.

וזה נתחדש ע"י ישיבת ,תומכ תמימים".

גם מקודם הי' לימוד פנימיות התורה אבל הי' בפ"ע ולא מאוחד עם נגלה, ובתו"ת, תמים יהיו יחדיו מלמעלה. פנימיות התורה מסודרת באותו הסדר כמו גליא. ונעשית תורה תמימה. אשר בגליא דתורה ניכר שלמד פנימיות התורה מקודם, ובפנימיות ניכר שלומד נגלה, כי לא עם הארץ חסיד.

חהו על מה אבדה הארץ. ארץ הוא ג"ע, שצריך להשביחה והוא המשכת בחי' עדן בגן כמשנ"ת בהמאמר*, הנה בהעדר ברכת התורה שהוא המשכת מקור התורה בתורה, הרי עדן לחוד וגן לחוד, וחסר השבח, ועוד יותר שאבדה הארץ. וכנ"ל כי א"א להשיג חכמתו ית' לולא הכח מלמעלה. משא"ר ע"י ברכת התורה משביחים את הארץ, המשכת עדן בגן -- ויטע אשל.

ג כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם : עשר גליות גלתה שכינה. תו"ת גלתה כמה גליות, לפני ח"י שנה נתייסדה בארה"ב. חצי כדור התחתון. שגם בחצי כדור זה נעשה חיבור דגליא ופנימיות. גליא -- עה"ד, פנימיות -- עה"ח שאינה נתפסת בעולם. אלא שנמשכה ע"י עה"ד להמשיך חיות ונצחיות בעולם (שמצד עצמו הוא הגבלה ומות) והיא למעלה מהעולם ובמילא מובן שאינה מקבלת שום שינויים מצד המקום והזמן.

ולא כהחושבים אשר במשך הח"י שנה נעשה איזה שינוי או חלישות ח*ו -- אין הדבר כן. ומה שהיצה"ר מסית לחשוב אשר החסרון במי שהוא -- צריך לזכור מרז"ל ע"פ כי לא דבר ריק הוא, ואם ריק הוא -- מכם.

326חכמת הרפואה המציאה -- בתורה ישנה הוראה זו מכבר -- להסביר לחולה רוח את סיבת מחלתו, וידיעת המחלה היא חצי רפואה.

וכן בנדו"ד: כאשר ידעו את סיבת המחלה (חולי רוח. כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות) אשר ריק הוא מכם, זה עצמו יביא תועלת.

צריך לידע שישנם הכחות ואפשר לשאוב ולשאוב. הישיבה יסדו הנשיאים וגופא בתר רישא אזיל ולא להיפך ח"ו. ואפשר לשאוב ולשאוב כמו שאמר הצ"צ על שמשם היו שואבין כו',. שאפשר לשאוב עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א שאל אם ישנם התלמידים שנתייסדה בהם הישיבה בשושן פורים ה'ת"ש, ח"י שנה לפנים, וצוה שגם מההנהלה אן ומהת' בהם נתייסדה תו"ת בראשונה תצטרף להם. ולכולם נתן משקה בידו הק' וצוה שירקדו כולם יחד, וגם כ"ק אדמו"ר שליט'א עמד מלא קומתו

ורקד על מקומו). + + +

ד ידועה י השיחה מה שדיבר כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) ג"ע לתלמידי תו"ת (שמח"ת תרס"א) וכ"ק מו"ח אדמו"ר נתן לפרסמה לתלמידי התמימים דארה"ב -- כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. ופירש בהשיחה, אשר תלמידי התמימים היוצאים למלחמת בית דוד, צריכים לכתוב גט כריתות לכל עניני הגוף ועוה"ז.

בצבא הרי השכר נותנים להמפקדים אבל הנצחון בפועל הוא ע"י הצבא, לזאת על כל תלמידי תו"ת, כעת אשר חרפו עקבות משיחך, צריך הצבא בפועל, לכתוב גט כריתות לכל עניני העולם.

משלי התורה ענינם הוא שנשתלשלו מהנמשל. וזהויע ג' אלפים משל, שהוא השתל' ג' אלפים מדריגות, כמבואר בתו"א. ובמילא מוכרח אשר כל הפרטים שבמשל ישנם גם בנמשל.

בהמשל דגט כריתות, הרי אף שהגט צריך לתת בלב שלם, אבל על ידי זה, הרי אח"כ האהבה היא גדולה יותר. כך גם בהנמשל, הרי ע"י הגט כריתות לעניני הגוף ועוה"ז, ולא ירך לבבו, הרי אח'כ ותלקח אסתר בחודש טבת, הגוף נהנה מהגוף כפשוטו, שעצומ'ה (כי אחשורוש קאי על הקב"ה וכפירוש הרמ"א בזה -- לאלו שצריכים ראי' בנגלה הרי הרמ'א הוא פוסק) מלובש ובוחר הוא בגוף הגשמי. ונהנה מן הגוף כי כוונת העצמות נשלמת במצות מעשיות.

כי גם המצות דחובת המוח והלב הרי קיומם צ"ל לפי שחוקה חקקתי כו', והו"ע הדומם -- גוף -- שבמוח ולב. ובזה נמצא העצמות. וכמו שמבאר

3 נדפסה בקונטרס ער"ח תמוז תש"ב [לקו"ד ח"ד ע' תשפ. המו"ל].

327כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בשיחת כל המצות מתייחסים אל העצמות (תורת שלום שמח"ת תרע"ד).

תובעים מתלמידי התמימים הגט כריתות. מסירת נפש. שלא יהי" לו שום רצון, וכל רצונו יהי' רצון הבורא. אף שאין לו שום ידיעה והרגש הרי אדרבה בהמות -- הייתי עמך, כמבואר בתניא.

וכאשר כל ענינו יהי' לקיים רצה"ע -- מס"נ -- ויכתוב גט כריתות לכל שארי הענינים, אח"כ יהי' לו גם ענינים אלו. ועוד בתוס', ואז יש ההבטחה הגוף נהנה מהגוף, לע"ל הנשמה תיזון מהגוף. וההכנה לזה הוא עיי שקיום המצות יהי' בקב"ע ומסירת הרצון, אזי יהי' ב' המעלות אחותי ורעיתי, כמבואר בלקו"ת.

אחרי ניצוח המלחמה יהי' תוס' אהבה, לא רק כמו שעולם על מילואו נברא כ"א המשכת עיגול הגדול, שהקו גם בתחתיתו יהי' דבוק בעיגול הגדול *, עד אשר יהי' בחי' אחשורוש, אחרית וראשית שלו, אויס מעלה און אויס מטה.

