267
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שבעל־פה הוא על ידי ישראל, העמלים ומחדשים בתורה, כך שבמשך הדורות מתגלית התורה שבעל־פה יותר ויותר. ולכן מייחסים את התורה שבעל־פה ל"אמך" – אשה, "מקבל"54, כי55 גילוי התורה שבעל־פה הוא מצד המקבל, אשה.
מכך משתלשלים הענינים עד לאיש ואשה כפשוטם – שבעם ישראל יש לנשים מעלה יתירה לעומת האנשים56 בכך, שאצלן גלויה יותר העבודה שמצד המקבל.
כפי שאכן רואים, שנשים אינן זקוקות כל כך לזירוז לעניני יהדות כאנשים, כי אצלן מאירה, מצד טבען, האמונה בה'*, ויש להן יראת ה', יותר מאשר אצל האנשים, עד כדי כך שיש לכך השפעה על מעשיהן בפועל57.
וכפי שמוצאים במצוה הראשונה שבתורה58 – פרו ורבו:
במצוה "פרו ורבו" נצטווה רק האיש, ואילו האשה אינו מצווה על פריה ורביה59.
הטעם לכך איננו מפני שאין זה מתפקיד האשה עלי אדמות [כפי שהתורה פטרה אותה ממצות עשה שהזמן גרמן60, ואחד ההסברים לכך הוא61, מפני שהיא משועבדת לבעלה להכין צרכיו, ותפקידה הוא לנהל את עניני הבית] – שהרי אדרבה ואדרבה: דוקא בה תלויה אפשרותו של האיש לקיים ציווי זה62. ויותר מכך, עיקר ענין ההולדה הוא דוקא על ידי האשה, והיא נקראת עקרת הבית,
אלא הטעם הוא, שדוקא היא הנותנת: לגבי האיש דרוש ציווי על
הערות
- 54. מתושב"כ – כי ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא (ראה זח"ג רכא, א).
- 55. ראה אגה"ק, תו"א ולקו"ת שם. ועוד.
- 56. ראה ע"ד החסידות – מאמרי אדה"ז תקס"ד (ע' מט ואילך), "פרשיות" ח"א (ע' נה ואילך), ד"ה יו"ט של ר"ה תרנ"ט (ובכ"מ) – בביאור ענין "בינה יתירה (ניתנה) באשה יותר מבאיש" (נדה מה, ב). וראה לקו"ש חי"א ע' 331. ועוד.
- *. ראה אוה"ת (יהל אור) לתהלים ע' תלב. שם נ"ך ח"ב ע' תתקכז.
- 57. וזה ג"כ הטעם שלא חטאו בעגל כמו האנשים – ראה אוה"ת נ"ך שם. תשא ע' א'תתקפז. לקו"ש ח"ח ע' 316 ואילך.
- 58. בראשית א, כח (וכהובא בחינוך מצוה א'. וראה משנה יבמות סה, ב דעת ר"י בן ברוקה. תוד"ה ולא שם). נח ט, ז (ובפרש"י שם. סנהדרין נט, ריש ע"ב).
- 59. ת"ק במשנה יבמות שם. וכ"ה ההלכה (רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ב. טושו"ע אהע"ז ס"א סי"ג).
- 60. קדושין כט, א (במשנה). רמב"ם הל' ע"ז פי"ב ה"ג. טושו"ע או"ח סי"ז ס"ב.
- 61. ראה אבודרהם שער הג' ברכת המצות ומשפטיהם (ד"ה כל ישראל). כל בו ריש הל' מילה (סע"ג) בשם בעל המלמד. וראה ציונים לתורה (להר"י ענגל) כלל לט (קרוב לסופו).
- 62. להעיר מר"ן קידושין רפ"ב. שו"ת הר"ן סל"ב. וראה לקו"ש חי"ד ע' 41 ואילך. חי"ז [המתורגם] ע' 252. ח"כ [המתורגם] ע' 153 ואילך.
משנה תורה, הלכות אישות ט״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצוה זו מבן שבע עשרה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות בעבור אשתו ויבטל מן התורה הרי זה מותר להתאחר. שהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכל שכן בתלמוד תורה.
משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב:ג׳ - הטקסט מספריא
כל מצות לא תעשה שבתורה אחד אנשים ואחד נשים חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל יטמא כהן למתים וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות חוץ מקידוש היום ואכילת מצה בלילי הפסח ואכילת הפסח ושחיטתו והקהל ושמחה שהנשים חייבות.
שולחן ערוך, אורח חיים י״ז:ב׳ - הטקסט מספריא
נָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא: הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם אִם רוֹצִים לְעָטְפוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו הָרְשׁוּת בְּיָדָם, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (תוס' וְהָרֹא"שׁ וְהָרַ"ן פ"ב דְּר"ה וּפ"ק דְּקִדּוּשִׁין) אַךְ מִחְזֵי כְּיוּהֲרָא לָכֵן אֵין לָהֶן לִלְבֹּשׁ צִיצִית הוֹאִיל וְאֵינוֹ חוֹבַת גַּבְרָא (אָגוּר סי' כ"ז) (פי' אֵינוֹ חַיָּב לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית כְּדֵי שֶׁיִּתְחַיֵּב בְּצִיצִית וּלְקַמָּן בְּסִימָן י"ט אָמַר כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ טַלִּית מֵאַרְבַּע כְּנָפוֹת וְלוֹבְשׁוֹ) טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס חַיָּבִין מִסָפֵק, וְיִתְעַטְּפוּ בְּלֹא בְּרָכָה: (פי' טֻמְטוּם לֹא נוֹדַע אִם הוּא זָכָר אוֹ נְקֵבָה וְאַנְדְּרוֹגִינוּס יֵשׁ לוֹ זַכְרוּת וְנַקְבוּת) הַגָּה: וּלְפִי מַה שֶּׁנָּהֲגוּ נָשִׁים לְבָרֵךְ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא גַּם הֵם יְבָרְכוּ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ):
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך ח ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ו ‹ 317 לקו"ש חכ"ו ע' 267
תורת מנחם 1
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת יום ד' פ' קרח, א' דר"ח תמוז, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ו ע' 267
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.