וזה תובעים מהיוצאים למלחמת בית דודי ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא אשר ברור שינצחו, ויקויים על ידם היעוד ומלאה הארץ גו' כולם ידעו אותי. לא רק ידיעה באני הוי' הוא שמי כ"א גם בבחי' אותי*, אנכי דלא אתרמיז כו', וזה יהי' ע"י התלמידים שמראשית ההתייסדות עד סוף הימים, שהם יפעלו שיהי' דירה לו ית' וינצחו מלחמת בית דוד, עד שיהיי ועבדי דוד מלך עליהם. % % % 328כל העיקר הוא פועל ממש. וכנ"ל בענין הגוף נהנה מהגוף. והכוונה בפורים להמשיך על כל השנה את מקור התורה, וההמשכה צריכה להיות למטה, מאורה -- מקור התורה עד ביקר אלו תפילין ע'ג קלף גשמי, תפילין שעבוד המוח והלב אבל לא רק של נה"א כ"א גם של נה"ב עד הגוף הגשמי, כי העיקר הוא הפועל ממש. וזהו ג"כ מ"ש הרמב"ן וכן נפסק בחסידות (בדרך מצותיך מצות ציצית) אשר התכלית דעוה"ב אינו ברוחניות (כשיטת הרמב"ם) כ"א בגשמיות דוקא.

והפועל ממש הוא בחינה גם על הרצון אשר הרצון הוא בטוב (המשך הענין הוא, דמה שטוען אשר רצונו כדבעי ורק לפועל אינו בא מצד מניעות, על זה אומרים אשר אם באמת הי' רצונו כדבעי וואַלט עס אַראָפ אין פועל) כי הפועל הוא הבחינה אשר הרצון הוא בטוב, ויתירה מזו אשר גם על הנקודה הפנימית שלמע' מרצון ותענוג הרי גם על בחי' זו הבחינה הוא הבפועל ממש. וכנ"ל* אשר מצד הנקודה הפנימית מתבטא בפועל ממש אשר אף דלא ידע הנה -- המן ארור. ומרדכי ברוך. וא"כ הרי עיקר ותכלית הכל הוא הפועל.

ו יש המונעים עצמם מעשיית כמה ענינים עיקריים מצד הזהירות שלא לנגוע בכבודו של מי שהוא, ועושים חשבון אשר שב ואל תעשה עדיף -- בזה צריך לידע אשר תכלית כל ההשתל' ותכלית ירידת הנשמה למטה (אשר הנשמה היא חלק אלקה והחלק תופס העצם, כמאמר הבעש"ט, ובירידת הנשמה הרי זה מה שהעצמות ירד למטה כביכול, וכל זה) אינה בשביל להמנע מעשיית רע. שהרי גם אם לא הי' השתל' גם אז לא היתה מציאות רע. והכוונה היא -- עשיית טוב דוקא (ולכן עשה דוחה ל"ת).

ולזאת, הרי הצטדקותו אשר מנע את עצמו מפועל טוב כדי שלא יכשל ח"ו באבק לה"ר, הרי זה מתחבולות היצר, כי בהנהגה זו הרי לא רק שאינו משלים את רצה"ע, אלא אדרבה, היא היפך רצה"ע, שהרי הרצון והכוונה הוא עשיית הטוב כנ*ל.

הכוונה היא ענינים של פועל. כל הכ"ד שעות שבמשך המעל"ע צריכות להיות ממולאות בענינים של פועל, באופן שיוכל לכתוב שחור ע"ג לבן מה פעל במשך הכ"ד שעות.

ז נוהגים היו חסידיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, עפ"י ציוויו, שבחזרתם מליובאַוויטש, הנה בכל עיר ומושב שעברו דרך הילוכם (כי כמה מהם לא הי' להם כסף לנסוע בעגלה והלכו רגלי) היו חוזרים את המאמרים ששמעו בליובאַוויטש.

אחד האברכים, שהי' בעל כשרן והי' מחונן בשפת חלקות. חזר את המאמרים בשפה ברורה ובהסבר, והרגיש בעצמו שיש לו ישות מהחזרה,

*) לקו"ש חלד ע' 1280. המו"ל.

329כי בזה ממלא רצונו של הרבי, ונכנס לכ"ק אדמו"ר האמצעי ליחידות והתאונן על זה ושאל אם יחדול מחזרת דא"ח. ויען לו כ"ק אדמו"ר האמצעי:

וההנהגה בשב ואל תעשה מצד טענות הנ"ל הרי זה בא מקליפת והנחש הי' ערום שצריך לשרשו.

-- הפסיק וסיפר אשר חאָניע (הוא החסיד הידוע ר' אלחנן דוב מרוזוב מקש"שי התמימים דליובאַוויטש) הי' לוקח משקה כדי שיחשבו שהוא מדבר מצד המשקה ובמילא יוכל לדבר הכל בבירור.

בענין הנוגע לפועל, צ"ל כמו שמצינו בתורה אשר אף שעיקם הכתוב בשביל לשון נקי',. הרי זה בענין סיפור דברים. אבל בנוגע לדין הנוגע בפועל ממש, אומר בפירוש בהמה טמאה.

ממונה בתו"ת צריך לומר דברים ברורים זה טהור וזה טמא. ואף שבתו"ת לא שייך כזאת, אבל גם בטהרה גופא יש כמה מדריגות,. ע"ד עשר קדושות, הרי יש מי שאינו כהן ואסור במקום הקודש.

ומה שטוען אשר המניעה לעשיית הטוב באה אצלו מצד יר"ש, הנה מאחר אשר כוונת ורצון רבוה"ק להפיץ המעינות. הרי אדרבה העדר מילוי רצונם בכדי שלא לנגוע בכבודו של מי שהוא, הרי זה היפך רצונם ובמילא היפך רצון העליון -- וכדאיתא במכילתא ע"פ ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו, אשר העדר האמונה במשה עבדו (שאתפשטותי' בכל דרא ודרא) היא העדר האמונה גם בהוי" -

והשיטה שב ואל תעשה עדיף, הרי בנוגע למצוה ובפרט בענין הנוגע לחינוך של מאות תלמידים, איז ווי קען מען באַוואַרענען די אייגענע עוה"ב על חשבון מאות תלמידים ואשר חינוכם נוגע גם לורעם וזרע זרעם עד סוף כל הדורות.

ועיז הוא הוראת אדמו"ר האמצעי, שהי' ממלא מקומו של אדמו"ר הזקן עד הבעש"ט, אשר כדאי ליעשות גם ציבעלע בשביל שיחזרו דא*ח, אין הכוונה לחזור דא"ח מהשפה ולחוץ, כ"א אשר תלמידי התמימים יהיו נרות להאיר בעוה"ז הגשמי, עד שיהי' ומלאה הארץ דיעה גו' כמים לים מכסים.

330ודבר זה לא נפלאת היא, כי נתנו הכח לההנהלה ולהתלמידים ולכל עדת החסידים אשר ימשיכו המעינות חוצה ואז יקויים היעוד ומלאה גו' לים מכסים.

ורצו אחריו עשיריות צעירים. עכשיו העבודה היא בנקל יותר, מען דאַרף נאֶד אַרויסגיין פוז חשבונות.

וע"י הפצת המעינות, כשיהי' בטל רצונך כו' ויפיצו המעינות. יכריחו כביכול את ביאת המשיח למטה מעשרה טפחים בעגלא דידן.

(כ"יק אדמו"ר שליט'א התחיל בעצמו הניגון אני מאמי).

אף שמתן תורה הי' במדבר שמם שאין בו לא לחם ולא מים וחסרים בו כל הצטרכות האדם, מ"מ הי' ירידת המן שטעמו בו כל הטעמים - מזון -- ענני הכבוד היו מגהצים את הלבושים והיו גדלים עמהם -- לבוש - וענני הכבוד -- בית.

רזיל אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ולא רק כחדשים בכ"ף הדמיון כ"א חדשים ממש..

ההוראה מהנ"ל היא: צריך לנתק את עצמו מכל עניני העולם -- מקום מדבר שמם -- וכנ"ל בענין גט כריתות, ודוקא עי"ז יומשכו לו כל צרכיו במזון, לבוש ובית.

עשה רצונך כרצונו, ועוד יותר, בטל רצונך מפני רצונו. ואז יעשה רצונו כרצונך. ועוד יותר, יבטל רצון אחרים (שהם המדידות וההגבלות של כל עניני ההשתל') מפני רצונך.

יויד, אם בדורות שלפני זה הי' ההנהגה אשר גם כאשר הנהגת האדם הי' כדבעי הי' אפשר שחסרו לו כמה מצרכיו, לפי שרצו לנסותו כו', הנה בדור הזה אשר חרפו עקבות משיחך, הרי ההנהגה היא בגלוי, אשר כל היוצא למלחמת בית דוד וכותב גט כריתות לכל עגיני העולם, בשביל 331להשלים כוונת רבותינו נשיאינו הק' שיהי' ומלאה הארץ דיעה, אשר יתחילו ללמוד דא"ח בבתי כנסיות ומדרשות וגם במקומות פרטים,

אזי כל עמי הארץ מתיהדים, שיתבטלו כל ההעלמות והסתרים מניעות ועיכובים, ויפול פחד היהודים הוא פחד ה',

- (כנ"ל + בשם הרמ"א אשר הרמ"א נתקבל בתור ,פוסק" אצל כל ישראל, וכהרמז -- וכל בני ישראל יוצאים ביד רמ"א.

ופירושו, אשר פחד היהודים הוא פחד הוי', יש להטעים עפ"י פתגם הידוע של אדמו"ר הזקן אשר כאו"א מישראל אינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד ח"ו מאלקות. ז.א. אשר בכל היהודים יש פחד הו", ולכן נק' פחד הוי' בשם פחד היהודים, כי ישנו בכל יהודי) --

על כל עִ"ה שבו, הם הענינים הגשמיים כמו אכו"ש כו' (כל העשר ענינים שחושב הרמב"ם בהל' דיעות, שהם כנגד ע"ס עליונות שנשתלשלו מהן) וגם על ע"ה שבד' אמות היהודי ובסביבתו (כהפירושים הנ"ל *) ועי"ז גם בע"ה שמחוץ כפירוש הפשוט (כנ"ל *).

ויתקיים אשר ליהודים היתה אורה גו' ויקר כדרשת חז"ל ברוחניות, וגם כפשוטו בגשמיות יהי' אורה ושמחה. וזה יומשך גם על כל השנה, אשר לא רק החסידים יהיו שמחים כ"א גם אלו אשר לע"ע אינם עדיין במחנה החסידים, הנה גם הם ישמחו בברכת הוי' בטוב הנראה והנגלה בבני חיי ומזוני רויחא.

יא בד"ה ליהודים היתה אורה משנות תקס"ג"ס"ד (הוא המאמר שנזכר בסעיף א) מבאר אדמו"ר הזקן ענין אורה בתוספת ה"א לשון נקבה, מיוסד שם על מרז"ל בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש.

ומטעם זה, נעשית נקבה בת מצוה לי"ב שנה וזכר לי"ג שנה. כי המצות ניתנו לבני דיעה, והנשים נעשות בנות דיעה קודם להאנשים. דזהו בינה יתירה כו'.

והנה עפ"י המבואר בתורת החסידות אשר קיום המצות אין צריך להיות מצד השכל ב"א בדרך קבלת עול, חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחרי' -- עפי"ז, הנה פירוש ,בינה יתירה" הוא גם ענין הקבלת עול. אשר בבנות ישראל בא הקב"ע קודם מאשר בבני ישראל.

יב. מאחר אשר קיום המצות צ"ל בקב"ע. הרי קיומם צ"ל מתאים בכל הפרטים, להוראות תורתנו הק' (לפי שברצון צריך למלאות בדיוק משא"כ בשכל),

*) לקו"ש ה"ד פ' 128172. המו"ל.

332אשר היא תורת חיים -- לא רק בעוה"ב כ"א גם בעוהיז, ז.א. אשר קיום הוראות התורה בדרך קב"ע, מביאה חיים מאושרים גם בעוה"ז. בכל המצטרך.

כאשר עבודתו היא בהאופן דקב"ע. עשה רצונך כרצונו, ויתירה מזו, בטל רצונך מפני רצונו עי"ז יעשה רצונו כרצונך ויתירה מזו, יבטל רצון אחרים מפני רצונך,

שיתבטלו כל ההעלמות וההסתרים ויומשך למטה מעשרה טפחיםי בני, חיי ומזגני רויחא. יג. כל ענינים אלו -- בני חיי ומזוני רויחא -- ישנם גם בפנימיות.

בני -- בניך אלו התלמידים (ספרי). חיי -- אמונה, אהבה ויראה (אנה"ק סי' ז"ך). מזוני רויחא -- קיום התומ"צ בהידור. כי מזון נה"א הוא תומ"צ (כי מזון כאן, הכוונה כל צרכי האדם, גם לבושים ובית) ומזוני רויחא הוא תומ"צ בהידור.

וע"י ענינים אלו ברוחניות, יומשך בני, חיי ומזוני רויחא גם כפשוטו.

אלו שצריכים ברכת השי"ת לבנים, יהי' להם זרעא חייא וקיימא. ואלו שיש להם בנות יהי' להם גם בנים זכרים עוסקים בתורה.

אלו שצריכים חיי יומשך להם שפעת חיים בהתרחבות (חיי רויחא) בלי שום מדידות והגבלות ומכ"ש בלי שום מניעות.

וגם במזוני יהי' פרנסה בהרחבה (מזוני רויחא) בלי שום העלמות והסתרים וגם בלי שום צמצומים.

יד א' הרבנים החסידים ביאר טעם הנהגת א' הנשיאים שהתנהג בהרחבה, עפ"י מרז'"ל אשר לא נברא זהב אלא בשביל ביהמ"ק. ולכן ישנו גם בעולם.

ועפי"ז מובן אשר פרנסת בני ישראל צריכה להיות בהרחבה.

טו. וזהו ליהודים היתה אורה גו' כמרז"ל אורה זו תורה כו' ועי"ז

יהי' אורה גם כפשוטו, ולכל בני ישראל יהי' אור במושבותם. שיהי' אורה ושמחה וששון ויקר, לכל אחד ואחת בכל המצטרך מנפש ועד בשר.

% % % טזה ב"ק אדמו"ר הזקן מבאר ענין אורה לשון נקבה, כי בינה יתירה בו כניל.

משמעות לשון הפסוק היא אשר עיקר הנס דפורים הו"ע האורה. כי אף שהי' גם שמחה ששון ויקר, אבל התחלת כל הדברים היא אורח, כי היא העיקר ולמעלה מכולם.

333והגיעו לזה ע"י שעמדו משך שנה שלימה בתנועה דמס"נ,

- כי הגזירה היתה להיותם יהודים, יהודי הוא הכופר בע"ז, ואם היו כופרים ח"ו לא היתה הגזירה, ומ"מ עמדו במס"נ שלא לכפור ח"ו -

הבאה מצד נקודת פנימיות היהדות (ולכן הושוו בזה כל ישראל מנער ועד זקן טף ונשים, כי פנימיות הנשמה היא בכולם בשוה)

הנה בהתעוררות נקודה זו, נתבטלו במילא כל ההעלמות וההסתרים של גזירות אחשורוש. כי כל נסיון הוא רק דמיון בלבד, וע"י העבודה דמס"נ רואים במוחש אשר בהנסיון אין בו שום ממש.

ועיי העבודה דמס"נ במשך השנה, הגיעו לבחי' .אורה* בתוספת ה"א, בינה יתירה, זא. אשר ע"י העבודה דמס"נ באַקומט מען א העכערע השגה ממקורה.

יז, נת"ל * אשר כל הענינים שבמגילה, שנק' ספר, הם הוראות נצחיות. כל הנ"ל הוא הוראה על כל הדורות בכל זמן ובכל מקום.

גם כאשר נדמה אשר עבודת השי"ת בלימוד התורה ובקיום המצות היא באופן של העלמות והסתרים שא"א לסובלם, איבערקומען זיי, הנה כאשר אין מתפעלים מזה ועומדים במס"נ, מתבטלים כל ההעלמות, ואדרבה, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

יח. הוראה נוספת היא שצריך להיות קיימו מה שקבלו במ"ת שכפה עליהם הר כגיגית, הי' בדרך מקיף ולכן פרחה נשמתם. ובפורים. קיום הקבלה, הוא ע"י הפנימיות.

וזה נוגע לחסידים ביחוד אשר כל ענין צריך להמשיך בפנימיות. אין מספיק מס"נ סתם, נאָר עס דאַרף זיין יעדער ענין בפנימיות ובפועל ממש.

ואז מתבטלות כל הגזירות ומגיעים לבחי' אורה כנ"ל.

יט. גאולת פורים בפועל היתה ע"י אסתר המלכה. וזכתה לזה ע"י אשר את מאמר מרדכי אסתר עושה, ועוד יותר שעשתה בעצמה גם מה שלא שמעה ממנו, וכמ"ש בתו"א שכיוונה לרצון העליון, לכן המשיכה מהכח אל הפועל, אשר תמורת הגזירה דלהשמיד ג" את כל היהודים. עניני יהדות -- ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

וזוהי הוראה לכל בנות ישראל שבכל דור ודור. כל בת ישראל היא בת שרה רבקה רחל ולאה, וניתן לה הכח, אשר ע"י מסירת נפשה, תפעול שיהי' אורה ושמחה וששון ויקר ברוחניות ובגשמיות -- גאולת פורים, 334ולסמוך גאולה לגאולה, גאולת פורים לגאולת פסח, ואף אשר גאולת מצרים היתה בשנת ב' אלפים תמ"ח, הרי אז הי' רק ההתחלה וצריך להיות ממשיך ויוצא עד הסיום, כימי (לשון רבים) ' צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

כ. בסיום ההתועדות טרם צאתו אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א. שיברכו ברכה אחרונה וימשיכו את עניני הפורים על כל השנה שיהי' אורה ושמחה

וששון ויקר, (משיחת פורים תשח"י)

... מובן אשר קיום מצוה זו* הוא בהיסח הדעת דוקא. כי כל זמן שמרגיש השמחה, הרי אי"ז אמיתית ענין השמחה דפורים כ"א דכל ימי אדר.

דומה לזה י מצות שכחה, ומינוי לנשיאות -- הבאים בהיסח הדעת. וכמארז"ל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו.

(אמר בדרך צחות: ולא מי שבורח מן הכבוד ומביט לאחוריו אם הכבוד רודף אחריו, ועל זה אמרו פני הדור כפני הכלב -- הרץ לפני בעליו ומביט לאחוריו אם בעליו הולך אחריו)

אמנם, יתירה עליהם פורים, כי בדוגמאות אלו הרי יש אחיזה לידיעה בדרך שלילה עכ"פ. שכחה: צריך לדעת שקוצר בשדה ובאותו מין דוקא (פאה ספ"ו). נשיאות: יודע מהכבוד אלא שבורח ממנו. משא"כ בפורים לא ידע לגמרי, לא מארור המן ולא מברוך מרדכי, והו"ע המס"נ שמצד עצם הנפש שלמע' מהדעת לגמרי.

וזהו מ"ש בת"זי יו"כ -- כ'פורים, כי ביו"כ הו"ע המסינ שמצד עצם הנפש, אבל עניניו עדיין תופסים מקום ויכולים לבלבלו. ולכן אסור באכו"ש וכו', ומעלת פורים היא עד דלא ידע, וכמו שבהגורם לזה -- מצבם כל השנה עמדו במס"נ, אף שעסקו במלאכה, אכו"ש וכו',

וע"י המס"נ דפורים ממשיכים אשר גם אחרי הפורים יהי' ליהודים היתה אורה גו' ויקר, וזוכים לגאולת פורים, וסומכין גאולת פורים לגאולת פסח, ובנוגע אלינו הוא מ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות

ע"י משיח צדקנו ב"ב. (משיחת פורים, תשח"")

₪79 335והנה פור לימים משמע מפרש"י במגלה דהיינו רק איזה יום בחדש. וצ'ע דא'כ הו"ל לאחרו בכתוב ולאמר: מחדש לחדש ומיום ליום ולא להיפך. אבל באסת'ר ותרגום שני פי' שבתחילה הפיל פור לימי השבוע ואח"כ לחדשים. וי"ל דכמו שלפי' המדרש מוכרח לומר דהפיל פור אח"כ גם לימי החדש, דהלא קבע גם היום בחדש אדר; כן גם לפירש"י הפיל פור לימים סתם, היינו ימי השבוע ולכן הקדימו בכתוב. ודוחק.

ולכאורה אינו מובן כלל לאיזה כונה הפיל פור לימי השבוע, כיון שהעיקר הוא קביעות החדש והיום בחדש, ואת"ל שרצה לאמת הענין ע'י שיתאימו כל הגורלות (ע"ד שמצינו בנ"נ בלכתו לירושלים) א"כ הו"ל להתחיל בגורל העיקרי היינו לחדשים.

ויל דהנה מה שעשה המן ע"י גורל דוקא הוא מפני שרצה להמשיך מלמעלה מההנהגה שע"פ שכל ומשפט, ממקום ששם כחשיכה כאורה, חצוניות המקיף שמשם יניקת או"ה שהם מונים לחמה שאין בה עליות וירידות. משא"כ בנ"י המונין ללבנה והמשכתם ע'"פ חשבון דוקא (ר"ז בארוכה קצת בקונטרס ומעין). ומח' הרעה היתה שהמשכתו תתגבר. והנה ימים תלוים במנין לחמה, חדשים במנין הלבנה ומספר הימים בחדש -- מחיבור שני החשבונות.

וזהו שתחלת הגורל הפיל לימי השבוע דוקא -- כי משם השפעתו וכחו, ואח"כ לחדשים.

והנה בנ"י ע"י מס"נ אז הגיעו בפנימיות המקיף, ששם, אדרבה, אין מקום לאו"ה כלל ואין חטא בנ"י תופס מקום, כי לא הביט און ביעקב גו מפני שה"א עמו (עיין לקו"ת בי' לבבתני ס"ב וד"ה ולא אבה). ואף שבד'יית לא נמשך זה עד לאחר שמס"נ, אבל במדרי' ששם הכל גלוי וידוע נודע גיז בשעת הטלת הגורל.

ובזה מבוארת עוד תמי, דבמדרש מסופר דגורל ימי השבוע לא עלה להמן כלל, משא"כ בגורל החדשים הי' מקום לטעות. ולכאורה עפ"ז דמונין לחמה כו' צ"ל להיפך.

וע"פ הג"ל יל"פ דבגורל ימי השבוע שמנין זה אין שייך כלל למעשה התחתונים, ובפנימיות המקיף שהגיעו לזה אז הכל גלוי, אין מקום כלל לטעות. משא"כ בגורל החדשים וימים בחדש שיש כאן תפיסת ידי אדם. וכמו שגם לאח"כ הי' בזה חלוק בין עיירות, מוקפין חומה וכפרים מקדימין כו

ייל שזהו ג"כ ג' הענינים שיש בפורים: בעצמו צ"ל עד דלא ירעי, רישא דלא אתידע ומה שמתלבש בתוכו (ראה לקו"ת סוף דרושי יום הכפורים, כ-פורים) ולמטה מזה אחשורוש שאחרית וראשית שלו. ולאחרים, בסדר ההשתלי 336ב' ענינים: איש לרעהו אף שאינו אביון ואין חסרון, סוכ"ע, מדי. ומתנות לאביונים, ממכ"ע, פרס, פרוס לרעב (הוס' לתו"א ד"ה להבין ססלד).

9.73 . . . ומענין ימי הפורים:

ידוע אשר שמחת : פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאורייתא: ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם: גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו: ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,

והטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספת אור וגילוי מלמעלה מהשתלשלות -- ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.

ביחד עם זה הנה ימי* הפורים הם ימי משתה ושמחה* התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור עפ ההשתלשלות.

גם מותרים הם בעשיית מלאכה*. היינו שבשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה -- גם אז הוא 337במסינ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי. בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.

וכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו ' שהי' אומר בזה הלשון:

ז שרש מצות התפלה פ"מ. ב"

ב"ה, שלהי אדר, שנת כי תשא את ראש בנ"י, . . . ובעמדנו בימים שבין גאולה (פורים) לגאולה (לפסח),

אשר ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר -- כפשוטו (שאין מקרא יוצא מידי פשוטו) וכמשמעו -- דרז"ל

אורה זו תורה שמחה זה יו"ט ששון זו מילה ויקר אלו תפלין.

יה"ר שיעשה כאו"א את התלוי בו בהפצת התורה ובהידור בקיום מצותי' שהוקשו לתפלין;

הוספה בת"ת ובקיום מצותי' -- בכמות ובאיכות. בעצמו ולזולתו, דיחיד ודרבים

*) נדפס בלקו"ש ח"ו ע' 2ו3. המו"ל.

338כולל, כמובן, הוספה במבצע תפלין,

ויעשה כ"ז מתוך שמחה -- נקודת חודש אדר (שאמחז"ל שמרבין בו בשמחה) וימי הפורים,

ונקודת ארבעה דברים האמורים, מתחיל מאורה זו תורה עלי' נאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ומסיים בתפלין שאמחז"ל מאן דמנח תפלין אצטריך למחדי ואפ"ל השמחה עד דבדח טובא,

ובקרוב ממש נזכה לימים עליהם נאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה

בגאולה האמתית השלימה ע"י משיח צדקנו.

מאשר אני קבלת מכתבו מכ"ה בשבט, בשם מפקדי וחיילי היחידה. והנני מכיר תודה למר בעד שימת לבבו להודיעני מהתרשמותם הטובה מביקורי אנשי חב"ד. ומובֶן אשר תיאורו המרשים ודבריו הנלבבים גרמו לי נחת רוח וגם עידוד, ותשואות חן למר ולחבריו שיחיו.

כיון שהמדובר באנשי צבא וביחידה בצבא, המכירים בכח המעשה והביצוע. ובלשון חכמינו ז"ל <מעשה עיקר", בטוחני אשר הרושמים והרגשים 339המובעים במכתבו יתורגמו בפועל. ועד להחדרת ג' האהבות. אהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל, בחיי היום"יום בפעולות מעשיות, במצוות ובמעשים טובים, ובסגנון חכמינו : טוב לשמים וטוב לבריות.

ומענין ימים אלו. ובפרט שקשור בצבא. בודאי יודעים שמעשה פורים הרי זה דבר והיפוכו: מחד, הי' נס גלוי, אשר עם קטן המעט מכל העמים, ושנוסף לזה הי' מפוזר ומפורד בשבע ועשרים ומאה מדינה, עמד בסכנה של ,להשמיד להרוג ולאבד", ולכאורה ללא מוצא, ובכל זה הי' נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. ומאידך היתה גם פעולה טבעית, ובלשון המגילה נקהלו היהודים ועמוד על נפשם. זאת אומרת שהיתה סכנת נפשות ממש, אלא שבחסדי ה' היו התוצאות מפליאות ביותר, ועד אשר נפל פחד היהודים על מבקשי רעתם.

והלימוד מהאמור. שבעת סכנה ר"ל צריך אמנם לעשות בדרך הטבע, שיהי' צבא מאורגן וזריז וכלי זיינם בידם וילמדו תכסיסי מלחמה וכו', אבל יסוד היסודות ועמוד החכמות, כולל גם חכמת תכסיסי מלחמה, הוא לידע * שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו (לשון המורה הגדול, הרמב"ם, בהתחלת ספרו יד החזקה). זאת אומרת, שהצבא יהי' חזק בבטחונו בה', כי לה' הישועה: ועל ידי כך. כלשון הכתוב, ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך, ועד לתכלית-נצחון, שלילת מלחמה מלכתחילה, כי ,תפול עליהם אימתה ופחד", ולקיום היעוד ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד גו' וחרב לא תעבור בארצכם -- אפילו חרב של שלום . ..

נ.ב. תקותי אשר באם יש צורך לביאור נוסף להזקוקים לזה, בודאי ימצא מר האותיות המתאימות. ותודה רבה בעד העזר והסיוע שלו בכל האמור.

*) בספר המצות מ"ע א' כתב ,שנאמין", אבל א) ספר היד הוא משנה אחרונה לגבי סהמ"צ, שנכתב בתור הקדמה ליד החזקה (הרמב"ם בהקדמתו). ב) בסהמ"צ לא דק הרמב"ם כ"כ בתלמוד המצות ודיניהן (יד מלאכי כללי הרמב"ם כג). ג) בסהמיצ אפשר שאירע קלקול במלות ההעתקה עייי המעתיק (שם כב), משא"כ הירד שנכתב בלה"ק. ד) פִ"פ כת"י הערבי של סהמ"צ הנמצא עתה, י"א שגם בסהמ"צ יש לפרש ,לידע". וכמו שהוא בָמָנִין המצות שבראש היד (ראה סהמ"צ הוצאת הר"ח הגליר).

340ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' תקחו את תרומתי, ראשון דר"ח אדר; ה'תשל"ת.

. . . ובעמדנו בר"ח אדר, ומיוסד על מאמר חז"ל אין מזרזין אלא המזורזין --

הזמן גרמא לזרז על כל הענינים השייכים לימי הפורים הבעל"ט לפרטיהם, ובמיוחד -- בחלק השייך לחינוך, ובסגנון חז"ל -- שהגדולים מוזהרים על הקטנים,

כולל ג"כ -- ההשפעה על הזולת והסביבה הקרובה והרחוקה לקיים ולעשות במילואם ובשלימותם כל עניני פורים בימי הפורים,

אשר כ"ז דורש זמן והכנה ופעולה -- עכ"פ מתחיל מראש החודש,

וכמפורש השייכות וקשר דפורים להימים שלפניהם ועד לראש החודש -- במקרא מלא שדבר הכתוב: והחודש אשר נהפך להם גו' לשמחה גו" ליום טוב (לא -- ובחודש) -- כל החודש.

והרי מענינים העקריים דפורים הוא קירוב הלבבות -- לבבות דכל בניי, דאיש ורעהו, דעשיר ואביון ועד לכל הפושט יד וכו'י

ומודגש זה בקביעות דשנה זו די"ד באדר -- חל ביום שהוכפל בו כי טוב -- טוב לשמים ולבריות גם יחד,

יום..טוב : וראה פרש"י עה"ת (בראשית א, ז) דמשלים גם העבר. -- והוא ע"פ ביר פיד, ו (ומקשה על דחז"ל דבפסחים נד, א). ז"ת ט, א.

שהוכפל בו כי טוב : ראה קדושין מ, א. פיה"מ להרמב*ם פאה בתחלתה. אוה"ת בראשית (לגי א ואילך). שם משפטים (א'קנז, א'קסא ואילך). מכתב כ"ק אדנ"ע בס המאמרים תש"ט ע' יח. מכ' ומאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שם.

תקחו את תרומתי: זו תרומת שקלים (ירוש' ריש שקלים) ושקלים אלה קדמו (ובטלו) לשקלי המן (מגילה יג, סעייב). וראה אור תורה לההיימ תרומה (נת' באוה"ת להצ"צ).

ראשון דר"ח אדר: ערב דאחךד באדר משמיעין ומכריזין על השקלים (שקלים בתחלתה ובמפרשים. וראה חדא"ג מגילה שם)

ה'תשל"ה: שראשה (דהשנה) הוא ג"כ ביום השלישי וכן פורים (ויט' כסלו).

אין . . המזורזין : במדב"ר פ"ז, ו. וראה מכות כג, א.

ובסגנון חז"ל : יבמות קיד, א. ובכ"מ.

הקרובה והרחוקה: להעיר אשר דוקא בנוגע לפורים מודגש : הקרובים וה" רחוקים. (ט, כ).

והחודש . . (לא -- ובחודש): אסתר ט, כב, ראב"ע שם.

כל החדש : מתחיל מר"ח (ירוש' ריש מגלה). והכי נהוג (רמ"א או"ח סוסתרפ"ח) -- אלא שבנוגע למקרא מגלה בלבד ולא יעבור טו" בו

קירוב הלבבות : היפך הקטרוג ד,מפוזר ומפורד" וכיטולו ע"י כנוס את כל היהודים גו' ומצות משלוח מנות וכו' -- ראה מנות הלוי (למהר"ש אלקבץ).

לכל הפושט יד : ירוש' מגלה פ"א, היד (הובא בפוסקים). וראה לקוטי לוייצ אגרות (ע' רסז) דבפורים השתוות והתחברות גדול וקטן:

341וכידוע פי' השם בריות -- שזהו כולל גם ואף הרחוקים כו' שלכן נקראים בשם בריות בעלמא.

ויה'יר אשר יעשה כאו"א מאתנו בתוככי כלל בנ"י בכל האמור זמתוך שמחה, ובפרט שבכלל נצטווינו משנכנס אדר -- להרבות בשמחה.

וכיוון שציווי זה (כשאר ציוויי התורה) הוא גם לשון הבטחה - תהי' השמחה בריבוי והטוב בריבוי והשלום בריבוי -

כי בכל הדברים הבלתי רצויים יקויים ונהפוך הוא גו' ויהי' אך טוב לישראל -- בטוב הנראה והנגלה.

וכמו שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר (בכל הפירושים) בימים ההם בזמן הזה -- כן תהי' לנו .

ב"ה. טז אדר ה'תשכ"ו -- שנת השבע., שנת השמיטה --

. . . מאשר הנני קבלת מכתבו מבש"ט ע'"ד שמחה זו יו"ט דעבדי לרבנן, משתתפי בת'"ת דרבים, לומדי אורה ז תורה שבע"פ, לגמרה של תורה מסכת סוכה (וכהגהת אשרי בסיום מס' ז), 3422532 לקוטי הוספות/.פורים שיחות ויהיר שיהא בשטומיצ וכשם שסיימו מס' ח כן יתחילו מס' אחרות ולסיים, ובלשון סיום מס' סוכה: (יום) טוב לצדיק

-- העושה תורתו קבע ומלאכתו ארעי, וכידוע הרמז ויבן לו -- בית (ובתיב"ע -- בי דרשא) ולמקנהו -- עשה סוכות -

(ולאח"ז יום) טוב לשכנו -- מס' יום טוב וכו',

עדי נזכה לקיום היעוד דהקב"ה עושה סוכה לצדיקים כו',

ומענינא דיומא -- מחרת ימי הפורים, ימי אורה ושמחה וששון ויקר, כפשוטם, וכדרשת חז"ל: אורה זו תורה כו' ויקר אלו תפילין

יהי רצון אשר בכל אחד ואחת,

-- שהרי הודיעונו רז"ל שאף הן (נשי ובנות ישראל) היו באותו הנס, ועוד יתרה בזה, אשר אף שהי' הנס בימי מרדכי ואסתר, הרי נקראת המגלה ע"ש אסתר, ורק על שמה -

יתוסף -- ע"י ימי הפורים האלה ועניניהם -- אורה ושמחה וששון ויקר בעסק התורה ובקיום מצותי' (שהוקשו כולן ליקר אלו תפילי),

ומסמך גאולה לגאולה, דמגאולת פורים דאכתי עבדי דאחשורוש אנן,

לקיום היעוד : ב"ב עה, א.

מחרת יום הפורים : להעיר ממגילה (ב, א) דלשיתסר ושיבסר שייכות מיוחדת לימי הפורים דקאי בולא יעבור (דיש לומר דלאחרי זה גם לא יעבור ליכא, כי איסורו דומה לאיסור בל תוסיף דישנו רק כזמנו. אלא דצ"ע במרדכי ריש מגילה ובבגדי ישע שם)' ולפי הירוש' (שם) כל החודש קאי בולא יעבור (ויייל דלא אח"ז. ועפ"ז יובן בפשיטות ל' הירוש' : כל החודש כשר לקריאת המגילה מה טעמא והחודש אשר גהפך כו' א"ר חלבו ובלבד עד טו' כו' ולא יעבור -- דאינו חוזר מכל החודש כשר כו' (שהרי מקראי מייתי לה) אלא דארי' הוא דרביע עלי', איסור דולא יעבור, ואכ"מ). ונוסף בשיתסר -- דכשחל טו' בש"ק מוקפין עושין הסעודה בטז' (שו"ץ סתרפייח ס"ו).

וכדרשת חז"ל: מגילה טו, בי

אורה זו תורה: מתאים לאורה כפשוטה, כי אית היכלא דנהורא דלא מתפתחא אלא לב"ג דהוה מתעסיק כנהורא דאורייתא (ת*ז ריש תי"א).

הודיעונו רז"ל : פסחים קח, רע"ב (עיי"ש פרש"י ורשבים).

ורק על שמה: דעל זה לא מספיק הטעם דאסתר דוקא שלחה לחכמים קבעוני כו' כתבוני (מגילה %, א).

אורה . . ויקר : ראה ג"כ שערי אורה (לאדמו"ר האמצעי) שער הפורים בסופו.

שהוקשו כולן : קידושין לה, א (נת' בלקו"ת שלח מ, ד. אוהיית להצ"צ ס"פ בא)

ומסמך גאולה לגאולה : מגילה ו, ב.

דאכתי עבדי : מגילה יד, א.

343הרי לאחרי (כלשון הכתוב) רגע קטן (אבל) בעגלא דידן נצא מהעבדות לחירות ולאור גדול, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

₪75

.. . והרי גם זה מעניני ימי הפורים האלה, אשר דרשו חכמינו ז"ל ליהודים היתה אורה -- זו תורה. ואדמו"ר האמצעי מפרש בזה (מתורת אדמו"ר הזקן) דיוק הלשון .אורה" בתוספת ,ה", כי בפרטיות הרי ,תורה -- אור" לשון זכר הוא המדובר בתורה שבכתב, ו/תורה -- אורה* המדובר בתורה שבעל פה (ובשרשה) ובאה ע"י מסינג.

ויהי רצון שעל פי הכלל שקבעו חכמינו ז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, יהי' ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר גם כפשוטו ובכל הענינים .

(ממכתב ז' לחודש אדר הסמוך לניסן, ה'תשכ"ה)

₪7

. . . דרכו של יהודי לקשר כל ענין עם פרשת השבוע או הזמן, וכפתגם רבינו הזקן ,א איד דאַרף לעבן מיט דער צייט". הרי את"ל זוהי גם נקודת ימי הפורים הבע"ל, שקודם הנס הי' חילוק בין אלה שנהנו מסעודתו של אחשורוש ובין אלה שעמדו עם מרדכי. אבל כשבא הלחץ מבחוץ, גזירת המן להשמיד את כל היהודים מנער ועד זקן טף נשים, בלי חילוק והפלי' אם רק בשם יהודי ייקרא, מיד הביא את כל היהודים לאחדות במעמד ומצב של מסירות נפש, וכלשון רבינו הזקן (תו"א צז, א) מסירת הנפש על קדוש השם שהרי אם רצו להמיר דתם לא הי' המן עושה להם כלום שלא גזר אלא על היהודים אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו וע"י בחינת מסירת נפש זכו לבחי' קבלה גמורה שנכנס ונמשך להם בחי' אוא"ס ב"ה ממש. ע"כ לה"ק. ויהיר שנזכה גם אנו לבחינה זו ולאורה ושמחה וששון ויקר .

(ממכתב ח' אדר שני, ה'תשכ"ב) 344. . . ויהי רצון אשר התורה -- שהיא חיינו ואורך ימינו ומאירה את החיים והימים, שהרי אין אור אלא תורה, כמו שנאמר ותורה אור -- תאיר הגלוי שבחיים והנסתר שבחיים, וכמאמר הזוהר הידוע אשר ישראל וורייתא וקודשא בריך הוא כולי דרגא על דרגא סתים וגליא (אחרי עג, א).

ומענין לענין באותו ענין, מתאים לההוראה (שהיא גם נתינת כח) משנכנס אדר מרבין בשמחה, על אחת כמה וכמה ימי הפורים. יתן השי"ת שתתרבה השמחה אצל כ' וכל אשר לו שיחיו, הלוך והרבות הלוך ואור, בתוככי אחינו בני ישראל בכל מקום שהם. ובפרט באה"ק ת'"ו, ארץ אשר עִיני היא בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ובירושלים עיר הקדש עליי נאמר והתפללו אל הוי' דרך העיר אשר בחרתי

ולכל או"א וכלנו יחד יהי' אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו וכדחז"ל...

(ממכתב ז' אדר, ה'תשל"ב) (-ו

. . . והנה נודע מארז"ל (רש"י שבת כג, ב) חתנו כבנו: אף כי כמובן כמה חילוקים ביניהם (ועיג'יכ יליש ש"א כד'. טוש"ע יו"ד סי' ר"מ סכ"ד ובב"ח ובבאורי הגר"א, שם) ומהחילוקים בנוגע להאב או החותן הוא ע"פ מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר (שיחת שמיני עצרת תרצ'"ז, אות מח, מ"ט) אויף געבאַרענע קינדער איז מען ניט קיין בעל בחירה (ומובן שאין לזה סתירה מהא דעדיות פ"ב מ"ט ומרז"ל כיוצא בו, ועייג'יכ תניא ספ"ב) תלמידי הישיבה זיינען בחירה קינדער, מען קען אויסקלייבען. אשר מובן מזה שיותר יש לעמוד על טיב אדם ע"י מה שרואים מהות חתנו שבחר לבתו (וכמש"נ את בתי נתתי לאיש הזה) ממה שרואים ע"י מהות בנו

והנה ישראל נק' בנים למקום וכמש"נ בנים אתם לד' אלקיכם והם ג'כ חתן - איידעם -- למקום, וכדאיתא בשמ"ר ר"פ תרומה: משל למלך שהי' לו בת יחידה (זו תורה) בא אחד מן המלכים (אלו ישראל) ונטלה, וחילוק ב' המדרי' הוא -- בדא"פ -- דחתן למקום הוא רק ע"י נשואי התורה, היינו עיי עבודה רבה בתומ"צ עד שהתורה נעשית שלו והוא המושל עלי', כאיש ואשה, וכמרז"ל בקדושין (לב, א ושם) משא"כ בן דאפי' חש"ו בו הוא לכל דבר, כי אהבת האב לבנו אינו תלוי במעלות הגלויות של הבן כ"א היא אהבה עצמית.

ועוד בדרז"ל דיש מעלה בחתן על הבן בשהש"ר ע"פ נגילה ונשמחה 345בך: א"ל באו בניך כו' ומוסיף אח"כ: א"ל באו חתניך כו' דמשמע מזה דיש בזה שמחה נוספת על גאולת הבנים עי"ש. ועיג"כ לקו"ת סוף הביאור דוכל בניך.

וזהו ג"כ מעלת חאי יומא דיום הפורים דאמרז"ל (שבת פח. א) קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר כי במ"ת היתח קבלת התורה ג"י שכיפה עליהם הר כגיגית ופי' רבנו הזקן (תו"א ד"ה חייב אינש לבסומי בפוריא *) דהיינו התגלות אהבה העליונה מלמע' על ישראל . . שאהבה "ו תחבקני לכנס"י ומקפת אותו מכל צד אפי' לבחי' אחוריים עד שאינו מניחו לפנות ממנו ומוכרח להיות עומד עמו פב"פ.

מוסיף ע"ז פורים שאז קיימו -- וכלי רבנו הזקן ** -- וקבלוה ברצון גמור . . שהי' מס"נ בכל ישראל מעצמם שלא ע"י התעוררות מלמעלה בתחלה ע"ד גילוי בחי' וימינו תחבקני. דהא אז הי' בחי' הסתר פנים . . וכמרז'יל אסתר מן התורה מנין דכתי' ואנכי הסתר וגו'.

ויה"יר אשר יקבל רוב נחת ועונג מכל יו"ח וחתניו שי' וכאו"א יוסיף אומץ להגדיל תורה ולהאדירה.

ונזכה כולנו בתוך כלל ישראל בעת הזאת דהסתר פנים (חגיגה ח, א ושם) ביום ההוא לקיום יעוד הנביא זכרי' יד: והי' ביום ההוא גו' לעת

ערב יהי' אור גו' (עיין תו"א סד"ה ותוסף אסתר) והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד > ..

א) מהי הגזירה שנלקחה אסתר לבית המלך כו' והרי לא ידעו שהיא יהודית -- צע"ג כוונתו: וכי מפני שאחשורוש לא ידע כו' אין בהנ"ל גזירת ג"ע על אסתר?! [ועוד שהרי גזירת ויקבצו גו' הייתה גם על בנות ישראל],

ב) מהו ענין תענית נערות אסתר שהן א'"י -- (דרך אגב -- במגלת סתרים פי' שהיו ישראליות) -- וגם בזה צע"ג כוונתו -- שהרי לא גרע מהבהמה בקר וצאן דנינוה.

346ועוד שהרי משרתות שלה היו (דין עבד בנעני -- שיש בו כמה מצות כו) . . .

₪,"

. . . במש"כ בענין שהחיינו דמשלוח מנות -- בסי' יעב"ץ כ' דיכוון בברכת זמן גם על מש"מ כו' ומי שאין לו מגילה ג"כ יברך זמן ...

. . . תורתנו לכל חלקי' תורת חיים היא ונצחיית היא. ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר ,תורת חיים -- תורה הנותנת הוראה לכל אחד ואחת בחיים היום יומיים", בחיי הפרט ומכל שכן בחיי הכלל. וכמה ענינים שבתורה, שבהשקפה ראשונה, יש לדמות שאין להם שייכות לחיים המעשיים בימינו אלה, או למצב שאנו נמצאים בו עתה, הנה אחרי העיון יש למצוא גם בהם דוגמא ?מצב ההוה. אם בדקות ' או להיפך, וללמוד מענינים אלו הוראות ברורות וציווים מוחלטים בהנוגע להפועל: קום ועשה, או השמר לך פן תעשה:.

וכן הוא בהנוגע להמאמר* הנדפס בזה.

דורש הוא בחזקה לעמוד .במסירת נפש בקיום התורה והמצות בפועל* : וביחוד על החנוך -- מבלי להתחשב עם האויב ,הוא שונא הלוחם בגלוי' ומבלי להתחשב עם המתנקם .הוא שונא נסתר ועולל עלילות . . בענין הנקמה שהוא יוצא מגדר החוק"**.

ומבטיח, אשר, תנוקות אלו, שימשיכו להיות תנוקות של בית רבן. או שיעשום עתה תנוקות של בית רבן למרות כל הגזירות וההפחדות התחבולות והערמות -- הנה למודם וחנוכם הוא הוא שישבית אויב ומתנקם אלו ואדרבה, על ידי מסירת נפש זו יזכו לגאולה.

חו' ז ע' 672. המו"ל. **) ראה לקו"ש ח"ו ע' 369, 381. המו"ל.

347גם עתה הנה בכל מדינה ומדינה נמצאים כאלו, אם אויבים הנלחמים בגלוי אם מתנקמים הנלחמים בתחבולות, אבל כוונתם אחת היא השליטה בתינוקות, והמטרה כמטרת אחז ,אם אין קטנים אין גדולים . . אין תלמידים . . אין חכמים . . אין תורה . . אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם".

וכאז כן הובטח גם עתה, אשר ע"י המסירת נפש והעמדה בלי חת בקיום התורה ומצות ובענין החינוך בפרט, הנה כל התחבולות והגזירות ,שתשכח ח"ו תורה מישראל ולהדיחם ח"ו מאלקות* לא יועילו. והילדים יהיו ,לאותות ולמופתים בישראל*" ו/היסוד להיות ועמך כולם צדיקים".

וגדְול כח המסירת נפש זו לזכות על ידה לגאולה השלימה והאמיתית, שתבוא במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו. (ממכתב ז' אד*ש ה'תיש"א)

ת ש א

במשכן של משה לא הי' האש של מעלה בדמות של ארי* וכן הוא בסי' שער חה"ש. דרמ"צ מצות ספה"ע. -- צ"ע מזח"ג לב,

ב. ועייג"כ שם ריא, ב. רש"י לבמדבר (ד, יג).

ויל דתליא בפלוגתא בפי' הכתוב אם אין פניך הולכים גו' (שמות לג, טו. ראה שם ת"י. ברכות ז, א. ועוד). ולהעיר ג'כ מהפלוגתא זבחים (סא, ב). ואולי י"ל ע"פ הידוע דאוריאל הוא בקו האמצעי ולא פני ארי' שמימין

(ראה אוה*ח לזח"ג ריא, א). ואכ"מי (מרשימת קיץ ה'תשי"ט)

. . . במענה על המכתב דנר שלישי, כפי בקשתו הועתק מכתבו בזה, ומצורף לזה באו הערותי. וזל :

7 (א) הא דדעת הרמב'ם הוא, דשבת דחוי' אצל פקו"נ -- וכפשטות

לשונו ברפ"ב דהל' שבת -- כן כתבו בפירוש: הב"י (בב"י סי' שכח ובכס"מ), הב"ח, הרמ"א (בד"מ ס' של), קרבן נתנאל (סוף יומא), רבינו הזקן (שו"ע